14.7.2011 ב"דה באזר", אתמול סטנלי פישר

בנק ישראל מסכים עם עמדת הבלוג לעניין פיזור הנכסים בהשקעות הפנסיוניות שלנו. אמרתי לכם - סטן דה מאן

מחקר שערך הבנק מצא דמיון רב בין התיקים הפנסיוניים של הגופים המוסדיים. הדמיון הזה עלול להעצים מפולת בשוק ההון ובמקרים קיצוניים אף להוביל להתערבות ממשלתית. הפתרונות: הגדלת חשיפה לחו"ל וצמצום הריכוזיות בשוק המקומי

 

להלן פוסט שלי מיום 14.7.2011:
כיום הרגולטור הישראלי כופה על הגופים המוסדיים מינימום השקעה בישראל במקום מקסימום פיזור. כמובן חקיקה זו מאוד נוחה לארבעה, חמישה הגופים שהם מגייסי האשראי הגדולים במשק. במקום להעדיף את האינטרס של החוסכים, מעדיפים את האינטרס של מגייסי האשראי.

יש נושא שמטריף אותי המון זמן, והחלטתי שלאור סיפור "טאו" הגיע הזמן לחלוק אותו עמכם.

*

אדון כאן בשני סוגי גופים, המנהלים כמויות של למעלה מחמש מאות מיליון ש"ח. הסוג הראשון הנו הגופים המוסדיים, גופים אלה מנהלים למעשה את כספי הפנסיה של "פשוטי העם". בצד השני קיימים גופים הנקראים "פמילי אופיסרס". גופים אלה מנהלים כסף עבור משפחות עם למעלה מ-20 מיליון דולר ארה"ב בחשבון הבנק.

באופן עקרוני, פיזור הכסף בין מדינות בגופים אלה היה אמור להיות דומה. המטרה הרי זהה, שמירת ערך הכסף לאורך זמן. אך הפלא ופלא, קיים שוני מהותי בפיזור ההשקעות בגופים אלה.

אם ניקח גוף מוסדי ממוצע, נניח שפיזור הכסף שלו הוא 25% מניות, 65% אג"ח והשאר בדמוי מזומן. עד כאן נראה דמיון רב גם אצל הפמילי אופיסרס הישראלים. כמובן שבארצות הברית המשקל נוטה הרבה יותר למניות, אך אין כאן סיפור גדול.

*

ההבדל מגיע בפיזור. כפי שראינו רוב הכסף נמצא באג"ח. בגוף המוסדי כמעט כל הכסף של האג"ח (בהכללה גסה למעלה מ90%) יימצא באג"ח ישראלי למיניו השונים. ב"פמילי אופיסר" הכסף יהיה מושקע בחו"ל הרבה יותר. השאלה הגדולה היא כמובן למה? התשובה של הגופים המוסדיים תהיה הגנה על הערך השקלי של הנכסים. תשובה נוספת תהיה, אנחנו חיים ישראל ומבינים ישראל, ולכן משקיעים בישראל. כל אלה היו אמורים להיות נכונים גם לפמילי אופיסרס.

*

התשובה האמיתית נעוצה במקום אחר. מדובר בכשל שוק. גוף מוסדי שיעז לפזר את השקעותיו בשנה הלא נכונה, ירוויח הרבה פחות מול חבריו, במידה ואכן באותה שנה השקל התחזק מול המטבעות האחרים (אם אתם לא יודעים, הגוף המוסדי חושב הרבה יותר על איך הוא נראה מול גופים מוסדיים אחרים, לעומת השאלה הפשוטה של כמה הוא מרוויח בכל שנה). גוף מוסדי מעדיף להפסיד עם כולם בשנה מסויימת, ולהרוויח עם כולם בשנה אחרת, מאשר להרוויח בשתי השנים, אך בשנה שכולם הרוויחו הרבה, הוא ירוויח פחות מכולם.

*

כשל שוק זה מאפשר את כל התופעות המהממות של טייקונים המודיעים לציבור על אי החזר הלוואות. מה שקורה כאן הוא בועה בהגדרה. ים של שקלים שוטף את שוק האג"ח הישראלי,ומחפש הזדמנויות להשקעה אג"חית בישראל. מאחר ובאופן פרופורציונלי, הכסף שמחפש אג"חים גדול מהזדמנויות ההשקעה הטובות הקיימות, אג"חים של חברות בישראל נסחרים כמעט אך ורק על ידי גופים ישראלים. מנפיקי האג"ח, כלומר לוקחי ההלוואות, נמצאים בנקודת יתרון. הם יכולים להנפיק אג"ח של חברות שקונות נדל"ן במזרח אירופה למשל.אם ירוויחו, מה טוב – יחזירו את ההלוואה עם ריבית נמוכה יחסית, ואת הרווחים ישמרו לעצמם. אם לא ירוויחו – יציעו מיד תספורת אג"ח.

כאן נוצרים הפערים. בארצות מתוקנות אין מצב שגופים מוסדיים יתנו הלוואות לגופים מקומיים, על מנת שישקיעו את הכסף כאוות נפשם. כאן, בגלל כשל השוק, הגופים המוסדיים מחפשים בנרות אג"חים, ולכן בזמנים הטובים, מי שנמצא בלופ יכול לגייס כסף לכמעט כל מטרה.

זוהי הדרך לשמור את הפערים בישראל. אם אתה מקושר, אתה מקים חברה ציבורית ומנפיק אג"חים בקלות. מאותו רגע, הבעיה היא של נותן ההלוואה. אם אתה לא מקושר, אתה ניגש לבנק, ומקבל הלוואה בתנאים הרבה יותר קשים, והבעיה היא של לוקח ההלוואה.

*

ניתן לפתור את כשל השוק הזה בקלות באמצעות חקיקה. ניתן לדוגמא לאכוף על הגופים המוסדיים להשקיע לפחות 30% מכל אפיק השקעה בחו"ל, למען הפיזור. הסיכון בהשקעת הכסף רק בישראל הוא כפול ומכופל. לרובנו המשכורת היא ישראלית, הנכס היקר ביותר שלנו (הבית) נמצא בישראל, ובחשיבה הגיונית היינו מבקשים שמנהלי הפנסיה שלנו ישמרו על שאר הכסף שלנו במקום אחר, למשל כזה שאינו עלול להיפגע כלכלית ממלחמה בישראל. לא זה המצב, משום מה.

ניסיתי לפנות לח"כ שלי יחימוביץ ולהסביר לה את עמדתי, אך נפלתי בדרך על אוזנים ערלות. מסתבר שאם אני לא חבר מרכז, אני לא זוכה לפרוץ את החסמים ולהגיע לפגישה עם נבחר ציבור. אם מי מכם מכיר נבחר ציבור שמתעניין בשמירת כספנו, ובאמצעות כלים אמיתיים, ולא באמצעות הצעות פופוליסטיות, אתם מוזמנים לחבר אותי עמו.


ריצה: המיתוס של אהבת הסיכון / נחשון שוחט
מציאות מדומה

19 Comments

עורב סגול 18 במרץ 2013

ומצד שני אני חושב שאעדיף שכספי החסכונות שלי יושקעו במפעלי תשתית וביצירת מקומות תעסוקה בארץ ולא בהודו או בברזיל

S&M 18 במרץ 2013

זה טיעון פופוליסטי, וזה בדיוק מה שאמרתי בתגובה שלי למטה, שזה מה שיגידו לו בתגובה להצעה שלו – עדיף להשקיע בארץ ולא בחו"ל. זה לא נכון. גיל צודק בדבר אחד – אתה רק לכאורה משקיע היום ביצירת מקומות עבודה בישראל או בתשתיות בישראל. אתה אמנם משקיע בחברה ישראלית, אבל החברה הישראלית לוקחת את הכסף לחו"ל ועושה בו מה שהיא רוצה. אז אתה לא באמת יוצר מקומות עבודה בארץ.

עורב סגול 18 במרץ 2013

זאת תשובה פופוליסטית. יתכן שהטיעון שגוי, אבל פסילתו כפופוליסטית לא תורמת. לגופו של ענין אכן לי כחוסך לא משנה אם את הכסף שלי על הקניון במוסקבה יפסיד מוטי זיסר שקיבל אותו בהלוואה או קרן הפנסיה ישירות.
הכיוון צריך להיות בהקשחת תנאי ההלוואה ולאו דווקא ברעיון שגיל מציע כאן.

S&M 18 במרץ 2013

גם דעתך וגם המחקר של בנק ישראל לא יביאו לשינוי, כי אלו הצעות "לא פטריוטיות".

אתה מציע להשקיע בחו"ל. יגידו לך – אתה מבריח הון ישראלי בחו"ל, ומאחר ואין אמנות שמחייבות את חו"ל להשקיע בארץ, אנחנו פראיירים של העולם. תראה מה קרה באירלנד, ספרד, יוון וכו'. תשקיע בארץ, תבנה מקומות עובדה לישראלים וכו'. בקיצור, אין לזה סיכוי.
מה גם, שההצעה שלך אינה נכונה. עובדה, גם אתה נותן את הדוגמה של "אני משקיע בארץ, אבל הטייקון לוקח את הכסף לחו"ל בלי פיקוח ומגבלות". אז אתה כבר משקיע בחו"ל, ועדיין עושים לך תספורת.

לכן, הפתרון, חייב לבוא בחקיקה שתמנע תספורות כאלה בדרך של הרמת חסמים, תרים מסכים, תמנע הסתתרות של טייקון מאחורי תאגיד, תגרום לדירוג אשראי גרוע לכל קבוצות התאגידים של אותו טייקון, תאלץ בתי משפט ללכת לפירוק במקרה של תספורות וכו'.

אחרי שתספורת לא תהיה אופציה, הטייקונים בעצמם ישקיעו עבורך את הכסף במקום שמפיק רווחים אמיתיים ולא ספקולנטים. ואם הם יפחדו לגייס כסף בתנאים האלה, ממילא מנהלי הקופות יחפשו בחו"ל אפיקי השקעה.

לסיכום – הפתרון הוא בהקשחת הקו נגד התספורות, ולא בחקיקה שתקבע לך איפה להשקיע.

גיל שלי 18 במרץ 2013

אני מסכים שצריך להכריח את המוסדיים והבנקים לפזר את כספם בצורה יותר טובה גם בתוך ישראל. זה מאוד נח להלוות רק לגדולים, וזה גם יותר רווחי בזמנים הטובים, הבעיה היא בזמנים הנוכחיים. השקעה והלוואה לעסקים קטנים היא יותר "יקרה" בתשתיות, אך לאורך זמן פחות מסוכנת אם נעשית נכון

גיל שלי 18 במרץ 2013

החקיקה היום קובעת להשקיע לפחות 70% בישראל (נדמה לי). זה בניגוד לכל מקום בעולם. זה לא באמת מתוך דאגה לאשראי לעסקים קטנים לדוגמה. כל מה שזה עושה זה לגרום לכך שהטייקונים גייסו בריביות נמוכות בלי בטחונות, כאילו היו ממשלת ישראל. אילו היה פה שוק אמיתי, הזרים היו משקיעים באגחים מקומיים ואז היה יותר כסף לעסקים פה ולא פחות.
זה בדיוק כמו הטענה שעדיף לשלם לפועלים שייצרו מכוניות פה, ולהגביל את ייבוא המכוניות מחול

יוני (המקורי, מפעם) 18 במרץ 2013

אם אנחנו משקיעים בחברות ישראליות שבונות בחו"ל או קונות חברות זרות, כבר עדיף להשקיע ישירות בחו"ל. ראה מקרה חבס שקרס בגלל השקעה בחו"ל. אני לא מבין את זה. לוקחים את הפנסיה שלנו, ומשקיעים במשרדים בהולנד. למה לא משקיעים את זה בחברות סטארט-אפ? אפשר היה להתחרות בקרנות הון סיכון, ליצור עוד מקומות עבודה. אצלנו יוק. או שמשקיעים כסף גדול בחברה שכבר עשתה את זה, אבל עדיין צריכה עוד המון כסף, או כלום. למה חברה כמו חבס, שהיא עשירה ומבוססת, צריכה לגייס מאות מיליוני שקלים כדי להשקיע אותם בקרן נדל"ן הולנד? מה הלוגיקה? הם לא חושבים שההולנדים היו יכולים להשקיע אם חשבו שזה מספיק שווה? ואם כבר החלטתם להשקיע שם, למה לא את ההון העצמי של החברה?

עורב סגול 18 במרץ 2013

אתה מציע מניעת הפסדים בהשקעות בחול ע"י השקעה ישירה בחול? מעניין

גיל שלי 18 במרץ 2013

עורב אתה קצת מתמם. אם להשקיע בחו"ל אז למה דרך הגייטווי של חברה ישראלית, ולא בהשקעה ישירה? זו הכוונה של יוני והיא מאוד הגיונית בעיני

עורב סגול 18 במרץ 2013

אני לא יודע. אולי כי אנשים שנדלן בחול היא המומחיות שלהם, ומשקיעים גם הון פרטי משלהם בהשקעות האלה, מבינים יותר בנדלן ברוסיה מאשר מומחי "פסגות".
שורש הבעיה נעוצה לדעתי בפיקוח, ובביטחונות הנמוכים מדי שנדרשו.

יוני (המקורי, מפעם) 18 במרץ 2013

עורב, אותם אנשים המומחים בנדל״ן בחו״ל מתגוררים בחו״ל. זה כלל אצבע. ישראלי שקונה מגרש ברומניה זה סמל סטטוס שלא לומר הרפתקאות שיש בהן שחיתות. אני מאמין שאתה מכיר כמה. לא נוחי ולא חבס היו מומחים בנדלן בחול, והכסף שזרם לשם הוא על גבנו. איזו הצדקה כלכלית יש להשקעה שם אם אתה לא מבין בתחום ובשוק המקומי? הקלות שבה הם מגייסים חצי מיליארד שקל היא מדהימה. כמו סיטואציה של חוב לבנק, יותר קל לגייס מיליארד שקל מאשר מיליון, ויותר קל להיות במצב של חוב כזה לבנק.

גיל שלי 18 במרץ 2013

יש כוונת משורר ברורה. במצב הנוכחי המחוברים מגייסים אשראי מאוד בזול, ולבנקים אין תחרות אמיתית. זה נח לכולם פרט לחוסכים לפנסיה

חיפני לשעבר 18 במרץ 2013

אבל האמת היא שיש מתאם די מלא בין מה שקורה בישראל לבין מה שקורה בארצות הברית. כשיש פריחה שם, יש פריחה פה בדרך כלל, וכששם המצב קקה, גם פה, עיין ערך המשבר הכלכלי העולמי. מה שכן, דווקא בדרך למעלה עדיף להיות מושקע שם ולא פה, כי העליות שם הרבה יותר גבוהות, ולכן הבחירה של המוסדיים תמוהה למדי. תראה את התשואה על ה-S&P 500 מתחילת השנה לעומת מה שקורה בבורסה בתל אביב.

יניר 18 במרץ 2013

אני מצפה ממי שמחזיק בכספי הפנסיה שלי למקסם את כספי תחת מגבלות מוסריות מוגדרות ( ללא פורנו הימורים וכו). מי שרוצה להשקיע אחוזים מסוימים בישראל שיודיע לי מראש ואחליט אם הוא יהיה זה שיקבל את הזכות לנהל את כספי.
כמובן שאעדיף פיזור סיכונים בין מדינות, שווקים,תכניות חסכון/אגרות חוב ומניות וכן הלאה

עומרי 18 במרץ 2013

המקום היחיד בו למוסדיים יש יתרון יחסי הוא השקעות בישראל. הם לא מקצועיים מספיק בשביל להשקיע בחו"ל ולא כנים מספיק בשביל להודות בזה.

לדעתי צריך להיזהר מאופנות 'פיזוריות' כמו למשל הנטיה הגוברת של מוסדיים לרכוש ישירות נכסי נדל"ן בארץ ובחו"ל, בדרך כלל עם שותף מתמחה. היכולת שלהם להעריך נכסים כאלה מוגבלת ואין שום סיבה לא להאמין שהם עושים זאת תוך הסתכלות במראה האחורית והבנה שטחית.

איציק 18 במרץ 2013

גיל,
שלוש הערות:
1. נראה לי שהסיכון בשוק העולמי גבוה יותר (אולי אני טועה), לכן אם מפסידים 50% מההשקעה של מיליונר, הוא עדיין מיליונר, אך אם אבדו 50% למעלמד הבינים הוא כבר במעמד הנמוך, והסיכון לא שווה את הסיכוי לרווח גדול יותר. לכן השקעה של מיליונרים יכולה לקחת סיכונים, כאשר של שאר האזרחים לא.
2. ברגע שיש חופש לחפש בכול העולם, מספר הפרמטרים החופשיים גדל. מלימוד מכונה יודעים שהגדלת פרמטרים חופשיים יכול לתת פיתרון טוב יותר, אך במציאות, מרחב החיפוש נעשה מאוד גדול ובילתי נשלט. על-כן בהרבה מיקרים מוצאים פיתרון תת-אופטימאלי גרוע יותר מפתרון עם מספר פרמטרים חופשיים קטן יותר. נראה לי שזהו המצבף לפחות חלקית. למצוא השקעה אופטימאלית כאשר צריך לעקוב אחרי שווקים בארה"ב, מיקרונזיה, גרמניה, פפואה גינייה, הוא מאוד קשה, וכך גם קשה לאופטימיזציה. נכון שאפשר לותר על מיקרונזיה ועדיין השוק הישאלי הקטן, עם פחות פרמטרים יתכן ויביא פתרון טוב יותר ורווחים טובים יותר.
3. תמיד שמעתי שהשמאל עושה הכל מישיקולים חברתיים וימינה לעבודה, זהו הקפיטאליזם החזירי אשר חושב רק על טובתו האישית ולחזקים מהם יוכל להרויח.עכשיו אתה טוען שגם בעבודה יש שיקולים זרים. יש פה בעייה חמורה, האם יתכן?

יריב 18 במרץ 2013

איציק, השקעה יחידה עשויה להיות עם סיכון גבוה יותר, אבל העובדה שאתה יכול לפצל את ההשקעות שלך במידה רבה בהרבה צריכה לפצות על זה. כלומר, אם גופים מוסדיים ישקיעו יותר בחוץ, אין שום סיבה שההשקעות שלהם לא יתחלקו על מספר תחומים ושווקים גדול בהרבה ממה שניתן למצוא בישראל (למעשה, זה כנראה חייב לקרות). הסיכון לכל השקעה אולי גדול יותר, אבל הסיכון להפסד של חלק גדול מההשקעות עדיין קטן בהרבה. כמובן, אני מניח פה שאין ירידה דרמטית בתוחלת הרווח של ההשקעה.

גודיונסן 19 במרץ 2013

אני לא מומחה גדול.
אבל ההרגשה שלי היא שהבעיה בשוק ההון והבנקים בישראל טמונה בעובדה שכיום הן מקבלות מהממשלה הכשר להיות מכונות להדפסת כסף.

הבנקים לא צריכים להתאמץ ולהיות יעילים, חכמים או חס וחלילה יצירתיים – הם מדפיסים כמה מיליארדים רווח כל שנה.

וכך גם הגופים המוסדיים – הם מקבלים את העמלות ללא כל קשר לביצועים, ובטח ובטח שהמנהלים הבכירים נהנים בכל מקרה מחביולת שכר עצומות.

כך נוצר מצב שהעומדים בראש הפירמידה של השוק החופשי כביכול חשופים הכי פחות לסכנות שבו. ואלה שנמצאים למטה חיים ללא בטחון תעסוקתי ולא נהנים כלל מ"חופשיות" השוק.

כל עוד לא תהיה רפורמה שתחשוף את המוסדות האלה לתחרות, במקרה של חתירה לשוק חופשי באמת (ראה שוק הסלולר) או רגולציה חזקה שתבדוק ותבקר את פיזור ההשקעות ותעודד ותגמול לפי ביצועים, המצב ימשיך והפנסיה שלנו תמשיך להיות הדבר הכי פחות בטוח.

יליד ארגנטינה 1998 19 במרץ 2013

http://www.triviasport.co.il/Default.aspx?t=1

הליגה הישראלית בטירוויה ספורט מומלץ!!!!!

Comments closed