ליגת שוקי ההון – ההזדמנות בפנסיה, לא האיום

במקום לאיים, אפשר לנתח

כזכור משבוע שעבר אני משתתף בפאנל שנקרא הפצצה המתקתקת בפנסיה בועידת העסקים של ישראל. למי שמעוניין, ניתן להרשם באתר גלובס לועידת העסקים. בעוד בתקשורת פונים למה שפרופסור כהנמן מכנה כמערכת 1 בחשיבה שלנו (קרי לא למערכת הרציונלית אלא למערכת האינטואיטיבית), אני מעדיף לנתח את המצב ללא שימוש ברגש, או שימוש בפחד. אנו קוראים רבות על משבר הדיור לדוגמה, אך אני מעדיף להתייחס למחירי הדירות, מאחר ואינני רואה מול עיני שום משבר דיור, יש מעט מאוד הומלסים באופן יחסי בישראל. מדברים על פצצה מתקתקת בפנסיה, ואני מבין שמדברים על איום עתידי של קטסטרופה בעוד עשרים ומשהו שנים, פצצה זה לא, ואני לא מכיר פצצה שהשעון שלה כוון עשרים וחמש שנה מראש. אני הצלחתי כמשקיע בבורסה כל עוד הייתי צמוד לניתוחי המגמות במקום בעיסוק בניתוחים כלכליים מורכבים, והתעסקות באיומים על המגמות.

*

בנוגע לפנסיה, דווקא כאן ישנה הזדמנות גדולה, לא פצצה מתקתקת. נכון, כנראה נחיה יותר שנים מההורים שלנו, ולכן החסכון הפנסיוני שלנו ייפרס על פני פרק זמן ארוך יותר. אנשים מדברים על איום גדול בגלל חוסר וודאות, אך חוסר וודאות מהווה חלק אינטגרלי מחיינו. אנשים משווים את מצבם הלוטה בערפל כאשר יצאו לפנסיה, למצב הוריהם אשר ידעו שכאשר יפרשו לגמלאות יקבלו חלק מהותי ממשכורתם האחרונה, ומרגישים קיפוח הנובע מחוסר ידיעה. הבעיה היחידה היא שאם היו ממשיכים את השיטה הקודמת, במקום לקבל חלק מהמשכורת, היינו מקבלים מערכת שפשטה את הרגל, כלומר כאשר הבטיחו לנו וודאות, קבלנו תוצאה של 1 או 0. הבטחת וודאות זו רמייה, מבטיחים לנו דבר שלא קיים, כלומר מסווים את הסיכון ובכך מגדילים אותו.

מצבנו לעומת מדינות אירופה לדוגמה, הוא משופר בהרבה. מאוד ייתכן שנכנסנו לתקופה בה ריביות נמוכות בכל העולם, ועמם צמיחה נמוכה עד שלילית, הנה חלק בלתי נפרד מחיינו. תהליך זה באירופה וביפן מלווה גם בדמוגרפיה שלילית. בישראל אנו נמצאים בדמוגרפיה חיובית חזקה, אפשרות להגדלת אחוז המשתתפים בשוק העבודה (חרדים, ערביות ועוד), וכל זאת כאשר אנו נמצאים כיום במתווה צמיחה נוכחי. בעוד שבאירופה הפירמידה באוכלוסיה הופכת למבנה הדומה למלבן מאורך, כלומר אם נפרוס את גילאי האוכלוסיה לקומות, נמצא קומות אחידות ברוחבם לאורך כל הבנין, עד לגיל 85 לערך, בישראל בסיס הפרימידה עדין רחב הרבה יותר מהקצה שלה.

מכאן אפשר להבין, שבאירופה אמורים להתכונן למצב חדש שכן הצעירים לא יוכלו לשאת על כתיפיהם את המבוגרים, בעוד שבישראל אנו רק צריכים לשפר את המצב הקיים, ולדאוג לכמה דברים, ייעול החסכון של העובדים, הגדלת משכורותיהם, הגדלת הפריון, והארכת הקריירה הממוצעת תוך ניצול השיפור במצבם הפיסי של המבוגרים. אם נתמרץ את מקומות העבודה להעסיק אנשים מעל גיל 50, מקומות העבודה ימצאו כמה דברים מעניינים. לדוגמה, כאשר אתה מכשיר אדם בן 50 לתפקידו, אתה זוכה בעובד ל15 שנה לפחות, כאשר אתה מכשיר אדם בן 25 לתפקידו, אתה מכשיר אותו למקום העבודה הבא שלו.

*

שוק הפנסיה הישראלי מוטה מאוד לכיוון השקעות באגח"ים בגלל שנאת הסיכון. בעוד כלל האצבע אמור להיות פשוט, ההשקעה במניות אמורה להיות באחוזים לפי נוסחה של 100 מחוסר בגיל החוסך, כלומר אדם בן 20 אמור לשבת על תיק חסכון לטווח ארוך בו 80% מהתיק מושקע במניות, בישראל המבנה הוא כמעט הפוך. ההטייה לאשראי מאוד נוחה למי שיושב על ברזי האשראי של קרנות הפנסיה, אך פחות טובה לאינטרס של החוסכים. מי שמקבל אשראי, מוצא שוק של הרבה כסף שמחפש מעט הזדמנויות, ולכן מצליח לגייס אשראי בתנאים נוחים מדי. למעשה אם ניקח את החברה לישראל כדוגמה, מדוע אנו זקוקים לחברות השקעה כמו החברה לישראל, או אי.די.בי, זה אמור להיות בדיוק התפקיד של קרנות הפנסיה.

קרנות הפנסיה לא זקוקות למתווך כדי להשקיע השקעות הוניות, אני לא מוצא שום הגיון להקצות אשראי לחברות, על מנת שאלה ישקיעו השקעות הוניות בחברות בפירמידה. התפקיד של קרנות הפנסיה למיניהן הוא להשקיע השקעות הוניות, שכן לאורך 30 שנה ויותר, השקעות אלו יניבו תשואה עדיפה על פני הקצאת אשראי. אם קרנות הפנסיה היו משקיעות את הכסף בעצמן, היינו חוסכים את כל התפקידים בחברות האחזקה שרק גוזלים כסף מהחברות המושקעות. חברת אחזקה בשוק משוכלל, אמורה להיות רק נטל, בעיקר משום שאין לה שום יתרון יחסי בבחירת ההשקעות. לארוך זמן אין גוף או אדם שיודע לנצח את השוק.

*

ההזדמנות בישראל גדולה. בעוד שבעולם יחפשו צמיחה בנרות, אנו נמצאים במצב בו אנו עשויים לספק צורך זה, ולמשוך השקעות הון זרות, במקום השקעות ספקולטיביות במטבע ובאגחים אצלנו. אם נדאג לתחרות אמיתית בפנסיה, לתחרות אמיתית בשוק העבודה, המשק שלנו ימשוך הון עולמי שמחפש בנרות אפיקי השקעה, בעולם בו הריביות שואפות ל0. אין פצצה מתקתקת, יש הזדמנות אדירה.

download (2)

משחק ללא קהל...
מקור המרמור על הספורט הישראלי, ליגות ילדים ודצמבר

23 Comments

מתן גילור 1 בדצמבר 2013

גיל, מצוין.
3 הערות:
1. אי אפשר להאשים רק את המוסדיים או הרגולטור בהשקעה באג"ח. זה מה שהציבור רוצה. יש לו אפשרות להשקעה הונית והוא בוחר אחרת. הבעיה פה היא העדר בחינוך פיננסי. יתרה מזאת, אני בכלל חושב שהמוסדיים יכולים להשקיע בעצמם גם בנכסים ראליים מניבים ולא רק בהשקעות הוניות.
2. 35% מניות שנתיים לפני הפנסיה נראה לי טיפה מסוכן. הנוסחה שלך צריכה להיות תחומה עד כ-5 שנים לפני הפרישה. לאחר מכן, כדאי לשחק קצת-הרבה יותר בונקר.
3. אני מבין שמביאים אותך לדבר על הפנסיה, אבל אם תיתן גם כמה משפטים על התועלת שבשיתוף העובדים ברווחים תתקע לכמה וכמה מהמשתתפים את הסושי בגרון – זה יכול להיות נהדר :)

גיל שלי 1 בדצמבר 2013

אתה מציין את כשל השוק מספר 1 בפנסיה. אנחנו צריכים תמיכה של מישהו שמבין בפנסיה, ודואג לאינטרס שלנו, כיום יש סוכני ביטוח כיועצים, והם דואגים להגדיל את הכנסות חבורת הביטוח, וכך גם את העמלות שלהם. צריך הגדרות שיעזרו לנו לחסוך לפנסיה

ald3 1 בדצמבר 2013

אז הנה שאלת השאלות של עובד שכיר מן המניין שמאוד רוצה למצוא דמות שאפשר לסמוך עליה לגבי יעוץ פנסיוני, האם יש נושא תפקיד כזה בארץ כיום?
כיום אני מרגיש כמו לפני שאני הולך למוסך, אם המוסכניק הוא לא בן משפחה ממש קרוב אז ברור לי שהולכים לדפוק אותי עקב חוסר ההבנה שלי בנושא

איש הפח 1 בדצמבר 2013

רק הערה אחת: הנטיה בישראל לאג"חים נובעת לא רק בגלל שנאת הסיכון אלא גם בגלל חוסר אמון בשוק ההון. בגלל זה אנחנו רואים בריחה של הכסף לאפיקי השקעה אחרים. מי שיכול מזיז את הכסף שלו לנדל"ן, מי שלא משאיר אותו באג"חים או מתחת למזרון. בגלל זה אנחנו רואים עליה במחירי הדיור לצד ירידה מנפח המסחר בבורסה.

מתן גילור 1 בדצמבר 2013

גיל מדבר על אג"ח שנמצאות בשוק ההון בדיוק כמו כל סוג אחר של ני"ע. מי שאינו מאמין בשוק ההון לא מזיז את הכסף ממניות לאג"ח קונצרני, אלא לאג"ח ממשלתי למשל. לא על זה גיל מדבר פה (אם הבנתי נכון).

גיל שלי 1 בדצמבר 2013

הבנת נכון

אלעד 1 בדצמבר 2013

גיל אני קורא את הפוסטים שלך לא פעם. אתה מרבה לדבר על בעיית הפנסיה.
יש לי רקע קטן בחלחלה. תוכל להסביר למה כוונתך?

גיל שלי 1 בדצמבר 2013

כל מי שעובד אמור להפריש כסף הצידה שיממן אותו בעת פרישתו מהעבודה. דרך ניהול כסף זה, כמה המדינה צריכה לשאת בנטל, זה נושא הפנסיה

אלעד 1 בדצמבר 2013

והבעיה בארץ שהמדינה לא לוקחת אחריות, נותנת לקרנות הפנסיה להמר בכספינו ולכן אין תשואה גבוהה? ואנשים בונים על פנסיה שלא תהיה להם?

גיל שלי 1 בדצמבר 2013

דווקא לא במילים כאלה. המדינה אכן צריכה ויכולה לספק רשת בטחון גדולה יותר, מה שאין זה תחרות אמיתית בתחום הפנסיה, כלים מגוונים, ושוק משוכלל בו יש צד שמוכר פנסיה, ובצד השני מי שמבין בתחום ודואג לחוסכים לפנסיה.
מאחר וסוכן הביטוח אמור להיות בצד של החוסך, אך מתוגמל על ידי חברת הביטוח (ספקית הפנסיה), השוק המשוכלל לא ממש קיים

אלעד 1 בדצמבר 2013

ומה אפשר להציע כדי לתקן את המצב? לאסור עמלות? להוריד עמלו כמו ענלת הפרשות?

אם אני לא טועה, המצב בעבר בכלל חייב את האזרחים להפריש לממשלה כך שלא יצא להם בכלל ריבית.

מי ישלם לסוכן הביטוח?

גיל שלי 1 בדצמבר 2013

התחילו כבר להגביל עמלות, אבל צריך לזכור שעמלות זה לא כל הסיפור. בעולם יש חברות שההמתמחות שלהם הוא להשיג את התנאים הטובים ביותר עבור המעבידים, ומאחר וקיימת אחריות על המעבידים, הם גם דואגים לחסכון הטוב ביותר עבור העובדים. חייבים לזכור שאינטרסים קובעים הכל, בכל מקום, בכל מצב

yaron 1 בדצמבר 2013

גיל, נראה לי שזאת הזדמנות מצויינת להעלות את הרעיון של ניהול חסכון פנסיוני עצמאי! מפחידים את הציבור שאם ינהל את החסכונות לבד אנשים יפסידו את כל כספם ויישארו מחוסרי כל, אבל אלה פשוט שטויות – יכולות וחייבות להיות מגבלות, אבל הדבר יאפשר לאנשים גמישות רבה יותר וחסכון אדיר של דמי ניהול.

גיל שלי 1 בדצמבר 2013

מסכים

אביאל 1 בדצמבר 2013

גיל שלי – גיל אני מגיע לועידה של גלובס כנראה, באיזה יום אתה מדבר ובאיזה כנס ?

גיל שלי 1 בדצמבר 2013

http://www.globes.co.il/news/home.aspx?fid=4282&leadid=571

אני ב8.12 באירוע פצצת הפנסיה המתקתקת בין 11:30-12:45

אביאל 1 בדצמבר 2013

תודה !

יוני (המקורי, מפעם) 1 בדצמבר 2013

גם אני אהיה שם. יהיה נחמד להיפגש.

גיל שלי 2 בדצמבר 2013

מאוד אשמח לראותכם

Leonidas 1 בדצמבר 2013

גיל .
שכחת שלא ניתן להשקיע יותר מ-70% באפיק מנייתי.

יש היום קרנות פנסיה רבות שמאפשרות לחוסך לבנות תמהיל של השקעה מגוון מאד כמו הצמדה ל-S&P500 ועוד.

מיקי 2 בדצמבר 2013

"לארוך זמן אין גוף או אדם שיודע לנצח את השוק".
טענה שגויה בלשון המעטה.כל עוד פסיכולוגיה מעורבת בהליך קבלת החלטות כלכליות שוקי ההון לא יהיה יעילים,זאת אומרת לנצח.
מאמר מאת וורן באפט קשישא מדגים את זה:
The super investors of graham and doddsville

גיל שלי 2 בדצמבר 2013

מיקי – עם כל הכבוד לכל מאמר, היו מספיק מחקרים סטטיסטיים עמוקים אשר הוכיחו שלנצח את השוק זה עניין של מזל, ובסוף הכל מתאזן. אין הגיון בהתנהגות השוק כולו, אך יש הגיון פנימי בבחירת המניות, ובגלל זה לא מצליחים לנצח את השוק.
המקרה המפורסם ביותר הוא של ביל מילר, הוא ניצח את השוק באמצעות מדד מניות ערך במשך עשרים שנה, רק כדי להחזיר את כל עודף התשואה שלו על פני השוק בשנה אחת, 2008, בה איבד ללקוחותיו יותר מ90% מכספם. זה כמובן לא מנע ממנו לפתוח קרן חדשה ב2009

מיקי 3 בדצמבר 2013

סת' קלרמן,פרם ווטסה,וולטר שלוס,בן גראהם,וורן באפט,צ'ארלי מאנגר,ג'ון טמפלטון,ביל רואן,לו סימפסון,מרטי וויטמןואחרים הצליחו להביס את המדדים באופן שיטתי לאורך עשרות שנים.
אם תרצה אוכל לצרף פירוט תשואות,שנים והשוואה לאינדקס.
קנה דולר תמורת 50 סנט והמתן עד שהפער נסגר על ידי השוק.
כל עוד אנשים קונים בעת אופוריה ומוכרים בעת פאניקה יהיה ניתן ליישם את תורת השקעות הערך,ז"א לנצח.
המקרה של ביל מילר מעיד על ביל מילר, ובכל מקרהניתן לסתירה על ידי בדיקה של התשואות של משקיעי העל המצוינים למעלה.
תורת ה-EMT של יוג'ין פאמה לא עומדת במבחן המציאות,למרות שזכה בפרס נובל.
המספרים לא משקרים.

Comments closed