פופ ודנקן – מאמנים שיודעים לאהוב

אפשר להגיע לאנשים דרך המח, ואפשר דרך הלב

אתמול באתר של ESPN היתה כתבה נפלאה על היחסים המיוחדים בין פופ ודנקן. האמריקאים מאוד מאמינים בהגדרות, אך את היחסים בינהם גם מונטי וויליאמס ומייק בראון, אנשים שעבדו כעוזרי מאמן בסן אנטוניו לפני שעברו לאמן קבוצות בעצמם, לא ידעו אם מדובר ביחסי אב ובן, אח קטן וגדול, או חברות נפש.

ישנם מאמנים שיודעים להוציא יותר מהקבוצה, באמצעות כל פשוט מאוד המוכר לכולנו, אהבה. מאמן שאוהב את שחקניו, לא מראה אהבה, אלא פשוט אוהב אותם, יוציא מהם הרבה מאוד. אהבה כזאת מולידה נאמנות, אהבה כזאת מולידה את התחושה שכולם שווים לפניו, וכתוצאה מכך אמינות. אחת האנקדוטות שמייק בראון שיתף, היתה משחק בו פופ ביקש טיים אאוט ונכנס בדנקן לעיני כל העולם ואשתו. מייק בראון כבר החל לתכנן את התחנה הבאה בקריירה שלו. בספר שלו, סופרסטאר לא יסבול פגיעה כזאת באגו. אך דנקן קיבל, שתק, ולאחר המשחק שיתף את בראון בנקודה פשוטה. אם בי פופ יכול להכנס ככה, אז כל שחקן יבין אין אצל פופ שום פייבוריטים.

אחת ההצלחות של אוסקר גרסייה העונה במכבי היתה זו, הידיעה של השחקנים שיישחק מי שטוב, ולא מי שמקושר. זו לא יכולת טריוויאלית אצל מאמנים. מאחר וכל קבוצה מורכבת מהרבה אינדיבדואלים עם אינטרסים שונים, הפוליטיקה יכולה לאכול את הקבוצה מבפנים. מאמן שמעורר בשחקניו אמון, יקבל בחזרה את הרצון שלהם להצליח במסגרת הקבוצה. אחד הדברים שמניעים את כל האנשים, הוא הרצון לבצע היטב את המשימה. מחקרים רבים הוכיחו שתמריצים כספיים לדוגמה, לפעמים מקלקלים את הרצון הטבעי הזה. כדי לשמור עליו, המנהל והמאמן צריכים לגרום לסביבת עבודה נכונה.

*

כמובן שלא מדובר בתנאי בל יעבור. ביליצ'ק בפטריוטס מצליח יפה מאוד, גם בלי לאהוב בצורה יוצאת דופן את שחקניו, והשחקנים אצלו יודעים שהם פיון בר החלפה ותו לא. פיל ג'קסון לא היה ידוע ברגשות העזים שעורר אצל שחקניו, אלא דווקא ביכולת להגיע דרך המח לכל אחד ואחד מהם. כל אחד מצליח בדרך אחרת, הדרך של פופ (כמובן בתוספת לגישה ייחודית למשחק עצמו), היא לגרום לכולם להרגיש חלק אמיתי ממשפחה.

כשאני מנסה לחשוב על מאמנים ישראלים כאלה, הראשון שעולה בדעתי הוא רלף קליין המנוח. גם רלף ידע לתת לשחקנים את התחושה שהם חלק ממשפחה אחת מלוכדת. אברם גרנט בקדנציה הראשונה שלו במכבי הצליח לעורר רגשות כאלה בשחקניו, עד שהפוליטיקה גברה על האוטנטיות שבו. אהבה לשחקנים צריכה להיות אמיתית ולא משחק, אין דבר קל יותר מלעלות על רגשות משוחקים.

*

מדהים כמה האמצעי הזה פשוט, ועדין מעט מאמנים יודעים להשתמש ברגש הפשוט ביותר כדי להוציא את המיטב מאנשיהם. לא סתם גולני קוראים אחד לשני אחים, ייטיבו לעשות אלו שמשתמשים במושג, אם יבינו שלא מדובר מהשפה אל החוץ, תחילה צריך באמת לאהוב את אחיך.

images

בחוץ הילדים התחננו לכרטיסים - תומר חרוב
גדוּלה

19 Comments

אריאל גרייזס 18 ביוני 2013

יפה. אבל צריך לזכור שה-NBA זה לא הליגה הישראלית. הכוח שיש למאמנים על הסופרסטארים שלהם הוא מאוד קטן יחסית ואם נוצר קונפליקט, בדרך כלל המאמן הוא שיילך הביתה (ולא חסרות דוגמאות, מדאג קולינס בתחילת דרכו של מייקל, אני חושב שגם מג'יק דאג להעיף מאמן שהפריע לו, דוויט הווארד שלח את ואן גאנדי הביתה, ג'רי סלואן הגדול פוטר בגלל שלא הסתדר עם הכוכבים שלו, מייק בראון לא אימן את הלייקרס יותר מדי וכו').
צריך אישיות מיוחדת כמו דאנקן, כדי שכלי כמו אהבה יוכל לעבוד. זה מקרה קלאסי של התאמה מוחלטת בין מאמן לשחקן. שים את פופוביץ' עם בראיינט ואני ממש לא מאמין שזה עובד, למשל.

גיל שלי 18 ביוני 2013

ברור שזה לא יעבוד בלי תנאים נוספים. הכוונה שלי היתה לאהוב את כל השחקנים/עובדים שלך, ולא רק את הכוכב. וכן, יש כאן התאמה קלאסית בין השניים, עוד תנאי הכרחי.

c web 18 ביוני 2013

מג'יק העיף את פול ווסטהאד אחרי אליפות.
אפילו הוא, אם כל כמה שהוא נראה היום מר נחמד ודובון איכפת לי, דאג קודם כל לעצמו
דאנקן הוא עוף מוזר(לא רק במובן הזה) בנוף ה NBA ובהחלט יש פה שילוב נדיר שקורה פעם בכמה שנים
יהיה מעניין לראות את הספרס אחרי שהוא יפרוש

גיל שלי 18 ביוני 2013

שכחתי כמובן את ג'ף ואן גנדי, כשהוא נתלה על רגלו של מורנינג, הוא קיבל נאמנות אין קץ של שחקניו. הוא דוגמה מצויינת של מאמן שהגיע לשחקניו דרך הלב

פיני 18 ביוני 2013

עד שהזכרת את גרנט היה טוב….

גיל שלי 18 ביוני 2013

גם לי זה היה קשה, אל תדאג, לאיפה נעלמת תגיד לי

אלעד 18 ביוני 2013

קטש בגליל שיחק סנוקר עם השחקנים והצליח להוציא מהקבוצה שלו יותר מסכום חלקיה. במכבי ת"א הוא איבד את אמון השחקנים אחרי חודשיים.

איציק 18 ביוני 2013

במכבי הם לא ידעו לשחק סנוקר ;)
ארז אדלשטיין לדעתי נותן את הלב ומקבל חזרה אחת משתי הקיצוניות, או אהבה או סטירה. בהפועל בנתים מחזירים לו אהבה.

קורא 18 ביוני 2013

ארז הוא מניפולטור ואינטרסנט, אפשר לראות את זה על הפרצוף שלו. לא הייתי בוטח בו גם אם הוא היה האדם האחרון על כדור הארץ.

אלעד 18 ביוני 2013

היות ואדלשטיין הוא לא סוכן הביטוח שלי, אלא מאמן את הקבוצה שאני אוהד, מה שאני רואה כרגע זה שהוא מקבל בחזרה את הצד של האהבה. זה שבירושלים הוא קיבל סטירה זה משהו אחר. אגב, זה גם מה ששרון דרוקר קיבל שם. זמנים אחרים, שחקנים אחרים, יחס זהה. אולי זה משהו מרוח המועדון?

יניר 18 ביוני 2013

אני לא מאמין שאני כותב את זה אבל כנראה שגם גיא לוזון מעורר רגשות כאלה בשחקניו בנבחרת. כמובן שקל יותר עם שחקנים צעירים

ארנון 18 ביוני 2013

גיל,
אכן מאמר מרתק, המלמד הרבה על יחסי מאמן-שחקן. מעניין אם יש מקבילה ישראלית ל"לפני הדראפט נסע פופוביץ' לאיי הבתולה, להעביר כמה ימים עם דאנקן בסביבתו הטבעית. הם בילו כמה ימים בשחיה ובשיחות ארוכות".
כחולה ספרס העברתי את רוב יום אתמול בקריאת כתבות עליהם ב-ESPN. ומצאתי כמעניינת ביותר את זו המדברת על הפן הכלכלי – איך קבוצה שאין לה שוק גדול, שכוכביה לא תורמים יותר מדי היילייטס, שכמעט אינם מצטלמים לפרסומות, או בקיצור קבוצה שאין לה כמעט תרומה כלכלית לליגה מבחינת משיכת אוהדים – איך קבוצה כזו בכל זאת חשובה ל-NBA. זאת בעיקר בזכות הערכים שהיא משדרת, שבשורה התחתונה עושים את הליגה למקום טוב יותר, אף אם לא עשיר יותר – צניעות, רוח צוות, נכונות לעבודה קשה וכו'.
חשבתי, אולי אתה כאחד שמבין בכלכלה, יוכל להתייחס גם למאמר הזה.

איציק 18 ביוני 2013

דרך אגב, אני חושב ש]ארקר כן מצתלם לפרסומות ובהצלחה. בצרפת, לפחות לפני שנה, הפנים שלו הופיעו בכול פינה עם הפרסומת לרשת המזון המהיר Quick. נכון שהוא לא מכונת פרסומות כמו לברון אך עדיין מצרך פירסומי מבוקש.

גיל שלי 18 ביוני 2013

אקרא את המאמר. סן אנטוניו מזכירה לי את הגרין ביי פאקרס, קבוצות שמזכירות לאמריקה מה הערכים המיוחדים שלה, אלו שלא כוללים את הרדיפה אחרי הדולר

matipool 18 ביוני 2013

לא רק גולני , אחי . לא רק גולני .
נמסר מנציגי מחזור נובמבר 86' , 435 , גבעתי ( ועד היום יש לי כמה אחים משם ).

מתן גילור 18 ביוני 2013

כשהותיקים של 13 היו מעירים את הצעירים ב-2 בלילה לחמם להם את האסלה הם עשו זאת מתוך תחושת "קשר משפחתי"?

גיל שלי 18 ביוני 2013

הבן האמצעי שלי מתעלל בלי סוף בקטן, זה אומר שהוא לא אוהב אותו? אני בכלל הייתי בעורב, אין לי מושג על מה אתה מדבר

גורביץ' 18 ביוני 2013

כן אחי, כנראה שלא היית בותיקות גדודים בשביל להבין את ההגיון שבזה.

ניימן 18 ביוני 2013

אולי יפה שפופ צועק על דאנקן כמו שהוא צועק על כולם, אבל זה בכלל לא יפה שהוא צועק באופן כללי.

Comments closed