אז אולי ויני דל נגרו יודע לאמן?

מבחן התוצאה מוביל להרבה מסקנות מנוגדות וסותרות

מבחן התוצאה השטחי נפוץ גם במקומות אחרים, לא רק בארצנו. טום קופלין נחשב למאמן איום ונורא על סף פיטורין, עד לזכייה בסופרבול. פתאום לאחר הזכייה בסופרבול השני הויכוח בעיתוני ניו יורק היה האם קופלין מאמן טוב יותר מביל פרסלס. מזלנו כאוהדי הג'איינטס שלא עיתונאי ניו יורק מנהלים את הארגון אלא בעלי הג'איינטס שלא ממהרים לזרוק מאמנים על בסיס תוצאות מקריות או שם של דיקטטור.

מייק דאנטוני בפיניקס נחשב לגאון השמונה שניות. כאשר רוברט הורי הצליח להקים מהספסל חצי קבוצה, ופיניקס הפסידו לסן אנטוניו בגמר המערב, גדולתו של דאנטוני הועמה במקצת. בסוף הקדנציה בניו יורק ניקס, דאנטוני נחשב כמקרה אבוד בעיתוני ניו יורק, וגם תחילת הקדנציה שלו בלוס אנג'לס לא מבטיחה רבות.

דוק ריברס היה מאמן שזכה לקיתונות של בוז, עד שדני איינג' הצליח להביא לקבוצה את קווין גארנט וריי אלן באותה שנה. פתאום ריברס נחשב לאחד המאמנים הטובים בליגה.

*

ויני דל – נגרו ששיחק רבות מול מכבי תל אביב כמו דאנטוני, נחשב למאמן "פח" כלשונו הציורית של רון קופמן, בזמן שאימן בשיקאגו. העונה ויני דל נגרו נחשב לגאון לאור פתיחת העונה של הקליפרס. כזכור הקליפרס בשנה שעברה עפו בסיבוב השני של הפליאוף, והעונה הם מתמודדים על תואר הקבוצה החזקה במערב. הקבוצה מנצחת גם כאשר כריס פול פצוע, ומקיימת רוטציה עמוקה של עשרה שחקנים גם כאשר גרנט היל וצ'ונסי בילאפס עדין לא חזרו למשרה מלאה. החלטה זו נחשבת לגאונות כיום, לאחר ששנים רוטציה של מעל שמונה שחקנים נחשבה לפשע נגד האנושות.

*

כמו בספורט גם בעסקים, סטיב ג'ובס נחשב יום אחד לאידיוט בחברה אותה הקים במו ידיו, ובקדנציה השנייה באותה חברה נחשב לאל. ג'ון סקאלי שהחליף את ג'ובס באפל בתום הקדנציה הראשונה, נחשב לגאון בפפסיקו, ונכשל כשלון חרוץ באפל.

נאסים טאלב הוא סופר שכותב את אותו ספר בהמון כותרים שונים. בספריו הוא מרבה להלל את עצמו, אך יש משהו אחד (בכל זאת כל ספר מונה יותר מ300 עמודים) שאני מסכים איתו. הטענה העיקרית שלו היא שהרבה יותר מגאונים ומטומטמים יש כאלה שהגיעו למקום הנכון בזמן הנכון (כמובן חוץ ממנו, הוא גאון שמבין את השקר הזה).

*

הכוונה שלי שונה מזו של בורוביץ. למאמן יש חשיבות אמיתית בכל קבוצה. יותר מאשר השפעתו הטקטית, המאמן משפיע על הדרך בה הקבוצה מתנהגת, מתגברת על מכשולים, משחקת כיחידה. המאמן צריך לדעת לזהות את הנפש של שחקניו, בקיצור החשיבות של האינטילגנציה הרגשית שלו לא פחותה מהחשיבות של גאונותו באיקסים ועיגולים (לדעתי כמובן האינטילגנציה הרגשית שלו חשובה הרבה יותר). מאחר וכך, ישנם מאמנים שמתחברים לסוג מסוים של אנשים, וסוג אחר פחות. ישנן קבוצות שצריכות דיקטטור כמו בוב נייט, ויש קבוצות שצריכות פילוסוף כמו ג'קסון. את אותם דברים בדיוק ניתן לאמר על מנהלים.

הנקודה העיקרית היא הצניעות שמקרים אלה גוזרים. מאמן שחושב שההצלחה שלו היא פרי גאונותו בלבד נועד לפול ביום זה או אחר (לידיעת המתרגמים לפורטוגזית). גם לנו כדאי לשמור את הערצתנו או הבוז שלנו. בסופו של יום אולי אלוהים לא משחק בקוביות (למי שמאמין בקיומו), אך לא נצליח לעולם לנבא הצלחה או כשלון בצורה הרבה יותר טובה מאשר מי שינחש לפיהן.

הפנדל של עטר - סיכום חצי עונה / חיים שדמי
בחירה קלה

19 Comments

אריאל גרייזס 16 בינואר 2013

אני דווקא חושב שהמסקנה של בורוביץ נכונה – מאמנים הם אוברייטד.
לא שלמאמן אין השפעה, יש לו, אבל הרבה פחות ממה שאוהבים לחשוב. מה שבאמת חשוב זה חומר השחקנים שיש לך ביד. אתה יכול להיות מאמן מצוין אבל בלי חומר שחקנים טוב, לא תצליח לעשות כלום – ולהיפך.
ביל ביליצ'ק הוא מאמן מצוין אבל אף אחד לא היה חושב לקרוא לו הול אוף פיים אם לא היה לו את בריידי בקבוצה. אותו דבר פיל ג'קסון עם מייקל ג'ורדן ושאקיל/קובי.
חוץ מזה, לגבי הג'איינטס – דווקא שם נראה לי שההצלחה היא זאת שמקרית, לא הכשלון..

בני 16 בינואר 2013

לייחס לבריידי את כל הטבעות של ניו אינגלנד יהיה עוול עצום לביליצ'ק(אותו אני שונא בכל לבי). את הסופרבול נגד הראמז לקחה קבוצה שבריידי היה חלק חשוב בה, אבל רחוק מלהיות החלק החשוב. היא היתה קבוצת הגנה מצויינת עם משחק ריצה יעיל והיא נצחה את גמר הAFC עם דרו בלדסו, והיתה לוקחת את הס"ב גם כן. אם כל הכבוד לדרייב הנפלא של בריידי בדקה וחצי האחרונות, זה לא מחפה על משחק שלם של הופעה בינונית לחלוטין.
בריידי השתפר מאוד עם השנים והוא רחוק מאוד מלהיות הק"ב שהוא היה אז. באופן די אירוני, בשנים הטובות שלו הוא כבר הפסיק לקחת טבעות. שורה תחתונה, ביליצ'ק מאמן ענק בלי קשר לבריידי. בלי קשר לכך, הוא עשה עבודה מצויינת עם הג'איינטס, והיה עם פארסלז בכל ההצלחות המשמעותיות שלו. בלעדיו פארסלז הצליח הרבה פחות והדבר הזה אומר משהו

אורי 17 בינואר 2013

פעם אוהד הטיח בפאביו קאפלו שהוא אובררייטד וכי הצלחות קבוצותיו נזקפות לזכות חומר השחקנים שעומד לרשותו ותו לא. קאפלו, רגוע כהרגלו שאל את האדם למקצועו. ׳חקלאי׳ ענה האדם. אם כך, ענה קאפלו- חקלאי אף הוא, אחרי שאתה זורע את האדמה לא נותר לך אלא לקוות שהאל הטוב יתן לך גשמי ברכה להשקות אותם, שמש לגדל אותם, ישמור לך עליהם ממזיקים, סופות, שריפות והצפות, ולבסוף שיתן לך יבול טוב מהזרעים שזרעת. בסופו של דבר אתה משפיע על 10%, ואלוהים על השאר…

ניינר 16 בינואר 2013

פוסט מעניין מאד. אני מתחבר לגישה שלך יותר מאשר לזו של בורוביץ. הפסקה הנוגעת למוריניו תקפה גם לגבי ביל בליצ'יק

שלמה 16 בינואר 2013

אתם שוכחים שביליצ'ק עם קווטרבק מחליף סיים עם מאזן לא רע בכלל של 11-5

קסיוס קליי 16 בינואר 2013

זה נחמד שאתם מנסים להגן על דאנטוני ולעמעם את דוק ריברס.
העובדה היא שמי ששיחק תחת הדוק לא הפסיק להלל אותו בזמן שלדאנטוני היה מספיק זמן בניו יורק ויש לו מספיק כשרון בלוס אנג'לס להגיע לתוצאות יותר טובות.

מה גם שלא מדובר פה על השורה התחתונה אלא על איך שהקבוצה נראית ומתנהלת. במקרה הטוב הניקס והלייקרס נראים כמו גוויה מהלכת בלי שום נשמה.

ואגב אם ריברס קיבל את גארנט ואלן אז מה יגיד דאנטוני שקיבל את קובי הווארד גאסול ונאש?…

איציק 16 בינואר 2013

גיל, אני חושב שיש הרבה בדבריך, ומאמן יכול להיבחן בשני מצבי קיצון:
1. כאשר נותנים לא להבנות קבוצה בצלמו (או נפל לקבוצה שמתאימה לצלמו). במקרה זה הכישלון צורב יותר, והסיכוי להצלחה אמור להיות רב יותר.
2. המאמן מגיע לסיטאציה נתונה וצריך לבנות את הקבוצה לפי החומר שיש. יש כאלו ששוברים קירות ויש כאלו שמתאימים את עצמם. שאלו פעם שחקן איך זה שהעונה הכי טובה שלו היתה אצל ראלף קליין ז"ל. הוא ענה שראלף לפני שהתחיל לאמן את הקבוצה נפגש עם כל שחקן והתעניין היכן הוא הכי אוהב לשחק. כאשר התחיל לתכנן איך הקבוצה תשחק ניסה לדאוג שכל שחקן יעשה את מה שנוח לו וירגיש טוב עם העמדה. ראלף היה בסיטואציה נתונה (בהפועל תל-אביב אם אינני טועה) והקבוצה נתנה את אחת העונות הטובות. זה מראה על גדולה.
מי שחושב ש-LA או בוסטון של שנות השמונים או שיקגו בימי MJ היו לוקחות אליפות ללא קשר למאמן, אין לו מושג ירוק.
דרך אגב, אלוהים משחק בקוביות, אבל אומרים שהוא יודע מה יצא עוד לפני שהוא זורקים אותן :-)

בר שושני 16 בינואר 2013

שני הסנטים שלי על הסוגייה.

ראשית, כמו שאריסטו נהג לומר, "מאמן" נאמר באופנים שונים לגבי דברים שונים. "מאמן" באן.בי.איי הוא תפקיד עם שתי הגדרות שונות, ביחס לשתי תקופות שונות: עונה סדירה ופלייאוף.

בעונה הסדירה, רוב העבודה של המאמן לא ממש קשורה למה שהאמריקאים מכנים X ו-O. לקבוצות יש תרגילים שהן משחקות באופן יחסית מסורתי ובלי שינוי מאוד משמעותי ממשחק למשחק, אין ממש הוראות טקטיות. העבודה של המאמן, מעבר להיותו סדרן עבודה, היא לדאוג שהכוכבים, ככל שיש כוכבים, לא יהרגו אחד את השני, ושאף אחד לא ירגיש מקופח מדי, אבל גם שאף אחד לא ירגיש נוח מדי. פה, כנראה, ויני דל נגרו עושה עבודה מצוינת.

אבל זה לא אומר שהוא מאמן מצוין. יש לו קבוצה מאוד מוכשרת ועמוקה, וגם (וזה חשוב מאוד) עושה רושם שאין לו שחקנים עם אגוטריפ מפותח במיוחד, וגם (וזה מאוד חשוב) הקבוצה רצה כמה שנים ביחד.

אבל המבחן האמיתי של המאמן מגיע בפלייאוף. כי בפלייאוף, אחרי הסיבוב הראשון, הכל נהיה קשה יותר. ההגנה אינטנסיבית יותר. מותר להרביץ יותר. קשה יותר לרוץ. קבוצות מנוסות פתאום מעבירות הילוך. בפלייאוף, התפקיד של המאמן הוא גם להעביר את הקבוצה פאזה; אבל גם בדיוק לדאוג ל-X וה-O; להגיב ולחסום טקטית את היתרונות של הקבוצה בצד השני, ולמנוע מהמאמן בצד השני לחסום את השיטה שלך על ידי שינויים ושיפורים ותיקונים "בזמן ריצה". פופוביץ' היה רב-אמן בזה. פיל ג'קסון היה מצוין בזה. כמעט כל המאמנים שזכו באליפות הוכיחו שהם יכולים לעשות את זה, ולעשות את זה טוב.

אני לא חושב שלדל נגרו יש את זה – לא התרשמתי שהוא טקטיקן מבריק או אפילו בינוני. זה, כמובן, יכול להשתנות, אבל זה ישתנה לא כי הוא ינצח 50 משחקים בעונה, וגם לא כי הוא ינצח 30 משחקים רצוף, אלא כי הקבוצה שלו תגיע רחוק בפלייאוף וייראו את טביעת האצבע שלו בין משחקים.

יריב 17 בינואר 2013

הקבוצה רצה כמה שנים ביחד? אפשר לטעון שהיא רצה יחד שנה שניה (השחקנים היחידים שנשארו בקליפרס מעונת 2010-2011 הם גריפין, דיאנדרה ג'ורדן ואריק בלדסו), אבל גם זו הפרזה מאחר וקרופוררד ובארנס חדשים. בשיפולי הרוטציה תמצא גם את אודום, וילי גרין, גרנט היל וטוריאף, שחקנים חדשים שמשתתפים (מעט, 10-20 דקות למשחק, אבל בהחלט משתתפים). בכל מקרה, גם אם לקבוצות אין (כמעט) הכנה טקטית למשחקים מסוימים, יש מבנה טקטי כללי. קבוע, אבל עדיין כזה שהמאמן צריך לבנות. לדבי הפלייאוף, נחכה ונראה. בינתיים הביצועים של הקליפרס מעמידים אותם בעמדה מצוינת לקראת הפלייאוף.

SARINA VALENTINA 17 בינואר 2013

"כזכור הקליפרס בשנה שעברה עפו בסיבוב הראשון של הפליאוף".

כזכור לי, הם עברה את הסיבוב הראשון ועפו בשני.

גיל 17 בינואר 2013

אני מסכים חלקית. כך את זאנטוני לדוגמא. עם חומר שחקנים מתאים הוא פורח. סטיב נאש למשל היה שחקן סביר בדאלאס ופתאום נהיה גאון תחת דאנטוני בשיטה שמתאימה בול בשבילו (עד גבול מסוים היא גם מצליחה).

פיל ג'קסון הצליח במקום שמאמנים לפניו לא הצליחו עם חוסר שחקנים דומה. גם פופוביץ' מצליח במשך שנים וגם עם לדאנקן יש הרבה קשר לזה, עדיין קשה לי להאמין שג'ינובילי ובמיוחד פרקר היו מצליחים כל כך במקומות אחרים והקבוצה בכלל מוציאה יותר מסכום כל חלקיה.

גיל שלי 17 בינואר 2013

אני ממש לא ניסיתי להשוות את הביצועים של המאמנים. הפוסט הזה היה אמור להבהיר שצריך לבדוק את התפוקה שלהם לא בצורה שטחית של בדיקת נצחונות והפסדים. הכוונה היתה גם להראות שהרבה יותר מגאונים ומטומטמים יש כאלה שנמצאים בסיטואציה המתאימה להם והם מוציאים ממנה את המירב, ויש כאלה שלא.

הגאונות של ג'קסון ומוריניו היא גם בבחירת הסיטואציה הנכונה להם להצלחה

S&M 17 בינואר 2013

מנצ'סטר יונייטד היא התשובה לכך שמאמן הוא אנדרייטד ולא אוברייטד.

ניראה מאמן אחרי עושה כאלו הישגים במשך עשרות שנים עם חומר שחקנים כמו ביונייטד. חצי הרכב של היונייטד בכלל לא ראוי לסקאוטינג בעיני קבוצות שמאמן אחד כמו מוריניו.

הראשון שבוחרים הוא המאמן. זה נכון, אגב, גם לספורט יחידני, לא רק לקבוצתי. אם אין מי שיסדר ויאפס את הראש של הכוכב, הוא לא יגיע לכלום. ראה, למשל, מייקל ג'ון וקובי בריאנט בלי מאמן רציני.

Chaunce 17 בינואר 2013

הקליפרס עברו סיבוב ראשון אשתקד ומול קבוצה טובה – ממפיס.
נא לדייק בעובדות. זה המינימום הנדרש מעבודת עיתונות.

גיל שלי 17 בינואר 2013

נכון ייתוקן

Chaunce 17 בינואר 2013

האם הספרס היו נראים כמו שהם נראים ללא פופוביץ'?
האם מאמן אחר היה מוציא דברים כאלו משחקנים כמו דני גרין?

מאמן 17 בינואר 2013

אני מסכים שהמאמן צריך להיות יותר פסיכולוג
בשביל להוציא את המקסימום מהשחקנים
כיום אין כמעט קבוצה שהמאמן בונה אותה
הכל זה תקציבים וג'נרל מנג'ר ובעלים שבונים קבוצה
הגדולה של מאמן זה לעשות תוצאות טובות עם כל סגל שחקנים
זה להכנס לראש שלהם וגרום להם לבוא לכל משחק ולרצות לנצח
והאלה עם המזל יש להם את לברון בקבוצה וג'נרל או בעלים
שיודע לשים מסביבו חבורה מנצחת
או שלא

איציק 17 בינואר 2013

ההתייחסות שלך ל-NBA כמובן. באירופה זה לא עד כדי כך קיצוני כמו בתאור שלך. למאמן יש אמירה הרבה יותר חזקה לגבי רכישת שחקנים ואיך לבנות אותה.

בליקי 17 בינואר 2013

מצטער, נכנסתי כי הפונט שיגע אותי לחשוב שכתוב שם: נראה לכם שויני דל נגרו יודע לאונן?

Comments closed