ליגת שוקי ההון – בחינת התהליך ללא שיפוט

הניקס מנסים לבנות קונטנדר סביב כרמלו, מה לעשות שהדרך של הספרס נראית לרוב קבוצות הליגה כדרך ריאלית מעט יותר?

 

http://debuzzer.com/shely/55074/ בפוסט הזה שאלתי האם שנת 2014 סימנה מפנה בתהליך, מפנה שהבסיס שלו הונח קודם לכן, גם בכלכלה האמריקאית וגם בNBA. את הפוסט הזה אנצל כדי להסביר טוב יותר מה הוא התהליך בעיני, וכן את כך שאינני קובע מה טוב ומה לא טוב, אלא רק מנסה לראות האם דברים משתנים.

על פי נתוני חודש יוני, השכר השעתי הממוצע בארצות הברית עלה בקצב שנתי של 3.3%, כאשר האינפלציה נושקת ל0%. גם התפוקה לעובד עלתה רק ב0.3% בקצב שנתי, כלומר (למי שאין כח לקרוא שוב את הפוסט הקודם), בניגוד לתהליך של למעלה מארבעים שנה, בו כמעט כל העלייה בתפוקת העובד הלכה לכיסים של בעלי החברות, בעוד העובדים זוכים רק להצמדת שכרם לאינפלציה ולא לעלייה ריאלית בשכר כלל, כיום אנחנו כבר בשנה שנייה בה העובדים מקבלים העלאות שכר שעולים בהרבה על האינפלציה, וגם על העלייה בתפוקה.

זהו שינוי מהותי, שינוי שבעבר היה מהווה תמרור אזהרה חמור לבנק המרכזי האמריקאי, שכן אם עובד מפיק כדור בשעה, והכדור עולה 100 שקל, אם אותו עובד יפיק את אותו כדור בשעה, והכדור יעלה 110 ש"ח, זוהי האינפלציה. בעבר אינפלציה היתה איום אדיר, שד גדול שחובה להלחם בו בעודו צעיר. כיום, גם כלכלנים משוללי נטייה סוציאליסטית ( למעשה קיים כלכלן מוכר הטוען שכלכלן סוציאליסט הוא לא כלכלן), מעדיפים שהפד האמריקאי לא יעלה ריבית למרות הלחץ האינפלציוני המצוין לעיל, מאחר והסכנה הדפלציונית היא עדיין הסכנה המוחשית, התהליך עצמו עדין לא יציב מספיק, וקשה לדעת אם העובדים ימשיכו לקבל העלאות שכר ריאליות גבוהות, ולכן עדיפה האפשרות שהאינפלציה תברח מעט כלפי מעלה, על פני האפשרות שהעולם ידעך שוב לעבר משבר דפלציוני קשה.

*

בפוסט זה אנסה לענות גם למתן גילור שפרסם את הפוסט הבא –

https://matangilor.wordpress.com/2015/06/13/%D7%90%D7%97%D7%93-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9C-%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%90%D7%95-%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%93/

בפיסקה שקראתם, לא נתתי ציונים לתהליך, הבאתי רק עובדות. כעת הגיע הזמן שאסביר את התהליך כפי שאני מבין אותו בליגת הכדורסל הטובה בעולם. במקביל למלחמה באינפלציה שהחלה בתחילת שנות השמונים על ידי נשיא הפד פול וולקר, הNBA עבר לתהליך של מיקוד הזרקור על כוכבי העל של הליגה. נכון, התהליך התחיל כגימיק שיווקי מוצלח, גימיק שנשען על מג'יק ובירד תחילה, ואז קיבל את הפוסטר בוי הטוב ביותר שניתן לדמיין, מייקל ג'ורדן.

אך בעוד שהתהליך החל במחלקת השיווק של הליגה, תקרת השכר שהוכנסה לליגה, השפיעה בצורה חזקה יותר על תהליך זה. כאשר ניתן לחלק משכורות בסדר גודל של 60 מליון דולר בעונה, ושכר המקסימום המותר הוא נניח, 18 מליון דולר, ברגע שמנהל קבוצה החליט לחלק שלוש משכורות מקסימום לשחקנים בסגל, באותה נשימה הוא החליט להשאיר פרוטות לשאר 12 מקבלי המשכורות בסגל. בפרוטות אלה, ניתן לקבל או שחקנים ותיקים שכוכבם דעך מעט, ומחפשים את הטבעת, או שחקנים מוגבלים יותר ביכולותיהם, שכן אילו היו בעלי יכולות גבוהות יותר, היו מקבלים הצעות שכר טובות יותר במקומות אחרים.

כך תקרת המשכורות בליגה בשילוב ההצלחה הפנומנלית של שיקאגו, הביאה להלך המחשבה הבא. במידה והשחקן הטוב ביותר בליגה נמצא בידיך, הדרך הטובה ביותר להביא אליפות לקבוצה היא פשוטה. הבא ליד שחקן העל, שני שחקנים ברמה גבוהה במיוחד, הקף אותם בנגרים לעת מצוא, ותזכה באליפות.

*

העניין הוא שרק קבוצה אחת יכולה לזכות בשירותיו של השחקן הטוב ביותר בליגה, אך כאשר זהו הלך המחשבה השולט, המחשבה של קבוצות אחרות שבידן שחקן שבעינהן קורא תיגר על השחקן הטוב בליגה, או לפחות מתקרב מעט ביכולתו ללברון, כל שהן צריכות לעשות הוא להביא שחקנים טובים יותר בעמדת השחקן השני והשלישי בטיבו, ואז אולי יהיה להם סיכוי לקחת אליפות. ראינו את זה בבוסטון שלקחה אליפות אחת מקובי (מי שרבים החשיבו כשחקן הטוב בליגה), ראינו כיצד אוקלהומה ניסתה לבנות עצמה, וכדי להוסיף מעט הומור, גם בניקס התבלבלו לחשוב שסביב כרמלו ניתן לבנות קבוצה בשיטה דומה.

קבוצות התחילו להבין שדרך פעולה של תפילה לדראפט חזק שיניב שחקן על חדש, אינה דרך הפעולה הטובה ביותר כדי לבנות מועמדת לתואר. ההבנה נחתה שבמידה ואין בידך את אחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה באותה תקופה, עדין ניתן לבנות קונטנדר, בתנאי שתבנה את הקבוצה בצורה שונה מעט. במקום למקד את עיקר הכסף מתחת לתקרה בשלושה שחקנים מרכזיים, ניתן לשלם לכוכב על אחד את המקסימום, ולפזר את הכסף בצורה שווה יותר בין שאר העמדות (ואם מזלך טוב, השחקן הטוב ביותר לא מקבל את המקסימום בגלל שהוא נותן הנחה לקבוצה כמו טים דנקן, או שיש לו היסטוריה של פציעות כמו סטף, או שהוא עלה לגדולה בלי שאף אחד צפה זאת כמו במקרה פול ג'ורג' לדוגמה). במידה ותביא מאמן שיצליח לבנות סגנון משחק שיביא לכך שהקבוצתיות תביא לתפוקת נקודות העולה על סך היכולות האישיות של השחקנים, וכן ניתן יהיה לבנות משחק הגנה טוב יותר שכן ברשות המאמן יש יותר משלושה שחקנים שהם אתלטיים במיוחד, הרי שאולי ניתן לקרוא תיגר על השיטה הקיימת.

להזכירכם, גם סן אנטוניו הגדולים, היו בנויים באופן מתמיד על שלושת הגדולים, כל עוד טים דנקן היא אחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה באופן ברור ומוחלט. בתחילה זה היה טים דנקן בצירוף רובינזון ושון אליוט לדוגמה, לאחר מכן טים דנקן בצירוף טוני פארקר ומאנו. רק כשטים החל לדעוך באופן יחסי, פופוביץ בנה את האלטרנטיבה.

הסיבה שאני טוען התהליך הזה מתקיים בימים אלו היא פשוטה. כמעט כל ליגות הספורט בארצות הברית בנויות על חיקוי ההצלחה. זה נכון בפוטבול (ווסט קוסט אופנס נהיה שם קוד לכל הליגה אחרי ההצלחה של ביל וולש למשל), וזה נכון גם בNBA. כיום סן אנטוניו נחשבת לבית ספר מעולה שיש לחקותו, להביא ממנו מאמנים או מנהלים. גולדן סטייט בנויה בדיוק באותה דרך, זה לא משנה שזה קרה במקרה לחלוטין, ההצלחה של גולדן סטייט רק תביא עוד ועוד חקיינים. בהחלט סביר שלא יהיה לנו בשנה הבאה שחקנים רבים נוספים שאפשר להניח שהם קרובים מספיק ברמתם ללברון, כדי לקרוא תיגר על קליבלנד בדרך הישנה, לכן לקבוצות הרבה יותר הגיוני לנסות לבנות קונטנדר כמו סן אנטוניו, אינדיאנה פייסרס של לפני שנתיים, גולדן סטייט השנה, מאשר להתפלל שלברון הבא, דוראנט, ושוב לשם הבדיחה כרמלו, יפלו בחיקן.

בצורה מקרית לחלוטין, זו גם ההעדפה האישית שלי כאשר אני מבקש לראות כדורסל, אך אינני קובע שזהו התהליך הנכון שקורה, אני טוען שנדמה לי שזהו התהליך שאני מזהה, בלי לתת לתהליך זה שום ציון.

 

De Grasse High (על כוכב הספרינט החדש)
מי מה ולמה (2) - רובי גלודאן

3 Comments

איציק 14 ביוני 2015

אני חושב שיש קצת בילבול במושג משחק קבוצתי. להבנתי משחק קבוצתי זה תיעול של פעולות הקבוצה למיקסום הנקודות שניתן לאסוף בהתקפה ומניעת נקודות בהגנה. למשל, אם ב-LA הדבר הכי יעיל היה להכניס את הכדור פנימה אז משחק קבוצתי זה להביא לא שאקיל לעמדה נוחה לקבלת כדור, ליצור זויות נכונות והכנסת כדור פנימה. לא צריך תנועה מיוחדת של כולם כי זה לא הדבר היעיל. קובי נהג כנגד הדבר היעיל, לכן פגע בקבוצתיות אך לא הצליח למנוע את האליפות כי הם היו חזקים מידי. כלומר התנועה של SA או GS הם אמצעי במשחק הקבוצתי ולא המטרה. המטרה של משחק קבוצתי זה לתעל את יכולות כל השחקנים (כולל הכוכבים) לטובת הקבוצה ולא לטובת הכוכבים.

איתן 14 ביוני 2015

אני חושב שהנחת הבסיס בבניית קבוצה סביב כוכב על אומרת שהוא זה שיתעלה יותר מכולם גם במאני טיים. מישהו שמאז ילדותו כיכב בכל מסגרת בה שיחק רגיל לתפקד תחת לחץ ותחת האחריות המוטלת עליו. באינטנסיביות ההגנתית בפלייאוף צריך את השחקן שיעשה את נקודות או את המהלכים הנכונים גם אם 3 שחקנים ניתלים לו על הגרון.
דורפן כתב לפני כמה ימים שלברון הוא מהגדולים אי פעם אבל לא מהקלוז'רים הגדולים ביותר. במיאמי היה לו את ווייד שהוא קלוז'ר טוב יותר בעיני.
בלייק גריפין למשל בעל פוטנציאל ענק ומספרים מדהימים אבל קלוז'ר רע במיוחד.
בפליאוף הנוכחי היחידי שהראה יכולות אדירות בענייני קלוז'ריות היה הארדן אבל גם הוא היה לבד מידי.

אחד העם 15 ביוני 2015

כן רק שלעתים הקלוזר מכניס לעצמו לראש שכל התקפה צריכה לעבור דרכו. קובי הוא כנראה אחד הקחוזרים הכדולים בשנים האחרונות ( כן, לצד ה החטאות הרבות יש גם המון נקודות בקלאץ ) וראינו מה זה עשה לליקרס ולסגנון המשחק שלה שפעם היה גם יפה לעין.

Comments closed