סטף בין משחק 5 ל6

סטף נתן עונה רגילה היסטורית השנה. נדמה לי שאפילו בקרב קוראי דה באזר יהיו מעטים שיחלקו על כך. הסטטיסטיקות היו מחוץ לגרף, הקבוצה הגיעה ל73 נצחונות, ההמצאה של סגנון משחק חדש, כל אלה הצטרפו לכדי עונת קסם אחת מופלאה.

במשחק הראשון של הפלייאוף סטף נפצע אחרי מחצית שהיוותה המשך ישיר לעונה. רבים כבר שוכחים את ההצגה של סטף מול יוסטון, אבל לקיצרי הזכרון, אלו היו 20 דקות שדמו לחמש דקות ההארכה מול פורטלנד, ולשתי הדקות מול אוקלהומה.

כאשר דנים בגדולה של סטף, רבים נוטים לאמר עליו דברים הדומים לאלה הנאמרים על מסי, שסטף הוא תלוי קבוצה, אין לו את היכולת של מייקל, או אפילו של לברון, לקחת קבוצה על הכתפיים ולהפוך אותה בכוחות עצמו לקבוצת על.

*

משחק 5 של סטף מול אוקלהומה היה אמור להראות לנו כמה דברים. פתאום ראינו שסטף קולט שכח העל שלו נלקח ממנו. זה לא מקרה שבעונה הרגילה סטף קלע ב45% לשלוש, ובפלייאוף רק 35% לשלוש. כמובן ניתן וצריך לייחס את זה גם להגנה של אוקלהומה, אך כח העל של סטף נלקח ממנו. האפשרות לעשות הטעיה, לקפוץ הצידה ולקבור שלשה, לא נמצאת בארסנל של סטף לאחר החזרה מהפציעות.

לכן סטף נראה רק שחקן NBA מעולה, ולא כוכב העל שהתרגלנו לראות השנה. עכשיו החילופים האוטומטיים של אוקלהומה, והאורך שנמצא עליו בין אם של דוראנט ובין אם של אדאמס, מוציאים מסטף את העוקץ, שכן אינו יכול להוציא אותם משיווי משקל, לקפוץ הצידה ולקבור שלשה. השלשות של סטף בפלייאוף מאז הפציעה הן השלשות של קליי, השלשות הפנויות מתוך משחק קבוצתי, והרבה פחות מתוך כדרור.

*

אך דווקא מסיבה זאת משחק חמש מול אוקלהומה היה כל כך מרשים. סטף הסכין עם מצבו. התנועה קדימה ואחורה הושפעו הרבה פחות מהפציעות, לכן סטף ניצל את יכולת הכדרור שלו, ואת הפחד מקליעות השלוש שלו, כדי לחדור לסל ולקלוע את הסלים החשובים. עדיין לא היה מדובר במשחק בו סטף מבטל את הקבוצה, הוא בחר את הדקות שלו, והשאיר את הפתיחה לקליי למשל. כלומר, אם יש משהו נוסף שלומדים על סטף וגולדן סטייט בפלייאוף הזה, הרי שניתן לאמר שעד כמה שסטף הוא חלק מהקבוצה, הוא גם זה שהופך אותה לקבוצה שמנצחת 73 משחקים.

שימו לב לסטטיסטיקות של סטף במשחק 5, עוד משחק שמוכיח לדעת כמה קוראים שסטף לא מביא את זה לפלייאוף. הוא קלע 31 נקודות ב9-20 מהשדה, 3-8 לשלוש, הוסיף שבעה אסיסטים ושבעה ריבאונדים, עליהם הוסיף חמש חטיפות. יתרה מכך, מהלכי הנצחון היו שלו. הגג על קווין דוראנט מכל השחקנים. החטיפה מקווין דוראנט שוהבילה לחדירה שגמרה את המשחק. וזה משחק בינוני עבור הצופים שכן התרגלנו לראות קסמים אחרים.

*

כלומר, למדנו משהו חדש על סטף עכשיו. למדנו שהוא מסוגל להתגבר על איבוד כח העל שלו, ועדיין לנצח קבוצה אדירה שמצוידת בשניים מתוך ארבעת השחקנים הטובים בליגה, כאשר שני הסופרסטארים נמצאים עמוק בתוך היכולת שלהם. הטענות נגדו הן שהוא נראה בסך הכל טוב כמוהם, ולא הרבה יותר מהם. סטף ניצח את המשחק הזה עם מח הכדורסל שלו, ועם הלב, עוד משהו שהסתתר מאיתנו בעקבות כוחות העל.

ולעניין הקבוצה. שימו לב להרכב של אוקלהומה ולהרכב של גולדן סטייט. משהו יכול לטעון ברצינות שבגולדן סטייט יש יותר כשרון? כלומר דוראנט וראסל נמצאים מול סטף וקליי. כאשר סטף מאבד את יכולת העל שלו, אנחנו רואים את דריימונד גרין כבן אנוש, שכן ללא הדאבל אפ על סטף, דריימונד גרין נראה בדיוק כמו מה שהוא, שחקן התקפה בינוני. האם הוא כשרון גדול מאיבקה? סטיבן אדאמס מול בוגוט, את מי הייתם בוחרים? היתרון היחיד נמצא אצל האריסון בארנס על רוברסון, אבל אין פה משהו משנה גורלות.

ניקח את שחקני העל דוראנט וראסל, בקבוצה עמוסת כשרון, למה הם לא הצליחו להוביל קבוצה ל73 נצחונות? אחד הדברים שעושים את סטף גדול כמו שהוא, היא העובדה שכל העולם ואחותו מתייחסים ליכולתו להרים קבוצה לסטטוספירה כסימן לחולשה יחסית מול הגדולים באמת.

במשחק חמש מצאנו עוד דימיון בין סטף למסי. מסי בשנתיים האחרונות מוצא דרך להשפיע על המשחק באמצעות המעבר לעמדת בונה המשחק, ונותן לאחרים את התחושה שסוארס הוא כוכב העל, ובעונה בה ברצלונה לקחה דאבל והפסידה את העליה לחצי גמר על חודו של שער, עונה כזאת נחשבת חלשה יחסית.

גם סטף וגם מסי משתמשים במח הספורט שלהם כדי לייצר פתרונות שמשאירים אותם מעל שאר כוכבי העל בענף. נראה מה יהיה במשחק מספר 6, אבל גם אם גולדן סטייט יפסידו השנה, הדיבורים על כך שסטף "נחשף" הם דיבורים מגוחכים.

*

אחרון חביב. כולם זוכרים לאיזייה את המשחק על הקרסול שנראה כמו אבטיח, לא רבים זוכרים שבמשחק הבא איזייה נראה כמו בן אנוש. הפציעה של סטף משפיעה עליו, ודווקא היכולת למצוא דרך לנצח משחק מול קבוצה מצוידת באתלטים מטורפים ובעלת הגנה מדהימה, זו היכולת שאמורה להרשים אותנו, ולא לגרום לנו לזלזל.