משחק ראשון נגמר. דוראנט היה פשוט מדהים. גם לברון נתן משחק טוב, לא באמת ניתן להאשים אותו בהפסד. העיניין הוא פשוט, כדורסל זה לא טניס. לא מדובר בהתמודדות אחד על אחד ושהטוב ינצח. הגדולה של שחקנים לא נמדדת בדרגת הקושי של הסלים שלהם, או ביתרון הפיסי על היריבים, הגדולה של שחקנים נמדדת רק במדד אחד, אליפויות.
*
מאז מייקל ג'ורדן, כולם השתכנעו משום מה, שצריך להגיע יורש. מאחר וקם שחקן ששלט במשחק מעמדת הקו האחורי, מעכשיו המתכון לאליפויות השתנה. אם נבחן את האליפויות מאז עידן מייקל היחיד, נראה שמדובר בתזה מופרכת מעיקרה. אקים שניצל את השנתיים באמצע, היה שחקן ציר. דנקן שלט מעמדת הקו הקדמי. שאקיל היה שחקן ציר, היחידים שהובילו לאליפויות מהעמדה של מייקל היו דוויין ווייד וקובי ברייאנט. מיעוט סטאטיסטי מבוטל.
*
גם לברון וגם דוראנט לא דומים בכלום למשחקם לאחד והיחיד, וטוב שכך. כמו שגרייזס קבע כבר קודם, כאשר אתה מנסה לחקות משהו, בהגדרה תהיה פחות טוב. רק תשאלו את מעריצי מריליון (אם יש כאלה, ומי שלא יודע שהם חקו את ג'נסיס שיבוש וייכלם), ותדעו. אפרופו לברון, הוא אכן דומה בעליונות הפיסית שלו לשאקיל, לווילט, לביג או. לשניים מתוך השלושה אין אלפויות שרשומות על שמם (מדובר באליפויות בו הם הובילו באמצעות העליונות הפיסית שלהם). קשה מאוד להנהיג קבוצה לאליפויות על בסיס עליונות פיסית ולבד. אפילו שאקיל נזקק לקובי כדי לזכות באליפויות כמספר 1.
*
קווין דוראנט מחובר לקבוצתו ומנהיג אותה בדרך מאוד ייחודית לו. אין כאן שום ניסיון חיקוי, אין כאן שום דבר חוץ מאינטואיציה טהורה. גם ללברון יש את הדרך שלו. בזכות הצניעות של דוראנט, הלב שלי נוטה אליו. לאחר המשחק הראשון, המח גם משוכנע. דורפן יודע מה הוא אומר, גם בזה שהוא לא אידיוט כדי להמר על תוצאות, וגם על המגמה שהוא רואה.
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
33 Comments
למה לווילט אין אליפות שרשומה על שמו? מה עם 67?
אוקי. פספסתי אחת לעומת 13
גם ב 72 הוא היה ה MVP של הגמר. פחות דומיננטי מבעבר, ועדיין השחקן מספר אחד בקבוצה.
הלייקרס היו הקבוצה של ווסט, לא של ווילט, גם אם ווילט היה הMVP של סדרת הגמר. בכל מקרה, אם וויליס ריד הסתדר עם רגל אחת מול ווילט, ברור שכבר לא היה מדובר בדומיננטיות פיסית יוצאת דופן
הוא עדיין היה שחקן של 20 ריבאונדים למשחק, יותר מכל שחקן אחר בליגה. הוא כבר לא היה סקורר באותה רמה, גם בגלל הדעיכה הגופנית שלו (וגם בגלל שהוא שינה את צורת המשחק שלו החל מעונת האליפות הראשונה, לפי מה ששמעתי), ועדיין היה יעיל להחריד. דומיננטיות פיסית יוצאת דופן, אם כי פחות מבעבר.
בקשר למה שכתבת בסוף, שדוראנט יותר צנוע, אני לא בטוח בזה…
אני פשוט חושב שלברון נפל לתוך ערמה של יחסי ציבור שעושים לו רק רע.
כי אין בעיה עם לשווק מישהו בתור זה שצריכים לשנוא. בטור שזה שיודע שהוא יותר טוב מכולם ולא שם על אף אחד.
הבעייה מתחילה ברגע שמחליטים לשווק אותו בתור הטוב ביותר ever
ואז הוא מתחיל להתנצל על זה ולהצתנע..
אז כבר לא יודעים איך לאכול אותו…
דוראנט, כמו שאפשר היה להבין מהפוסט של גרייזס, לא משווק כצנוע.
הוא פשוט לא משווק בכלל..
דוראנט הוא האי בתאילנד שיש בו ים ירוק, חול לבן ואין בו ישראלים. דוראנט הוא החוף. אף אחד לא היה בטוח שהוא באמת קיים ופתאום גילינו אתו.
אל דאגה, מתישהו הכיף הבתולי הזה יגמר…
דימוי יפה עם החוף בתאילנד…
אבל – במקרה אחד ישמרו על החוף הלבן והמים הצלולים ויבנו לכל היותר חושות קטנות, ובמקרה השני יבנו על החוף עצמו מסעדות גדולות גסטהאוסים מבטון ויהפכו אותו לתעשיית תיירות משומנת עם פאבים ומסיבות.
אזי – תקשיב לראיונות של שניהם אחרי משחקים. תראה את הגיבוי האמיתי שדוראנט נותן לראסל מול הבריחה של לברון מאחריות בקליבלנד. לא ראיתי שדוראנט מסתובב בגאווה עם התואר מלך. דוראנט לא טרח להפגש עם וורן באפט כדי לדסקס השקעות. דוראנט לא מתיימר להיות האתלט הכי משפיע בהיסטוריה מחוץ למגרש. הוא מסתפק בלקחת אליפויות. לברון רוצה את כל השאר
אין לי ספק שלברון בורח מאחריות, זה לא הופך אותו לפחות נחמד או יהיר, זה הופך אותו לפחדן, או לוזר.
לא לקחת את המשחק על עצמך ברבע האחרון ולא לקחת אחת המשחק על עצמך בראיון אחרי משחק זה אותו דבר.
אבל בקשר להשקעות ולהיות האטלט הכי מצליח וכו'
גם בקשר לטקס המפגר עם הטאלק
יש שם משהו מאולץ, שאני לא קונה.
לי זה נראה כאילו מישהו דחף אותו לעשות או להגיד את הדברים האלה, ואז שיווק את זה למיליונים.
תשווה לדוגמה את לברון לכריסטיאנו.
שניהם מתימרים להיות הכי טובים, מתימרים להיות הכי מוצלחים, ומתימרים להיות הכי מפורסמים. (ושניהם בנתיים לא מצליחים)
אבל לכריסטיאנו אני מאמין שזה האופי שלו.
לברון לא נראה ככה.
כל השאר לגיטימי, כל עוד הוא מגובה ביכולת (לאו דווקא באליפויות)
לברון הוא הסיפור הכדורסלני המעניין ב9 השנים האחרונות, לטוב ולרע.
יש מעריצים למריליון ?!
לא
אני קצת מרחם על לברון ג'יימס בלי קשר לתוצאת הסדרה. קצת מזכיר לי את המתעמלות הרוסיות וספורטאים סיניים שלמען קריירת ספורט (ולא תמיד מבחירה חופשית) לא זוכים לילדות אמיתית ובטח שלא לגיל התבגרות נורמלי. רבות מהתמתעמלות גם עוברות את כל תקופת השינויים ההורמנליים והפיזיים בצורה מעוותת לחלוטין. נראה לי שלברון נאלץ להפוך לאדם בוגר כבר בתיכון… גם מבחינה מנטלית וגם מבחינה פיזית. לא בטוח שהוא באמת רכש כישורים חברתיים ולמד להיות חלק מקבוצה. בתיכון הוא היה בשתי רמות מעל כולם, ובזמן שאחרים קצת נהינו מהחיים והתכוננו לקולג' הוא כבר היה העסוק בהכנות לדראפט ובחוזי פרסום עם נייק…
הוא גם דילג על הקולג' ואם יש מקום בו היה לומד להיות חלק מקבוצה זה המקום. אבל לברון כבר היה באן בי איי והציפיות ממנו היו להביא אליפות לקבוצה דיי בינונית. ללא מאמן שיודע ויכול לעזור לו לגדול, וגם ללא שחקנים ותיקים שייתמכו בו. כתבתי את זה כבר כמה פעמים, אבל אני חושב שהטעות המרכזית של לברון היא שהוא התרכז בבחירת הטריו המפורסם ולא בבחירת קבוצה עם מאמן שיוכל לעזור לו למצות את הפוטנציאל הבלתי נגמר שיש בו.
מסכים עם מה שאתה אומר
וגם אחזק – אולי בגלל שהוא לא היה בקולג'ים הוא לא יודע איך לבנות קבובה. טריו (לדעתי בכלל 2.5 בלחץ) של כוכבים ואפס שחקנים טובים מסביב (בעיקר רכז וסנטר אמיתיים)זה לא מספיק. ובטח שלא עם מאמן כמו ספואלסטרה. והדרך שבה כל זה התחרש הייתה פשוט מכוערת.. ה DECISION והאמירות האומללות על 7 אליפויות..
ואחזק עוד יותר: החוסר ב"ילדות אמיתית" כמו שאתה אומר, גורם לו עכשיו לבוא ולהראות שהוא וכמה חבר'ה סחבקים שלו יותר טובים מכל השכונה ויכולים לנצח את כולם 3 (או 2.5 כמו שאמרתי) מול 5 וספסל.
מפחיד לחשוב למה הוא היה מתפתח תחת מאמן כמו דוק ריברס (או פט ריילי שיושב ביציע)
ויש מאמן שלא ירצה לעבוד איתו במידה ולברון יבקש?
מתפלל לטובת הליגה שמיאמי שוב לא תיקח אליפות (ערך הקבוצתיות חייב להשמר), בוש יעוף תמורת שחקן פנים אחר יותר יעיל ואולי בחירות דראפט, מאמן רציני יגיע לקבוצה ואז נראה באמת משהו מיוחד, ואז מצידי שלברון יקח 10 אליפויות.
וגם אם לא ייקח, מלון וסטוקטון לא לקחו, בארקלי לא לקח, אייברסון, וובר לא לקחו… הוא הולפיימר מובטח.
פשוט לעשות דברים קצת יותר נכון יביא לו הרבה יותר אהדה וגם יקרב להצלחה אישית וקבוצתית
דווקא התקליט השני של מריליון ממש טוב ועדיף על כמה תקליטי פח של ג'נסיס
ג'נסיס בתקופת פיטר גבריאל. זה שלמריליון יצא תקליט נחמד עדין לא מפריך את הנקודה שהחקיין לא יעלה על המקור.
גיל, אני מצטער אבל עצם ההשוואה מעליבה… להגיד ג'נסיס ומריליון במשפט אחד???
מה לעשות, כשאחד הוא חקיין והשני הוא המקור לחיקוי, הם חייבים להיות כלולים תחבירית באותו משפט. כנראה שהגישה שלנו לא ממש שונה.
ברור, ואני מתלוצץ, פשוט ג'נסיס – מריליון לא נשמע לי בשום צורה כמו ג'ורדן – לברון.
ג'נסיס בתקופה ש של פיטר גבריאל אדירים ועומדים יפה יפה במבחן הזמן בזמן האחרון יצא להקשיב הרבה ל Nursery Cryme, Foxtrot ובמיוחד ל Selling England by the Pound רק שהפעם זה לא היה ב45 RPM
הדיסקים האלה מופתיים אבל אין ספק שגם Misplaced childhood של מריליון הוא דיסק נפלא.
גם לעשות דיסק אחד אחלה זה משהו, תשאלו את סיד וישס וה-Sex Pistols….
אני יודע. דרך אגב קובי הוא החקיין של מייקל, לברון לא מנסה לחקות אף אחד, הוא מנסה להיות משהו שאין
דרך אגב, קובי הוא אחד הבודדים (אם לא היחיד) שהגיעו לרמת כוכב על למרות שדילג על קולג'. מעניין איך היתה משפיעה עונת קולג' אחת על הקריירות של קווין גארנט, טרייסי מגריידי ועוד כמה כשרונות מדהימים.
לא היתה משפיעה בכלל. דוראנט לא קיבל כלום משנת הקולג' שלו, למשל. שחקנים בקליבר הזה לא ירוויחו כלום מזמן בקולג', בטח לא שנה אחת.
קולג' הוא טוב לשחקנים בקליבר יותר נמוך שרצו ל-NBA, שחקנים כמו קוואמי בראון או סבסטיאן טלפייר, שלא היו מוכנים לליגה הזאת
איך אתה יודע אם תרמה לו או לא? אולי מבחינת כדורסל פחות, אבל בכל מה שקשור להבנה שכדורסל הוא משחק קבוצתי אני בטוח שכן. סתם דוגמא: דוראנט נכנס לקולג, דיי רזה ואולי אפילו קצת חלש, ובשנה הזאת הוא הוסיף עשרה ק"ג, והתחזק פיזית ומנטאלית…
הדבר שאני הכי אוהב בדוראנט זה שהוא היה מגיע (לא ראיתי את זה השנה) למסיבות עיתונאים של אחרי המשחק עם תיק גב ויושב איתו כל המסיבת עיתונאים. קטע הזוי משהו, אבל מראה כמה הוא חסר פוזה ביחס לכל השחקנים האחרים
בחייך, אתה הרי יודע שנייקי כבר הוציאו קו תיקים על שמו מאז.
אני חושד שיש שם יד מכוונת בכל מה שקשור לסטייל אצל כוכבי אוק'
עמרי,
אני יודע שזה נראה ככה – אבל אני חייב לשתף אותך במשהו שקראתי:
דוראנט התחיל להגיע עם התיק הזה בעצמו, על דעת עצמו.
האנשים בנייקי נגנבו מזה, ואחרי כמה זמן שהם קלטו שזה תופס הם התחילו להוציא קו תיקי גב, ואז גם אמרו שדוראנט גילה להם שיש להם שוק שלם להיכנס אליו.
כלומר, ממה שקראתי, זה ממש לא שנייקי אמרה לו להתחיל לבוא עם תיקי גב למסיבות העיתונאים, אלא שהוא פשוט עשה את זה כי יש לו סטייל משל עצמו, כי הוא קצת קול-מודע לעצמו-גיק שיק כזה.
ונייקי רכבו על זה.
שזה סיפור מעולה – אם הוא נכון… :)
אם הוא נפגש עם וורן באפט,מה לא בסדר בזה? הוא לא רוצה לפשוט רגל כמו רבים וטובים מבינהם.
כל הקטע של האדרת דוראנט הבן אדם-שאיש מאיתנו לא מכיר- וקטילה בלתי נפסקת של לברון הבן אדם-שאיש מאיתנו לא מכיר-הוא כ"כ כ"כ כ"כ
מ-ג-ו-ח-ך וכ"כ לא רלוונטי.אני מניח שרב הדמיון על השוני ביניהם וגם אם לא-כלל וכלל לא רלוונטי- בחייאת אנשים-דברו על כדורסל .
מסכים איתך מאוד בנקודה הזו שיש בניהם הרבה יותר קווי דמיון מאשר נקודות שוני (ככה אומרים?" נקודות שוני? שיהיה…).
מסכים במאה אחוז.
אבל לצערי לא יהיה מנוס מלדבר על ההבדלים בניהם לאורך כל הקריירות שלהם – בייחוד אם דוראנט זוכה בתואר הזה על חשבון לברון.
למה שלא יהיה מנוס? מי משווה את האישיויות של ראסל וצ'מברליין? (שזה כנראה המקרה הקודם בו שני הכוכבים הגדולים בליגה שיחקו באותה עמדה, ואחד מהם זכה בהרבה יותר אליפויות מהשני).
אתה באמת משווה את אופן הסיקור של שנות השישים לזה של היום?
וזה לא שלי או לך לא יהיה מנוס – זו פשוט עובדה, זו תהיה המציאות.
אם לברון מפסיד את הסדרה הזו הדיבורים על ההבדלים כביכול בין לברון לבין דוראנט יתמקדו ב"לוזר" מול ה"ווינר".
בעוד שקווי הדמיון בניהם הרבה יותר מרתקים, מגוונים וראויים לדיון.
כל פוסט שנותן תירוץ לשמוע את the lamb lies down on broadway מבורך.
בפוסט הבא – תירוץ לשמוע את thick as a brick
כל מה שצריך לעשות זה לחכות לשחקן של נבחרת אנגליה שיעשה משהו אידיוטי. כמה קשה זה כבר יכול להיות?