כשהכל מתחבר, אפילו הפציעות

חוויית הספורט הגדולה ביותר בחיי. מהנסיעה השלווה ברכבת, דרך המסע הקצר בקניון שכלל קניית חולצה צהובה ואכילת שיפודים לפני המשחק, דרך הכניסה לאצטדיון וההבנה שהכרטיסים היקרים שהשגנו היו אכן מעולים אך נמצאו בלב יציע אדום, ועד המשחק עצמו, החגיגות והמסע חזרה ברכבת תוך כדי צפייה חוזרת ונשנית בתקציר כאשר הוויי פיי הרשה.

התוצאה שיחקה חלק חשוב בחוויה, שכן אילולא התבוסה היינו שוב חווים את הצפיפות בתחנה הקטנטונת, ואילו כך, האוהדים של באר שבע כבר מזמן נסעו ברכבות דרומה, ואוהדי מכבי זכו להכנס בנחת וללא כל צפיפות לתחנה ולרכבות שציפו להם.

*

אם יש משהו שהשלים את החוויה הזאת בשבילי, זה היה הנוכחות של בני לידי. בתחילה כאשר הגענו לאצטדיון, הוא זועזע קשות מכך שאנו יושבים בקרב אוהדי באר שבע. אמנם היו חולצות צהובות פזורות ברחבי היציע, ואלונה ברקת ישבה בצבע נטרלי רק שתיים שלוש שורות מתחת, אך יואב רצה לחגוג בצורה חופשית, לשיר עם הקהל הצהוב את כל השירים. הסברתי לו בנחת, שאיש לא יפריע לו לשיר, והבטחתי שכאשר נוביל 4:0 היציע יתרוקן מאוהדי באר שבע לחלוטין. אוהד צהוב שהיה שם בסביבה מיד היסה אותי, היום הגביע אדום הוא אמר, והוסיף הלוואי שנצליח לגנוב אותו בפנדלים.

למען האמת, הישיבה בתוך היציע האדום, והקרבה ליציעי האוהדים השרופים של באר שבע, רק העצימה את החוויה. הקהל של באר שבע במשחקי החוץ, הוא קהל נפלא. שירי העידוד שלהם עצמתיים, הקהל כולו לובש אדום (גם אלו שישבו לידנו במקומות היקרים מעט יותר), כולם משתתפים בשירה, מזקן ועד טף, דרך הנשים והילדות. מצד שני, אף אחד לא איים עלינו כאשר אנו השתלבנו בשירי העידוד הצהובים, החלפנו בדיחות, בקיצור אווירה ספורטיבית מושלמת. הפעם היחידה שהם נפגעו ממני היתה כאשר אמרתי להם שהיציע בטח מזכיר להם את וסרמיל.

*

הפציעות במכבי הפילו את באר שבע בפח. מי זוכר את הדקות הראשונות, בטוח לא אתם, אך אני זוכר היטב. באר שבע היו נחושים לנצל את הרכב התלאים בהגנה, ויצאו מסגנון המשחק המוכר להם בעקבות כך. מתן גילור, האיש שאחראי על כך שהשגתי כרטיסים לגמר (הפנה אותי למכירה באינטרנט של כרטיסים בודדים במשרד כרטיסים חיפאי), פרסם פוסט בפייסבוק לפני המשחק – אלישע כמו אלישע בטח יעלה עם הגנה מבוצרת, ולאחר שיספוג את הגול הראשון, יכניס 562 חלוצים.

ובכן, אלישע לוי היה נחוש להראות עד כמה הוא מעז. באר שבע לא ביססו את משחקם על בעיטות השוער הארוכות של אג'ידה, הם הניעו כדור מול הלחץ של מכבי, שלחו שחקנים קדימה להשתתף בהתקפות מסודרות, שכחו שבמרכז ההגנה רק לעמב"ה יש משחק ראש (איך הם שכחו את הגול השלישי של ברדה בוסרמיל, בהנמכה מעל הראש של אלברמן, איך הם שכחו). ההרכב של מכבי היה המלכודת הטקטית הטובה ביותר שניתן היה להציב, הצהובים של נוסא הביאו את חוליית מרכז השדה הנכונה ביותר לביצוע מושלם של המלכודת. בדקות האלה הודיתי על מזלי לשבת בקרב אוהדי באר שבע, הם היו אחוזי התפעלות מכך שבאר משחקים כדורגל מול מכבי, בלי פחד, מסתבר שלפחד יש תפקיד חשוב בחיים.

אוגו והובאן לא הרגישו צורך להתמודד על השליטה במרכז המגרש, הם היו כמו מבוגרים מול ילדים, אוגו פשוט חיפש לעלות קדימה ולהפוך לבונה התקפות, ואילו ראדי ואיינבינדר, אכן נכנעו לכח במרכז, אך כאשר הכדור היה ברגלי מכבי, הניעו ביחד עם מיטרוביץ את המשחק בצורה המושלמת ביותר שהיתה העונה, בין השאר כי לא היה מי שיפריע, שחקני באר שבע היו עסוקים במחשבות על התקפה. החסרון של נוסא באמצע, של קרלוס ושל שרן, פשוט בלבלו אותם לחלוטין, הם חשבו שהם עולים מול קבוצת תחתית, זה לא בדיוק מה שהיה לנו אתמול.

*

אצטדיון נהדר, חצי צהוב (באמת כמעט כולם לבשו או צהוב או אדום), חצי אדום, שירה אדירה באקוסטיקה מושלמת, משחק כדורגל קצבי (מכבי במחצית הראשונה הניעו את הכדור באיטיות מכוונת, אך חיפשו את ההתקפה המהירה כל פעם שבאר שבע נתקעו למעלה, בניגוד מוחלט לסגנון הרגיל), שישייה, איך אפשר לקבל יותר, גביע בסוף, כך אפשר.

הייתי בחמישיות בחיי, הראשונה היתה במשחק מול מכבי פתח תקווה, שוקו נמדר כבש שם שמונה מאות גולים, אני ישבתי בשער 11 ושרנו חטאנו לפניך כפר עלינו. מעולם לא הייתי בשישייה מסוג זה. בקרן בתחילת המחצית השנייה ישבתי כמעט בול מעל פאקו. הוא ניסה לצרוח הוראות, הרים שני ידיים למעלה, התעצבן שלא שומעים אותו. צרח שוב ושוב. לאחר מכן זרק את הג'קט וחגג, תפס את ראדי בחיבוק ענק ולחש משהו על אזנו. התרגיל של שני האגרופים למעלה נוסה גם מול ק"ש, ראדי מגביה קרנות באיכות גבוהה בהרבה מהמוזהב מספר 7, אך מול ק"ש זה לא התחבר, אתמול פשוט הכל התחבר, הכל. אפילו הנוכחות של ראדי על המגרש היתה מתנה אדירה, עם שירת הראדי נטולת ההפרעה, כך היינו צריכים לגמור את העונה, הכל התחבר, אפילו ההרחקות והפציעות.

הגול השישי של ראדי הגיע מול קבוצה מפורקת לחלוטין, אך זו היתה אחת ההתקפות היפות ביותר שראיתי ממכבי בחיי. מכבי רקדו, הכדור עף מאחד לשני, השילוב בין ראדי, מיכה, זהבי איינבינדר ופריצה הגיע לסימביוזה. חבל שכה מעט מאוהדי באר שבע זכו לראות את זה.

*

אז אריאל גרייזס, אני כבר לא מקנא בך על כך שזכית להיות בסופרבול השנה, לחגוג ניצחון סופר דרמטי של הפטס, החוויה של אתמול פשוט לא יכולה היתה להיות טובה יותר, אפילו לא הסופרבול ההוא בפסדינה שבו הקסדה של טיירי, זו השלמות של החוויה, זו החוויה שלנו, ומסתבר שלשלנו האמיתי אין שום תחליף כאשר זה מושלם, ואתמול זה היה מושלם מכל הבחינות.