ליגת שוקי ההון – פרי אייג'נטס כניירות ערך

תמיד טוב להבין איך המנהל חושב, אך כדאי גם לבדוק את מצב השתן בראש

כל מנהלי הקבוצות בליגת הNFL עסוקים עדין בהחתמת שחקנים חופשיים לעונה הבאה. למעשה רוב הקבוצות כבר החתימו את השחקנים המרכזיים, ונותרו בשוק רק שחקנים אשר לא זכו לביקוש רב.

*

כאשר קבוצות צריכות לבחור שחקנים, הן צריכות להתחשב בפרמטרים שונים. ראשית, אם נשווה שחקנים לניירות ערך, באיזה סוג ניירות מדובר. לדעתי לא נכון להשוות שחקנים למניות, מאחר ובניגוד למניות, לשחקנים יש תאריך תפוגה. בניגוד לאגרות חוב, תאריך התפוגה אינו ידוע, אך ברור שכל עונה שעוברת מקרבת את השחקן אל סוף הקריירה שלו. במניות אין אלמנט תפוגה כפי שקיים באגרות חוב ובאופציות, לכן אם הייתי משווה את השחקנים לסוג של נכס, עדיף להשוות אותם לאגרות חוב, מאחר והסוכנים החופשיים בNFL הינם ברובם שחקנים בעלי ניסיון כלשהוא בליגה, שכן הרוקיס נבחרים בדרך כלל באמצעות הדראפט וננעלים בקבוצות בחוזים לפרק זמן מסוים.

*

כאשר לשחקנים יש ותק בליגה, המנהלים יכולים להעריך את התפוקה (התשואה על ההשקעה שתניב ההשקעה) של השחקנים בקבוצה שלהם. הג'איינטס לדוגמה החתימו בעיקר שחקנים באזור הגילאים 27-29, כלומר הג'איינטס קנו אגרות חוב לטווח קצר ובינוני, אשר היו קיימות בשוק כבר קודם.

כמו בכל שוק, הבעיה עכשיו היא כיצד לתמחר את האג"ח. כאשר איגרת החוב מונפקת, ישנו מחיר בה היא הונפקה, ותשואה שנקבעה בהנפקה. אך אגרות חוב נסחרות, השוק קובע את מחירן. קורנר כדוגמת דומיניק רוג'ר קרומרטי, ניתן לבחון את מספר האינטרספשנס שלו בעונות הקודמות, כמה פעמים הצליחו להשלים עליו מסירה ועוד ועוד. כעת כדי לתמחר את עלותו, צריך להשוות אותו לקורנרים אחרים בשוק. כל קבוצה תדרג אותו בצורה שונה, אך המחיר ייקבע לפי השכר שקורנרים ברמתו קיבלו.

*

הבעיה הקשה בתמחור כל נכס, וגם של שחקנים, היא שבסופו של יום צריך ללחוץ על ההדק. ישנם מנהלים רבים אשר יודעים להשתמש מצויין בדוחות סקאוטרים, ויש להם עין מצוינת משל עצמם, וגם תכנית מאוד מסודרת וחכמה לניהול העונה הבאה. הבעיה מגיעה כאשר המנהל מזהה את הנכס הרצוי, אך אינו מסוגל לסגור את העסקה. בסופו של יום, כאשר העסקה מונחת על השולחן, תמיד שאלת המחיר תהיה מורכבת. סביר שאותו מנהל אינו הקונה הפוטנציאלי היחיד בשוק, ולכן כנראה ייאלץ לשלם טיפה יותר ממה שתכנן, שכן סביר שמנהלים אחרים תמחרו בצורה די דומה את הנכס.

המנהלים הטובים באמת יודעים ללחוץ על ההדק. הם יודעים לתת את המחיר אשר יהיה טיפה יותר גבוה לעומת מה שתכננו, על השחקנים שהם רוצים באמת, וברמה כזאת שלא תפריע להחתמת שחקנים רצויים אחרים. מנהלי קבוצות דומים אם כך למנהלי קרנות אג"ח, הם צריכים לבחור את התמהיל הנכון של אגחים מסוכנים אך בעלי פוטנציאל תשואה גבוה, וגם את אגרות החוב הבטוחות והיקרות. כל האגחים צריכים להשתלב בתיק בצורה כזאת שתנצח תיקים של מנהלי קרנות אג"ח אחרים.

*

כאשר אני מנתח את הקרן שארצה לקנות, אני אוהב להבין כיצד המנהל בוחר את ניירות הערך שלו. בג'איינטס לדוגמה, הרציונאל ברור. הג'איינטס מחפשים לשלם על מה שיקבלו, ולא על מה שכבר היה. לכן בעונה הזאת, הם לא החתימו שחקנים כמו ג'אסטין טאק אשר חצה את גיל שלושים, ולעומת זאת הם לקחו סיכון על שחקנים אשר היו פצועים, אך הראו סימנים של יכולת, ונמצאים בגיל הנכון. כל החתמה של הכחולים ניתנת להסבר פשוט ואפשר להבין בקלות את המחשבה שהיתה מאחוריה.

כמובן שאין בכך כדי להבטיח שכל הבחירות היו נכונות, ברור שכאשר מחתימים 19 שחקנים חדשים, וכאשר מנסים לתמחר את העתיד, יהיו הצלחות ויהיו כשלונות. הסיבה שהייתי שמח לקנות קרן שמנוהלת כמו הג'איינטס היא לא הבטחון בתוצאות, אלא הבטחון בדרך בה הנכסים נבחרים.

*

ביל גרוס הינו מנהל קרן האג"ח היתה הגדולה בעולם במשך הרבה מאוד זמן, תמיד ניתן היה להבין את הצעדים שלו, והסיבה שקרנה של פימקו בירידה היא לא רק בגלל התוצאות הפחות טובות בשנה האחרונה, אלא השאלות העולות מכך שייתכן וההיבריס משפיע עליו יותר מדי. כאשר בוחרים מנהלי השקעות, או כל מנהל אחר, תמיד צריך לזכור שההיבריס פועל כמו פצצת זמן, ככל שהמנהל הצליח יותר בעבר, הסיכוי שההיבריס יתפוס אותו בקרוב גדל.

New Picture (1)

מסי, ניימאר ואלכסיס/פדרו
כסילים

6 Comments

עומרי 23 במרץ 2014

בהשקעה באג"ח יש תקרה לתשואה אותה אפשר להרוויח, אפילו באג"ח זבל התשואה המקסימלית היא לרוב לא יותר מ-100% וברוב גדול של המקרים הרבה הרבה פחות. בכל אופן תקרת התשואה תמיד ידועה מראש. עוד יודעים מראש שהתחתית תהיה גבוהה מאפס (פרט למקרים סופר קיצוניים).

לכן לדעתי ההשוואה הנכונה יותר היא לאופציות. נכסים תנודתיים מאוד, לעיתים מנופחים ולעיתים בחסר עמוק, שיכולים גם לטוס לשמיים במקרים מסוימים והתמחור שלהם מאוד מאוד בעייתי ומורכב.

גיל שלי 23 במרץ 2014

חשבתי על אופציות, אך בגלל האלמנט של הקבוצה העדפתי את האגח, אני מכיר קרנות שבוחרות אגחים, הקרנות שמתעסקות באופציות אין להן תיק של אופציות אלא הן סוחרות בהן בכל מיני מבנים.
גם על התשואה שתפיק משחקן יש תקרה מסוימת, לא תקבל מאף קבוצה יותר מ16 נצחונות, או 100 מסירות ט"ד מקווטרבק, 3500 יארד על הקרקע מרץ וכדומה

ברק 23 במרץ 2014

לדעתי כל המודל הפוך, יש כן סוג של ברבור לבן (ההפך מברבור שחור). במקרה של ברבור שחור יכול להיות לך תיק מנצח באופן שולי עשר שנים ואז בשנה אחת להפסיד הכל. כאן, השונות הגבוהה היא המטרה, לרוב הקבוצות בשביל אליפות שווה למשכן 5-7 שנים. ולכן אם יש משהו שמתאים פה זה יותר הון סיכון. כאשר ותק השחקן הוא בעצם סבב ההשקעה כאשר יש חברות שפשוטת נסגרות לפני שהן מגיעות לסבבים מתקדמים.

גיל שלי 23 במרץ 2014

מסכים עם ההגדרות שלך, אך אני לא מוצא את הדמיון להשקעה בחברות, חסר לי האלמנט של מעבר הזמן כפחת בנכס

נתי 23 במרץ 2014

מעניין מאד.
כמובן שההשוואה מצלצלת כרלוונטית רק בהקשר של NFL או NBA (ייתכן ואף בענפי ספורט אמריקאים אחרים אך בהם אני כבר הרבה פחות בקי).
למרות הדיבורים על כך ש"בייל יחזיר את ההשקעה כבר ממכירת החולצות" נדמה לי שבכדורגל האירופאי אף אחד לא חושב שלתמחור יש איזה שהוא רכיב כלכלי.
השאלה שלי מאיזה אלמנט לדעתך נובע היחס לשוק השחקנים החופשי (ולליגות הנ"ל בכלל) כאל שוק עסקי: האם זה נטו נובע ממגבלות תקרות השכר שמכריחות תמחור אמין ככל האפשר, או מעצם ההתייחסות לקבוצה כעסק כלכלי שאמור לאורך זמן להרוויח?
אני מאמין שאולי ניתן ללמוד משהו מהבייסבול שם אם אינני טועה אין תקרת שכר אבל אני לא מכיר בכלל את העולם הזה…

ניינר 23 במרץ 2014

אני הייתי שמח לקנות קרן שמנוהלת על ידי אוזי ניוסום

Comments closed