צל"ש או טר"ש

בשביל ג'רמי פארגו ההבדל בין שירי הלל לביקורת נוקבת היא לפעמים כמו ההבדל בין למוניקה לג'ואי קרופורד. דק מאד. האם מכבי מחקה את מודל ה-NBA בעמדת הרכז ואיך זה ישפיע על סיום העונה שלה?

רייספארגוווסטברוק

 

כל פעם מדהים אותי מחדש איך רצף פעולות יחסית מקרי כמו ריבאונד התקפה של השחקן הכי נמוך במגרש, שתי החטאות עונשין של אחד מקלעי העונשין הטובים בהיסטוריית היורוליג ושריקה מעוררת מחלוקת של שופט יכולות להכתיב את הנרטיב של שחקן בצורה כל כך קיצונית.

ג'רמי פארגו היה בעוד אחד ממשחקיו הנוראיים כשעמד על 5 מ-16 מהשדה וחמישה איבודים עד אותו "ווינר שוט" שרסקין כל כך אוהב להגיד ברוב מרגיזותו. וכך שוב, בן רגע, שיחת היום עברה מהרכז שמחרב את המשחק, מכדרר ומחפש עצמו רוב ההתקפה, פוגם בשטף, מחטיא ומאבד, לשחקן בעל ביצי היען ש"כל אחד היה רוצה אצלו בקבוצה".

סגנון המשחק של פארגו בפרט ומכבי תל אביב בכלל מתכתב היטב עם הסגנון המוכתב כיום בליגה הטובה בעולם. ה-NBA  חווה השנה את תור הזהב של הרכזים והליגה מוצפת בקבוצת רכזים איכותית ברמה היסטורית. כך, הרבה קבוצות מסתמכות במשחק ההתקפה שלהם יותר ויותר על האיש שפעם רוב תפקידו היה "לנהל" את ההתקפה.

*

פריזאאוט:

לפני מספר שבועות, החלה לה לקנן בתוכי התחושה שרכזים התקפיים לא מביאים אליפויות. שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שהפוינט גארד זהו התפקיד החשוב ביותר על המגרש. עם זאת, לטווח הארוך, שכשהוא עסוק יותר מדי בלקיחת זריקות וצבירת נקודות, הקבוצה נפגעת. לכן אספתי נתונים על הרכזים המובילים בליגה, וכן על הרכזים המובילים באלופות ה-NBA  בעשר השנים האחרונות.

נתוני הרכזים בליגה השנה ובפלייאוף שנה שעברה:

מקרא:

Share Points – אחוז הנקודות של השחקן מתוך כלל נקודות הקבוצה.

Shots % – אחוז הזריקות של השחקן מתוך כלל זריקות הקבוצה.

רכזיםבימינו

*הנתונים עבור רכזי ה-NBA מעודכנים נכון לתאריך 21.12.14

נתוני הרכזים בפיינלסטיות ה-NBA  בעשר השנים האחרונות:

Champs_Stats

מהנתונים ניתן לראות שאכן ברוב הקבוצות המובילות השנה, ובמיוחד הטוענות העיקריות לתואר, הדומיננטיות של הרכזים הולכת וגדלה מבחינת כמות הנקודות ומספר הזריקות יחסית לנתוני הקבוצה הכלליים.
במקביל, מהסטטיסטיקות בעשר השנים האחרונות, ניתן לראות כי מעטות הן הקבוצות שהגיעו לגמר ה-NBA, והתבססו על רכז שהוא שחקן ההתקפה העיקרי.

בסופו של דבר לא הרגשתי שהנתונים תומכים בצורה מספיק מובהקת בתחושת הבטן שלי לגבי הנושא הזה, כי קבוצות עם רכזים דומיננטיים כמו פארקר ובילאפס הצליחו להגיע להישגים מרשימים. לכן לא העליתי את הפוסט בזמנו.

אני עדיין חושב שמשחק התקפה בריא צריך להתבסס על שחקנים נוספים ופחות על הרכז בהיבט של זריקות וצבירת נקודות. לכן הסיכויים של קבוצות כמו סאן אנטוניו, ממפיס, קליבלנד ואטלנטה (להן יש רכזים מעולים, אבל בדרך כלל לא החלק הכי דומיננטי בהתקפה) גבוהים יותר ללכת עד הסוף, מאשר קבוצות כמו גולדן סטייט, אוקלהומה או שיקגו.

*

ובחזרה לימינו:

אם מסתכלים על הנתונים של פארגו במכבי השנה אפשר לראות שהם הרבה יותר קרובים לאלו של הקבוצות המתבססות על רכז כמו אוקלהומה וגולדן סטייט. במשך העונה הוא לקח 12.5 זריקות למשחק, שהיוו כמעט 20% מכלל הזריקות של מכבי, והיה הקלע השני בטיבו בקבוצה, אחרי סמית'. הנתונים האלו רק הולכים וגדלים בשלב הטופ 16.

האם זה רע? במקרה של מכבי – בכלל לא בטוח.

כמו תמיד, תשפטו בעצמכם, אבל רק אוסיף עוד נקודת מבט אחת: מכבי תל אביב מאופיינת בשנים האחרונות על בניה "לרוחב" ומתבססת על רוטציה של הרבה שחקנים "בינוניים פלוס". הכוכב שלה הוא בחור שקט, יש יאמרו אפילו אדיש שלא מעט אנשים עדיין לא למדו איך "לאכול אותו" (דווין סמית' למי שהרמזים לא הספיקו). מה שבטוח, הוא שחקן שנעים לו מחוץ לאור הזרקורים.
דווקא בקבוצות מסוג כזה יכול להיות ששימוש ב"אלפא דוג" בעמדת הרכז, שחקן  שרוצה לזרוק את הזריקות המכריעות ומושך את רוב האש, היא נוסחא שיכולה לעבוד. למה אני חושב ככה? בין השאר, כי הסתכלתי גם קצת על נתונים של השנה שעברה שהיתה יחסית מוצלחת עבור מכבי.

pargoRice_Stats
רייס אשתקד. ככל שהיה יותר דומיננטי כך התגברה ההצלחה של מכבי. האם פרגו הוא תשובה דומה?

אז מה יהיה?

כשפארגו הגיע לארץ בתחילת העונה הקולות העיקריים היו בסגנון "איזה פסיכים מסינה וצסק"א שלא נתנו לכוכב הזה לפרוח". עם התקדמות העונה והבעיות שהחלו לצוץ גברו הקולות שטענו ש "פארגו הוא לא שחקן לקבוצת צמרת, ולא סתם הוא לא ראה דקה אצל מסינה". ואחרי אתמול כבר שמעתי אפילו קולות כמו "פארגו הוא הגארד הטוב באירופה". (פחח, נראה לי שלתאודוסיץ' וספאנוליס יש כמה דברים להגיד בעניין).
בארץ כמו בארץ, זה תמיד צל"ש או טר"ש. אין באמצע.

לפי דעתי, פארגו הוא שחקן בעל יכולות אישיות מדהימות ורצון לקחת את כל האחריות עליו, לטוב ולרע. אם נמשיך עם ההשוואה לטייריס רייס בשנה שעברה, אני חושב שפארגו מונע הרבה יותר מהרצון "להוכיח לכולם" לעומת רייס שבא מעמדת האנדר דוג הצנוע. בנוסף, פארגו הוא בעל אגו גדול ודפוסי לקיחת החלטות בעיתיים. גם סל הניצחון שלו אתמול היה בשלשת "סטפ באק" שהיא זריקה קשה, אחרי זריקה קשה עוד יותר שלקח בסוף הזמן החוקי. לעומתו, טייריס רייס התבסס יותר על בחירת החלטות טובות, חדירה עד הטבעת וזריקות באחוזים טובים יותר.
לדעתי עם פארגו מכבי תמשיך לחיות "על הקצה", יאלצו לסמוך גם על  החלטות שופטים והחטאות עונשין בשניות האחרונות, ותקרת הזכוכית שלהם היא לא יותר מההצלבה.
מצד שני, מי כמו מכבי יודעים כמה טוב זה יכול להיות להתבסס על שתי החטאות עונשין בסוף הרבע הרביעי.

[interaction id="54d52305a2eb4c4243425fe0"]

*

 

אם תרצו לשמוע עוד מהקשקושים שלי אפשר לעקוב אחרי בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

אם שרדתם את כל הנתונים עד אלה, כנראה שאתם ממש אוהבים את דה-באזר. השתתפו איתנו ועזרו לנו להמשיך את המסורת.

Blatt and The power struggles - The Sequel
לכבוד האולסטאר: שעשועון ה- NBA ב-וואטסאפ

27 Comments

אור 6 בפברואר 2015

מסכים לחלוטין, פארגו קיבל המון החלטות לא נכונות במשחק הזה, וקצת מאכזב שכל מה שיזכרו בסוף זה שהוא שם שלשה על הבאזר וניצח את המשחק.
ההתקפה בסוף הרבע הרביעי ובהארכה הייתה נראית תקועה למדיי, ולדעתי זו בד"כ הבעיה כשיש שחקן אחד שהוא הרבה יותר דומיננטי מהאחרים וכולם מצפים לכך שהוא יושיע…

עידן. 6 בפברואר 2015

הנתונים שאתה משתמש בהם הם ממש חסרי רלוונטיות.

לבדוק "רכזי" NBA בקבוצות שהגיעו לגמר זה לחלוטין חסר טעם. לדבר על צאלמרס וג'ייסון ויליאמס בהיט, דניאל גיבסון בקאבס או פישר בליקרס בלי להזכיר שהרכזים דה פאקטו ומי שהחזיקו בכדור רוב הזמן היו וויד, לברון וקובי זה סתם מגוחך. אתה לא יכול להרכיב קבוצת חלומות כמו בשנות ה-80 ואם יש לך פרנצייז פלייר בעמדה אחרת, הגיוני מאוד שלא תשקיע ברכז על שמחזיק הרבה בכדור. מכל מקום רכזי העילית היחידים ברשימה שלך די שוללים את התאוריה.

גם לגבי מכבי הנתונים לא מלמדים כלום. לנסות להראות שפארגו לוקח העונה יותר מרייס של שנה שעברה די עיוות של הנתונים כי כשרייס לקח את המשוכות בקבוצה הוא זרק לא פחות מפארגו (ולראייה מספרי הפיינל פור שלו). אם כבר השוואות מעוותות אז פארגו עומד על 6 אסיסטים למשחק ביורוליג. רייס סיים את העונה שלו עם ממוצע של 3.

אגב, איך התאוריה שלך מתמודדת עם העובדה שספנוליס, שהביא לאולימפיקוס את שני גביעי אירופה האחרונים לפני מכבי בכוחות עצמו כמעט, הוא כבר שנים הקלעי הבולט בקבוצה?

מכבי תהיה על הקצה כי יש קבוצות יותר טובות ממנה באירופה. גם שנה שעברה מבחינת כישרון, תקרת הזכוכית של הקבוצה הייתה ההצלבה. אבל לעיתים מצליחים לשבור את הזכוכית. אני צריך להזכיר לך כמה ניסים היינו צריכים בשנה שעברה?

עמית זילברבוש 7 בפברואר 2015

נדמה שהיית קצת נסער לגשת ולהגן על הקבוצה שלך, או שאני לא הבהרתי את עצמי מספיק – כך או כך, משהו התפספס כאן:
א. אמנם האנשים המרכזיים בהתקפת האלופות ה-NBA היו מי שציינת (ווייד, לברון קובי), וזה בדיוק מדגיש את הנקודה שלי – הם לא היו הפויינטגארדס של הקבוצות. אני לא בא לטעון שגיבסון או פישר החזיקו בכדור רוב ההתקפה. אני כן טוען שהם היו הרכזים של הקבוצות האלופות.
ב. "אתה לא יכול לבנות קבוצת חלומות כמו בשנות ה-80" – אני לא בטוח שאני מסכים עם הנקודה הזאת (מה בנו בקליבלנד? מה במיאמי? מה בלייקרס של קובי והווארד?), אבל כך או כך, שוב, היא לא סותרת את האמירות שלי בפוסט. אני לא בא להסביר למה אין שם רכזי עילית. אני רק טוען שבאלופות – זה המצב. הרכזים, בדר"כ, הם לא שחקי ההתקפה הדומיננטיים ביותר.
ג. רכזי העילית ברשימה לא שולללים את התאוריה. הם אולי מחלישים אותה.
ד. לגבי מכבי – שוב, פספסת את הנקודה. אני מביא את הנתונים דווקא בשביל לחזק את הנקודה ההפוכה. ששם השימוש ברכז דומיננטי יכול לעבוד. ומביא את הנתונים של רייס כדי לחזק את זה. בעונה שעברה, ככל שהשימוש בו עלה, כך הצלחה של מכבי התגברה.
ה. ספאנוליס – ראה תשובה ד'.

בכל מקרה, אני בדר"כ משתדל לא לקבוע שנתונים הם "ממש חסרי רלוונטיות" או "חסרי טעם" או "סתם מגוחך". גם אם אני בטוח במה שאני אומר, ובמיוחד אם יכול היות שזה לא ככ נכון. לשיקולך.

עידן. 7 בפברואר 2015

אני לא חושב שהייתי נסער, פשוט הייתי (ועודני) בטוח בטענות שלי.

מה ההגדרה של רכז לדעתך? מה הופך לשיטתך את דניאל גיבסון ודרק פישר לרכזים של קליבלנד והליקרס? הם לא הובילו את הכדור לשנייה אחת והתפקיד שלהם היה אולי לעבור את החצי, למסור ללברון ולקובי ולנסות להיות פנויים לשלשה…

בלי קשר, לבחון תרומה של רכזים לפי מספר הזריקות זו לא שיטה טובה (הנה, עדנתי את השפה), כי היא לא מבחינה בין סטטיסט התקפי כמו רבים מאלו שציינת למעלה ובין מישהו כמו ג'ייסון קיד לדוג', שלא זרק הרבה ועדיין השפיע על הקבוצה שלו.

לגבי ההבחנה בין מכבי והNBA כנראה שבאמת פספסתי את הנקודה. בכל מקרה לא ראיתי בטקסט שום ניסיון להסביר מדוע מה שלא עובד לשיטתך בNBA, כן עובד באירופה.

עמית זילברבוש 7 בפברואר 2015

ההגדרה שלי לרכז עבור הפוסט הזה היא שתי האותיות שמופיעות ליד השם שלו – PG.

לדעתי לבחון תרומה של רכזים על פי מספר הזריקות והנקודות שלהם, בפוסט שבה לטעון טענה על הבעיתיות בקבוצות שמובלות על ידי רכזים שלוקחים הרבה זריקות וצוברים הרבה נקודות (ראה פיסקה רביעית) – זו שיטה די סבירה.

לא נתתי הסבר על למה זה עובד באירופה, נתתי השערות לגבי למה זה עובד במכבי תל אביב.

איציק 7 בפברואר 2015

בלי להיכנס יותר מיד לויכוח, היה הרבה יותר מעניין אם היתה עושה את הבדיקה לא לפי הסימון PG כי אם לפי המשמעות של מוביל כדור. לדעתי, דרק פישר כן היה מוביל כדור, לא אגרסיבי כמו וסטברוק או פול, אך הוא בהחלט כשראה לנכון היה בא לקובי לדרוש את הכדור לנהל התקפה. יש שחקנים שהם הרבה פחות מזה. מוביל כדור מובהק שקולע פחות ולוקח פחות זריקות הוא רונדו, הוא מהבחינה הזו קצת יותר Old School.

עידן. 7 בפברואר 2015

רק בשבילך קראתי שוב את הפוסט ויש שתי אפשרויות.

או שהוא כתוב בצורה מסורבלת ולא ברורה או שאני מבולבל ולא מצליח לרדת לדעת המחבר.

נשאיר את המסקנה לעניין הזה בצריך עיון.

עמית זילברבוש 7 בפברואר 2015

תודה. מעריך את המאמץ. מקבל את ההערה.

omer 7 בפברואר 2015

אני חושב שההשוואה בפוסט לא נכונה ונובעת מבעיה בהגדרה.

רכז הוא מי שמנהל את ההתקפה, לא שחקן שרשום ליד שמו PG בגלל היותו השחקן הקטן בקבוצה (צ'למרס, פישר, גיבסון וכו').

השוואה בין פישר לפארקר שקולה להשוואה בין תפוחים לתפוזים. בלייקרס של פיל ג'קסון, התפקוד ההתקפי של פישר היה כמעט זהה לרוברט הורי הPF.

ההשוואה הנכונה, לפחות לטעמי, צריכה להיעשות בין הגארדים הדומיננטיים של אותן קבוצות. כלומר, הגארדים שמקבלים את מירב ההחלטות בהתקפה. מיאמי, למשל, לא לקחה אליפות עם רכז אנמי כמו צ'אלמרס, אלא עם הרכז הכי דומיננטי מאז מג'יק – לברון.

בכל מקרה, גם לאחר שנשווה אני לא חושב שנמצא נוסחה מנצחת כלשהי.

עמית זילברבוש 8 בפברואר 2015

ההשוואה בפוסט באה ישירות מהרעיון להשוות את תפקדי הפווינט גארד בסיטואציות שונות באירופה וב-NBA.
אם היה נסיון לדבר על ה"שחקנים הדומננטיים ביותר בכל קבוצה" או על ה"שחקנים שמחזיקים רוב הזמן בכדור", או הגדרות שונות – היה אפשר לדבר על שחקנים אחרים כמו לברון, ווייד קובי או אחרים.
אבל כאן התכוונתי ספציפית לדבר על תפקיד הפויינט גארד – פעם והיום, ב-NBA ובאירופה.
לכן, אני לא חושב שיש כאן השוואה בין תפוחים לתפוזים או בעיה בהגדרות וכד'.
יש כאן השוואה בין שחקנים באותה עמדה, בעלי סגנון שונה, והשערה שהדבר משפיעה על הצלחת קבוצותייהם. וזו היתה הכוונה שלי בפוסט הזה.

איציק 8 בפברואר 2015

עמית, העיניין הוא שלפחות לדעתי ודעת עוד כמה מגיבים, אתה לא משווה בין שחקנים שמשחקים בפועל בתפקיד ה-PG, כי אם משווה בין שחקנים ששמו להם תווית של PG, וזו נראת השוואה מלאכותית. זכותך כמובן להשוות בין שחקנים עם אותה תווית ואז מקבלים את המסקנות אליהן הגעת, אך אלו לא מסקנות עבור השחקנים שמשחקים באותו תפקיד.

ד"ר פיל 8 בפברואר 2015

יש שתי סיבות לכך שזה עובד באירופה ופחות עובד בNBA- באירופה יש סדרה אחת ברבע,ופיינל פור. זה אומר שבד"כ אתה צריך שחקן שיתעלה בסדרה אחת ועוד שני משחקים. אם יש רכז על כמו ספניוליס או רייס שנה שעברה – אתה בעמדה טובה. ב- NBA לעומת זאת, רכז התקפי יעצר לאורך זמן בפלייאוף.
הסיבה השנייה היא שב-NBA , במיוחד בפלייאוף – יש משמעות מכריעה למשחק פנים/נק' בצבע (אפילו הדוגמא של פארקר מוכיחה את זה – הוא בעיקר עושה נזק בצבע). באירופה לעומת זאת, המשחק הוא יותר של גארדים, גם בשלבים המכריעים

איציק 7 בפברואר 2015

ההשוואה לרייס לא הגיונית. לרייס היה מס' 2 מאוד דומיננטי כמו ריקי היקמן, ולא יוגב אוחיון, ועדיין הוא לקח המון זריקות בפינל פור. חוץ מזה, כל קבוצה משחקת עם הכלים שיש לה. צ'ונסי בילאפס, איזיה תומאס היו ספקי נקודות ראשיים בקבוצות אלופות. בודירוגה למי ששכח היה רכז PF שלקח אליפות וגם אנטואן ריגודו היה כוכב קינדר. מה שבגדול אני בא לומר שזה ממש לא משנה איך תגדיר רכז או לא רכז, אבל נדיר שקבוצה זכתה באליפות בלי שחקן דומיננטי שהחזיק רוב הזמן בכדור ויצר הרבה כולל זריקות לסל. האחרון שעשה זאת נראה לי היה מוטי ארואסטי.

יותם 7 בפברואר 2015

אני דווקא שומע אנשים בלי סוף אומרים שפארגו היה חלש במשחק הזה ושהזריקה הזו הייתה מטופשת. אולי כולם רואים הפעם שהמלך עירום?

כסיפוביץ 7 בפברואר 2015

המשחק הזה מאוד הזכיר לי איזה משחק של שאראס שגם בו הוא היה נוראי באחוזים ובקבלת החלטות, וקלע קליעה מנצחת.
שחקן שנחשב לאחד מגדולי הרכזים באירופה ופלופ אדיר בנ.ב.א

איציק 7 בפברואר 2015

אני לא חושב שהוא היה פלופ… הוא לא קיבל דקות (לדעתי בגלל היכולות ההגנתיות שלו), אך כששיחק, שיחק טוב (בחלק ההתקפי כמובן). מי שלקח את שרס, היה אמור לדעת מה הוא מקבל, והוא קיבל זאת ברמות הגבוהות ביותר. לא היתה לו בעייה מיוחדת לנהל התקפה גם מול הגנות NBA; כמו-כן, לא היתה לו בעיה לפשל בהגנה גם מול התקפות NBA.
הוא החליט שהוא מעדיף מלך באירופה מלהלחם על דקות ב-NBA, אשר כניראה לא יגיעו בגלל שזה לא פוטבול ואין החלפות הגנה/התקפה, ובזה סיים את הסיפוור מהחלטתו ולא כי נופה.

משה 7 בפברואר 2015

ההגדרה של פארגו כרכז מעט בעייתית, רוב המשחק הכדור נמצא בידיים של אוחיון והוא מקבל חלק גדול מההחלטות.

אורן השני 7 בפברואר 2015

מה?

אוחיון נמצא על המגרש פחות מהזמן שפארגו עם הכדור..

משה 7 בפברואר 2015

אוחיון נמצא על המגרש קרוב ל 27 דקות, פארגו קרוב ל 32. אתה מוזמן להיכנס לאתר היורוליג ולבדוק סטטיסטיקה ואז לנסח מחדש…

רועי 7 בפברואר 2015

לא הכי קשור לנושא הפוסט, פשוט הציק לי לקרוא את זה.
להגיד שמכבי הסתמכה על החלטת שופטים זו גניבת דעת, תוך התעלמות מוחלטת מאוסף השריקות ההזויות בראשות למוניקה, בשתי הדקות האחרונות של הזמן החוקי, שהחזירו את גלא ממינוס 10 למצב שהם בכלל יכולים לקחת את המשחק הזה.

רועי 7 בפברואר 2015

ולעניין פארגו –
בפעמים הבודדות שהוא שיחרר את הכדור בדקה האחרונה, זה הסתיים בכדור של רנדל שפוגע בטבעת מלמטה, ובאיירבול של אוחיון.
כשסמית לא על המגרש אין לו ברירה אלא לקחת את המשחק עליו. ראינו שבוע שעבר נגד מדריד כשסמית היה על המגרש בדקה האחרונה של משחק צמוד ששני הכדורים הלכו אליו והוא ניצח את המשחק.
הקבוצה בנויה על סמית ופארגו. ביוון שסמית לא שיחק ופארגו יצא ב 5 עבירות שתי דקות לסוף הקבוצה היתה אבודה.
כמו שכתב מישהו לפני, לרייס היה את היקמן, לפארגו היה אמור להיות את היינס, שכרגע עוד לא ממש הופיע, פרט להצגה נגד ריאל. צריך ממנו יציבות.

תiמר 7 בפברואר 2015

לא מופרך שהוא יותר טוב מספאנוליס ותאודוסיץ.
טייריס רייס יותר טוב משניהם.
נגד ריאל פארגו נתן הצגה במאני טיים שלא הייתה מביישת אף אחד מאלה

גיא זהר 7 בפברואר 2015

פארגו יותר טוב מספנוליס? רייס יותר טוב מספאנוליס? כמאמר הברקו תעשה כבוד ולו רק מבחינת ההישגים לזה שלקח שלוש אליפויות יורוליג, שתיים יותר מרייס ושלוש יותר מפארגו.

תiמר 7 בפברואר 2015

לא במבט היסטורי, אבל אם נשחק 5 על5 ואתה תבחר ראשון את ספאנוליס ותשאיר לי רייס/פארגו אני אשמח

משה 7 בפברואר 2015

רייס טוב מספאנוליס ? על מה זה מבוסס, ההיסטוריה הארוכה שלו ביורוליג ? מספר האליפויות שלו ?
תהיה רציני, זה אפילו לא בר השוואה, ליגה אחרת לחלוטין.

אלעד ב.א 7 בפברואר 2015

עם ובלי קשר, יש הרבה מאוד דוגמאות של רכזים התקפיים שהביאו גביעי אירופה במו ידיהם.
אם הם היו קצת יותר "מנהלי משחק" התוצאה הייתה שונה בתכלית.

הדוגמאות הבולטות שקופצות לי לראש הן דיוויד ריברס (אולמפיאקוס, 1997) ותיוס אדני (בנטון טרוויזו, 1999).

עמית זילברבוש 8 בפברואר 2015

א. שים לב כמה רחוק הלכת, לשנת 97.
ב. כמו שאמרו למעלה, יש דוגמאות יותר עכשוויות מאירופה כמו ספאנוליס ודיאמנטידיס אז בגדול אני מסכים איתך, וזה בעצם גם מה שאני אומר בפוסט – במכבי בשנה שעברה (ואולי אפשר להכליל את זה יותר ולהגיד "באירופה") – הקונספט הזה אולי עובד יותר טוב מב-NBA.

Comments closed