איפה הכסף, איפה הספורטיביות?

russell-westbrook-knee

 

אינספור מילים כבר נכתבו בנוגע לעומס הגופני האדיר שמופעל על הספורטאים של ימינו במשך כל שנה כדי לשמור על כמות תחרויות (מפעלים) גבוהה שמביאה הכנסות מטורפות. ואם יש מקום בו העומס הזה מרקיע שחקים הרי זהו ה-NBA, שם משחקים 82 משחקים בעונה. מה לא עושים כדי לשמור את הכוכבים עשירים. ולאן כל זה מוביל אותנו? לכמות פציעות אבסורדית שמונעת מכוכבים רבים להגיע לשלבים המכריעים של העונה.

ומי הנפגע העיקרי מכל זה? הליגה? הקבוצות? השחקנים? לא! הנפגעים הם אנחנו, האוהדים.
אז למה אנחנו מוכנים להמשיך לתת לזה יד? אני קורא, לא עוד!

ראסל ווסטברוק נפצע אתמול וככל הנראה סיים את העונה. בכך "לקח" מאיתנו עוד קצת מההנאה של השלבים המכריעים והמרתקים של סיום עונת ה-NBA. כוכבה של אוקלהומה, הטוענת לכתר הבערך יחידה שיכלה עוד לדגדג את האלופה מ-מיאמי הצטרף לשורת כוכבים גדולים אחרים שכבר ביאסו לנו את הפלייאוף השנה. קובי ברייאנט לפני כשבועיים, רז'ון רונדו קודם לכן, דיוויד לי, גריינג'ר, גלינארי ועוד ועוד. ושלא לדבר על דריק רוז שיושב כבר עונה שלמה בחוץ. למעשה, משורת הכוכבים שיראו את הפלייאוף הזה מהספסל אפשר להרכיב את נבחרת ה-dream team הבאה (כן נו, גלינארי איטלקי, אל תהיו קטנוניים).

*
82 משחקים בעונה. זה מה שהאנשים האלה צריכים לעבור, לפני שהם מגיעים לשלב הבאמת חשוב ומעניין של השנה – הפלייאוף. 82 משחקים, שאפילו אני, אוהד NBA  מושבע יודע שהעניין בהם דיי נמוך. 82 משחקים בהם הקהל האמריקאי יכול לבוא, לאכול נקניקיות, לצעוק “defence”  כשהכרוז מבקש ממנו ובעיקר לשלם כסף כדי שהליגה תמשיך להיות עשירה.
בדרך אנחנו נאלצים להיתקל בכל מיני תופעות שונות ומטרידות. לעובדה שבמשך העונה הרגילה חשיבות  כל משחק בפני עצמו היא נמוכה, ופעמים רבות קבוצות "לא נותנות את כל מה שיש להן בכל משחק" כבר התרגלנו. אפילו עם המצב שקבוצות נותנות לכוכבים הגדולים שלהן לוותר על משחקים ואפילו לא להתלבש אליהם למרות כשירות מלאה כבר השלמנו.  האם זה פייר כלפי האוהדים ששילמו ממיטב כספם כדי לראות משחק עם השחקנים האהובים עלייהם? האם זה ספורטיבי שקבוצות שנאבקות על מקום בפלייאוף משחקות יום אחד מול מיאמי עם לברון וויד ובוש על הספסל, בעוד יריבותיהן למאבק משחקות יום אחרי מול הרכב מלא? למי אכפת.
אה, סליחה, זה כמובן אכפת לדיוויד סטרן כשמדובר במשחק שמשודר מחוף לחוף והדבר פוגע בתדמית של ה"בייבי" שלו. ואז הוא קונס את העבריינים כמו שעשה לסאן אנטוניו שהופיעו למשחק מרכזי ללא הכוכבים.
ואז, אנחנו נתקלים בתופעה באמת עצובה. קבוצות שמפברקות, פשוטו כמשמעו פציעות, כדי לתת לכוכבים לנוח. כמובן שאף אחד לא יכול להוכיח שזה המצב, אבל אני חושב שברור לכולם שהעובדה שלברון, וויד ובוש נפצעים "פתאום" באותו יום, וחוזרים בריאים ושלמים משחק אחר כך, היא לא יד הגורל.

*

אז מתי המצב ישתנה?
הנהלת הליגה לא תעשה דבר שכן הרבה משחקים בעונה מביאים הרבה כסף – וכסף זה מה שמעניין.
התקשורת בטח לא תדרוש שינוי שכן כמות השידורים והתכן שמייצרת העונה מבטיחים הכנסות יפות.
אבל אתם יודעים מה הבעיה הכי גדולה כאן? העובדה שגם השחקנים חיים עם המצב בשלום. הם יודעים שזה המחיר שהם צריכים לשלם כדי שהליגה תמשיך להיות עשירה ובכדי שהם יוכלו המשיך להרוויח את המיליונים שהם מרוויחים. וזה בסדר מבחינתם. מידי פעם נפצעים. לא ביג דיל.

אם כך, ברור שלפנטז על שינוי כלשהו בשיטה יישאר עוד שנים בגדר חלומות באספמיה. אז מי עוד יכול להשפיע כאן ולשנות את המצב? אני אומר שאלו הם אנחנו, האוהדים!
ראינו כבר מחאה חברתית. ראינו שביתת שחקנים. אולי הגיע הזמן למחאת האוהדים.ובאופן אבסורדי, אולי זו תהיה המחאה הראשונה בה הדרישה תהייה לקבל פחות ולא יותר. נכון, זו לא החלטה קלה לצאת בצעד כזה נגד האהבה הגדולה שלנו.  אבל טוב למות בעד ארצנו!
ברור שכרגע מדובר בקוריוז, אבל אני חושב שאם באמת הייתה מתארגנת בארה"ב מחאה שכזאת, הכוללת איום בהפסקת צריכת המוצרים הקשורים בליגה עד הודעה חדשה, הדבר היה מקבל התייחסות אמיתית. יתכן אפילו שכך יהיה ניתן להשיג מה שרבים חושבים עליו הרבה שנים. אולי כך נוכל לראות כאן יום אחד עונה של 50 משחקים משמעותיים, ופלייאוף עם מיטב הכוכבים והתחרותיות האפשרית.

אז מה אתם אומרים? אתם הייתם מצטרפים למחאה שכזאת?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יומן אליפות של הניקס. וי על בוסטון
אני אוהב את ריימונד

29 Comments

בני תבורי 27 באפריל 2013

הצעד היחיד להקטנת העומס הוא קיצוץ במספר הקבוצות. לא ילך.

בר שושני 27 באפריל 2013

מה יום מיומיים? בשנות ה-80 גם שיחקו 82 משחקים, ולא נפצעו כ"כ הרבה שחקנים כמו עכשיו. המשמעות, לדעתי, היא שהטענה שריבוי המשחקים הוא הגורם לפציעות היא לא מאוד סבירה, והרבה יותר סביר שהסגנון שהליגה מאמצת בשנים האחרונות – של כדורסל אתלטי על חשבון הנעת כדור קבוצתית – הוא הגורם.

כי כדורסל שמבוסס על אתלטיות וזריזות תובעני הרבה יותר מהמפרקים בגוף, ויש סיכוי הרבה יותר גבוה להפצע אחרי שאתה מבצע קרוס-אובר בניגוד לכיוון התנועה ושובר לטבעת מול שני בריונים, מאשר אם שמת סל בפוסט אפ, או שהתפנית לזריקה טובה אחרי תרגיל.

מה גם שחלק מהפציעות הן פשוט עניין של חוסר מזל, זה הכל. ואם תשאל אותי, העובדה שקובי נפצע באופן רציני בפעם הראשונה בקריירה שלו היא היוצא דופן והחריג, ולא העובדה שהוא נפצע ממש לפני הפלייאוף.

עדי אבני 27 באפריל 2013

יש הבדל גדול בין המשחק באייטיז למשחק היום. ראשית, האינטנסיביות של המשחק והתלות שלו בפיזיות של השחקנים גדלה לאין שיעור (בלי להכנס לשאלה האם זה טוב או רע ומה זה עשה לNBA כספוורט קבוצתי).
שנית, ואולי חשוב יותר, שחקני NBA באייטיז לא היו שחקני נבחרת- לא היו אירופאים והנבחרת האמריקאית שלחה נבחרות המבוססות על שחקני קולג'. הצירוף הזה של יותר התבססות על יכולות פיזיות ואתלטיות מצד אחד ופחות תקופת התאוששות מצד שני בהחלט יכולה וגורמת לפציעות

בר שושני 27 באפריל 2013

כן, זה פחות או יותר מה שכתבתי. אני לחלוטין לא חושב שיש קשר בין הפציעה של ווסטברוק לעובדה שהוא שיחק קצת בקיץ.

גם ג'ורדן שיחק בקיץ עם הדרים טים ואחר כך נתן עונה מדהימה; ויחד איתו שיחקו בארקלי שהגיע לגמר, רובינסון שהגיע לגמר מערב, קלייד שנתן עונה מצוינת, סטוקטון ומאלון ויואינג… ואף אחד מהם לא נפצע.

וקובי שיחק כבר בנבחרת ולא נפצע אחר כך; רונדו לא שיחק וכן נפצע; וויד ולברון ג'יימס וכרמלו אנתוני גם היו בנבחרת והם לא נפצעו..

שיימס 27 באפריל 2013

בר, עדי,
זה שדוד ניצח את גולית עם רוגטקה, לא בהכרח אומר שכדאי לכם להגן על עצמכם באותה דרך גם היום.
כמו ששניכם ציינתם, זמנים השתנו, המשחק השתנה.
מעבר לעובדה שמבחינתה ספורטיבית אני לא מוצא את הטעם ב-82 משחקים בעונה, למישהו באמת יש ספק שהעומס הגדול הזה משפיע על המצב הגופני של השחקנים בואם לפלייאוף?

בר שושני 27 באפריל 2013

אף אחד לא טוען שהוא לא משפיע, אני טוען שהוא לא חייב להשפיע.

נקודתית לגבי 82 משחקים – שום סיכוי שזה ישתנה. נקודתית לגבי מספר הקבוצות בליגה – סיכוי נמוך מאוד מאוד שזה ישתנה. יש פה הרבה יותר מדי כסף בשביל שבעלי הקבוצות יוותרו על משחקים (ושידורים) או על בעלות על קבוצה.

שיימס 27 באפריל 2013

למה היחיד? מה עם לקצץ במספר המשחקים? בשביל מה צריך (מי שהפן הכלכלי לא מעניין אותו אלא הספורטיבי) 82 משחקים בעונה?

שיימס 27 באפריל 2013

בני,
למה היחיד? מה עם לקצץ במספר המשחקים? בשביל מה צריך (מי שהפן הכלכלי לא מעניין אותו אלא הספורטיבי) 82 משחקים בעונה?

בני תבורי 27 באפריל 2013

נכון, גם זו אפשרות.

amitpros 27 באפריל 2013

בני,אני חושב שגם אם יקצצו במספר הקבוצות ויורידו ל28 נניח,עדיין ישחקו 82 משחקים,יהיו יותר מפגשים בין הקבוצות עצמן.

רועי מ 27 באפריל 2013

לדעתי שיהיו רד שני מפגשים בין כל קבוצה. 58 משחקים בעונה. גם ריבוי המשחקים בפליאוף נראה לי מוגזם
כל משחק שם צריך להיות ל"חיים ומוות".
הייתי עושה אפילו פחות משחקים. שלא כל קבוצה תשחק מול כל קבוצה כמו בפוטבול האמריקאי

matipool 27 באפריל 2013

לא יודע אם הייתי מספיק אקטיבי להצטרף למחאה אמיתית על נושא כזה וכנראה הייתי מצטרף למחאה מכורסת הטלוויזיה שלי , אבל בטח שהרעיון חכם ונכון .
הירידה צריכה להיות הדרגתית . 10-15% בשנתיים הראשונות , אח"כ שוב ירידה דומה ובשנה החמישית להגיע ל-60 משחקים .

שאק 27 באפריל 2013

יש בליגה הזאת (בין היתר) שתי בעיות מרכזיות:
1. פציעות הנגרמות מעומס.
2. שלושת הרבעים הראשונים של כל משחק הם די משעממים.
חשבתי על קצת פתרונות בעיקר לבעיה הראשונה, ללא ללא פגיעה בהכנסות. ניסיתי להיות קצת יצירתי, אז הפתרונות עלולים להרגיז חובבי כדורסל "שמרניים":
1. קיצור כל רבע ל 10 דקות. במקרה זה הורדנו שישית מדקות המשחק בעונה (שקול בדקות לקיצור העונה ל 68 משחקים). הבעיה בהצעה היא שהדקות שיירדו לא יתחלקו שווה בשווה בין הכוכבים למחליפים.
2. "חוק רוסי" למהלך העונה הסדירה המגביל מספר דקות של שחקן בודד ל 35 ד (שחקנים מובילים משחקים בערך 40 ד' בממוצע).
3. הוספת חודש משחקים לעונה הסדירה ובכך פורסים את העומס (קבוצת פלייאוף בכירה משחקת 8 חודשים בשנה).
4. הורדת משחקים אבל הוספת כסף ע"י משחקים בינ"ל בדרך הבאה: כיום, קבוצות משחקות 82 משחקים בשנה כאשר מול 15 קבוצות החוף השני הן משחקות 2 משחקים, ומול אותו החוף הן משחקות מול 4 קב' 3 משחקים ומול 10 קב' 4 משחקים. ההצעה שלי היא לבצע מול כל הקבוצות אך ורק משחק בית ומשחק חוץ אחד על אדמת ארה"ב. בנוסף, כל קבוצה תתמודד פעם נוספת מול כל קבוצה מהחוף שלה במשחק בינ"ל. זה בסכה"כ יוריד לכל קבוצה 10 משחקים בשנה (פחות עומס פיזי). ניתן לעשות זאת במתכונת הבאה: בסכה"כ יוצא לכל חוף 105 משחקים בינ"ל (שזה המון!!!), אפשר לעשות זאת בלי להתיש יותר מדי את השחקנים ע"י זה שרוב החוף נוסע בתקופה כלשהי למסע משחקים במזרח ובאירופה. ניתן לבחור בערך 70 -50 ערים בעולם שכל אחת מהן תדע שהיא מארחת 3-4 משחקים בשנה. יוסיף המון פופולריות בחו"ל + מכירת מוצרים בעולם, סטרן ישמח.
יש לי עוד המון רעיונות אבל כבר חפרתי הרבה יותר מדי…

טל 27 באפריל 2013

מסכים עם כל מילה.

הדוגמא של ליגת הפוטבול מראה שאפשר להרוויח לא פחות מעונה מרוכזת שבה העניין בכל משחק גדול יותר.

לדעתי 82 משחקים בעונה, ו כ100 לקונטנדרית, באינטנסיביות הנוכחית הם משימה בלתי אפשרית בעליל ליותר מעונה עד שתיים ברצף, ולכן לדעתי כל הליגה על סמים ספורט. זו גם הסיבה שבדיקות נערכות לצאת ידי חובה רק לפני תחילת הליגה. דרישה לבדיקות תוך כדי העונה זה הכלי שבאפשרותו לפתוח את תיבת הפנדורה הזו ולגרום לשינוי.

אפשר לנסות עוד רעיונות יצירתיים. עוד אפשרות שלדעתי תהיה מעניינת והיא להגביל את מספר המשחקים ששחקן יכול לשחק בעונה הסדירה ל60. שום סיכוי שהם יקחו צעד כזה, כי זו הרי ליגה של כוכבים, אבל לו היו עושים את זה, היינו רואים קבוצות נותנות לעוד כישרון סיכוי בליגה של הגדולים, היינו רואים קבוצות עמוקות יותר, והיינו רואים עוד קבוצות עם B TEAM משובח כמו נניח שיקאגו של הניינטיז, שהייתה להם קבוצת כדורסל מצויינת ששיחקה ברבע השני. זה היה מעלה את רמת הכדורסל בפלייאוף והופך את המשחק לקבוצתי יותר.

אגב, לא יודע מי היה במשחק עונה רגילה אבל זו החוויה הכי לא ספורטיבית שעברתי בחיים. קהל שבא לשתות בירה ולקנות מרצנדייז בזמן שהכדורסל משמש בידור ברקע. וזה עוד היה בבוסטון, אחד הקהלים הטובים בליגה…

תומר 27 באפריל 2013

איך היה בשנה שעברה?
אני חושב שהשנה זה מקרי שהיו כל כך הרבה פציעות לפני/בתחילת הפלייאוף.
בלי שום קשר, 82 משחקים בעונה זה מטורף ובלתי נתפס.
לא יודע איפה עוד משחקים כל כך הרבה.
מיותר בעיני בלי קשר לפציעות.
אפשר להעלות את המחיר של כקטיס כניסה ולהוריד את מספר המשחקים, אם זה באמת רק מסיבות כלכליות.

שיימס 28 באפריל 2013

תומר,
אני מסכים שהשנה זה הרבה יותר בולט כי היו פציעות משמעותיות יותר, של כוכבים גדולים יותר.
עדיין, עניין העומס נכון גם לשנים עברו, בהם היו פציעות בתדירות קצת פחותה מזו.
מעבר לזה, לדעתי וכמו שפרטתי, אין טעם בעונה כ"כ ארוכה שלא מעניינת אפילו לא את הקבוצות עצמן בחלק מהמשחקים – אפילו ללא קשר לפציעות.

דניאל 27 באפריל 2013

כמה עניינים (חלקם נלקחו מדברים שכתבתי בדיון דומה בהופס):

1. יש איזו הנחה בסיסית, שבפוסט לא הוטלה בספק בכלל, שיותר משחקים זה יותר כסף. על סמך האינטואיציה שלי, חשבתי שדווקא אקסקלוסיביות שווה יותר כסף. האינטואיציה שלי פשוט התבססה על המצב ב- NFL, שם יש אותו מספר קבוצות בערך, אבל הרבה פחות משחקים, שהרבה מהם בעלי משמעות, עם מבנה שמעודד שוויוניות אפילו יותר מב- NBA (וזה חשוב מאוד, כדי להימנע ממצב של מעט משחקים שרק מעט מהם בעלי משמעות, כמו בצ'פיונס ליג). כל זה מסתכם בהרבה (הרבה!) מאוד כסף, משמעותית יותר מב- NBA.

אז בדקתי באופן שטחי מה המחזורים של ליגות שונות בעולם (מדובר בהכנסות):

– NFL: מכניסה 8 מיליארד
– MLB: מכניסה 5.9 מיליארד
– NBA: מכניסה 3.78 מיליארד
– סבב הפרומולה 1: מכניס 3.9 מיליארד בשנה.
– פרמייר ליג: מכניסה בערך 2.3 מיליארד
– הליגה הגרמנית, הספרדית והאיטלקית: כל אחת בערך 1.5 מיליארד
– ליגת האלופות: מכניסה בסביבות 1 מיליארד (קשה לשערך את זה, כי זה משולב עם הליגה האירופית, והנתונים לא ברורים)

יש פה מודלים שונים מאוד, ולמרות שאין מסקנה ברורה מאליה של פחות משחקים = יותר אקסקלוסיביות = יותר כסף, הרי שברור שאפשר לבנות מודל כזה.

חשוב רק לציין שוב שפחות משחקים חייבים גם לבוא עם שינוי כלשהו במבנה, כך שבאמת יהיה יותר עניין בכל משחק, כך שכל משחק כמעט יהיה רלוונטי לצ'אנס של הקבוצות להגיע לפלייאוף או להתקרב לטבעת. כל זה אומר שכל משחק יהיה שווה יותר כסף, ולכן פחות משחקים יהיו כדאיים יותר כלכלית.

2. פחות משחקים טומנים בחובם גם יתרונות אחרים מבחינה כלכלית, מעבר לאקסקלוסיביות. למשל, אם אכן יהיו פחות פציעות, הרי שהקבוצות יישארו שלמות, והמשחקים שוב יהפכו למעניינים יותר, ויבואו יותר אנשים, ויימכרו יותר חולצות, והסדרות יהיו מותחות יותר, ואפשר יהיה לקחת יותר כסף על זכויות שידור, וכן הלאה.
פחות משחקים זה גם יותר זמן לאימונים, משמע קבוצות מתואמות יותר, משמע קבוצות טובות יותר, משמע יותר תחרות, יותר איכות, יותר מתח, יותר סדרות שמגיעות ל- 7 משחקים, יותר קל לשווק, וכן הלאה וכן הלאה. משמע יותר כסף.

3. מעניין שלא קראתי בשום מקום שפחות משחקים זה אכן פחות פציעות. גם זו מעין הנחה ברורה מאליה, שאני לא יודע אם הוכחה. אבל בכל זאת זה נשמע הגיוני…

4. יש את ההצעה ההיא של סימונס להוריד את מספר המשחקים בעונה הרגילה, שבסופה עולות לפלייאוף 7 המדורגות ראשונות, ואז לעשות טורניר קצר בין 8 הנותרות בשבוע אחד בוגאס, שבו המנצחת עולה לפלייאוף. זה ייתן צ'אנס בעצם לכל קבוצה, וכך יימנע את הטאנקינג והמשחקים לפרוטוקול שמגיעים בסוף העונה, זה יהיה מותח ומעניין ויאפשר להכניס כסף וזה ייתן צ'אנס לשחקנים לפרוץ.

אז בשורה התחתונה – אם יותר משחקים זה לא בהכרח יותר כסף, למה בכל זאת לא עושים את זה ב- NBA?
התשובה לצערי נשגבת מבינתי, ולכן אני בכלל לא בטוח ששביתת אוהדים שכזו תעזור…

בר שושני 27 באפריל 2013

ל-NFL יש יותר צופים ולכן יותר כסף כי היא…. פשוט אהודה יותר בארה"ב, וזה לא קשור לשאלת "כמה משחקים בשנה". פוטבול זה כמו דת בארה"ב, כדורסל ממש לא (אני חושב שהוא במאבק על המקום השלישי עם ההוקי).

אם היה אפשר (מבחינת מזג אוויר ומבחינת יכולת פיזית של שחקנים) היה לשחק עוד משחקים ב-NFL, היו משחקים עוד משחקים. וזה היה מכניס להם יותר כסף.

שיימס 28 באפריל 2013

דניאל,
אתה צודק לגבי ההנחה בפוסט – שפחות משחקים יביאו לפחות כסף.
היא נובעת מהמון פעמים ששמעתי דיונים בנושא. לא יצא לי לשמוע טענה הפוכה: שפחות משחקים יביאו יותר כסף.
הרבה ממה שאמרת נכון, לגבי השפעת פחות משחקים על רמת הליגה.
ודווקא בגלל זה, השורה התחתונה שלך, המסקנה, לא לגמרי ברורה לי :)

שיימס 28 באפריל 2013

בכל מקרה, כל הכבוד על הניתוח המעמיק

Cabrio 28 באפריל 2013

NFL משחקים באצטדיון של 80,000 איש. כדורסל אפשר במקסימום 20,000.
MLB משחקים 162 (!) משחקים בשנה, ובאצטדיונים של 40-50 אלף.
לא רואה איך אפשר להשוות בין הליגות…

אם כבר 28 באפריל 2013

נכנסת לחישוב המספרים- אז מה החוכמה להראות רק את הנתונים התורמים נקודה שלך? זה מטופש.
פוטבול- 80000? אחלה. אבל 16 מחזורים בNBA יותר מפי 5 משחקים.
20000*5=100000. אז איפה הטענה שלך עכשיו?
והNFL מרוויח יותר מכפול.

עדי 27 באפריל 2013

אח שלי- קודם כל מברוק על הקביעות :)

ולענייננו-
למה ללכת רחוק? מה עם קרח וזריקות במהלך משחק רק כדי שמי שנפצע ימשיך לשחק? זה בטח לא מדאגה לבריאות השחקן..
אין ספק ש82 משחקים זה המון ( תוסיף עוד קצת נבחרת, משחק ראווה, תרומה פה ושם ואולי גם משחק בשישי עם החבר׳ה) ותקבל מספר לא יאומן של משחקים..
בתור פיזיוטרפיסטית אני תוהה מה עם גורל הגוף של השחקנים האלו בעוד 10, 20 ויותר שנים… ללא ספק הם תורמים רבות לחשבון הבנק של הפיזיו׳ שלהם :)

שיימס 28 באפריל 2013

תודה רבה!
נראה לי שגם את הלכת טיפה רחוק עם הקרח, אבל בגדול זה נכון, ספורט מקצועני זה הכל חוץ מבריאותי…

אורי 27 באפריל 2013

אחלה כתבה. אבל הבעיה לדעתי היא לא כמות המשחקים. יכול להיות שהעונה ארוכה מדי, זה נושא אחר. אבל הפציעות? לגמרי באשמת השחקנים.
ראשית, הם לא מטפלים בעצמם באותה מסירות כמו ג'ורדן, שאחרי ולפני כל משחק היה בנוהל כמה שעות עם קרח על הרגליים.

ושנית, מפציעות אפשר להמנע ולהזהר. לפחות מחלקן. לא להכנס למצבים מיותרים, להמנע מתנועות מיותרות, ולנוח חלק מהזמן על המגרש.
בטח במהלך העונה, אבל גם בפליאוף

XXX 27 באפריל 2013

ראסל ווסטברוק לא נפצע מעומס.

רוז לא משחק לא בגלל שהוא פצוע אלא בגלל שהוא פרימדונה.

Yavor 28 באפריל 2013

אכן בעיה קשה שדוסקסה כבר רבות באתרים המובילים בארץ.
לאחרונה חשבתי על פתרון יצירתי הכולל הפחתה במספר המשחקים:
העברה של משחקי ה-WNBA לעונה נורמלית (חורף), ומשחקים במקביל ל-NBA. כך ניתן יהיה להוריד את מספר המשחקים בליגה בלי להוריד ימי פעילות של האולם. זה יכול גם להביא לעלייה רצינית בהתעניינות של ליגת הנשים, אולי לקנייה של מנוי משולב, ועוד רעיונות מרצ'נדייז שמשלבים בין כוכבי הגברים לכוכבות הנשים. כרגע ליגת הנשים היא קצרה ומצחיקה, אבל יותר ויותר כוכבות קולג' מגיעות ורוצות את הבמה שלהן. אני מנחש שגם הקהל האמריקני הטולרנטי ישמח לראות משחקי נשים.
לדעתי – יש כאן פוטנציאל עסקי גבוה. שווה לחשוב על זה.

אלון רייכמן 28 באפריל 2013

העניין הוא, שכשמאמן מנסה להיאבק במצב באופן מלאכותי, כמו פופוביץ' מסן אנטוניו שנתן בעונה שעברה מנוחה מכוונת לכוכבים שלו לפני הפלייאוף – הוא נקנס על ידי הליגה.
אני לא בטוח שצריך לצמצם את מספר הקבוצות, היות ולכולן יש שוק וקהל.
הפתרון מבחינתי הוא פשוט להוריד את מספר המשחקים בעונה. נניח, מ-82 ל-65.

עמית זילברבוש 29 באפריל 2013

נכון מאד , ציינתי את המקרה שהזכרת כמו גם את ה"נסיון" של מיאמי לעקוף את העונש.
נראה שכולם מסכימים שאין טעם ל-82 משחקים. חוץ ממי שמרוויח מזה כסף :).
אז מתי מתחילים את המחאה שלנו? :)

Comments closed