למה הספורט מנבא תהליכים כה רבים?

הספורט ניבא את הסרת מחסום הגזע, הספורט ניבא את היתרון בפתיחות למהגרים, הספורט ניבא את החשיבות של חלוקת ההכנסות

הספורט מקדים את המציאות הכללית בכל כך הרבה תחומים. סיפור ג'קי רובינזון בבייסבול הקדים בעשרות שנים את הסובלנות הגזעית בארצות הברית. למה דווקא בספורט? הרי הסטיגמות הן שהספורטאים הם לא בהכרח העלית האינטלקטואלית של החברה. עוד סטיגמה הקיימת בציבור היא שהליברלים הם בדרך כלל אינטלקטואלים, כך שהיינו מצפים לסבלנות ופתיחות דווקא בענפים אחרים, בתעשיות מתקדמות, באוניברסיטאות, ועדיין הספורט מקדים את כולם.

אגב, תשוו את השילוב של ספורטאים ערבים בקבוצות הכדורגל בארץ, את המינוי של חסארמה למאמן נבחרת הנערים, ושילוב ערבים באופן כללי במקומות העבודה בישראל, ובאוניברסיטאות, מי מקדים את מי?

הפוטבול והכדורסל בארצות הברית היו הראשונים להבין את החלוקה בין בעלי הקבוצה ובין העובדים, ואת הצורך לחלק נכון את ההכנסות, גם זה תהליך שקורה בהרבה יותר חברות היום.

חוק בוסמן והפתיחות כלפי הגירה באופן כללי. איזה עוד ענפי תעשייה פתחו עצמם בצורה דומה בפני מהגרים בכל העולם? תהליך הגלובליזציה בספורט היה בדיוק כפי שהכלכלנים ראו בעיני רוחם. הרוויחו ממנו העובדים (שחקני הכדורגל שמרוויחים היום הרבה יותר כסף לעומת העבר), הרוויחו ממנו בעלי הקבוצות (כיום הערך הנכסי של קבוצות כדורגל עולה בקצב גבוה, וכנראה ימשיך לעלות אפילו יותר, אפילו באירופה), יודעים מה, בניגוד למה שכולם חושבים, הרוויחו ממנו האוהדים. נכון, האוהדי הקרואטי וההונגרי לא זוכים לראות משחקי כדורגל מקומיים ברמה דומה למה שחוו בעבר. אבל, מתי עוד היתה אפשרות לראות בצורה יום יומית את הכדורגל האיכותי ביותר בעולם במרחק נגיעת שלט?

למה הספורט מוביל כל כך הרבה תהליכים? הסיבה פשוטה. אנחנו כולנו נעים בין שני קטבים, הפחד והיוזמה. קבוצות שמנצחות בדרך כלל נמשכות לקוטב של הפחד, הרצון לשמר את המעמד, ואז הן פעמים רבות נוקטות בצעדים שיחלישו את התחרות, כדי לשמר את מקומן בטופ. יש לנו דוגמה צהובה נפלאה בכדורסל המקומי. העניין הוא שלטווח ארוך, היוזמה מנצחת את הפחד, ובספורט רוצים לנצח. לא סתם אומרים המעז ינצח, זה עובד באופן קונסיסטנטי לטווח ארוך.

המעז ינצח, מי שישלב אצלו שחקנים ללא שום התחשבות בגזע ינצח, רק תשאלו את רד אאורבך. מי שלא יביט בתעודת הזהות, במאפיינים הלאומיים, אלא יבחר בשחקנים הטובים ביותר שהחוק מרשה, ינצח את מי שיתחשב בשיקולים זרים. תראו למשל את שגשוג הפרמייר ליג. דרך אגב, לטווח ארוך תוכלו לראות גם את הדעיכה של בית"ר.

מי שמבין שהאינטרס ארוך הטווח שלו להישגיות היא חלוקת הכנסות, הגדלת השוויון, וכך 1+1=3 ינצח לטווח ארוך את מי שמתמקד במשחקי סכום אפס. ראו את ההשוואה הכלכלית בין הפרמייר ליג ללה ליגה, ראו את השגשוג האדיר של ליגות הNFL והNBA מבחינה כלכלית. ראו את העובדה שהדאלאס קאובויס למרות שני עשורים של כשלונות ספורטיביים, והסתמכות על ספורט שהוא מקומי לעומת הכדורגל שהוא בינלאומי, ראו איך הקאובויס עברו בסיבוב את כל קבוצות הכדורגל העולמיות הגדולות ביותר בשווי הקבוצה. ראו גם את תמונת הראי, איך כאשר בעלי עסקים משגשגים לא חשבו על הטווח הארוך, ולא דאגו לחלק את הפירות עם העובדים, הביאו על עצמם את טראמפ וסנדרס בארצות הברית, ואת הברקזיט בבריטניה, נזקים אדירים לבעלי העסקים העולמיים.

זה היופי שטמון בספורט, האמת מנצחת, היוזמה מנצחת את הפחד, ומאחר שבספורט זהו המקום הנקי ביותר בשאיפה לנצח, לכן אנו רואים את כל התהליכים האלה מתרחשים בספורט לפני שהם מתרחשים בשאר, אבל הם בהחלט יתרחשו גם בעולם החיצוני לספורט.

שלום עכשיו
דברים שמותר לעשות כשאסור לקלל ביציע

73 Comments

no propaganda 20 ביולי 2016

בגדול מסכים, רק הערה אחת:

חוק בוסמן נכפה על הליגות ע"י בית משפט, קצת קשה לאמר שבמקרה הזה הכדורגל בא לפני שאר הענפים.

גיל שלי 20 ביולי 2016

לא החוק ניבא, הדרך בה הקבוצות אימצו אותו, העובדה שריאל מדריד קלטה זרים עוד בשנות החמישים, דקה אחרי מלחמת העולם השניה

no propaganda 20 ביולי 2016

אני מסכים עם הטענה הכללית שלך, אני פשוט לא חושב שחוק בוסמן קשור אליה או מוכיח אותה בצורה כלשהי.

דניאל 20 ביולי 2016

בהנחה שזה המקרה , ואני בהחלט חושב שהספורט יוצר המון תקדימים ברמה כלכלית וחברתית. אתה חושב שנתחיל לראות יותר בשוק האמריקאי הגבלים עסקיים כמו שרואים בNBA וב-NFl כדי לשמור על תחרותיות ?

B. Goren 20 ביולי 2016

בענין ג'קי רובינסון: גם היום, כמה עשרות שנים אחרי סיפורו של האיש, קשה לומר שיש ממש סובלנות גזעית בארה"ב. ולמרות גדולתו, הרבה קרדיט מגיע גם לשניים נוספים: בראנץ' ריקי & הפי צ'אנדלר.

גל ד 20 ביולי 2016

יש הרבה יותר משהייתה אז, וביותר מקומות. זה לא עניין בינארי.

גיל שלי 20 ביולי 2016

מה שלמדתי מאוד מאוד בקושי זה שגל ד צודק, אין שום דבר בינארי בחיים

איציק 20 ביולי 2016

חוץ מהמחשבים, שהם הרוב…

המושך בחוטים 20 ביולי 2016

יפה כתבת, אני בא מהמגזר הקיבוצי ואצלנו רואים שכאשר יש קיבוץ עם קהילה חזקה ותומכת תמיד יהיו קבוצות ספורט פעילות ועידוד היצירה התרבותית. כמובן שזה קשור במצב הכלכלי החזק של אותם קיבוצים אך הטענה שלי היא שדווקא קהילות אלה ידעו למנף את הכוח המשותף והתומך (שמתבטא בספורט) ליציבות כלכלית.

יניב פרנקו 20 ביולי 2016

יש הרבה דוגמאות גם בארץ – חיוביות כמו הענף הבידורי הראשון ששיחק בשבת , פוליטיות כמו העליה של בית"ר לפני מהפך 77 וגם שילוב מזרחיים (מספיק לראות את סגל נבחרת מונדיאל 70).

יורם 20 ביולי 2016

הספורט ממש לא ניבא את הסובלנות לקהילת הלהט"ב.
נשים לסביות הצליחו בספורט, אבל גברים הומואים – ממש לא התקבלו.

יוסי 20 ביולי 2016

ומה בנוגע ליחס להומוסקסואלים?
בנושא הזה הספורט עדיין מפגר בהרבה

אריאל גרייזס 20 ביולי 2016

זה נכון. אולי כי אין שום רווח לספורט מזה שספורטאים יצאו מהארון. גיל שופט את הדברים בכלים כלכליים ואומר שאיפה שיש רווח לספורט אז הוא יפתור בעיות חברתיות. שחקן שחור זה משהו שאי אפשר להעלים ולכן הספורט היה חייב לקבל את השחורים על מנת להתקדם. לעומת זאת, אין שום בעיה להעלים הומוסקסואליות והספורט לא היה צריך לקבל את זה על מנת להתקדם.

גיל שלי 20 ביולי 2016

מה שאריאל כתב

יוני 20 ביולי 2016

גיל – אתה לא חושב שפתיחות לקהילה הגאה בכדורגל, למשל פעילויות קהילתיות סביב הנושא ובהמשך יציאה מהארון של שחקן זה או אחר או יותר, יכול לפתוח עוד פלח שוק שרוכש מנויים, מרצ׳נדייז וכו (אתה מדמיין תלבושת משחק של דור מיכה עם נגיעות ורודות בחנות הרשמית של מכבי? או של לברון אם אתה מחפש שוק עם כוח קניה גדול יותר)

גיל שלי 20 ביולי 2016

מה שדוחף את התעוזה זו הצלחה ספורטיבית, לא מכירת מרצ'נדייז

קוסם שוליים 21 ביולי 2016

"תלבושת משחק של דור מיכה עם נגיעות ורודות".
משפט אחד קטן שמסמל בדיוק למה הספורט והעולם עדיין לא מקבלים הומוסקסואלים.

Ljos 20 ביולי 2016

אני לא בטוח שזה לא כלכלי. אולי בצורה פחות מובהקת מהעלמת אוכלוסייה שלמה באופן ברור ופעיל, אבל התעלמות ואי קבלת של הנטייה המינית יכול להוביל לפחות אנשים עם אותה נטייה ללכת לספורט – מה שאומר פירמידה קטנה יותר מזו שיכולה להיות.

גיל שלי 20 ביולי 2016

אבל היא לא פגעה בעובדה, האנשים פשוט הסתירו את הנטייה, או כמו במקרה של בילי ג'ין קינג וספורט נשים בהרבה מקרים אחרים, העזו לחשוף אותה הרבה לפני שזה היה מקובל להיות לסבית בעולם החיצוני לספורט

Ljos 20 ביולי 2016

יש את אלו שהסתירו, כמובן. אבל יש רבים שכנראה בכלל לא נכנסו לענף בגלל זה (בגלל הדרישה להסתיר. בגלל האנטי שבענף).
ותאר לעצמך את ה-WNBA היום ללא חצי מהשחקניות.

גיל שלי 20 ביולי 2016

אז זהו, שגם שם זה קרה בספורט לפני שזה קרה במקומות אחרים, רק במקרה זה היה ספורט נשים כי שם אי אפשר היה לנצח בלעדיהן

Ljos 20 ביולי 2016

אז רק במקרים שזה בלתי אפשרי להסתדר בלי יקודם השיוויון? או שיש מקרים שגם שיפור של נגיד 10-20% יספיק?

אריאל גרייזס 20 ביולי 2016

שיפור של 20% זה שיפור עצום בספורט, אנשים יקפצו על זה אם תהיה להם את האופציה

Ljos 20 ביולי 2016

תודה.
נראה לי שהשאלה היא אם הם שמים לב לזה בכלל.

אריאל גרייזס 20 ביולי 2016

בדיוק בגלל זה בWNBA יש פתיחות גבוהה מאוד ללסביות (ובכלל בספורט הנשי. בתור ילד ידענו שנרבטילובה לסבית, עוד לפני שבכלל דיברו על זה, למשל) ובספורט הגברי, שם אין "יתרון" בלהיות הומוסקסואל, לא היתה להם סיבה להפתח.
אם תסתכל על נניח ענף הקפיצות למים – ענף שבו יש אולי יתרון בלהיות הומוסקסואל, או ענף של החלקה על הקרח – שם אנחנו יודעים על לוגאניס שהוא גיי כבר משנות השמונים

אלכס דוקורסקי 20 ביולי 2016

כיצד נטיה מינית כזו או אחרת מעניקה יתרון בענף מסוים?
אינני חושב כך.

גל ד 20 ביולי 2016

נטיה מינית לא מעניקה יתרון, אבל הדרה של אוכלוסיות כאלה ואחריות יוצרת חיסרון, אני חושב שלזאת הכוונה.

אריאל גרייזס 20 ביולי 2016

זה נושא מאוד רגיש שאני לא רוצה להגיד דברים לא מבוססים בו. ישנם מקצועות שבהם להומוסקסואלים או לסביות יש יצוג יותר גבוה מאשר חלקם באוכלוסיה. נתנו פה את הדוגמא של מעצבי אופנה, יש את הדוגמא של ריקוד ומהצד השני יש את הספורט הנשי שבו יש יצוג לסבי גבוה. אני אומר את זה בלי לבדוק מחקרים, יכול להיות שמדובר בהתרשמות מוטעית לחלוטין אבל בהנחה שיש בזה אמת, הרי שאני מניח שיש סיבות לכך. הסיבות יכולות להיות תרבותיות אבל אני מעריך שבחלקן לפחות הן סיבות ביולוגיות. טססטוסטרון גבוה או נמוך יוצר השפעה גבוהה וידוע שיש הבדל ברמות הטסטוסטרון בין הומו להטרוסקסואלים. אני בטוח שיש עוד הבדלים.
בוא נגיד ככה כדי שלא יתקבל הרושם הלא נכון – בדיוק כמו שההבדלים הביולוגים בין גברים לנשים מייצרים יתרונות לכל אחד מהמינים במקצועות מסוימים, אני מניח שיש הבדלים ביולוגים בין הומוסקסואלים ולסביות לבין הטרוסקסואלים שיכולים להפוך ליתרון או חסרון במקצועות מסוימים.
יכול להיות שאני טועה

Ljos 20 ביולי 2016

בקשר למעצבי אופנה ודברים ויזואליים קיבלתי הסבר תרבותי שמספק אותי-
קהילה שבהכללה רגילה להסתתר ולהתחפש שמה את ההתחפשות במרכז התרבות שלה (מופעי דראג, נניח) ומייצרת זיקה לחיצוני ולהתחפשותי.

אריאל גרייזס 20 ביולי 2016

יכול להיות, לכן אני מנסה להיות זהיר פה. לדעתי כמעט תמיד מדובר בשילוב בין גורמים תרבותיים לביולוגים. זה שהסבר אחד נכון לא אומר שגם השני לא. בדיוק כמו בהבדלים בהעדפות בין גברים לנשים, למשל.

קוסם שוליים 21 ביולי 2016

אתה ניזון מכתבות על מצעדי גאווה ולכן זה נשמע לך הגיוני.
אם בנאדם שם על עצמו תלבושת נוצצת פעמיים-שלוש בשנה זה אומר שמרכז התרבות של הקהילה שלו זה מופעי דראג?

Ljos 21 ביולי 2016

היום, בישראל, מופעי דראג הם כמעט כלום, עד כמה שאני יודע.
אי אפשר להפחית בחשיבות של המופעים הללו בארה"ב ובעולם במשך תקופה ארוכה.

אלכס דוקורסקי 20 ביולי 2016

תודה על התשובות המפורטות. כמובן שגם דעתי אינה מבוססת ולכן אתייחס בזהירות. חושב שהאחוזים של ההומוסקסואלים די זהים במרבית ענפי ספורט, אבל כנראה שמסיבות תרבותיות, נוח יותר להם לחשוף את נטייתם בענף כמו קפיצות למים מאשר בראגבי, למשל.

אריאל גרייזס 20 ביולי 2016

ציינתי פה למטה את טניס כענף יחידני שהרבה נשים יצאו בו מהארון אבל אני לא מכיר אף גבר כזה. דווקא ברוגבי כן היה קפטן של אחת הקבוצות הגדולות שיצא מהארון. אני חושב שיש פה יותר מאשר רק עניין תרבותי (וברור לי שיש הרבה שחקני כדורגל וכדורסל שלא יוצאים מהארון מסיבות ברורות)

ר.בקצה 20 ביולי 2016

מה זה קשור לקפיצה למים? זהספורט שדומה יותר להתעמלות, לא למחול.

אלכס דוקורסקי 20 ביולי 2016

זו רק דוגמה. לדעתי, בספורט אישי קצת יותר נוח להתנהל בצורה משוחררת יותר, מבלי לתת את הדעת על מחשבותיהם של העמיתים לקבוצה וכו'.

אריאל גרייזס 20 ביולי 2016

אתה מוזמן ללכת לחוגי ההתעמלות הקרובים למקום מגוריך ולספור כמה בנים יש שם וכמה בנות. הילד הגדול שלי מאוד אהב את חוג ההתעמלות שהוא היה בו בגיל קטן אבל לא היתה לו שום אופציה בישוב שלנו להמשיך את זה בגיל בית ספר.
רוצה לומר, זה ענף שנתפס כנשי משהו.

ר.בקצה 20 ביולי 2016

בשנות ילדותי הייתה באיזור קבוצת מתעמלים בנים חזקה מאד. הם לא נתפסו כנשיים בשום מובן. לא יודע מה המצב היום. שטילוב נתפס כנשי? פאבל גופמן?
נשמע לי מוזר.

אריאל גרייזס 20 ביולי 2016

לא אמרתי שמי שמתאמן נתפס כנשי, אמרתי שהענף נתפס ככזה כי הדומיננטיות הנשית בו מאוד חזקה

איציק 20 ביולי 2016

רק שלא תהייה טעות, גרג לוגניס הוא מקפיצות למים ולא החלקה על הקרח. מהמשפט היה אפשר לחשוב להפך.

אריאל גרייזס 20 ביולי 2016

אני חושב שכל מי שקורא פה יודע מי זה גרג לוגאניס. ואם אני זוכר נכון היה קופץ למים באולימפיאדה האחרונה שיצא מהארון. לא יודע האם יש פה ביצה ותרנגולת של ענף עם דימוי מסוים, האם יש פה באמת עניין של ענף יחידני (גם טניס הוא ענף יחידני, אני לא זוכר טניסאי שיצא מהארון, למשל) או עוד דברים. בעיקר שם את זה כמשהו לדבר עליו

אלכס דוקורסקי 20 ביולי 2016

ייתכן שמספר הבנות הרב יותר בהתעמלות הוא גם תוצאה של אילוץ. בניגוד לבנים, יש להן, לפחות בארץ, הרבה פחות חוגי ספורט ללכת אליהם.
ההתעמלות האמנותית הוא ספורט נשי בהגדרתו. אין בו תחרויות לגברים.
לעומת זאת, התעמלות המכשירים מיועד לכולם (בתוספת כמה מכשירים, כמו הטבעות והקורה, שיש בהם הפרדה) וזה ענף ספורט לא גברי ולא נשי, אלא פשוט ענף ספורט (כזה שהצלחה בו דורשת המון שעות אימונים והתמסרות טואלטת אליו. זה אולי תיאור מתאים יותר).

אריאל גרייזס 20 ביולי 2016

אולי, הרבה מאוד דברים אפשריים. בארהב כדורגל זה אחד הענפים הכי פופולריים לבנות, בארץ תצטרך לעבוד מאוד קשה כדי למצוא חוג כזה לבנות. רק מעלה נקודות למחשבה

איציק 20 ביולי 2016

בארה"ב בגילאים הצעירים (לפחות בפרקים אבל נדמה לי שגם בחלק מהקבוצות) הבנים והבנות משחקים כדורגל בייחד, ולכן כדורגל בנות בא בטיבעיות. בארץ, כדי שבת תשחק כדורגל עם הבנים צריך שהיא תהייה ממש טובה ויהייה חסר שחקן, אחרת לא יתנו לה להתקרב. ההבדל מתחיל מפה, מהשיויוניות בגילאים הצעירים.

איציק 20 ביולי 2016

עד כמה שאני זוכר, היציעה מהארון של גרג לוגניס היתה בערך באותו הזמן בה נודע על מחלת האיידס שלו. היו דיונים האם זה מסוכן לקופצים להמשיך לקפוץ כאשר הוא נפצע והיה חשש שכמה טיפות דם נשארו בבריכה. כלומר יתכן והיציאה מהארון היה סוג של אילוץ, בגלל המחלה, או להפך, סג של שיחרור בגלל המחלה.

דיזידין 20 ביולי 2016

לא שוכנעתי.
אפשר גם לומר שתחום האופנה מנבא תהליכים (מעצבים הומואים), הרפואה, המוזיקה, חטיבת העצים ונהגי הקטרים.

Amir A 20 ביולי 2016

צודק. הסיבה שעושה רושם שספורט מנבא את התהליכים הללו יותר מאשר תחומים אחרים היא פשוט העובדה שעל ספורט מדברים. אני לחלוטין משוכנע שאם נבדוק את הנתונים האמיתיים נגלה, בדיוק כמו שאמרת, כי קיימים תחומים אחרים שהקדימו את הספורט בניבוי תהליכים חברתיים.

דני 20 ביולי 2016

והדוגמא שזועקת את נכונות הפרכת התעאוריה (הנחמדה ומבריקה בדרכה כשלעצמה) היא חוסר הימצאות חרדים בספורט, מסיבות מובנות, לעומת השתלבותם בחברה, עד כדי השתלבות בספורט באחרית הימים (כמה שנים לדעתי..)

גיל שלי 20 ביולי 2016

לא טענתי שזה מנבא את הכל, כך שהדוגמה הטובה מאוד שנתת לא מפריכה דבר

Amir A 20 ביולי 2016

האטי מקדניאל זכתה באוסקר ב-1940, שבע שנים לפני שג'קי רובינסון הצטרף לדודג'רס. ב-1944 קמילה וויליאמס, זמרת אופרה, קיבלה חוזה עם האופרה של ניו יורק. בקיצורו של דבר, ניבוי תהליכים תמצא בתעשיות בהן יש פוטנציאל לכסף גדול שמבוסס על פעילותם של מספר מצומצם יחסית של אנשים עם כשרון יוצא דופן. בסיטואציה כזו, לבעלי העסקים אין את המותרות להתעלם מכוכבים גדולים רק בגלל תכונות או נטיות שאינן קשורות ישירות לתעשיה.

דני 20 ביולי 2016

תכל'ס צודק;)

קוסם שוליים 21 ביולי 2016

החרדים משתלבים בחברה? איפה?
בכמה חברות הייטק שמחפשות כח עבודה זול?
בקורסים שנפתחים לחרדים בלבד?

שכל אחד יחיה איך שהוא רוצה ואין לי דבר נגדם כאוכלוסיה, אבל הם ממש לא השתלבו בחברה הישראלית.

רן ישראלי 20 ביולי 2016

כתבה יפה, הערה קצרה – לכאורה בכל ענף כלכלי יש רצון למקסם את הרווח. בספורט התלות בעובדים (קרי הספורטאים) היא גדולה מאוד (ביחס לבעלים), יש תחלופה מאוד גדולה ומנגד הרגולציה קלה יותר (כי השפעתה על מרבית המשק היא שולית בניגוד למשל ענף הבניה) ולכן ניתן ליישם שינויים באופן מהיר יותר. ארצנו הקטנה היא בדיוק ההוכחה לתהליך הפוך – אין ממש ספורטאים והרגולציה על הפנים (תוצאה של מבנה האגודות – מכבי הפועל וכו) ולכן גם התוצאות הן בהתאם.
העובדה שבספורט יש "רצון לנצח" זה קוריוז נחמד – אבל ראיתי בחיי כמה סוחרי אגח מטבעות או נדל"ן שגם מאוד "רצו לנצח" – זו לא ערובה יעילה תמיד לשינוי הענף…

גיל שלי 20 ביולי 2016

ההבדל הוא שבנדלן אפשר לנצח באמצעות רמיה, תרגילים פיננסיים וכדומה. בספורט אם לא תהיה מספיק טוב כדי להיות אלוף, לא תהיה אלוף, אלה שמתפתים לקיצורי הדרך, אולי יהיו אלופים קצרי טווח, אבל יפלו לתהומות הנשייה הרבה יותר מהר מאשר בנדלן כמו במקרה ענבל אור לדוגמה

רן ישראלי 20 ביולי 2016

גם ספורטאים הם בני אדם…..לאנס ארמסטרונג, בן גונסון, מריון גונס ועוד

גיל שלי 20 ביולי 2016

כולם נזקקו לחומרים אסורים, אך לא יכלו לנצח בלי עבודה קשה וכשרון. כלומר, החומרים לא היו קיצור דרך, הפוך, הם איפשרו להם לעבוד עוד יותר קשה

אלכס דוקורסקי 20 ביולי 2016

מאיר עיניים, תודה.

אמיתי 20 ביולי 2016

אני לא ככ מסכים..
הטענה שהספורט מנבא תהליכים בבסיסה היא נכונה.אבל
קודם כל רק בתחומים מאד מסויימים. המהפכה הפמיניסטית
שהיא החשובה במאות האחרונות עדיין לא ככ הגיע לספורט
(גם לא בהרבה תחומים אחרים…) אבל הספורט בטח לא ניבא
אותה. שנית יש בעייתיות מובנת בזה שהדרך הכמעט יחידה לצאת
מהעוני בהרבה מקומות היא ספורט או סמים..שתיהן
דרכים שרק מעטים שורדים אותן ולא בטוח שהייתי רואה במודל
של שחקן nfl אידיאל לאנשים שחורים באמריקה למשל. זה
כן בא על חשבון דרכים אחרות והרבה פחות נוצצות..
אימוץ של נורמות ליברליות קשור להרבה דברים. חלקם הגדול
תרבותי ופה הספורט באמת יכול לעזור. אבל השאיפה לשיויון
הזדמנויות ושיויון בכלל באה ממקום אחר לגמרי. לדעתי גם לא
ממקום כלכלי.

גיל שלי 20 ביולי 2016

הטענה שלי היא לא ששוויון מגיע מתוך מניעים כלכליים, הטענה היא ששוויון משתלם לטווח ארוך מבחינה כלכלית

אמיתי 20 ביולי 2016

הבנתי..ובפוסט אתה נותן דוגמאות מעולם הספורט..
אבל אני חושב שהחברה השחורה לא מרוויחה מזה.
להיפך. כרגע כשהמודל הוא או טופאק או אייברסון
ושהשויון מותנה בתרומה כלכלית זה לא באמת טוב.
וגם פה מתעוררת קצת שאלת הביצה והתרנגולת..
ועדיין יש הרבה ענפי ספורט משגשגים שבהם יש
בייחוד שליטה הומוגנית..ספורט חורף וגולף עולים
לי לראש

גיל שלי 20 ביולי 2016

בזה יש לנו הסכמה מלאה, אני לא טוען שהספורט משפר את השוויון בעולם, אני טוען שהוא מקדים תהליכים שיקרו אחר כך בעולם

מוטי בננה 20 ביולי 2016

מה הוא חלקם של השחורים בארהב ושל שאר המיעוטים בבעלות על קבוצות/תפקידי ניהול בכירים/ תפקידים מקצועיים בכירים לעומת חלקם באוכלוסייה ו/או לעומת חלקם בענף ספורט ספציפי. האם לא זה המדד הנכון לשקף אינטגרציה אמיתית? וכך גם לגבי ערבים פה בארץ, כמה מאמנים ערבים בכירים יש פה בארץ, כמה בעלי קבוצות ערבים יש בארץ או בתפקידי ניהול בכירים בקבוצות ספורט בארץ שהן לא מהמגזר הערבי.
מבחינתי ספורטאים על אף המשכורת והיוקרה הרגעית, משולים לפועלים שחורים, שילובם בענף זה התקדמות אך לא עדות לשינוי אמיתי.

וחוק הבוסמן ופתיחת שערי אירופה הביא חורבן על הליגות הקטנות באירופה לטובת הגדולות.
אולי יש יותר שוויוניות בליגה האנגלית, אבל במבט גלובלי הפערים רק הולכים וגדלים וסימנים ברורים לכך זה דעיכתן והעלמותן הטוטאלית של האימפריות המזרח אירופיות הוותיקות.

גל 20 ביולי 2016

לצערי,
אני חושב שאתה דרטמנסטי מידי – הספורט שאתה מדבר עליו הוא אמריקאי, כלומר מייצג ישירות את ערכי התרבות האמריקאית – ליבראלית וקפיטליסטית ( ספורט כעסק ובידור ולא מרחב יצוג מעמדי כמו שהיה הרבה שנים באירופה ). ללא שתי אבני הבניין הללו הטיעון קורס, יש אף שיטענו שללא ליברליזם תרבותי קפיטליזם לא יכול להתקיים לאורך זמן ( מתחים של זכויות היחיד מול הקבוצה )

במדינה טוטאליטארית לדוגמא הספורט לא יקדים את "החברה" כי ישמש ככלי בידי השלטון

נראה לי שאתה חוטא כאן בגישת "קץ ההיסטוריה" ( פוקויאמה – נפילת מסך הברזל )

ואגב שיוויון לרוב מגיע קודם כל ממניעים כלכליים :-) ללא מלחמת העולם הראשונה והשנייה נשים לא יוצאות לעבוד, נדיר לראות בחירה בכיוון של יותר שיוויון מתוך בחירה ערכית ללא שום אילוץ חיצוני – המקרה היחיד שאני מכיר הוא ביטול העבדות באירופה וזהו

מאנו 20 ביולי 2016

בלי לפגוע בגיל, אני חושב שרוב הפוסטים שלו הם דטרמיניסטים, פשוט כי הוא עושה לעצמו קצת הנחה מלנתח את המציאות המורכבת. אולי המורכבת מדי. דורפן למשל, נוטה לההיפך מדטרמיניזם, ולכן הפוסטים שלו הרבה יותר טובים בסופו של דבר, וגם הרבה יותר משקפים בניתוחים שלהם את המציאות.
בכל מקרה, אם לסכם את הרעיון שעליו גיל מדבר בפוסט הזה, ושאני מסכים איתו באופן כללי, הוא שהספורט הוא אחד מהתחומים הכי מריטוקרטיים שיש, ולכן ההגיון אומר שהוא ייתעלם, בתחומים מסויימים שלו, מהבדלים שונים בין בני אדם, ויעסיק אותם קודם כל על בסיס מריטוקרטי.
וזה נכון גם כי בסופו של יום ההיצע של הספורטאים האיכותיים הוא מצומצם מדי בשביל להתעלם מאוכלוסיות מסויימות.
ולמרות זאת, יש תחומים שעדיין הספורט מפגר בהם מאחור – לדוגמא יציאה מהארון בקרב ספורטאים גברים.

מאנו 20 ביולי 2016

ואני אוסיף – אני מבין את ההגיון והחשיבות הדיונית לדטרמיניזם, אבל אני חושב ש"כדרך חיים" זה משטיח את רמות הניתוח והדיון בסוגיות שעולות בפוסטים.

גיל שלי 20 ביולי 2016

אגב, גם אני חושב שהפוסטים של דורפן הרבה יותר טובים

מאנו 20 ביולי 2016

גיל, אני דווקא אחזור בי מדברי. אני מתעניין יותר בנושאים שאתה כותב עליהם מאשר דורפן או כל אחד אחר ב'דה באזר'. אני כן אוהב לקרוא את הפוסטים שלך, למרות שהם מעוררים בי הרבה פעמים חוסר הסכמה או תחושת פספוס. להגיד שהפוסטים הם 'יותר טובים' או 'פחות טובים' זה קצת שטחי ולא משקף. יותר מדוייק יהיה להגיד שבפוסטים שלך אני מרגיש שהיה אפשר לפעמים 'לתקוף' את הדברים קצת אחרת, או ללא ללכת במגמתיות לכיוון מסויים או לטובת ליגה מסויימת באופן קצת עיוור לטעמי.
בכל מקרה, אני סה"כ נהנה ממה שאתה מפרסם פה.

גיל שלי 20 ביולי 2016

אני מקווה שאתה לא חושד בי שאני עד כדי כך שחצן כדי לחשוב שהדרך שלי היא היחידה לתקוף את הדברים. זה היופי בדה באזר, התגובות הן דיון אמיתי. ואני רציני לאללה, אני מקנא מאוד ביכולת הכתיבה והידע של דורפן, ממש לא נפגעתי

תומר הוותיק 20 ביולי 2016

גיל,

אולי פשוט נראה לך שהספורט מקדים את שאר התחומים בגלל שהוא… מאוד מסוקר ברמה האישית?

האנושות גילתה תושייה מדהימה ביכולת שלה להכיל סטירות של גזענות ושילוב חברתי כאשר מישהו היה צריך תפוקות, סתם דוגמה זריזה שעולה לי, הגדודים של הלוחמים השחורים במלחמת העולם מטעם ארה"ב…

לדעתי אפילו היו קצינים שחורים (יענו עבור את ווסט-פוינט).

בלי לבדוק, אני דיי בטוח שהיו רופאים שחורים לא? אני יודע בוודאות שהיו טייסים שחורים.

אני חושב שאפשר להקביל אולי מועדוני ספורט לגופי תרבות אחרים, נניח מעולם הבידור, תיארטרון, מוזיקה קולנוע (אני דיי בטוח שבתחום המוזיקה ראית אינטרגציה לפני לא? הייתה המון השפעה של המוזיקה השחורה על אלילים לבנים כמו אלוויס).

notRobot 20 ביולי 2016

אם אני מתבסס על הרעיון הזה, אז ערן זהבי הולך לתרום לכלכלה הישראלית בסין יותר מאשר משרד הביטחון?

shohat 21 ביולי 2016

פוסט יפה ואופטימי. אני אוהב את הפרספקטיבה הזו.
הטענה כי הספורט מקדים/מנבא תהליכים של שילוב מגזרים מדוכאים ושבירת סטיגמות או "טאבו" לא בהכרח (או במיוחד נכונה) אבל לדעתי הספורט מספק המחשה מאוד חזקה שמגבירה את האפקט וממריצה את התהליך. זאת משתי סיבות לפחות:
א. בספורט נחשף האבסורד באופן המוחשי ביותר.
ב. בספורט נחצים גבולות של הזדהות והערצה (role models). זה משפיע במיוחד על דורות צעירים.
הדברים האלו לא קורים באופן מושלם אבל יש מקום לנקודת המבט האופטימית שגיל מציג.

מבחינת הקדמה וניבוי, ג'קי רובינסון זה 1947 (לפניו היו אתלטים אולימפיים, אלופי אגרוף ושחקני פוטבול).
לפניו (הרבה לפניו) היו פריצות דרך לא פחות חשובות: קצינים ראשונים בצבא, עורכי דין, טייסי קרב, מוזיקאים, חברי בית נבחרים, זוכת אוסקר, דמות על בול רשמי (בוקר טי וושינגטון), שופט, מושל.
ב-1947 נרשם גם פרופסור ראשון מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה לבנה (מנבא לא פחות חיוני לאובמה).
https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_African-American_firsts
מצב הגזענות בספורט בישראל, לצערי, לא מעודד, ואפילו מפגר ביחס להשתלבות בעמדות מפתח בחברה בתחומים אחרים.

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

טיעון מעניין, משכנע במחשבה ראשונה.

Comments closed