סיכום שנת 2014 בבלוג

גם בשנת 2014 כתבתי דברים נחרצים וחד משמעיים במקומות בהם עדיף היה להשאר עמום ודו משמעי. אין זה נובע מבטחון יתר בצדקת הערכותי, יותר מסגנון כתיבה שלי, והנטייה האובססיבית שלי למצוא קשרים בין נושאים שונים אשר אינם בהכרח קשורים. התחביב האישי שלי הוא לנסות לקרוא את המפה ואת התהליכים, ולנחש כיצד יראה הצעד הבא, וקוראי בלוג זה נחשפים לתחביב זה.

*

הכשלונות המהדהדים שלי בשנת 2014 – קבעתי בצורה נחרצת שפיני גרשון לא מתאים לתפקיד עוזר המאמן של מכבי תל אביב. עוד מוקדם לסכם, אך עושה רושם שטעיתי בגדול, פיני בהחלט נראה כיום כעוזר הנכון, זה שמצליח לרסן את האגו ולתרום לגודס מנסיונו, גם אם בדרך הוא הופך לעוזר מאמן דומיננטי עד כדי עמעום ההבדל בינו ובין המאמן. לפעמים ההחלטות הנכונות מתקבלות מכל הסיבות הלא נכונות, ובכל מקרה ההימור על פיני כעוזר נראה כהימור מוצלח למיד, ובטח לא כזה הראוי לקיתונות של רותחים.

התלהבתי בצורה מוקדמת מדי מהצלחתו של בראד גרינברג להוציא יותר מיותם הלפרין. כפי שכתבו לי מגיבים רבים, לא היה זה נכון לקפוץ למסקנות באמצע העונה, ואכן יותם חזר לשחק מחבואים כאשר השנה התקדמה, והתוצאות של הפועל ירושלים דעכו ביחד עם המשחק החביב של יותם. עדין נראה לי שהפועל ירושלים היו נראים טוב יותר העונה אילו גרינברג היה ממשיך לאמן (מתוך הנחה שדונטה סמית' לא היה מטיל וטו על מעבר להפועל ירושלים בגלל המאמן, הנחה לא חזקה במיוחד).

באמצע השנה חשבתי שהסיכויים של דוראנט לזכות בטבעת ראשונה היו טובים, לא הערכתי נכון את החוזק של הספרס, שמחתי לטעות.

כמובן הג'איינטס.

*

ההצלחות – ב27.7 בפוסט נושאים שיגרתיים בזמן שיורים פה המרתי שחוק מע"מ 0 לא יעבור בעקבות מלחמת צוק איתן. רבים הסבירו לי שיאיר לפיד הטיל את כל יהבו על החוק, ולכן מדובר בחתיכת הימור, אך מסתבר שמשקלו של שר האוצר לא היה גדול מספיק בכדי להעביר את אחד החוקים המיותרים ביותר שניסו לחוקק פה. מאחר ואני לא חושב שהבחירות הנוכחיות הן מיותרות, לא אגיד שזה היה שווה את הפלת החוק, אך אין ספק שהפלת החוק היא תוצאת לוואי מבורכת של הבחירות המבורכות שייערכו טרם זמנן.

ב13.6 בפוסט המכשפה מתה 2 המרתי על סיום השושלת של מיאמי במשחק החמישי בסדרה מול סן אנטוניו, ועזיבת לברון את הקבוצה. נראה לי שאפשר לתת ציון טוב להימור זה.

*

הרגע הגדול של הבלוג נחגג בפוסט דיינו, הגול השלישי של ערן זהבי בדרבי ההוא, אלו הרגעים שגורמים לאוהדי הספורט להבין שהם קיבלו מתנה אמיתית, היכולת שלנו להנות מהחיים עולה על כל אלה שלא קבלו את המתנה הזאת.