ליגת שוקי ההון: המחיר של למשוך זמן

 

 

 

 

 

 

 

 

ישנם הגורסים שכל הרעש סביב ה"הפצצה" הישראלית באיראן הנו דרך מתוחכמת של הממשלה להמנע מדיון לגבי עתיד השטחים. כמובן שתרגיל זה משיג את מטרתו, מתי לאחרונה שמעתם את אובמה מתייחס להקפאת הבנייה בשטחים לדוגמה? כמובן שבאירופה מכירים את הטריק הזה של משיכת הזמן מצוין. כל סיפור ה"פתרון" למשבר החוב הנו גרסה אירופית לעניין משיכת הזמן. גם החילוץ של ממשלת יוון, גם ההסכם לגבי החוב של המדינות, אין בהם כדי לפתור איזושהי בעיה, ונדמה לי שאפילו אין כוונה כזו.

*

מעניין שכאשר לא מדובר בפוליטיקה אלא בכסף, הנטייה האנושית הטבעית לדחות הכרעות ככל שניתן, מתעמעמת. הנה ראו את הקולטס, מיד כאשר עולה השאלה מה עדיף לשלם לפייטון או לחכות עוד שנה, הפתרון הנו חד ומיידי. בכלל בפוטבול כעת לא מושכים זמן כלל. שחקנים ותיקים ותורמים נחתכים באבחה חדה. כך היינס וורד בפיטסבורג, וכך ברנדון ג'ייקובס בג'איינטס. אף אחד לא דוחה את ההכרעה לשלב מאוחר יותר שכן העלות של דחיית ההחלטה הנה מיידית, ובעיקר נראית היטב לעין בכסף שחסר מתחת לתקרת השכר.

*

אולם לדאבוננו, גם משיכת הזמן בהכרעות פוליטיות וכלכליות עולה, ואפילו הרבה. לדוגמה משיכת הזמן באמצעות ה"איום" האיראני. מי שישווה בין ביצועי הבורסה בישראל, וכך גם ביצועי השקל הישראלי, יבין מיידית את העלות הכבדה של העיסוק בשאלה האיראנית. כסף זר בורח מפה, כסף ישראלי מוצא את דרכו החוצה, ומחנק האשראי המתהווה בישראל מורגש בכל קרן רחוב. מובן שלא ניתן להטיל את כל האשמה על השאלה של מה יהיה פה בקיץ, אך ברור לגמרי שלשאלה הזאת יש מחיר. אני בכלל לא מתחיל לדבר על המחיר שגובה דחיית הפתרון של שאלת השטחים בישראל.

*

באירופה ובארצות הברית אנחנו עדין נמצאים בשלב בעיטת הפחית קדימה. היתרונות בגישה ברורים לכולם. כולנו דוחים הכרעות קשות עד לשלב בו אין ברירה. לעיתים קרובות כדאי לדחות הכרעות שכן הכאב בפתרון הבעיה יכול לגרום למות החולה. העניין הוא שלכל דחייה יש מחיר. המחיר בדרך כלל אינו נראה לעין, ולכן קשה לתמחר אותו, בניגוד למחסור באוויר מתחת לתקרת השכר. זהו יתרון גדול לפוליטיקאים וכלכלנים אשר עובדים תחת פיקודם.

*

המחיר של דחיית הפתרון באירופה יתבהר בהמשך השנה. כיום משקיעים פרטיים מבינים שכל השקעה באגרות חוב של ממשלת ספרד הנה המור על תזמון הבעיה, ולא השקעה לטווח ארוך. מאחר וזה המצב, ספרד, פורטוגל, אירלנד וגם איטליה ימצאו עצמם שוב בפני שוקת שבורה, ולא בעתיד הרחוק מדי. החיצים שנורו עכשיו יצאו לדרכם, ולא בטוח שחיצים אחרים יבואו במקומם. בינתים המיתון במדינות אלה יחמיר את הבעיה, ויחריף את המתח בין אזרחי המדינות הנאנקות תחת החוב, ובין מדינות צפון אירופה. בארצות הברית מי שמשלם את המחיר הם אלו אשר לא כלולים באחוז העליון של בעלי ההכנסות. רמת החיים של בעלי ההכנסות הנמוכות יותר ממשיכה לרדת, והפערים גדלים.

*

עוד הבדל בין פייטון מאנינג ובין העשירים הישראלים הנו התרומה לקהילה. פייטון מאנינג משאיר באזור אינדיאנה וגם בטנסי מפעלים של תרומה לקהילה שימתבססים על תרומות מכסו האישי. בישראל משום מה, ישנם המתהדרים בתרומות שלהם, בזמן שהתורמים האמיתיים הן החברות בשליטתם של שועי עולם אלה. בעוד שבאמריקה ברור לחלוטין שמי שקיבל מהקהילה מחזיר לה, כאן גם אלה שהתעשרו על חשבון הקהילה, לא מהססים להצטייר כתורמים גדולים, למרות ששקל לא יצא מכיסם הפרטי. ולא, אין סכנה שאם היה יוצא השקל מכיסם הם היו צריכים להוריד את רמת חייהם.

אלביון. שיפור במיקום הטבלאי
משחקים במלחמה

5 Comments

דורפן 11 במרץ 2012

אבל יש גם דמיון בין פייטון מאנינג לעשירי ישראל. הוא דור שני

ניינר 11 במרץ 2012

אני בספק אם ארצ'י הקשיש הרויח בכל חייו אחוז אחד ממה שפייטון הרויח עד כה…

ירון 11 במרץ 2012

אתה יוצא מתוך נקודת הנחה מוטעית שמישהו באירופה מתכוון ברצינות לפתור את הבעיות, ומכך מסיק שדחיית הפתרון היא טעות.
אבל המצב הוא שאף אחד לא באמת מנסה לפתור את הבעיה ולכן אין שום בעיה עם דחייה.
לכולם ברור שהפתרון היחידי לבועת הקרדיט המטורפת הוא מלחמת עולם והיפר אינפלציה – כך היה תמיד וכך יהיה.

יניר 12 במרץ 2012

ברמת הטייקון -דחית בעיה היא לעיתים קרובות ונאופן אבסורדי- הדרך לפתרון.היות ומשברים ותקופות גאות מגיעים בגלים ,דחיית פתרון הבעיה מתקופת משבר לתקופת גאות עשויה להקטין את הנזק לטייקון ואולי אף למנוע את הנזק כלל.ברמת המדינה צריך לדחות את הבעיה ובמקביל לשפר פרמטרים כלכלים שיגבירו צמיחה.

פילנטרופיה בעולם המודרני זה קצת out,
היום מדברים על בנית עסק חברתי שישלב בין רווחים לבין הטמעת ערכים חברתיים בעסק עצמו.ערכים חברתיים נעים במנעד רחב שבין העסקה הגונה של עובדים,שמירה על ערכים ירוקים של מחזור ואיכות סביבה,העסקת שכבות חלשות וכן הלאה.
כנראה שנגמרה התקופה של קפיטליזם חזירי שמלווה בפילנטרופיה לניקוי המצפון

ג'ורג' 12 במרץ 2012

היינס וורד וג'ייקובס נחתכו עכשיו מתוך יתרון הדדי גם לארגון וגם לשחקנים. ככה הנחתכים יכולים מייד להתחיל לחפש מקום חדש; והקבוצות החותכות מפנות מקום ויכולות לבנות מחדש גם הן. זה טוב לכל הצדדים. לגבי מאנינג, היה דד-ליין על החוזה שלו אז זה היה די פשוט (למרות שעדיין לא ראיתי הסבר באף מקום למה לא עלה הרעיון של להרכיב מחדש את החוזה שלו….קשה לי להאמין שפייטון התעקש על ה-28 מיליארד…איפהשהו לא מספרים לנו את כל הסיפור).

בקשר לאירן, אולי זה באמת תרגיל ממשלתי (ואין ספק שהוא עובד מצוין), אבל כולם גם יודעים שאין ביכולתה של ישראל לפתור את בעיית הגרעין עם אירן. מעבר לכל הקשיים הלוגיסטיים, יש שתי משוכות יותר גבוהות:
1. לחיל האוויר אין מפציץ שמסוגל לשאת את הפצצה שיכולה לחדור לכורים המוסתרים, שמשקלה 30 טון. די פשוט. אז לישראל, עם כל הכבוד, אין את היכולת הצבאית הראשונית.
2. אם ישראל אכן מתחילה מלחמה עם אירן, היא הולכת לערב את כל העולם בזה. לכן תראו רכבת אווירית של מנהיגים שיגיעו לישראל – כולל פוטין ומנהיג סין – ע"מ לשכנע את ביבי לרדת מהעץ. שלא לדבר על מחיר הנפט שיגיע ל-$200. אז הגיוני לחכות. בעצם 'הגיוני' זו לא המילה המדויקת. לחכות זה הדבר היחיד שאפשר לעשות כרגע.

Comments closed