המשותף לאיליי מאנינג ונוחי דנקנר

תמיד יהיה סיכון אחד גדול מדי

האדם הוא יצור שונא סיכונים מטבעו. אנשים החובבים סיכונים הם בהגדרה נדירים יותר משונאי הסיכון. בקרב האנשים המצליחים נמצא רבים אשר מוכנים לקחת על עצמם יותר סיכונים מהרגיל. זוהי כמובן הטיה סטטיסטית, שכן אנו לא מכירים את חובבי הסיכונים אשר נכשלו מיד במכה הראשונה.

*

ישנו עוד מאפיין אנושי המאפשר לנו להתפתח. מטבענו אנו לא מסתפקים במה שיש. הטבע האנושי הבסיסי גורם לנו להגיע לתחנה אחת, ומיד לחשוב על הבאה.

*

כאשר אדם לקח סיכון והצליח, הטבע שלו ידחוף אותו לעבר הסיכון הבא. באופן טבעי, הסיכון הבא שיקח יהיה גודל יותר מהסיכון הקודם. אנו לא יודעים להעריך נכונה את החלק הגדול של הגורל בתוך ההצלחה שלנו. אדם שלקח סיכון והצליח, מייחס את ההצלחה ליכולתו ולמזל, אך רובנו נותנים משקל גדול מדי ליכולת, וקטן מדי למזל. לאור ההצלחה הראשונית, הסיכון הבא ילקח כאשר האדם מרגיש חזק יותר ובטוח יותר, ולכן הסיכון גדול יותר.

*

איליי מאנינג הנו קווטרבק חובב סיכונים באופן יחסי. מספרי איבודי הכדור של איליי גבוהים לעומת הממוצע של הליגה. הצד השני הוא, שאיליי מאנינג לצד חטיפות הכדור, זכה להשלים מסירות לא הגיוניות כמו תפיסת הקסדה של טיירי, והמסירה למאנינגהאם. לאורך הקריירה איליי הרגיש שהסיכונים שלקח השלתמו. גם כאשר נכשל נקודתית, בתמונה הגדולה, מזלו לימד אותו שהסיכונים משתלמים. לכן חטיפות הכדור לא שינו את הגישה.

מי שחי באמצעות החרב גם מת כך. ככל שאיליי זכה בהצלחה גדולה יותר, הסיכונים שהוא לוקח על עצמו גדולים יותר. הדרך מהסיכונים הגדולים לכשלון מתמשך לא רחוקה, וכך איליי הגיע לשנת 2013. השנה זו השנה שבה המזל סובב את פניו, החזרה הידועה לחציון.

*

כמו איליי כך גם נוחי דנקנר. נוחי דנקנר למד לקחת סיכונים, להתעשר באמצעות מינופים גדולים, וגם כאשר חווה מתחים, הוא בסופו של דבר הצליח ברכישת חברות נוספות. הבעיה היא שהתאבון גדל, וכך גם הסיכון. ככל שהסיכון גדל, הסיכוי ליפול גדל איתו. זהו הטבע האנושי.

*

איליי מאנינג הוא טוני רומו עם מזל, טוען אריאל גרייזס. יש בזה משהו, המזל הוא חלק בלתי נפרד מכל הישג והישג של כל אחד מאיתנו. כאשר הסיכונים גדולים, ההצלחות הינן גדולות יותר, והכישלונות גם. גם איליי וגם נוחי דנקנר למדו את זה על בשרם השנה. אין פה שיעור לאף אחד מאיתנו. הרצון להמשיך ולהסתכן טבוע בנו, רק כך המין האנושי לא קופא על שמריו. התפקיד של קופלין הוא לרסן את הסיכונים של איליי, והתפקיד של דירקטוריון אי.די.בי היה לרסן את הסיכונים של נוחי דנקנר. הנקודה היא שכאשר הסיכונים מצליחים לאורך זמן, המרסנים מאבדים מיכולתם לרסן, ולוקחי הסיכונים מרגישים בטוחים מדי בעצמם.

*

למזלי, יש הבדל מהותי בין שני כוכבי הכותרת, לאיליי יש שנה הבאה.

images

אש ברוסאריו - עידו גבעון
סאות'המפטון. הכוכבים נופלים

24 Comments

אריאל גרייזס 19 באוקטובר 2013

אתה מתחיל להפנים, יפה. אבל למה גרייזיס ולא גרייזס?

גיל שלי 19 באוקטובר 2013

תוקן, מודה ועוזב ירוחם. דרך אגב, אפילו ברייידי חייב משהו למזל שלו, לא רק איליי

מתן גילור 19 באוקטובר 2013

לקחת OPM, לספר להם שהם סוג של פיקדוניסטים ולהמר ברולטה זה לא לאהוב סיכון – זו סתם תאוות בצע.

גיל שלי 19 באוקטובר 2013

דווקא אצל נוחי, לא זה הסיפור. הוא משכן את כל מה שיש לו כדי להשיג את השליטה בכח. אבל, כדי שקפיטליזם יעבוד, הרגולטורים חייבים לדאוג לאיזונים ובלמים על הנטייה לסיכון גובר, ומי שנכשל חייב לשאת בתוצאות הכשלון שלו.
זה בדיוק הכשל הכי גדול בטפול במשבר של 2008 בארצות הברית

מתן גילור 19 באוקטובר 2013

שאתה כותב "לו" אתה מתכוון לבתים והרכבים הפרטיים או לנכסים בחברות שעומדים נגד חוב, AKA OPM!

גיל שלי 19 באוקטובר 2013

אצלו זה גם הבתים שלו.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 19 באוקטובר 2013

אצל איליי הסיפור מאד פשוט-לכל אחד יש מאגר פוקסים שלפעמים מצליחים לו. אצל איליי, בתזמון מופלא, הפוקסים הללו קרו ברגעים מכריעים, זה הכל. ק"ב בינוני מינוס שאם לא היו קוראים לו מאנינג, היה היום מחמם ספסל כק"ב שלישי באיזו קבוצה שלא חולמת אפילו על פלייאוף.
לפעמים כל מה שנדרש הוא מזל ולבחור הזה היה מזל בשפע-נולד למשפחה הנכונה, היה לו מזל שאקורסי התעקש עליו, היה לו מזל שסן דייגו ויתרו עליו, היה לו מזל שוורנר בג'איינטס היה חושך משום מה והעיקר הוא כמובן ניצול מקסימלי של הפוקסים של החיים: טיירי ימ"ש ומאנינגהאם.

גיל שלי 19 באוקטובר 2013

ניינר – תן לי גרם מזל על קילו שכל. מה זה חשוב פוקסים וכל השאר. יש שני לומברדי בארון, וסיכוי לעוד כמה אם יתפוס עוד פוקסים כהגדרתך. זה שקווטרבק בינוני יכול להעמיס את ההגנה שנותנת הכי הרבה יארדים ומשחק ריצה לא קיים, על הגב, ולקחת אליפות אומר שהליגה חלשה?

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 19 באוקטובר 2013

גיל, עוד לומברדי לא יהיו לא כי כאמור, יש גבול כמה פוקסים בנאדם מקבל בחיים.
בתשובה לשאלתך, הליגה לא חלשה, הליגה נפלאה. ומה שיפה בה זה שאפילו עגל כמו איליי יכול לקחת שתי אליפויות למרות כישרון מועט. כפי שאמרת, בחיים עדיף גרם מזל על קילו שכל והעגל הזה לקח את המזל שלו למיצוי טוטאלי. שיהיה בריא רק חבל שבגלל הפוקסים הללו עילוי כמו רנדי מוס סיים את הקריירה בלי טבעת בעוד שאיליי עוד יהיה מועמד לHOF שאלוהים ישמור.

גיל שלי 19 באוקטובר 2013

בחייך, מכולם בחרת ברנדי מוס? אם אתה רוצה להבען למה אין לו טבעת תחזור לסופרבול ותראה איך הוא מכר אותכם

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 19 באוקטובר 2013

חולה על הדפקט הזה :)

איציק 19 באוקטובר 2013

הבנתי (כך נראה לי), פרט להטייה אליה אתה מדבר "זוהי כמובן הטיה סטטיסטית, שכן אנו לא מכירים את חובבי הסיכונים אשר נכשלו מיד במכה הראשונה."
במקרה הראשון את מודד הסתברות של אוהב סיכונים בתנאי שהיתה הצלחה, כאשר במקרה השני את הסתברות ההצלחה בתנאי שאתה אוהב סיכונים. אלו שני מדדים שונים ולא הטייה של אחד כלפי השני. כל מה שאתה אומר שאם כבר ידוע שהיתה הצלחה, הסיכוי שבהצלחה זכה אוהב סיכונים הוא גבוה יחסית, ולעומת זאת מכול אוהבי הסיכונים כמות המצליחים לא כל כך גדולה. היכן ההטייה?

גיל שלי 19 באוקטובר 2013

כוונתי היתה התחושה שמשתלם לקחת סיכונים באופן גורף

דורפן 19 באוקטובר 2013

אילי הוא קווטרבק חכם. כי בעום הפוטבול לקחת שני סופרבולים ועוד ארבע פעמים לא לעלות לפלייאוף עדיף על להיות קווטרבק יציב שכל שנה עף בסיבוב הראשון והשני של הפלייאוף.

בעולם העסקים זה לא כך. ובמקרה של נוחי דנקנר – כספי ציבור – הוא פשוט פושע (וגם אם לא פלילת אז מבחינה מוסרית)

קורא 19 באוקטובר 2013

מי שפושע הוא לא דנקנר אלא הבנקים שנתנו לו הלוואות ללא ערבויות נורמליות ובתי ההשקעות שעשו אותו דבר.

גיל שלי 19 באוקטובר 2013

הוא לא מוסרי כי התעסק בלהכניס להארץ באמצעות מעריב, האגו עלה לו לראש. הכשלונות שלו הם חלק מעולם העסקים, ההלוואות המופרכות שקיבל הןחא באחריותו

עומרי 20 באוקטובר 2013

זה לא רק יותר עדיף, זה גם יותר קשה. להגיע לקצה ההר הזה שהוא עונת פוטבול כאשר אתה המצטיין של קבוצתך בפלייאוף (2008) או ה-שחקן המוביל שאין לו שום תחליף, גם לא בקרב כוכבים אחרים בעמדה שלו (2012) זה מאוד קשה.

אני אגב לא רואה שום דרך להשוות אותו לדנקנר שהוא סוחר יומי די גרוע (קרדיט סוויס, רכישת מניות אידיבי אישית ב-2011), מאעכר מוצלח שניצל קשרים כדי להשתלט במקור על אידיבי ואיש עסקים נוראי שלא הצליח להבין שום סיכון עסקי משמעותי שנקלע בדרכו (וגאס, קרדיט סוויס, ההחלטה למחזר חובות ב-20009, ההחלטה לסרב למכור את מכתשים ב50% יותר ממה שנמכרה לבסוף שלוש שנים מאוחר יותר, מעריב וכו')

זה עושה עוול לאילי.

אסף THE KOP 19 באוקטובר 2013

זה לא רק דנקנר.
תראה איזה טיפוסים עבדו אצלו (ולא, אני לא מתכוון לצאצאית שלו):

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3606718,00.html

קורא אדוק 19 באוקטובר 2013

כל האמירות האלו לגבי מזל בעיניי מגוחכות ופאתטיות
כמו שלימדו אותי בבית:
You make your own luck

הבן אדם לקח שתי אליפויות תנו לו את הכבוד שהוא ראוי לו הוא לפחות לא רימה את דרכו כמו קבוצות אחרות

עורב סגול 19 באוקטובר 2013

+1

תוהה בדרכים 19 באוקטובר 2013

אני לא מתיימר להיות מומחה פוטבול כמו אחרים פה, אבל ראיתי את הסופרבולים של אליי ולפחת להדיוט היה נראה בצורה די ברורה שהוא מרכיב מרכזי בהם. שהוא הוביל לדרייב מכריע הייתה תמיד הרגשה שהוא יקבל את ההחלטה הנכונה. רוצה לומר, הוא בטח לא היה איזה טרמפיסט על גב הגנה גדולה או משחק ריצה משובח.

מעניין איך הוא ייזכר במידה והוא ייקח עוד סופרבול כשחקן מרכזי. להבדיל אלפי הבדלות, גם מונטנה לא היה שחקן של מספרים בהשוואה למתחריו על מקום בהיסטוריה. איליי כמובן רחוק שנות אור ממונטנה, אבל קווטברק שהוא שחקן מרכזי בשלוש זכיות חייב לקבל מקום די גבוה, לא?

עומרי 20 באוקטובר 2013

ב-2012 הוא היה השחקן המרכזי שאין בלתו ונתן פלייאוף ומחצית עונה שנייה פשוט מדהימים.

ב-2008 הוא היה קווטרבק משתפר שרכב על הגנה גדולה מהחיים, ושברגע האמת הוביל דרייב מהסרטים כדי לנצח קבוצה עדיפה בהרבה בסופרבול.

אייל הצפון 20 באוקטובר 2013

הפוך, גוטה, הפוך. האדם הוא יצור שאוהב לקחת סיכונים (בהשוואה לבעלי חיים אחרים). גם אם פרט ספציפי זה או אחר מפסיד הרבה בהימור, הרוב מרוויחים וממשיכים לקחת סיכונים בסגנון של קודם נקפוץ ורק אחרי זה נראה אם יש לנו בכלל מצנח תקין. נוחי דנקנר התגרל שהמדינה תהיה אחראית להספדים אם יגרמו אחרים ימשיכן באותה דרך

גיל שלי 20 באוקטובר 2013

אני איתך לחלוטין בעניין גביית המחיר. אם נוחי יצליח שמישהו אחר יישא במחיר ההפסדים שלו, זהו כשלון אדיר של המשחק. כל מהות המשחק היא שמי שמרוויח הוא גם מי שמסכן, והפוך

Comments closed