לברון – כוכב קבוצתי או סיקור מוטה?

כוכב קבוצתי או סיקור תקשורתי מביך? פלד ושיימס בוויכוח שלעולם לא יגמר. מבט על לברון

Lebron1

כדי להמשיך להתווכח, לא רק בינינו אלא גם איתכם, להלן הכתבה שעלתה היום באתר ערוץ הספורט. אז מי צודק, פלד או שיימס?

עמית זילברבוש, בעל הבלוג "שיימס ברשת" שמתפרסם גם בדה באזר, קרא את הטור של ניצן פלד כאן בשישי, והרגיש שהוא חייב להגיב. אז הנה הטור הקודם, הנה התגובה של עמית, ואחרי כל סעיף, התגובה של ניצן לתגובה של עמית. אתם, כמובן, מוזמנים להגיב לתגובה, או לתגובה לתגובה. או למה שבא לכם.
*
האם לברון עושה את חבריו לטובים יותר?
אני חושב שהשוואה לשחקנים כמו מג'יק, ובמיוחד לבירד, לא עושה צדק עם לברון. הרי אלה הם שחקנים שמראש, עיקר כוחם היה ב"לעשות את האחרים טובים יותר". הם מראש לא יכלו להשפיע על המשחק באופן אישי כמו שהוא יכול. הרי גם אם ניקח את מג'יק, ובטח ובטח בירד, בהשוואה של יכולת אישית מול לברון – אין בכלל תחרות. ולחשוב שהשחקים האלה נמצאים בטופ 5 של כל אחד שיעשה רשימה של השחקנים הטובים בהיסטוריה, בעיקר בגלל היכולות הקבוצתיות שלהם. אז אם לברון רק נמצא בסביבה שלהם כיום מבחינה הזאת, כבר זה אומר שהוא בדרך הנכונה, כי בנוסף לכך יש לו גם את היכולות האישיות שהן by far גבוהות משל מג'יק ובירד. כל האמור מודגש עוד יותר כשמדובר בשחקנים כמו נאש או קיד.

אז האם לברון ממקסם את יכולות חבריו? האם ללא לברון האסלם קולע דו ספרתי באחוזים מטורפים בגמר המזרח? האם בלעדיו, כריס האנרדסן, מתקרב בכלל למה שהוא עושה בפלייאוף הזה? וגם אם נסתכל על כמות השלשות החופשיות שלברון יצר לריי אלן זה דיי ברור, שהסיבה שריי לא ממצה את עצמו היא לא לברון, אלא פשוט כי הוא קולע פחות טוב מבעבר.

אז אני חושב שכן. או לפחות קרוב מאד לכך. אם בקליבלנד הוא הגיע לקבוצה ממוצעת מינוס, העלה את הרמה של כולם והגיע הרבה יותר רחוק ממה שהקבוצה שווה באמת, אז גם במיאמי הוא עושה זאת. ובגלל שבמיאמי מדובר בקבוצה הרבה יותר מוכשרת, היא המועמדת הכמעט וודאית לאליפות כבר מתחילת העונה.
(שיימס)

נכון, ג'יימס חזק ומהיר ואתלטי מבירד וממג'יק בהרבה, אבל בראש הוא יותר דומה להם מאשר למייקל או לקובי. כמו כן, ההשפעה הישירה שהייתה לבירד ולמג'יק על כל הנעשה במגרש הייתה לא פחות גדולה משל ג'יימס, ולרוב נעשתה בדרכים די דומות. לכן ההשוואה במקום.

ואם אנחנו מגיעים לנקודה המרכזית, לגבי היכולת של ג'יימס לעשות את האחרים טובים יותר, אז אני חייב לומר שמבחינתי, יש כאן שאלה והתשובה לא ברורה לגמרי. ראשית, לגבי האסלם – לבחור היו יותר מ-10 משחקי פלייאוף בקריירה של לפחות 12 נקודות בלפחות 60% מהשדה. ככה שלברון ג'יימס הוא לא מה שפתאום הוציא ממנו תצוגה כזו. היו לו דברים דומים לא מעט מקרים בעבר.

שנית, שים לב עד כמה השיח סביב לברון ג'יימס מתעתע. אחרי משחק 5, בו לברון היה מעולה והיתר קלעו באחוזים טובים, הדיבור היה ש"לברון עושה את האחרים טובים יותר". אחרי משחק 6, בו לברון לא היה טוב במיוחד והיתר קלעו באחוזים רעים, הדיבור הוא "אין ללברון מספיק עזרה". אז רגע, כשהם קולעים הוא הגורם לקליעות שלהם, וכשהם מחטיאים אז הם האשמים בהחטאות שלהם?

העובדה שהשיח סביב לברון ג'יימס תמיד מחפש את הדרך להוציא אותו טוב מעוותת את המציאות ואת התפישה שלנו לגבי איכויותיו האמיתיות של השחקן הייחודי הזה. בעיני, בכל אופן, העובדה שבתוך שנתיים חזרנו ממצב שהוא בא עם עוד אול סטאר לקבוצה של סופר סטאר למצב שאנשים אומרים ש"ללברון אין מספיק עזרה" היא לא נקודת זכות ללברון ג'יימס. לא משנה איך ינסו לצייר את זה. (ניצן פלד)

האדרת הלברון
כמו שציינת, נושא האדרת הכוכבים בעולם הספורט הוא אשמתה הישירה של התקשורת, שמחפשת תמיד את הג'ורדן או המסי הבאים. זוהי לא אשמת הכוכבים עצמם. כתבת נכון. ועדיין, אם יש מישהו ב-NBA שראוי להאדרה כיום יותר מכל אחד זהו לברון. אז בוא נדבר רגע על ה"דיווח השקרי" כביכול של סטיבן איי סמית'. אז נכון, יתכן מאד שהוא מגזים לכיוון אחד, אבל אני חושב שגם אתה הגזמת למדי, לכיוון השני. אני אסביר:

1. הקו האחורי של אינדיאנה קלע במשחק מספר החמישי 7 נקודות. נכון, היל, סטיבנסון, אוגוסטין ויאנג הם לא הכוכבים, הם הצוות המסייע של ג'ורג', ווסט והיברט, אבל אחרי שראו בברור שסטיבנסון הוא הערך המוסף בניצחונות של אינדיאנה, ובמשחק 4 גם היל צלף 18 נקודות, היה ברור שאחד המפתחות של מיאמי הוא עצירת שחקני המשנה. התכנית עבדה במשחק הזה. לברון היה חלק עיקרי בה.
2. מאמץ וטירוף הגנתי לא מסתכם בהגנה על השחקן הזורק. הוא מתבטא גם למשל בדאבל אפ של לברון בסוף שעון שמביא לזריקה רעה ומתפרצת מהירה בצד השני. או חטיפת מומנטום של לברון בסוף הרבע שמנעה דאנק. או בגג שנתן במתפרצת (על אף שבסופו של דבר נשרקה עבירת תוקף). ואפילו יותר מכל אלה, הוא מתבטא בלקיחת הריבאונד, כי כמו שלימדו אותנו בקט סל, ההגנה מסתיימת רק אחרי הריבאונד. ללברון היו 4 כאלה ברבע השלישי.
3. לגבי הדיווח של סמית, בצד ההתקפי – מעבר לנקודות, לברון השאיר חופשי את האסלם פעמיים, ואז את צ'למרס, ואז את אלן (שהחטיא), ואז שוב את האסלם. אז אתה בהחלט צודק בעובדות לגבי האסלם. צ'אלמרס מסר לו את שני האסיסטים בתווך. אבל מעבר לכך שאולי הדיווח של סמית' לא דייק במאה אחוז בעובדות, התמונה הכללית שלו, בסך הכל די נכונה.

אם נסכם, לברון נתן רבע שלישי אדיר. פנומנלי. השתלט על המשחק החשוב בסידרה. בעיקר בצד ההתקפי אבל גם בצד ההגנתי. יתכן מאד שהדיווחים בתקשורת היו מוגזמים. אבל אני חושב שהתיאור שלך היה מוגזם לא פחות.
(שיימס)

1. קודם כל, לומר שתכנית המשחק ההגנתית של מיאמי היא להוציא מהתמונה את הצוות המסייע זו פשוט טעות. זו לא התכנית שלהם. הם היו מתים שהיל וסטיבנסון ינסו כל משחק לנצח אותם. התכנית שלהם היא ללחוץ בפיק אן רול, ולהתפלל שווסט או היברט לא יקבלו כדורים במצבים טובים סביב הסל.
שנית, לומר ש"לברון היה חלק עיקרי בתכנית הזו" זו גם טעות. חזרתי לרבע השלישי – עליו סטיבן איי סמית' אמר במפורש ש"לברון שיחק הגנה כמו פיראנה והייתה לזה השפעה מדבקת על חבריו לקבוצה" – ובדקתי אחד לאחד מה היה חלקו של ג'יימס בבליץ ההגנתי של ההיט.

הנה התוצאות:
מיאמי השיגה 17 סטופים הגנתיים. ג'יימס היה מעורב ישירות ב-3 מהם. ב-9 מ-17 הסטופים ההגנתיים לברון כלל לא זז בהגנה. הוא שמר בפינה על שחקן סטטי שכלל לא זז ולא קיבל כדור. 7 פוזשנים של אינדיאנה ברבע ה-3 הסתיימו בנקודות. ב-5 מהם ג'יימס היה מעורב פעיל בשמירה, ב-2 לא. רק פעם אחת בכל הרבע "השחקן של לברון" לקח זריקה, וזה היה סטיבנסון, כמה שניות אחרי שלברון עזב אותו כדי לעזור, וכששחקן אחר של מיאמי בדרך לסטיבנסון ברוטציה ההגנתית.

לכן, גם האמירה שלך ש"לברון היה חלק עיקרי" בתכנית ההגנתית לעצור את סטיבנסון והיל, וגם האמירה של סטיבן איי סמית' שברבע השלישי לברון שמר כמו מטורף ובעצם הדליק את בליץ ההגנתי של ההיט – הן טעויות.

2. כמו שכתבתי – לברון היה מעורב ישירות ב-3 סטופים הגנתיים, ועוד פעם אחת בא לעזרה בפוזשן הגנתי שהסתיים בסטופ. זה, מתוך 17 סטופים שמיאמי השיגה. כל דרך בה העובדות האלה יוצגו כאילו ללברון היה חלק מרכזי בבליץ ההגנתי של מיאמי ברבע ה-3 היא עיוות של המציאות.

3. לגבי הצד ההתקפי – אחרי ששיקר לגבי הצד ההגנתי, סמית' השמיט חלקים מהאמת כדי להגזים ולפאר את הצד ההתקפי. זה מה שהוא עשה. האם לברון היה גדול ברבע השלישי בהתקפה? בוודאי. הוא היה עצום. אז בשביל מה לעוות את האמת ולהגזים סתם? עם זה יש לי בעיה. לא עם לברון.

ולגבי הסיכום שלך – אם אני בא ואומר שלברון נח בהגנה ברבע השלישי, ואז הנתונים מראים שהיה מעורב ישירות במקסימום 4 מתוך ה-17 סטופים שמיאמי השיגה, אז אני לא מגזים – אני מדייק בעובדות. כשאתה כותב ש"לברון השתלט על המשחק החשוב בסדרה… גם בצד ההגנתי", אתה פשוט חוטא לאמת.
(ניצן פלד)

ומי שלא מכיר את הקטע הבא, שכבר העלתי בעבר בדף הפייסבוק של הבלוג, אני ממליץ בחום להקדיש כמה דקות:

http://www.youtube.com/watch?v=j71HTYEuos8

קושיות לסופ"ש
עונת המלפפונים 15: היברט, אני בן זו#% *

15 Comments

עמית זילברבוש 2 ביוני 2013

אז אני אתחיל בתגובה לתגובה:
"..קודם כל, לומר שתכנית המשחק ההגנתית של מיאמי היא להוציא מהתמונה את הצוות המסייע זו פשוט טעות. זו לא התכנית שלהם.."
אני לא טוען שזו כ-ל התכנית ההגנתית שלהם, אבל בהחלט חלק ממנה. להוציא את העוקץ מהשחקנים המשלימים של אידניאנה. אז נכון, יש יומרו שזו קבוצה של 12 שחקנים משלימים, אבל ברור למה הכוונה כאן. ואם לברון יכול לנטרל את סטיבנסון, וגם להיות בעזרה רוב הרבע, מה טוב.
בכל מקרה, להגיד "..זו פשוט טעות…", זו פשוט טעות.

מעבר לכך, באופן כללי וספציפי:
סטטיסטיקה של מהלך אחרי מהלך זה ניתוח יפה ומעניין, הוא נותן חלק מהתמונה.
אבל – לא את כולה.
מה לגבי מהלכים כמו גג במתפרצת שלא נספרו כי נשרקה עבירת תוקף? מה לגבי ריבאונד הגנה, אותו אתה בכלל לא לוקח בחשבון כחלק מההגנה, וכאמור ללברון היו 4 כאלה ברבע השלישי.
מה עם ריבאונד, של קטר כמו לברון שהופך גם להובלת מתפרצת לעיתים?

לדעתי, לכל אלו יש השפעה משמעותית על המומנטום של המשחק. ולפעמים מה שיוצר מומנטום – לא רואים בסטטיסטיקה. אבל רואים ממש טוב כשאתה הקבוצה היריבה הנרמסת.
כמו שאמרתי גם בגוף הכתבה, אני חושב שיש הרבה נקודות עליהם יש מקום לדיון, וזה עוד לפני שנכנסנו לדיון על המאמן ספולסטרה אותו אתה לא ממש מחבב. לא בטוח שבצדק.
אבל השורה התחתונה, יתכן מאד שהתקשורת מחפשת להעצים את לברון, לא תמיד בצדק. אבל גם לצד ההפוך לא צריך להגזים. במיוחד לא אחרי רבע אדיר כמו הרבע השלישי במשחק החמישי.

ג'וני 2 ביוני 2013

מדהים כמה עוצמה יש בכדורסל
באף ענף ספורט בעולם אין אפילו ספורטאי אחד שמתקרב לסופר סטארים כמו ג'ורדן ,בראיינט ולברון (אולי למעט בולט באתלטיקה)
בכדורסל יש 3 סופר סטארים כאלה ועוד עשרות כוכבים שבקלות אפשר להשוות אותם לספורטאים הבכירים בכל הזמנים בשאר ענפי הספורט.

טל 2 ביוני 2013

אני חושב שהעיסוק בלהברון הוא פיספווס של העיקר.
הדמות לעסוק בה, היא וייד. לפי איך שהוא נראה הוא רוצה שמאימי יפסידו.
להברון נותן בדיוק את מה שהוא נותן בכל סדרות הפלייאוף בהן השתתף.
המאמן שם לא היה רלוונטי מעולם.

ניצן פלד 2 ביוני 2013

מסכים איתך שמקרה ווייד ראוי לבחינה מעמיקה, אבל יש הרבה עמימות סביב זה.
סביר שהוא לא 100% בקו הבריאות, אבל היום קראתי שהוא כבר מתלונן שהוא ובוש לא מקבלים מספיק זריקות.
לא יודע מה קורה שם, בכל מקרה נראה לי טריוויאלי לומר שאם הוא ממשיך להיות שחקן של 12 נק' ב-40% מהשדה, סן אנטוניו תיקח אליפות.

(למרות שעם לברון, מאז משחק 6 מול בוסטון אשתקד, אני תמיד מאמין שבסופו של דבר הדיון חוזר אליו ושאם הוא מגיע באותו מוד הוא מנצח כל יריבה, בכל משחק, בעצמו)

רון 3 ביוני 2013

וויד הפך להיות שחקן של 12 נק' ב-40% מהשדה בעיקר בגלל שהוא לוקח זריקות סוף שעון אחרי כדרורים ארוכים של לברון.

וויד יכול וגם צריך לפעמים לייצר לעצמו זריקה, אבל ב4-5 שניות אחרונות של השעון הוא לא יכול לעשות את זה. מה גם שוויד נגע בכדור במשחק 6 25 פעמים, מספר ממש מגוכח.

אותו דבר עם בוש, שלא מקבל כדורים בפוסט ולא מקבל כדורים בכלל ורק זורק מחצי מרחק בסוף שעון, כשגם הוא במשחק 6 נגע בכדור רק 19 פעמים.

ניהול המשחק של לברון הוא על גבול השערוריה, ממש ראש בקיר

טל 3 ביוני 2013

תסתכל על וויד זה משהוא הרבה יותר עמוק.
עד עכשיו היו לו בפלייאוף 3 דקות טובות וגם הם היו נגד שיקגו.
אין לו חשק.

The Real Fan 3 ביוני 2013

וויד מקבל הרבה פעמים את הכדור גם בתחילת התקפה, רק שבמצבו כרגע, הוא לא יכול לחדור. וזריקה מחצי מרחק, זה לא כלי חזק שלו. במשחק 6 זה שהוא נגע קצת בכדור, זה גם בגלל שגם הוא וגם בוש, ישבו על הספסל כשמיאמי חזרו למשחק ברבע הרביעי. אבל בכללי, 26 פעמים זה באמת קצת מדי.

בוש- לתת לו כדורים בפוסט!?! תגיד לי מה אתה חובבן? בוש משחק עם קוקיות, ולהיכנס בפוסט על ווסט או היברט, זה גדול עליו בהרבה. לכן הוא זרק רק פעם אחת מהפוסט בכל הסדרה (!!!) וזה שחקן בעמדה 4…

ניהול המשחק של לברון, זה מה שהחזיר את מיאמי למשחק במשחק 6, וזה מה שניצח את משחק 3 ו-5. אז תן כבוד לבנאדם. כשמגיע…!

סתם מישהוא 2 ביוני 2013

פלד השתיק

גיל שלי 2 ביוני 2013

ניצן – ספולסטרה שינה את הטיפול בפיק אנד רול בשני המשחקים האחרונים. השחקן השני כבר לט מחליף בקפיצה. התגובה של ווגל במדחק הזה היתה הפחתה בפיק טנד רולס והרבה פןסט אפ ישירים שלא מתחילים בחסימה. בכל מקרה הנתון החשוב ביותר הוא הריבאונג, וזו גם הסיבה שווגל ויתר על החסימות כדי שהיברט וווסט יהיו ממוקמים יותר טוב לריבאונד התקפה. מיאמי לא מתפקדת בהתקפה בגלל ההגנה של הפייסרס. הם לא מביאים עזרה גם אם זה אןמר שלברון יקלע שמונים, כאשר ווייד לט מסוגל לשחק אחד על אחד מיאמי מוצאים עצמם חוזרים לימי קליבלנד העליזים

רון 2 ביוני 2013

יאללה אינדיאנה!!! אני לא מבין למה כולם החליטו שמיאמי כבר עלתה לאינדיאנה יש סיכוי יותר מסביר לעלות הם ניצחו בסדרה הזאת אותה כמות משחקים כמו מיאמי אז הכל פתוח

איציק 3 ביוני 2013

אני מבקש להגדיל בשקל תשעים, והינה השקל תשעים שלי:
1. מג'יק ובירד עשו את האחרים טובים יותר, לבורן נראה שעושה שחקנים מסוימים טובים יותר ואחרים עושה טובים פחות, ואת החשובים ביותר, וויד ובוש. כך שההשוואה במקום.
2. הטענה שללבורן יש יכולות אישיות טובות יותר לא בטוח נכונות. הוא הרבה יותר אתלטי, חזק וחודר, אך עד כמה שאני זוכר, בירד השיג נקודות בכמות לא קטנה בגלל יכולת קליעה אבסולוטית (בהגזמה) מכול טווח ומעל כל שחקן, רב גוניות בהטעיות (רק למקהייל היה מגוון גדול יותר) ויכולת קליעה גם ביד שמאל אפילו ממרחק עד 3 מטר. כריבאונדר הוא היה לא פחות טוב וגם בכמות האסיסטים. הוא היה חוטף לא רע ושומר פחות טוב. אבל במה שהוא עלה על לברון הוא בקילר אינסטינקט, החטיפה מול דטרויט, השלשות במתפרצת ועוד. סליחה, אבל לבורן לא שחקן אישי טוב יותר, הוא חזק יותר, חכם פחות. הוא שחקן אחד על אחד טוב יותר, אך בירד ידה לנצל כל פירצה במשחק קבוצתי.
3. גם בהשוואה מול האינדיוידואליסטים הוא מפסיד, כיוון שאינו משטלת על כל משחק כשצריך, למשל משחק שש רבע שלישי, משחק מכריע סידרה. לא מיקל ולא קובי לא היו מאפשרים זאת. לברון לקח מה שההגנה נתנה, זריקות מבחוץ ומסירות. הוא לא ניסה לכפות את עצמו ולהגיע לטבעת ולקו, ג'ורדן היה מכריח את ההגנה לעבוד כנגד רצונה ובמידה רבה גם קובי. אולי היו מפסידים אך לא ניכנעים להגנת היריב.
4. לברון שחקן ענק, אבל יש לו לא מעט חסרונות שהורסטיליות הרבה שלו לו מחפה על כך, ועדין אחד הגדולים בהיסטוריה של המשחק.
5. קחו את ג'ורדן, מג'יק, בירד, קובי ולברון ושאלו עם מי היתם רוצים להתחיל לבנות קבוצה. כנראה שלברון היה במקום רביעי, ובצדק, ורק שחקן אחד פעיל (אם כי פצוע) היה הרחק מאחוריו.
אם לסכם, לברון שחקן ענק, אך עושים אותו ענק ממה שהוא כיוון שזה מה שליגה צריכה, כיוון שבארה"ב ובעולם אוהבים גיבורי על, כיוון שזה ממלא חלל שצריך למלא.

יריב 3 ביוני 2013

המיתוס הזה של שחקן שמשתלט על המשחק הוא מאוד בעייתי. אולי היו שחקנים שזה היה נכון לגביהם (שהם משתלטים על המשחק כשצריך ,שחקנים שמשתלטים על המשחק כשהולך להם יש), אבל אתה מזכיר את קובי בקטגוריה הזו. אתה זוכר איך הוא השתלט על משחק מספר 7 ב 2010?

איציק 3 ביוני 2013

יריב,
בכוונה רשמתי קובי, כיוון שלדעתי הוא רחוק מתחת ללברון, מיקל כמובן דוגמא טובה יותר אך לא הוגנת, גם בארקלי ומילר עשו זאת. קובי הוא דוגמא (לא בזמן שביתות איטלקיות שהן בושה) לאחד שלא מוכן לקבל מה שההגנה נותנת. הוא יחפור וינסה להכריח את ההגנה להשתנות ולעשות דברים שהיא לא רוצה. לפעמים אצלו זה ראש בקיר אבל הוא לא מוכן להיכנע להגנה. לברון כן, אצל מילר ההגנה היתה משתגעת בלרדוף אחריו למרות שהוא פחות החזיק בכדור ורק קיבל אותו לרוב לזריקה, אבל הוא יכל כמו לברון לבוא לקבל כדור והיה מקבל ואז זה היה מה שההגנה רוצה גם אם היה עולה לזריקה, אבל הוא הכריח אותה לעבוד. בארקלי חפר לסל, לפעמים עלה מחצי מרחק אבל גם הוא יכל לקבל כדור בחוץ ולעלות לשלשה וההגנה היתה חייה טוב עם זה. מילר ובארקלי לא השיגו טבעת, אבל זה לא ביגלל שלחו את מה שההגנה לקחה, כי אם למרות שהכריחו את ההגנה לעבוד קשה ובסוף היה מישהו שהצליח לעשות זאת טוב יותר וגם לא איפשר להגנה להוביל אותו כי אם הוביל אותה. גם בירד, ד"א, עשה זאת טוב מאוד, וגם איזיה תומס. אני ממתין מתי גם לברון יעשה זאת, ואם יכשל, לפחות עשה את המקסימום. אני גם חושב שהוא מסוגל (מבחינת יכולת אישית) לעשות זאת ובמידה רבה לא פחות מהמצוינים בתגובה.

ניר 3 ביוני 2013

"לברון השתלט על הרבע השלישי". אוקיית נניח וזה נכון, בשורה התחתונה, לברון קלע 30 נקודות. עוד יום במשרד. בכנות אני לא חושב שהשתלטות על רבע תספיק מול קבוצה יותר מוכשרת התקפית, ראו ערך סן אנטוניו. מתי הפעם האחרונה שלברון באמת ניצח משחק?
ולשאלה הראשונה, יכול להיות שוויד עושה דווקא? (איפשהו בתת מודע כמובן) זה יאדיר אותו אם מיאמי תעוף עכשיו, שהרי הוא לקח את מיאמי לאליפות והנה לברון לא מצליח (שוב, אני מנסה להיכנס לראש של וויד…). בכל מקרה, אני חושב שלברון לא עושה את אלה שלידו לטובים יותר. זה שהוא מחפש אותם ומוסר להם לא אומר שהוא עושה אותם טובים יותר. יש האדרה פושעת בעניין של לברון. נכון, הוא עושה נקודות מתי שבא לו, אבל לדעתי הוא לא סקורר. רג'י מילר לא עשה נקודות מתי שבא לו, אבל היה סקורר ענק. ידע לתת למשחק לבוא אליו. מייקל היה גם וגם. ולדעתי גם שומר טוב יותר מלברון. בשורה התחתונה, חסר לו דבר אחד להיות ענק באמת: אופי. ואת זה אי אפשר ללמד ואי אפשר לקנות (ד"ש מיותם הלפרין, יחי ההבדל הקטן..).

איציק 3 ביוני 2013

הלפרין נפגע מההשואה, לטענתו הוא מתקפל טוב בהרבה.

Comments closed