ליגת שוקי ההון – רוצים להוכיח לא בהכרח להרוויח

השינוי הגדול יגיע כתוצאה משינוי המקצוע שקרוי כלכלה

בשעה טובה מתעוררים כלכלנים ובודקים את מהות התזה. תיאוריית ההתנהגות של מומחים כמו פרופסור כהנמן נוטלים את העוקץ מתיזת האדם הרציונלי. ההנחה שמתקיים שיווי משקל משוכלל בין גורמים המחפשים למקסם את הרווח, הינה הבסיס לתיאוריה הכלכלית. הנקודה היא שלא ברור מהו הרווח. משכורות העתק של המנהלים לדוגמה, כמו גם ההתנהגות של פרי אייג'נטס בשוקי הספורט השונים, מראים לנו שגורם האגו, ההוכחה ששלי גדול יותר, משפיע בצורה חזקה לא פחות מהרצון להרוויח יותר כסף.

*

פרופסור סטנלי פישר בעדותו בפני הקונגרס זרק פצצה נוספת, ההנחה שצמצום תקציבי מובילה לצמיחה גבוהה יותר, מעולם לא הוכחה. התזה שמיסים נמוכים יותר מובילים לצמיחה גבוהה יותר, הינה תזה שכיום רבים מערערים עליה. באותה הזדמנות כלכלנים רבים שמים לב לתופעה נוספת, הגדלת האשראי לא בהכרח מובילה ליצירת מקומות עבודה רבים יותר, ואף חמור מכך, לא בהכרח לתמהיל מקומות עבודה טוב יותר. התזה הכלכלית נטועה עמוק בימים בהם אנשים התעשרו כתוצאה מהקמת מפעלים שהעסיקו אלפי עובדים, או בהתעשרות באמצעות הגדלת החברה, קרי העסקת יותר עובדים. העברת השליטה בהדפסת הכסף מהבנק המרכזי, לבנקים באמצעות שחרור כלי האשראי ממגבלות, שינה את המשוואה הזאת לחלוטין. כיום ישנם רבים המתעשרים כתוצאה משימוש בכסף שהושג באשראי אפסי המוקצה למעטים ומקושרים, כדי לחזק את ההטייה השלטונית, ולהגדיל את הכסף.

*

חברת הוט מספקת לנו הוכחה נפלאה לכשלון המספרים כחזות הכל. בניתוח האסטרטגי שכנראה בצעו בחברה, הגיעו למסקנה שהחברה פועלת בשוק רווי. על כן, ההנחה היתה שכדי להכניס יותר כסף, צריך לקצץ בהוצאות עבודה. חברת הוט שכחה שהיא חברה המעניקה שירות בסופו של יום. ההנחה שאיכות השרות לא תלויה בעובדים, היתה הנחה מעניינת שכשלה. עוד מעניין לראות שבעלי החברה והדירקטוריון לא מצאו לנכון לקצץ בשכר הגבוה של המובילים, אלא לקצץ בבשר החי של החברה, ולפטר את מספקי השירות הטכני, כלומר המהות של החברה הועברה מעובדי החברה לאאוטסורסינג.

התוצאות היו אמורות להיות צפויות לכל מי שעיניו בראשו. הוט נכנסה לסחרור כלפי מטה. היא מאבדת לקוחות בכל התחומים בהן היא פעילה. מסתבר שלקוחות לא מחפשים רק את הספק הזול ביותר, הם מחפשים שירות סביר, יחס.

*

בארצות הברית החלו להבין שתזות הישנות לא בהכרח תופסות. חברות מתחרות שיווקית גם באמצעות הענקת תנאים טובים יותר לעובדים שלהן. גאפ לדוגמה העלתה בהתנדבות את משכורת המינימום בחברה, וזאת כצעד שיווקי לא פחות מצעד של ניהול משאבי אנוש. הקנייה המתוקשרת של הנשיא אובמה בחנות של גאפ, היתה חלק מתכנון שיווקי. בעולם החדש וולמארט מפסידים לקוחות למרות שהם ממשיכים להיות הזולים ביותר. מסתבר כמו שרווח כלכלי לא בהכרח מעניין את המנכל"ים, ומעניין אותם יותר המקום בדירוג ההכנסות כתמיכה לאגו מפותח, כך ישנם לקוחות אשר ישמחו לשלם יותר במקום שמעניק תנאים טובים יותר לעובדים מהשורה. לא הכל שורת רווח והפסד הנמדד במספרים.

חברת "הול פוד מרקטס" התעלתה עוד יותר. חברה זו נאבקת לא באמצעות המחירים הזולים ביותר, הפוך. אך החברה מעניקה לעובדיה תנאים טובים יותר, ומפרסמת את המשכורות והבונוסים לעיני כל, מתוך הנחה שהשקיפות תוביל לתחרות בריאה יותר. הקנייה בהול פוד יקרה יותר, אך חוויית הקנייה נעימה יותר, ומסתבר שלאורך זמן הרשת משגשגת. מסתבר שלהעניק תנאים טובים יותר לעובדים שלך, לא בהכרח פוגע בשורה התחתונה בעסק.

*

אנו חיים בעידן חדש. העידן בו היחס לעובדים הוא חלק מזהות החברה. חברות שישכילו להבין זאת ראשונות, חברות שיבינו שבכלכלה המודרנית החברה שייכת לבעלי המניות שלה, אך גם לעובדים שלה, ומטרת החברה היא מקסום הרווח לעובדי, מנהלי ובעלי החברה, הן החברות שיצליחו יותר בהשוואה לאחרות. הכלכלה שהיתה נכונה עד ל2008, משתנה בהילוך איטי. יחס הכוחות משתנה, המידע שנמצא היום ללא שליט מרכזי, מוביל לשקיפות גדולה הרבה יותר. היום ברור לכולם שאין שום טפטוף כלפי מטה. כמו שהמטרה של אלה במעלה הסולם היא להוכיח שהם הטובים ביותר באמצעות ההכנסות הגדולות ביותר, כך אלה בתחתית הסולם מבינים שאם לא ידאגו לעצמם, שום דבר לא יקרה מעצמו.

*

הכלי לשמר את הסדר הקודם הוא התזות הכלכליות הישנות. דוגמה נפלאה לכך ניתן היה לשמוע בערוץ 10 ביום שישי. המומחית הכלכלית גברת גלית חימי עורכת כלכליסט שאלה בדאגה את שר האוצר, האם הוא לא מבין שבהכנסת החרדים למעגל העבודה, הוא עלול להעלות את אחוזי האבטלה. שימו לב, הבעיה היא לא מספר העובדים, הבעיה היא הסטטיסטיקה של העלאת אחוז המובטלים. הרי השאלה עצמה מראה שהחרדים יכנסו למעגל העבודה, קרי הם לא מצויים בו כיום. אך מאחר והם לא מצויים במעגל העבודה, הם לא נספרים כמובטלים. האם הבעיה הכלכלית הגדולה היא איך המספרים נראים?

הדרך להאיץ את השינוי הגדול, היא להמציא סרגלי מדידה חדשים. במקום לדבר על אחוזי אבטלה, צריך לדבר על הכנסה חציונית למשפחה, אחוזוני הכנסה וכיוצ"ב. הכל שאלה לאיזה מספרים מכוונים. כשנשנה את המושגים, נאיץ את השינוי. צריך לשנות את הסרגלים ואת ההגדרות. צריך לשנות את התזות הקיימות, צריך לשנות את מקצוע הכלכלה מהיסוד.

comic

KOP יקר, תעשו לו דגל
התבוסה הביתית לליברפול

45 Comments

מתן גילור 16 במרץ 2014

יפה מאד.
אם זה מה שעורכת כלכליסט אומרת, פלא שכך נראית העיתונות הכלכלית בישראל?
ברמה המדינית, לאורך זמן, מה שמגביר את הצמיחה היא מדיניות אנטי-מחזורית. תוריד מיסים בשפל ותעלה אותם בשפע. תקטין הוצאה בשפע ותגדיל אותה בשפל. תקטין חוב בשפע ותקטין אותו בשפל. הואיל וברמה הפרטית שלנו אנחנו פועלים בדיוק הפוך, האינסטינקט הוא לפעול גם ברמת המדינה כמו ברמת משק הבית. האמיצים שיודעים לפעול הפוך בניגוד למד הפופולריות באים על שכרם במשק יציב יותר.
צל"ש בתחום זה מגיע לשר האוצר בר-און, אולי שר האוצר היחיד הראוי בשני העשורים האחרונים.

גיל שלי 16 במרץ 2014

מסכים שהנקודה המרכזית צריכה להיות חיפוש איזונים במקום חיפוש רמות קבועות של חוב, אבטלה, וכל שאר הבבל"ת. שינוי דרוש מהיסוד לכל עולם המושגים

בעז 16 במרץ 2014

את השאלה של עורכת כלכליסט עוד אפשר לתרץ בכך שהיא התכוונה לשאלה הפשוטה: שהחרדים פשוט יהיו מובטלים כי אין להם השכלה והכשרה מקצועית.
אותי זיעזעו שני דברים אחרים.
הראשון ההתעלמות בשאלות מהאסון שעומד לנחות על השכירים במדינה . הגדלת היצע העובדים במכה אחת בעשרות אלפי ידיים עובדות תגרום מן הסתם ללחץ אדיר של השכר כלפי מטה . פגיעה אנושה במעמד הבניים אותו לא מייצג יאיר לפיד המיליונר.
השני: התשובות הפלקטיות וחסרות העומק של יאיר לפיד. שבעיקר היה ניתן לתרגם אותן לשפת העם – אני חושב אחרת וככה יהיה ועזוב אותי מעובדות באמא שלך.

יש לי תחושה שכל מה שמעניין את כלל השרים ובעיקר את שרי יש עתיד זה לערוך מסיבות עיתונאים בהם יוכרזו רפורמות . מהותן של הרפורמות הביצוע שלהם והתוצאות מענינות אותם כקליפת השום.

סטיב 16 במרץ 2014

אני נהנה לקרוא את התורים שלך, אתה כותב טוב לדעתי.

אבל נראה לי חשוב שאם אתה כותב שחברה א' מפסידה כסף צריך לתת קישור לנתון שמגבה את מה שאתה טוען ולא משהו ששמענו בחדשות.

אלי 16 במרץ 2014

המעבר להפסד היה כנראה עקב הוצאות חד פעמיות, כמו מעבר למשרדים חדשים ושינוי הסכם עם פלאפון. שתי הוצאות חד פעמיות שאמורות להוריד הוצאות בטווח הארוך.
אתה כותב "היא מאבדת לקוחות בכל התחומים בהן היא פעילה", אבל בכתבה כתוב שמספר לקוחות הסלולר עלה.
אמנם היתה ירידה במספר העובדים, אבל היא קוזזה ע"י עובדי קבלן. הרי מישהו צריך להעסיק אותם.
לסיכום: שינוי כזה גדול בחברה לא צריך להמדד אחרי שנה אחת.
חכה קצת לפני שאתה מסיק מסקנות לגבי הוט.

גיל שלי 16 במרץ 2014

לא דברתי על המעבר להפסד.
תקרא קצת לעומק את הדוח, הם מאבדים לקוחות גם בסלולר בחצי השנה האחרונה.
אני רואה בהחלט סיבה ותוצאה ולא זקוק לפרק הזמן שאתה טוען שצריך לחכות לו. הוט יוצאים במבצעי פאניקה, זה עוד רמז למצב

אלי 16 במרץ 2014

ברור שאתה לא זקוק לפרק זמן, הרי המסקנה כבר נכתבה. נו באמת?
קצת עובדות:
31.12.2012 – 766,000 לקוחות
30.6.2013 – 514,000 לקוחות
31.12.2013 – 810,000 לקוחות

בדיוק הפוך ממה שכתבת, איבוד לקוחות במחצית הראשונה, וצבירת לקוחות במחצית השנייה.

אני הייתי כותב בלוג: פיטורי העובדים בהוט היו מוצלחים ביותר, שהביאו לעלייה של 300,000 לקוחות מובייל בחצי שנה.

גיל שלי 16 במרץ 2014

יכול להיות שהתבלבלתי במחצית.
אתה מוזמן לכתוב את הפוסט שאתה רוצה, מעניין שאתה מעדיף לרדת לזוטות במקום להתמודד עם התזה, דווקא כבוגר כלכלה מצטיין תואר שני הייתי שמח לשמוע את ההערות המחכימות שלך לגבי התזה כולה.
איך אתה מתמודד עם התיאוריה ההתנהגותית למשל?
מה אתה חושב על תיאוריית מיקסום הרווח?
באמת אשמח לקרוא את מה שאתה חושב על זה

גיל שלי 16 במרץ 2014

אה, והפיטורים כמובן לא היו בחטיבת הסלולר שהיא למעשה חדשה (לקחו את מירס), הפיטורים היו בכל שאר החטיבות, שם התוצאות ברורות, אבל מה עדיף להתווכח לשם הוויכוח כמובן

אלי 16 במרץ 2014

מודה, ארוך לי מידי ובנוסף סופסוף ליברפול משחקים, אז אני נתפס לזוטות…
.

יוני (המקורי, מפעם) 16 במרץ 2014

כלומר, הגיע הזמן שכלכלנים יתחפשו לאנשים שחושבים בצורה עצמונית?

איציק 16 במרץ 2014

נהינתי לקרוא ואפילו חושב שחלקית הבנתי, הישג לי, ואפילו יותר לך :-)
בכול זאת, כאשר אתה מדבר על תאוריות כלכליות לא תקפות, כמו אלו כהנמן, אני תוהה, האם הן לא נכונות, או שיש בהן אי-ודאות גבוהה עם פרמטרים רבים שניתן להכניס למודל. כלומר, בהינתן מידע/עובדות חדשות צריך להכניס אותן כפרמטרים נוספים כדי להכניס דיוק גבוה יותר במודל או שצריך מודל חדש לחלוטין?

ג'וג'וסיאן 16 במרץ 2014

אני אנסה לענות (למרות שאני לא גיל ואני לא מייצג את דעתו).
התיאוריות הכלכליות בנויות על הנחה שהדבר החשוב ביותר לאנשים הוא להרוויח כסף. כלומר, לקחת לעצמי כמה שיותר, לשלם לאחרים כמה שפחות. זה מאוד נוח, כי ככה קל לחשב דברים ולהגיע למסקנות.
הבעיה שזה לא ככה. הרצונות של אנשים יותר מורכבים, גם היכולת להבין ולחשב איפה הם הכי הולכים להרוויח מוגבלת.
יכולת מוגבלת אפשר אולי להכניס למודל כלכלי (נניח, בעזרת הסתברויות), רצונות מורכבים אני בספק אם אפשר להכניס.

גיל שלי 16 במרץ 2014

הסברת את זה הרבה יותר טוב ממני

איציק 16 במרץ 2014

השאלה היא האם באמת המודלים מתארים שהדבר הכי חשוב להרויח כסף, או שמוסוה שם משהו כמו הכי חשוב להרויח, ובמושג להרויח אפשר להכניס בנוסף לכסף גם אושר, סיפוק, ועוד (אולי פרמטרים אלו קשים יותר לכימות אך לא מופרחים). הרי זה לא נדיר שמשהו יותר על אלף שקל ברוטו בשביל עבודה מספקת, במקום עוד אלף ולחזור כל יום עם פרצוף חמוץ הביתה.

גיל שלי 16 במרץ 2014

כל הפרמטרים שציינת מקבלים כרך ואין בהם כדי לשנות. הנקודה היא שהוכחמחקרית שאנשים עושים בחירות שמנוגדות ליצירת ערך כלשהוא

אדם 17 במרץ 2014

אני לא בטוח שזה מדויק. לפי מה שאני מכיר כל הפעולות מערבות את מערכת התגמול שלנו ולכן מייצרות רווח עצמי שלא בטוח שאפשר למדוד בערכים חיצוניים.

יניר 16 במרץ 2014

צריך מאד להזהר לשנות חוקי כלכלה ולהמציא " כלכלה חדשה" בגלל משבר כזה או אחר או תופעות עקומות שיש לתקנם.
ועם זאת אני יותר ממסכים לקלישאה ש"העובד הוא הנכס העיקרי של כל חברה" ופגיעה בו תביא לתוצאות שליליות לאורך זמן. תנאי שכר הם לא האלמנט היחיד בשמירה על שביעות רצון העובד אלא מגוון תנאים הטבות ויחס.

סימנטוב 16 במרץ 2014

אם אני לא טועה תשובה העביר האוטסורסינג בבעלותו…
בסטארבקס הקפה נוראי אבל תנאי העבודה סבירים ההנחה של שולץ תמיד הייתה שאם העובדים אוהבים את המקום הוא ירוויח עוד לקוחות.
בעניין האבטלה Juking the Stats
מעולה כרגיל, תודה!

יואב החושב! 16 במרץ 2014

גיל,
וולמארט מפסידים לקוחות בגלל היחס שלהם לעובדים. כשהייתי בתיכון, כל החברים שלי עבדו בסופרלנד. כולם ידעו שעובדים שם 11 חודשים ושבועיים, מקבלים מכתב פיטורים ואז חותמים שוב על חוזה- ככה הסופרלנד לא צריך לשלם להם קביעות או בבל"ת אחרים שאני לא מבין בהם. וולמארט עושים בדיוק אותו דבר- לפני כשנה שמעתי עובד וולמארט עומד לאישה לפניי בקופה שהם לא מקבלים ביטוח רפואי, מרוויחים שכר מינימום ולא מועסקים מעבר לתקופה מוגבלת.
"הול פודס מארקט" זאת חברת-בת של ג'ייאנט (ו-Safeway). אם הם ממשיכים לשגשג זה בגלל ההצלחה של ג'ייאנט. הם משווקים את עצמם כסופרמארקט אלטיסט ואורגני למרות שבפועל מוכרים שם מוצרים דיי פושטים וגם קוקה-קולה (לפי מה שידוע לי לא ממש אורגני).
חברות כמו וולמארט מחזיקות את החבל הכלכלי האמריקאי משני הקצוות- האחד הוא מחירים זולים (קרי, מרוויחים יותר) והשני הוא לשלם כמה שפחות לעובדים- כל יום שהחברה ממשיכה להתקיים צריך להיות פרק בספר על וולמארט.

ירוק 17 במרץ 2014

לדעתי wholefood market היא חברה ציבורית ואין לה קשר ל- safeway. וזה נכון שהרבה מוצרים שם הם "רגילים" אבל גם יש הרבה דברים יותר מיוחדים, שלא תמצא בכל מקום. וחווית הקניה מעולה.
אגב, אני דווקא די בטוח שהם לא מוכרים קולה…

נולי 16 במרץ 2014

מעניין ומעורר מחשבה כתמיד. תודה! הדוגמא של הוט מצוינת. חוויתי על בשרי את השירות המזעזע שלהם. הטראומה כה חזקה, עד שאני לא מוכנה לשקול להתחבר שוב לטלפון והאינטרנט של הוט, אפילו אם יציעו לי אותם בחינם לכל החיים (הטלוויזיה בינתיים עובדת ואני לא עוברת ל"יס" רק מתוך עצלות…).

MOBY 16 במרץ 2014

אני לא מבין את המשפטים כמו עידן חדש…
בסך הכל חוזרים (אתה דיברת על המטוטלת) חזרה למשפטי ה"חוזקה של מכונה כמו הבורג הקטן ביותר שלה".
בתעשייה "הישנה" לפני מהפכת מיקור החוץ וחברות כוח האדם. אנשים עבדו במשך שנים רבות בשכר סביר תוך רווחיות נאה לבעלים (נכון מיליונרים/מליארדרים במכה לא נעשו). החזירות (או הבנים הממשיכים) חירבה חלק מהתעשייה הזו.
כאשר יתחילו להיסגר חברות כוח האדם מצד אחד וועדי העובדים הדורסניים יאבדו מכוחם, מצד שני המהפכה תושלם. אף פעם לא הבנתי למה בתעשייה נורמטיבית צריך חברות כאלו או ועדי עובדים כאלו.
תמונת ראי לדפוס מחשבה רע.

אריק האדום 16 במרץ 2014

גיל, אני קורא את הטורים שלך כאן כבר די הרבה זמן, וכל הזמן מהדהד לי בראש המשפט הבא:
"קפיטליזם סופו במהפכה"
לא יודע מי אמר את זה אם בכלל, שמעתי את זה ממישהו במקום עבודה קודם שלי (באותו הקשר אגב, של חלוקת ההון).
לדעתי זה עניין של שתי שאלות:
מתי זה יקרה?
ובאיזה היקף?
הפער הכלכלי הולך וגדל וההון הולך ומצטבר בידיים של קבוצה קטנה יותר ויותר. הלחץ על השכבות החלשות הוא כבר נוראי.
כמו כל פצע מוגלתי זה יתפוצץ בסוף ואז זה יהיה אלים ואכזרי.
אני חושב שאנשי ההון ואנשי השלטון פשוט לא רואים מעבר לשטר הדולר שמונח לפניהם ולא רואים את סיר הלחץ שרועד ומתנשף על הכריים.
אני מקווה להיות שם כשזה יקרה…

גיל שלי 16 במרץ 2014

אני חושב שהפוך, קפיטליזם אמיתי המלווה בדמוקרטיה, מספקים מספיק שסתומים כדי להביא לשינוי אמיתי בלי צורך במהפיכה. אני חושב שאתה חי בזמן שבו השינוי קורה, והוא קורה כי אין יותר שליטה מרכזית על אמצעי התקשורת (המחשבה התינוקית שאם מישהו שולט בשידור הציבורי אז הוא שולט במשהו למשל), וכך התהליך של הרחבת הפערים שהחל בתחילת שנות ה80 בעולם, מתחיל להשתנות מול העיניים בלי שנרגיש. לדעתי זה קורה ממש עכשיו, בכל מקום, אפילו בישראל

איציק 16 במרץ 2014

האם מה שאתה אומר "מתחיל להשתנות מול העיניים בלי שנרגיש" נכון רק לתעשייה או גם לתחומים אחרים. אני לא רואה שיש תמורה בעד העבודה באקדמיה, או יותר גרוע בבתי-חולים בכלל ופרה-רפואיים בפרט בהם העומס עולה בקצב מטורף והשכר בדרגות הגבוהות (מדגיש, בדרגות הגבוהות) פחות משעת מנקה בבאר-שבע. הרי לא הכל מסתובב סביב התעשיה בלבד, למרות שכנראה הם המנוף העיקרי לצמיחה ולכלכלה יציבה. מצד שני כשאתה מסתכל על דרגות השכר של המנופאים, או שעות העבודה של עובדי התברואה למול השכר שהם מקבלים, אז נוצר הרושם שאלו המקצועות המתגמלים ביותר. האם אלו באמת סדרי עדיפויות השכל הנורמאליים?

גיל שלי 16 במרץ 2014

אני לא חושב שהשינוי מורגש בנתונים, אני חושב שהגורמים שיניעו את השינוי כבר נמצאים בתוך המשוואה. דרך אגב, לא בטוח בכלל איך השינוי ייראה. כנראה מי שעובד באקדמיה ירוויח פחות ממי שעובד במקום אחר, אך ייהנה מאיכות חיים טובה יותר למשל

אריק האדום 16 במרץ 2014

אני עדיין מעדיף את המהפכה שלי rare

איציק 16 במרץ 2014

אתה כמובן צודק בדוגמא שנתת באופן כללי, אך כשמרצה למשל עם ותק 4 שנים מקבל פחות ממהנדס חשמל מתחיל (משכורת ראשונה) או בוגר טרי של מדעי המחשב, אז פערי השכר כל כך גדולים שאיכות חיים זו כבר בעייה. אני לא בא להתווכח כמב זה איכות חיים וכמה זה שכר וכו', פשוט בא לציין שהרבה פעמים כאשר מדברים על התמורות, מדברים על המהנדסים, בוגרי מדעי המחשב, רופאים, ועוד כמה מקצועות, ושוכחים שחוץ מהם יש עוד כמה מפרנסים במדינה. אני בהחלט חושב שעובדי היי-טק צריכים להיות מבין המקצועות המתוגמלים אך הייחס צריך להיות סביר, והדיון צריך להיות כולל יותר. כדוגמא לייחס סביר אתן דוגמא את אישתי, כלינאית תקשורת בסורוקה. מ-08:00 עד 18:00 לפעמים אין לה זמן להפסקת קפה או כריך בגלל העומס היומיומי של הנבדקים ותור של שנה פלוס. האם דברים כאלו נכנסים לתוך פרמטרים במשוואה עליהם אתה מדבר. האם זה בכלל יכול להכנס כפרמטר?

גיל שלי 16 במרץ 2014

איציק – אין פרמטרים בנושאים האלה, בסופו של דבר השוק יקבע מה יהיה גובה המשכורות בכל סקטור, צריך רק לדאוג שהשוק יהיה נקי מהטיות

איציק 16 במרץ 2014

סליחה, אבל לא הבנתי. הרי יש לחוד את הסקטור הפרטי, אשר בו כוחות השוק קובעים את הרוב ויש את הסקטור הציבורי כמו בתי-חולים, בתי-ספר, משרדי ממשלה. איך כוחות השוק פועלים עליהם ועל איזה נקיון מהטיות ניתן לשמור באיזון בינהם? כנראה ממש פספסתי משהו, אבל לא ברור לי איך גורמים לשני הסקטורים הללו לעבוד כך שצד אחד לא ישאר בתחתית והשני לא יצמח על חשבון הראשון בלי התערבות המדינה (וכמובן שהמדינה לא תכופף יתר על המידה לצד השני).

גיל שלי 16 במרץ 2014

משכורת של מרצה לדוגמה – ישנם את אלה המרצים בשוק הפרטי, כך המדינה יכולה לבחון כמה צריך לשלם באוניברסיטאות הציבוריות. אותו דבר קלינאית תקשורת. כמובן שמדובר בגופים ציבוריים, והתקציב נקבע בצורה פוליטית, אך המשכורות יכולות להשאב מהמקומות בהן השוק אמר את דברו, תוך התאמות

איציק 16 במרץ 2014

OK, תודה

ג'וש 16 במרץ 2014

בשורה תחתונה, לא משתלם להיות שכיר (אלא אם מרוויח מעל 25-30k בחודש)

wazza 16 במרץ 2014

גיל כרגיל מעניין מאוד, אני לא יודע מה מידת היכרותך עם קיבוצים ומה שעובר עליהם בשנים האחרונות אבל הייתי שמח לקרוא פוסט על זה (הזכרת לי את זה עם הנושא של התמחור משרות)

ג'וג'וסיאן 16 במרץ 2014

קיבוצים זה עניין סבוך. צריך עשרה פוסטים בשבילם…

shadow 17 במרץ 2014

קיבוצים זה דבר עצוב ורבים מהם הולכים לקראת קטסטרופה שלא ברור לי איך המדינה מתכוונת להתמודד עם זה.

אני בן קיבוץ.

בשיאו הקיבוץ מנה מעל 600 איש. היום יש פחות מחצי וזה ממשיך כלפי מטה מהסיבה הפשוטה אין פרנסה. הקיבוץ כמובן אינו קיבוץ כבר עשר שנים לפחות לאחר שעבר הפרטה.

המחסור בפרנסה גורם לכך שיש עזיבה מסיבית של תושבים. הצעירים אינם מעוניינים להישאר ואין מצטרפים חדשים.

נוצר מצב שממוצע הגיל כנראה נושק ל60 אם לא יותר.

זה פשוט נראה כמו פיל לבן שלא ברור לי מה יעשו עם כל הבטון הזה אחרי שלא ישאר שם אף אחד

ג'וג'וסיאן 17 במרץ 2014

תלוי. יש קיבוצים מצליחים ויש קיבוצים כושלים.
הצעירים נוטים לעזוב קיבוצים כושלים ולהצטרף לקיבוצים מצליחים, באופן מפתיע.
מה שכן, כרגע המדינה חוסמת את האפשרות לבנות בתוך הקיבוצים (הרחבות וכד') וזו כבר בעיה לכל הקיבוצים.
קיבוצים שמס' החברים בהם יורד מתחת לסף מסויים – המדינה פשוט לוקחת מהם את הנחלות.

משיח 17 במרץ 2014

אני מניח שהקיבוץ שלך ממוקם בפריפריה, שכן עבור הקיבוצים במרכז (גדרה – חדרה לפחות) אין בעיה של אבטלה שכן עובדים מחוץ לקיבוץ ולהיפך יש תנוע גדולה של בנים שחוזרים לקיבוץ לבניה בהרחבות שם המחירים זולים מהמקביל בערים בטח עבור בניה צמודת קרקע

פנדה 17 במרץ 2014

מצד אחד קראתי את הטור והוא מעניין, ונכון. תופעה של העדפת שירות טוב כחלק מהתועלת זה כבר לא דבר חדש. בנוסף התופעה של העדפת חברות שמשלמות בצורה הוגנת יותר זה המשך ישיר של ה-fair trade לדעתי, והמגמה הזו תתחזק (אני מקווה).

מצד שני – על ההתחלה היתה לי הרגשה של "בוקר טוב אליהו". עוד בקורס תורת-המשחקים (מה לעשות, מתמטיקאי) היה ברור לי שיש פער גדול מאד בין תיאוריה ומה שקורה בת'כלס כי בני אדם לא מקבלים החלטות בצורה רציונאלית, ולמעשה ככל הנראה רוב הזמן ההחלטות שלהן לא מבוססות אפילו לא ב-50% על רציונאליות. קצת מצחיק לדעתי שרק עכשיו כלכלנים עלו על "הבעיה הקטנה" הזאת בתיאוריות שלהם.

BladeRuner 17 במרץ 2014

בשעה טובה מתעוררים כלכלנים ובודקים את מהות התזה {משפט כללי מדי, אולי נחזור אליו בהמשך} . תיאוריית ההתנהגות של מומחים כמו פרופסור כהנמן נוטלים את העוקץ מתיזת האדם הרציונלי. {התיאוריות של טברסקי וכהנמן אינן נוטלות את העוקץ מתיזת האדם הרציונאלי, הן מראות את הגבולות של הראציונליות, וכיצד האבולוציה הכילה בנו מגננונים מובנים בתהליך החשיבה אשר מאפשרים לנו להגיע להחלטה במצב שחשיבה ראציונאלית אינה מתאפשרת, ע"ע החמור של בורידאן. הרהור באפילה, כמה מאלה שטוענים כנגד הראציונאליות באמת קראו את המאמרים של טברסקי וכהנמן (אסופת המאמרים יצאה בספר בעיברית). עוד על ראציונאליות – מוצא המידות הטובות של רידלי} ההנחה שמתקיים שיווי משקל משוכלל בין גורמים המחפשים למקסם את הרווח, הינה הבסיס לתיאוריה הכלכלית. { קפיצה לוגית ענקית – שיווי המשקל המשוכלל הוא בין גורמים ולא בין אנשים -(מושא מחקרם של טברסקי כהנמן), אמת שאם אתה מבצע החלטה נקודתית אתה יכול להיות בהחלט לא רציונאלי במובן הקשה של המילה, אך אם הרבה החלטות כלכליות נלקחות אחרי חשיבה מעט יותר מעמיקה ובפרט שמעורבים בה כמה גורמים (למשל צוות קריאטיבי, צוות מהנדסים או הנהלה של חברה) – טעות נוספת היא שהגורמים המחפשים את הרווח התיאוריה הכלכלית של השוק החופשי אינם מחפשים אותו יותר מאשר התפוח של ניוטון חיפש את כדור הארץ, ההסדר הזה נכפה עליהם, וההחלטות הראציונאליות היחידות הן האם הם יכולים לשרוד בתנאי התחרות או להפסיד את נכסיהם} הנקודה היא שלא ברור מהו הרווח {כן ברור, עיין הערתי הקודמת, מסעדה בתל אביב שלא תרויח מספיק כסף תכניס את בעליה להפסד, רווח זה מה שאתה הולך איתו למכולת בסוף היום}. משכורות העתק של המנהלים לדוגמה, כמו גם ההתנהגות של פרי אייג'נטס בשוקי הספורט השונים, מראים לנו שגורם האגו, ההוכחה ששלי גדול יותר, משפיע בצורה חזקה לא פחות מהרצון להרוויח יותר כסף { יש כאן שני עירוב של שתי דוגמאות לא קשורות, להסיק ראציונאל כלכלי משחקן כדורסל שמתלבט אם להרויח 10 מיליון דולר בקבוצה אחת או 8 בקבוצה שנייה רלוונטי לדיון כמו אופניים לדג, לית מאן דפליג שאם רוב אוכלוסיית כדור הארץ הייתה מרויחה פי 100 מצרכיה הבסיסיים ההתנהגות הכלכלית הייתה אחרת . משכורת ענק של מנהלים נקבעת כי החברה המשלמת אותה מוכנה לשלם אותה, האם ההתנהגות של החברה היא לא ראציונאלית? אפשר להיכנס כאן לדיון ארוך מאד ומרתק (לדעתי לפחות) – אם זאת , הייתי מצביע על הנקודה למחשבה הבאה: כמו שלא כל שחקני הכדורגל שווים – לא כל המנהלים שווים, ההיפך, יש עשרות מחקרים שמראים שכל שהחלק המנטלי של הפעילות גדל ההבדל בין רמות הביצוע של אנשים שונים גדל. וחברה שרוצה להיות הברצלונה של הענף שלה, תחפש את המנהל שהוא המסי של הניהול בענף שלה, ותשלם בהתאם.- זה לא נימוק, זה רק מתווה ללוגיקה של הנימוק}
כללית, מציע לקרוא את הדוגמה של אלקואה – מפעל הפלדה בארה"ב – ההצלחה שלו והפריצה הענקית נבעה מכך שהתיחס לפועלי הפלדה, שנחשבו לפועלי קו פשוטים ביותר, כאל מקצוענים, שילם את המשכורות הגבוהות בענף, ביטוח רפואי ועוד תנאים שנראו מופרכים בזמנו לפועלי יצור. הקוץ באליה , מבחינת ההארד קור הסוציאליסטי הוא, שאחד החידושים שהחברה הנהיגה היה בונוסים צוותים אחידים. והטויסט הוא שהצוותים עבדו מצוין ובשיתוף פעולה, אבל חבר צוות שלא היה מסוגל לעמוד בקצב של חבריו ( גם בפעולות הפשוטות ביותר, פעולות של קו יצור, נמדד פקטור של 2.5 במהירויות ביצוע בין אנשים שונים) והרגיש שהוא פוגע בבונוס הצוותי ובסופו של יום היה עוזב את הצוות ואת החברה ונאלץ לותר על השכר הגבוה והתנאים הטובים. ר"ל – ההסתכלות על "העובדים" כעל גוף הומוגני מאוחד אינטרסים היא הסתכלות נאיבית.
ועדיין אף אחד לא הזכיר את מאסלו – אין כאן אף סטודנט לסוציולוגיה?

גיל שלי 17 במרץ 2014

תודה רבה, למדתי הרבה, אתה מוזמן להרחיב את הנקודה של התשלומים למנהלים כפוסט שלם ואשמח לפרסם אותו אצלי. אני בטוח שזה יהיה דיון מרתק. אני עדין דבק בכך שפרי אייגנט שמקבל הצעה כלכלית פחות טובה בגלל שקבוצת האם שלו פגעה באגו זו הוכחה טובה כמו מנהל שמעדיף החלטה בה הוא משמר את הסיכוי שלו להזכר כמנהל אגדי על פני הצעה כלכלית טובה יותר.

אדם בן דוד 17 במרץ 2014

אתה אופטימסט מסיבה לא ברורה.
לאורך ההיסטוריה המיעוט השולט מצא כל פעם דרך חדשה להמשיך לעשוק ולתת תחושה להמון שהוא לא נעשק.
בעוד שכולם עסוקים בנוחי ובשיטות שהובילו אותו לחתוך לכולנו- רב המתעשרים על חשבון חגיגת הלוואות מכספי הפנסיה ממשיכים לחגוג.
וזה בארץ.
אני לא מכיר מספיק מה קורה בעולם.
רב העובדים במגזר הפרטי עובדים היום 10-12 שעות ביום.
השבוע נזכרתי איך פעם החנויות היו סגורות ביום שלישי אחה"צ.
ושהיינו חוזרים מהגן בצהריים וכמעט לכולם היה מישהו בבית.
התנאים הסוציאלים הלכו והתדרדרו.
הלוואי הלוואי ואתה צודק.
אני לא מאמין שאזכה לחוות את המהפכה הזאת.

אדם 17 במרץ 2014

לכלי הבא קוראים מריחואנה

Comments closed