ליגת שוקי ההון העולמית: Stan the man

 

קןראי בלוג זה לא מופתעים מהמתרחש בשוקי ההון העולמיים מאז תחילת חודש מאי. נכון, הבעיות ביוון הרימו ראש, סין מתמודדת עם אינפלציה, ועוד ועוד, אולם הסיפור העיקרי היה ונותר סוף תכנית ההרחבה הכמותית הבא עלינו לטובה.

להזכירכם כרגע מדובר אך ורק בתגובה לשמועה, כלומר השוק נערך לסוף התכנית ב-30 לחודש. עד שלא נשמע על תכנית הרחבה כמותית 3, אני חושב שהמגמה של צניחת מחירי הסחורות, האטה כלכלית עולמית, ולחצים כבדים על מחירי המניות, כל אלה ימשיכו לעת עתה.

*

אחת הנקודות המעניינות בתכנית ההרחבה הכמותית 2, היתה השפעת התכנית על המדינות מחוץ לארצות הברית. בכלל התכנית כולה לוותה בעשרות תוצאות לא מכוונות, אולם המשמעותיות ביותר הגיעו באמצעות לחצים אינפלציוניים על שוקים מתפתחים, וגם על שוקים שרק עכשיו הפכו לשוקים מפותחים, וישראל היא דוגמה נפלאה.

אחת ההחלטות הטובות ביותר של בנימין נתניהו (באופן כללי הוא נוטה שלא להחליט, כך שמדובר בהחלטה מצויינת חסרת אח ורע אצל ראש ממשלתנו) היתה ייבוא סטנלי פישר לראשות הבנק המרכזי בישראל. הסוחרים איתם עבדתי בקרן הגידור, קראו לאיש בדיוק כפי שקראתם בכותרת. נפל בחיקנו מזל יוצא דופן. סטנלי פישר איננו רק איש מקצוע יוצא דופן, אלא גם או אולי בעיקר, איש שכבר הוכיח עצמו בעבר, איש אמיד ועמיד, ובעיקר איש אשר איננו נושא עיניו לתפקיד הבא במשק הקטן שלנו.

לאור המשפט האחרון כדאי לשפוט את ההדלפות היוצאות מדי פעם ממשרד האוצר, ומתייחסות לביקורת של אנשים במשרד על סטנלי פישר. בכירים רבים במשרד האוצר הנם אנשים צעירים ומוכשרים, אשר רואים בתפקידם החשוב במשרד מקפצה אל עבר תפקידים בכירים ומכניסים בעתיד במשק הישראלי. דוגמאות של בכירים באוצר אשר מצאו עצמם בתפקידים בכירים בחברות ישראליות אשר ניזונות משליטתם במשק הישאלי, ניתן למצוא ללא כל קושי.

כמובן שלא מדובר במקרה. הטייקונים שלנו הנם אנשים מחושבים, אשר יודעים כי הבטחה לתפקיד בכיר בחיקם, תפקיד הנושא עמו הכנסה יפה, גורמת לבכירים באוצר לחשב את צעדיהם לפני שהם נוקטים במדיניות מסויימת. אין מדובר בביקורת, מדובר באלמנט נפשי פשוט. במידה ואני יודע כי פרנסתי העתידית תלויה במישהו, אנסה לא להרגיז אותו. במיוחד אם קיים הסיכוי, שאותו משהו יעניק לי משרה עם תנאים נוחים במיוחד.

* 

למזלנו הגדול סטנלי פישר לא נמצא במעמד כזה. כך הוא יכול היה להרשות לעצמו לצאת ראש בראש עם שרי אריסון, ועם משפחת דנקנר. כך הוא יכול לחשב את צעדיו, ולנסות להילחם בבועת הנדל"ן בעוד מועד, ולא לקבור את הראש בחול ולדבוק בתיזת 'השוק יודע טוב ממני', תיזה שהובילה את הפד האמריקאי לתמוך בבועת הנדלן באמריקה, ולהתעלם מהתוצאות ההרסניות האפשריות בפיצוצה.

ההבדל בין ההתמודדות של סטנלי פישר ובין ההתמודדות של ברננקי וגרינספאן עם עליית מחיר הנדל"ן הנו תהומי. בניגד לסטנלי פישר, נראה כי גם גרינספאן, ועוד יותר מכך ברננקי, הם שבויים של מערכת הבנקאות האמריקאית. שניהם האמינו בכך שאין ביכולתם לזהות בועות, מאחר והשוק יודע טוב מהם. שניהם דאגו להצדיק מתן משכנתאות לאנשים חסרי אמצעים, באמצעות הסתמכות על "פיזור הסיכון" בין גופים רבים יותר, וכך איפשרו את המשך בועת האשראי בארצות הברית ללא כל התנגדות מצד הבנק המרכזי.

ברננקי אף הגדיל לעשות, ודאג להציל את מערכת הבנקאות האמריקאית והעולמית מתוצאות מעשיהם, ואת החשבון אנו משלמים עד היום. לעומתם, סטנלי פישר אינו חושש מתגובת האנשים החשובים שנמצאים במלייה שלו. הוא מכריז על אי נחת מעליית המחירים, מעלה ריבית ומשנה רגולציה על מנת להלחם בתופעה עוד לפני שתוביל לתוצאות ההרסניות שחווינו באמריקה, וכך הוא דואג לכולנו.

*

סטנלי פישר דומה לאחיו בבנקים המרכזיים של מדינות מתפתחות רבות, אשר נאלצים להתמודד עם תוצאות הדפסת הכסף בארצות הברית. מדובר בחרב חדה בשתי קצותיה. מחד, המטבע המקומי במדינות אלה מתחזק, בגלל זרם הדולרים המחפש מטבעות עם ריבית גבוהה יותר, ומאידך, קיימים לחצים אינפלציוניים כבדים הנובעים מעליית מחירי הסחורות, ומשטף הכסף הקל הזורם לשוקים המתעוררים.

פישר היה הראשון להילחם בהיחלשות הדולר במדינתו, ללא קשר לעליות ריבית. מלחמה זו, למרות הביקורת שנמתחה עליה בידי גורמים אינטרסנטיים בישראל, השאירה את המשק בטווח אינפלציה נורמלי, ועם מטבע מתפקד באופן יחסי.

פישר היה מהראשונים להבין כיצד המדיניות האמריקאית משפיעה על שאר מדינות העולם. מעמדו הרם בעולם, איפשר לו לבצע צעדים אשר אם היו מתבצעים על ידי אחרים, היו זוכים להתנגדות מצד הכלכלות הגדולות בעולם. האמריקאים לא אוהבים התערבות בשוק המטבע, במיוחד כשזה מנוגד לאינטרסים שלהם. פישר בזכות מעמדו, יכול היה להיות הראשון שמבצע התערבות ישירה במטבע, ללא כל התנגדות מעיקה.

לסיכום, הלוואי וכל הפקידים הבכירים בישראל, היו אנשים אמידים, אשר רואים בתפקידם הממשלתי תחנה אחרונה. אולי אז היינו זוכים למדיניות הדואגת לאזרחי המדינה, עוד לפני הדאגה לגופים החזקים במשק.

מול הטלוויזיה
תסמונת ריבר פלייט (ארז ברויטמן)

24 Comments

אריאל 19 ביוני 2011

מעניין, אבל מה היה האינטרס של ברננקי, אני מניח שגם הוא לא בדיוק נושא את עיניו לתפקיד הבא שלו במשק האמריקאי ולכן גם הוא לא אמור להיות שבוי בידיים של בעלי ההון?
יכול להיות שההבדלים במהלכים שלהם נובעים פשוט מתפיסת עולם שונה? הרי תיאורית "היד הנעלמה" המפורסמת היא משהו שעד היום מרבית האמריקאים אוהבים להאמין שהוא נכון.

גיל שלי 19 ביוני 2011

ברננקי אכן שבוי של תפיסת עולם, ולא של תפקיד עתידי. ישנם שבויים שונים. לעומתו פולסון, שהיה שר אוצר מיד לאחר שסיים את תפקיד בגולדמן, לא חשוד באובייקטיביות יתרה. שניהם היו יכולים לנהל את המשבר כך שהבנקים ירוויחו ממנו טיפה פחות, והכלכלה טיפה יותר

amit pros 19 ביוני 2011

אתה צודק גיל,אבל למיטב ידיעתי חלק גדול מצמרת האוצר האמריקאי הגיעה מהבנקים,לא רק פולסון,כך שיש להם אינטרס די ברור לשמור על החברה.חוץ מזה כל מילה בסלע,אני מסכים שיש לנו מזל שלפחות הנגיד כאן הוא איש מקצוע מהמעלה הראשונה.מעניי ןאגב,איפה עוד בעולם ממנים פילוסוף להיות שר אוצר…

גיל שלי 19 ביוני 2011

לרגע לא ניסיתי לרמוז שפולסון היחיד, גייטנר לדוגמה שבוי לא פחות של המערכת הניו יורקית. ושטייניץ פילוסוף ברמה שהוא שר אוצר, אפשר למנות אנשים מחוץ למקצוע, אבל צריך למנות אנשים רציניים. ראה את ההבדל של משה ארנס ועמיר פרץ כשרי בטחון

איתן בקרמן 19 ביוני 2011

גיל חבל שאתה מזלזל ביכולות הפילוסופיות של שטייניץ. אני רואה בשתיקה הנמשכת שלו עומק פילוסופי בלתי נדלה. גדולי הפילוזופים, ואני מצטט את ויטגנשטיין (או מה שמיוחס לו) הגיעו למסקנה כי "מה שאי אפשר לדבר עליו, מוטב לשתוק לגביו".

amit pros 19 ביוני 2011

בקרמן,אני מתחיל לחשוב שאפילו צוף פילוסוף הוא פילוסוף לא פחות טוב משטייניץ..בכל מקרה בינתיים שטייניץ כשר אוצר הוא אכזבה,אמנם הרבה פחות מביבי,אבל עדיין אכזבה.

אביעד 19 ביוני 2011

המילה אכזבה מלמדת על ציפיה מסויימת מלכתחילה. באמת ציפית למשהו משטייניץ כשר אוצר?

יוני 19 ביוני 2011

גיל, אתה חושב שהאינפלציה בארץ היא נמוכה כמו המספר הרשמי? כלומר, המספר עלה לכיוון ה-5 אחוז, אבל עדיין נראה שהמחירים האמיתיים עלו יותר. יכול להיות שבדומה למקרים בהם השכר הממוצע עולה אבל שכר מעמד הביניים לא משתנה (כלומר שכר העשירים עולה), גם כאן, בעיקר המחירים שאנחנו רואים במכולת מתאזנים עם עלויות אחרות שלא רלוונטיות אלינו.

תיקון קטן, החרב חדה בשני קצותיה. או סתם חרב פיפיות.

גיל שלי 19 ביוני 2011

יוני – ברור שהמעמד הבינוני הוא שנפגע מעליות המחירים, בעיקר משום שהמשכורות שלנו לא עולות בהתאם. לגבי מדידת האינפלציה, היא שונה בכל מקום בעולם, חלק נכבד ממנה בכל מקרה מקורו לא במדיניות פישר, אלא במדיניות ברננקי. לגבי חרב פיפיות, זה מובן, ככה זה כשכותבים מהר.

דורפן 19 ביוני 2011

זה קצת דומה לסיטואציה בגללה עיתונאי ספורט הם מוצלחים בהרבה מעיתונאי כלכלה – אני לא צוחק אתכם ועומד מאחרי הדברים.

עיתונאי ספורט יכול להעביר ביקורת על לברון ג'יימס כי ברור שאין לו את היכולות של לברון ג'יימס – הוא נולד עם גוף אחר. גם אם העיתונאי מבין יותר את המשחק זה לא רלוונטי. אבל באופן כללי העיתונאים והספורטאים באים ממאגר אנושי שונה.

עיתונאי כלכלה ואנשי כלכלה באים מאותו מאגר של בוגרי אוניברסיטאות. במאגר הזה תפקיד העיתונאי נמוך בהיררכיה. אני מתכוון לעיתונאי שוק ההון. עיתונאי צרכנות למשל הם לא פעם עיתונאים מעולים.

אחת הדוגמאות לכך היא לראות איזה כבוד נותנים בעיתונים לדווחים על נגידים ובנקים ומניות ומיזוגים – וכמה מעט כבוד למדור מיקרו-כלכלה שעוסק בכלכלת משפחה.

amit pros 19 ביוני 2011

רונן-אתה צודק ,אבל אני ממליץ לך לקרוא טוב טוב ובזהירות את מדורי הכלכלה ,בעיקר אלה שלא עוסקים במיקרו כלכלת משפחה.אתה אף פעם לא יכול לדעת מי עומד מאחורי הידעה ולמה,ואם במקרה של כתבת ספורט זה -יחסית-משפיע מעט מאוד מסביב,במקרה של -למשל-כתבה שלילת מאוד על חברה איקס זה יכול להביא לפגיעה כספית גדולה מאוד.זה לא ממש כבוד כמו אינטרסים.

אזי 19 ביוני 2011

זה רק אני או שפישר החליט לא להוריד את מחירי הדירות, אלא קודם לדאוג שאנשים יפסיקו לקנות דברים שבמקרה של פיצוץ יגרמו להם להזרק לרחוב?
אני חושב שאת העצירה בקניית הדירות גרם הבאז הגדול, ולאו דווקא העלאת מחירי המשכנתאות.

תגיד גיל, שאתה בקשר לשקל-דולר.
אומרים שזה שהדולר יורד זה לא טוב ליצואנים, מצד שני זה טוב לכל השאר. זה טוב ליבואנים ולשכירים שמחיר הקניות שלהם ירד.
מה למשל עושים באירופה שהמטבע שלהם יותר חזק מהדולר? לא מיצאים? מיצאים רק בתוך אירופה?
כי לי למשל נראה שלי כדאי שהדולר יהיה חצי שקל…
בגלל כמה מיצאי תפוזי ג'אפה סטנלי עובד כל כך קשה?

גיל שלי 19 ביוני 2011

זה בטח לא טוב לשכירים באופן כללי. דולר יורד, מגביר את כח הקנייה, אך מאחר והוא תופעה עולמית ולא מקומית, הוא דווקא מגדיל את האינפלציה שהיא הקנס הכבד ביותר על הצרכן. מקומות עבודה בישראל יווצרו כתוצאה מיצוא חזק, הרבה לפני גדילת האשראי המקומי שתגדיל את הצריכה פה. אנחנו קטנים מדי, וצריכים להסתמך על היכולת למכור בחוץ. לכן בסופו של יום, פישר עושה עבודה קדושה.

גיל שלי 19 ביוני 2011

והיצוא מפה זה מזמן לא תפוזים. למשל אתה מרוויח בשקלים, אבל החברה שלך משלמת לך יותר דולרים, לכן היא פחות תחרותית.

amit pros 19 ביוני 2011

באירופה הם באמת בבעיה.התחלתי כבר לקרוא על מצבים אבסורדיים שבו אנשי עסקים אירופאים טוענים שעדיף להם לייצר כרגע בארצות הברית ולא באירופה בגלל המטבע.
וכן פישר התחיל עם אזהרות לפני שעבר למעשים,והוא בהחלט משמש כמבוגר האחראי במשק הישראלי.

אריאל 20 ביוני 2011

לא אבסורדי בכלל. האירופאי הוא עובד הרבה יותר גרוע מהאמריקאי (עצלן, חופשות ארוכות, ימי עבודה קצרים) והשכר שלו ביורו, שזה מטבע יקר.
האבסורד הוא שעוד מעט יהיה יותר משתלם לייצר בארה"ב במקום בארץ. בתור אחד שעובד בחברה בינלאומית, אני מגלה שאנחנו הופכים לפחות ופחות תחרותיים לעומת האמריקאיים. היתרון שלנו חייב להיות הגורם האנושי, ופה בדיוק הבעיה הכי גדולה שלנו – שמערכת החינוך הכושלת לא מסוגלת לייצר עובדים מתוחכמים מספיק כדי להתחרות בעולם

amit pros 20 ביוני 2011

כל מילה בסלע
על הבעיות אצלנו אפשר להרחיב מכאן ועד קמצ'טקה….לפחות נתנחם שבחלק מאירופה המצב הרבה יותר גרוע….

ניר (אחר) 20 ביוני 2011

באמת? אתה רואה כרגע בשטח שהעובד הישראלי לא מתוחכם מספיק כדי להתחרות בעמיתיו בעולם? הנסיון האישי שלי הפוך.

amit pros 20 ביוני 2011

כרגע?אין בעייה.אתה בטוח לגבי מה יהיה המצב עוד 15 שנה אם רמת החינוך כאן לא תשתפר,והשקל יתחזק קצת יותר?

ניר (אחר) 20 ביוני 2011

מה יהיה המצב של המשק בעוד 15 שנה אף אחד לא יודע. לגבי מה שעושה את העובד הישראלי טוב יותר בתחומים מסוימים, לדעתי אין לזה כמעט קשר לחינוך בכלל, אלא למנטליות ודרך החיים בארץ: הצורך לאלתר, להסתדר בין אנשים שונים מאד אחד מהשני, אי כבוד לסמכות או כללים וכו'. אותם דברים שהופכים את נתיבי איילון לסיוט עושים את מת"מ לספור הצלחה.

אני עובד עם אמריקנים ואירופאים עם תארים מאוניברסיטאות נחשבות. יש לזה צדדים טובים ורעים – נדמה שהרבה אנשים חושבים שמרגע שסיימו את הרווארד הם יודעים כל מה שצריך, ומפתחים סוג של יהירות שמכשיל אותם לא פעם (אובמה אגב הוא דוגמה קלאסית לאישיות הזו).

גיל שלי 20 ביוני 2011

ניר – הנטייה שלנו לקיצורי דרך גם דופקת אותנו, כמו שהיא מוציאה מאיתנו את היצירתיות. השילוב האידיאלי הוא של מספיק עובדים שנמצאים בתוך הקופסה, עם חלק שיודעים לחשוב מבחוץ. אם היינו כל כך מוצלחים, אולי היו פה חברות בינלאומיות גדולות, ולא רק רעיונות גדולים.

ניר (אחר) 21 ביוני 2011

אין ספק שאותן תכונות שטובות לסטארט אפ בעייתיות בחברה גדולה, אבל אני לא מסכים עם הטעון של "איפה נוקיה הישראלית". גם בכלל שכן יש פה חברות בינ"ל גדולות (טבע, אמדוקס, צ'קפוינט) וגם בגלל שהפינים עצמם די מצטערים עכשיו ששמו את כל הביצים בסל של נוקיה.

המודל האידיאלי הוא של אינטל – אמריקאים מנהלים את העסק, ישראלים עושים את המו"פ.

גיל שלי 19 ביוני 2011

רונן – ישנם עיתונאים וישנם עיתונאים. פול קרוגמן, מרטין וולף, אנטוניו גררה, ועוד רבים וטובים, מוצלחים הרבה יותר מאחיהם בקרנות למיניהם. כאשר משלמים יפה לעיתונאים, כמו שהפייננשל טיימס עושים, אפשר לקבל רמה גבוהה מאוד. הוול סטריט ג'ורנל הוא מקרה ספציפי של עיתונאים שעובדים כשופר של השקפת עולם, לכן שם לא תמצא איכות גבוהה במיוחד. סורקין מהניו יורק טיימס הבין את המשבר בנדלן בארצות הברית הרבה לפני חבריו בבנקים להשקעות לדוגמה. לכן אני מקדיש את זמני לקרוא את הפיננשל טיימס הרבה לפני העיתונים המקומיים. בסופו של יום, כולם יבינו שהכלכלה היא בינלאומית, ולא מקומית, ולכן אין הרבה טעם לעסוק ברכילות המתפרסמת תדיר בעיתונים בארץ

מנחם לס 20 ביוני 2011

רונן, מאד מוזר מה שאתה כותב על עתונאי ספורט כי כשכתבתי בידיעות ובמעריב היו עתונאי ספורט שביקשו ממני שאבדוק את מה שכתבו. לא את התוכן – – את העברית!
אגב, אם מה שאתה כותב זה נכון אז גם עתונאי אומנות, מוסיקה, קולנוע, ןתיאטרון צריכים להיות טובים יותר מעתונאי כלכלה (וזה צריך להיות נכון גם לגבי פוליטיקהֲֶ)

Comments closed