תובנות מהנצחון על ק"ש

אתמול למדתי שעדן בן בסט הוא ראש גדול אמיתי. כלומר, מסתבר שטקטיקת ההמנעות מהכדור של עב"ב היא פרי החלטתו הבלעדית, ולא תוצר של הוראות טקטיות של יוקאנוביץ'. מסתבר שכאשר יש חלוץ בהרכב, והוא מעוניין בשילובו במשחק, הרי הוא משולב במשחק, גם אם לא בהכרח מגיע למצבים אין ספור, ומדובר בראדוניץ' למי שעדין מקנן הספק בליבו. אגב, ראדוניץ' משחק בנגיעה אחת, מזכיר במידה מסוימת את פריצה בעניין הזה, רק חבל שכבר אחרי עשר דקות משחק, הוא נראה כמי שעשוי להזקק לשירותי החיאה על המגרש.

*

התופעה ושמה ערן זהבי. מעניין לשאול את התולעת לגבי אחוז ניצול המצבים שלו בהשוואה לנעשה בליגה, ובהשוואה בינלאומית בכלל, אך אין לי ספק שמדובר באחוז שעולה ללא שיעור על כל שחקן אחר בליגה הישראלית לכל הפחות. הגיוון ביכולת הסיום שלו, הוא משהו שלא ראיתי בישראל. אתמול היתה עוד דוגמה, ראש, רגל ימין, רגל שמאל. כך גם הגיוון בצורת כיבוש השערים. הראשון כתוצאה מלחץ על השחקן היריב עמוק בשטח המגרש של ק"ש (בשילוב הלחץ המובנה על ריינשרייבר לא לשרוק חלילה נגד ערן), השני בתנועה מבריקה לנגיחה, דווקא אחרי מסירה לא טובה של ערן לראדוניץ' ששללה מראדוניץ' עמדה לשער. השלישי היה ניצול תנועה לעומק, והבנה עיוורת עם מיכה. החמישי שוב נבע מלחץ על היריב אך הפעם בצד שמאל ולא בצד ימין, וכך גם הסיומת.

מסכן המנתח של תנועות השחקנים במכבי. כאשר הוא מנתח את התנועה של ערן, אני בטוח שהוא מקבל סחרחורת. ערן רץ הכי הרבה במכבי, אבל על השטח הכי קטן. הוא מבצע אין ספור שינויי כיוון על מ"ר כדי לקבל את הכדור. הוא מארגן את הלחץ בשטח היריב, הוא גם מחליף מקומות בהתקפה כל כמה דקות. הבנת המשחק שלו היא משהו שעולה על כל מה שראיתי במכבי עד היום במשך השנים. מכאן גם קיים תסכול מובנה על כך שאחרים לא רואים את שהוא רואה. לדוגמה, כאשר דסה הגיע למצב הגבהה בצד ימין, הוא חיפש את ראדוניץ', וההגבהה לא היתה מוצלחת. ערן היה הכי קרוב לדסה, והצליח לפנות עצמו בתוך הרחבה בדיוק כאשר דסה הלך להגביה, אך דסה עדיין לא מתוכנת להבין את התנועה של זהבי. כך נשלל מזהבי שער, אך אין לבוא בטענות לדסה (למרות שזהבי לא הסתיר את תסכולו).

יש מי שחושש מפני החלפת המאמן בשלב כה מאוחר של העונה, אך ברור לחלוטין שמכבי הנוכחית מנוהלת על ידי ערן זהבי, זה ברור לכל מי שנמצא במגרש. הוא שמכוון את השחקנים ללחץ, הוא שנותן את הסימן מתי ללחוץ עמוק ומתי לנוע לכיוון האמצע, הוא הרבה יותר ממאמן על המגרש.

ידידי יואב (יואב המכביסט מפה) אשר ישב לידי אתמול ביציע, הגדיר זאת נפלא. היו שחקנים טובים מערן, לא היה אף שחקן שלם כמו ערן בישראל. הוא שמונה בכל דבר ששייך לכדורגל. הוא לא דריבליסט כמו נמני או אוחנה, אין לו את כמות המסירות לעומק של אייל ברקוביץ, אך יש לו טיפה פחות מהגדולים ביותר, בכל דבר שקשור למשחק. עוד דבר שייחודי לערן הוא הרצון העז, והווינריות. הוא הכוכב שרץ הכי הרבה. הוא התאכזב עמוקות מכך שב5:0 הוא רץ עם ורמוט לכיוון שער ק"ש, וורמוט לא הצליח להעביר לו את הכדור לאחד על אחד מול השער. כלומר גם ב5:0 כאשר כבש רביעייה, הוא השחקן שרץ הכי הרבה על המגרש ובמלוא הכח, בעוד האחרים כבר הורידו הילוך.

*

אגב, מסתבר שערן באמת מועיל לקבוצה יותר כאשר הוא משחק עם עוד חלוץ, בהשוואה למצב בו הוא חלוץ יחיד. אפשר לנמק בכך את העלאת בן בסט בהרכב בשבוע שעבר, אך נדמה לי שבן בסט לקח רחוק מדי את הגדרת החלוץ המדומה, הוא עושה כאילו הוא משחק, ולכן זה לא באמת נחשב.

*

דור מיכה, התובנה היחידה, הוא חייב לשחק, בטח כאשר אין אף שחקן אחר פרט לערן שמסוגל לתת את המסירה החכמה פנימה. נכון, אפשר לדרוש ממיכה הרבה יותר מעורבות במהלך המשחק, בעיטות לשער, עצמה בהגנה (בטח לדרוש שלא יאבד כדור בתוך הרחבה של מכבי בכדרור מול שחקן יריב), אך יש למיכה את מה שאין לאף שחקן אחר בקישור או בכנף של מכבי, היכולת לבטל במסירה את השחקנים היריבים. בהנחה שמכבי תתרכז יותר בכיבוש שערים מול קבוצות מתגוננות, מאשר בשמירה על השער והתמודדות מול לחץ כמו שהם מתמודדים באירופה, אין לי ספק שמיכה צריך להיות בהרכב, תוך דרישה בלתי פוסקת לשיפור החלקים החלשים במשחקו.

*

שלום יוקאנוביץ'. בסופו של יום נזכור לך את הטקטיקה המופלאה שגם בזכותה מכבי עלתה לשלב הבתים בצ'מפיונס ליג (כלומר בעיקר בזכות ערן, אך גם אם היינו מחליפים את יוקאנוביץ' בפאקו, אני בספק גדול אם היינו עוברים את פלזן, ובטח את באזל). האדישות ואף הזלזול של יוקאנוביץ' כלפי הכדורגלן המקומי שאינו ערן זהבי, לא גרמו לנזק, ואולי טוב עשה ג'ורדי שהסכים לשחרר את יוקאנוביץ', למרות הבלגן היחסי בהחלפת מאמן תוך העונה.