מדינה בורחת מתחרות

ירדן ג'רבי ספורטאית על מהזן האמיתי ביותר, אתם קצת מעליבים אותה בחגיגות הארד שלכם.

ערן זהבי חוגג פנדל שמצמק את התוצאה מול פורטו. רבים צחקו עליו, שרו לאוהדי מכבי את איך חגגתם בפנדל, אבל ברור היה שמדובר בחגיגה של הקלה. זהבי הרגיש הקלה אדירה שמכבי לא תגמור קמפיין בלי שער, ומשהו השתחרר בו לשניה, זהו.

יעל ארד בכתה כאשר לקחה את המדליה האולימפית הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל. אלו לא היו דמעות אושר, אלו היו דמעות אכזבה על כך שלא ניצחה בגמר, בישראל לא כל כך הבינו מה זה משנה, היא הרי זכתה במדליה, אבל ספורטאי אמיתי יודע את ההבדל בין להיות אלוף אולימפי לבין לקחת מדליה, הבדל עצום.

ירדן ג'רבי חגגה אתמול, אך נדמה לי שהחגיגה שלה היתה דומה יותר לחגיגה הקטנה של זהבי, חגיגה של הקלה. ירדן ג'רבי ספורטאית ענקית, אילו היתה מגיעה מכל מדינה אחרת בעולם, היא היתה שמחה עם הארד, אך מרוכזת באכזבה שלה שלא זכתה בזהב. בישראל אנחנו מאבדים את הפרופורציות, מבחינתנו מדליה זה כבוד, להפסיד זה בזיון, והלחץ "להביא" לנו מדליה הוא משתק.

בסופו של יום לספורטאים יש רצון לנצח, לכן ההבדל בין מקום ראשון לשני הוא גדול בהרבה מהמרחק בין שלישי לחמישי. אך בסולם העדיפויות המעוות הישראלי, המקום החמישי זה כלום, ומקום שלישי מאחר שהוא מלווה במדליה, הוא זהה לזהב.

כנראה בגלל חוסר הוודאות שאנחנו חיים בו, אנחנו מחפשים רק וודאויות כל הזמן. בגלל זה גולן פולק שמפסיד בגלל שלקח סיכון מיותר הוא פושע נגד כבוד האומה, הוא בזיון. בגלל זה המקום החמישי של מוקי שגיא ישכח כמו שהמקום החמישי של אדוארד וייץ בהרמת משקולות באולימפיאדת מונטריאול כבר נשכח. הוודאות שמלווה את המתכת, גם אם היא מארד, היא שנותנת את הגושפנקה, אנחנו לא אפסים. אצלנו זה או מדליה או אפס. אם יש רק גביע אחד, זה או גביע או אפס.

בגלל הרצון בוודאות אנחנו חונקים את התחרות, גם בכלכלה איפה שאפשר, וגם בספורט המצאנו את הוועדה המסדרת. לא נותנים מקום ליד הגורל, מפחדים מהיד הזאת, אנחנו יודעים טוב יותר.

ספורט זה חגיגה, ואין בו מקום לביטויים כמו בזיון. מגיעים להישגים בספורט כאשר הרצון לזכות גובר על הפחד להפסיד, בישראל הפחד להפסיד מושרש מגיל אפס אצל כולם, בגלל זה כל כך קשה לנצח, הפסד הוא בזיון.

בישראל לא אוהבים תחרות, כי בתחרות אין שליטה, ואם אנחנו לא שולטים אז מה זה שווה.

חוויה מתקנת
לא זכתה באור מן ההפקר

133 Comments

אלעד כ 10 באוגוסט 2016

צודק במאה אחוז.

אני זוכר עד היום את הפודיום של יעל ארד. כל המדינה בצהלות שמחה, והיא עומדת עם פנים מאוכזבות, כואבות, מסרבת להשתתף בשמחה. היא רצתה את הזהב, לא את הכסף

צור שפי 10 באוגוסט 2016

אני לא רוצה כרגע להיכנס לדיון "הגדול" על הדפורמציות המנטליות של ישראל. יתכן מאוד שדעותינו די דומות. אבל להשוות את הפנדל ההוא עם ההשג של ג'רבי זה פתטי.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

לא משווה את הפנדל למדליה, משווה את התחושות. זהבי לא היה "חוגג" את הפנדל הזה כי מדובר בווינר אמיתי, הוא פשוט הרגיש הקלה גדולה בגלל שידע מה יעשו למכבי על קמפיין של אפס גולים, ולכן חגג לשניה. נראה לי שאם לא היו מזיינים את המח כל כך הרבה על "תביאי לנו מדליה" ירדן ג'רבי היתה מאוד מרוצה עם הארד, אבל לא חוגגת אותו כמו שחגגה. החגיגה נבעה מכך שהיא ידעה שבזכיה בארד היא נמנעה מזיוני המח שהיו מלווים אותה אילו היתה חוזרת בלי מדליה.

עידן. 10 באוגוסט 2016

גם להשוות את התחושה של ג'רבי שהרגע זכתה במדליה באולימפידה לזו של זהבי אחרי גול "כבוד" זה פתטי. לחשוב שברגע השיא של הקריירה שלה, שבשבילו היא מתאמנת מגיל 3 היא חגגה בגלל תחושת הקלה זו טענה מגוחכת ומתנשאת (כלפי ג'רבי וספורטאים אחרים כמו אריק זאבי, קלגנוב ואחרים).

הנה הסבר רציונלי הרבה יותר. ג'רבי, בניגוד ליעל ארד, הפסידה את מדלית הזהב כבר אחרי הצהריים בהפסד לברזילאית. כלומר היה לה מספר שעות להשלים עם זה ובקרבות הערב הארד היה למעשה הזהב שלה. ההישג הכי טוב שאפשר לקוות לו.

אמוץ כהן-פז 10 באוגוסט 2016

מסכים עם החלק השני.
כמובן שכסף עדיף על ארד אבל ברגע חלוקת המדליות, בג׳ודו, ה׳כסוף׳ זה עתה נוצח וה׳ארדיסט׳ ניצח…

עידן. 10 באוגוסט 2016

והנה תשובה עוד יותר טובה לטענות של גיל.

https://youtu.be/-9N_GRsmZ98

ארז 10 באוגוסט 2016

נהדר.

יורם אהרוני 10 באוגוסט 2016

התופעה מוכרת ונכתבו עליה מאמרים מדעיים. הזוכים במדליות ארד נראים בדרך כלל שמחים יותר מהזוכים במדליות הכסף על דוכן המנצחים
http://blogs.scientificamerican.com/thoughtful-animal/why-bronze-medalists-are-happier-than-silver-winners/

ניינר / ווריור 10 באוגוסט 2016

אין אצלינו פרופורציות לכלום, טירוף מוחלט. ולראות את הבהמה רגב תופסת טרמפ על עוד מדליה גורם לי לרצות שנסיים עם אפס מדליות

מייקל בלות' 10 באוגוסט 2016

טוב שאתה מכניס קצת פרופורציות לטירוף המוחלט אצלנו, כשאתה מאחל לכל הספורטאים לא לזכות במדליה בגלל שאתה לא אוהב את מירי רגב.

matipool 10 באוגוסט 2016

ניינר – הכל נכון ומדויק עד 4 המילים האחרונות .
תפסה את הטיול של החיים שלה , הבהמה .
וגם הטלפונים המגוחכים והפתטיים האלו של ראשי ממשלה ונשיאים לספורטאי ששנייה אחרי שזוכה דוחפים לו את הטלפון לאוזן לשמוע אותם . להקיא .

איתן 10 באוגוסט 2016

צודק מאוד,אני בטוח שעוד מירי רקבים בפוליטיקה יעודדו את בריחת המוחות לחו"ל וכל הסחלה והמיץ של הזבל ישארו כאן עם תרבות אום כולתום ויללני צמרת שמעלימים מיסים ומציעים הצעות לא מכובדות לילדות כדי להיכנס לפוסי מוביל!

הכל לכאורה :)

אריאל 10 באוגוסט 2016

השרשור הזה מציג בעיקר אתכם כבהמות.
למרות שאני בטוח שאתם לא.

the bird 11 באוגוסט 2016

קצת שפיות ..תודה אביאל !

the bird 11 באוגוסט 2016

אריאל סליחה (:

אנדר 11 באוגוסט 2016

אני דווקא לא כזה בטוח

ב.י.ט.מ. 10 באוגוסט 2016

גם טיפש וגם גזען.

אילן 11 באוגוסט 2016

שמעת פעם אום כולתום?

ב.י.ט.מ. 10 באוגוסט 2016

בעיני התגובה שלך בהמתית הרבה יותר מההופעה של רגב בריו.

martzianon 10 באוגוסט 2016

יפה.

אזי 10 באוגוסט 2016

אולימפיאדה זה מדליות.
אתה אומר שההבדל בין מקום ראשון לשלישי גדול יותר מאשר ההבדל בין שלישי לחמישי, אבל את ג'רבי יזכרו לנצח, כמו את זאבי ואת סמדג'ה ביחד עם פרידמן, שאולי יוזכר קודם, אבל באותה נשימה.
את מוקי, לא יזכרו עוד שבועיים.

מבחינתי (כישראלי) המטרה באולימפיאדה היא לייצר כמה שיותר הצלחות. שגיא מוקי הוא הצלחה. אם שחיין יעלה לגמר זו הצלחה. מדליות זה הדובדבן.
אבל בסופו של יום, מי שיזכר הם המדליסטים.
נכון שמדליה זה סתם סמל טיפשי שימישהו באופן שרירותי החליט ששלושת (או ארבעת) הראשונים יזכו בה ורק המנצח הוא המנצח.
אבל סמלים הם הרבה יותר חזקים כנראה ממה שאתה חושב.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

מסכים איתך אזי, אבל עדיין יש הבדל עצום בין זהב לארד, רק במדינה אחת לא מיחסים להבדל הזה משמעות, בישראל. אולי אם נזדקק פחות לסמלים, ונאהב ספורט כספורט, אז יהיו לנו גם יותר סמלים להצלחה.

אלי 10 באוגוסט 2016

רק בישראל אומרים "רק בישראל", אבל לכל מדינה יש את ה"רק בישראל" שלה.
יש מספיק מדינות אחרות שגם בהן לא מיחסים להבדל הזה משמעות, כי גם אצלן אפשר לספור את מספר המדליות על שתי ידיים.
אתה פשוט לא גר שם בשביל לשמוע ולקרוא על זה.

אזי 10 באוגוסט 2016

לא סותר
אנחנו צריכים לאהוב יותר ספורט כספורט ובמצבינו האולימפי (והתחרותי) אנחנו נזקקים לסמלים.
רוב אוהבי הספורט יודעים להעריך את ההישג של שגיא מוקי, וגם מקווים לעליה לגמר של תומרקין. לא רק מדליה היא הצלחה.
אבל כמדינה שמשוועת להצלחות ספורטיביות, לא משנה איפה כמה ולמה, אנחנו גם סופרים כל שביב מדליה, כל רבע עליה לשלב בתים, כל רבע, חצי וגמר.
אנחנו עוד לא במצב של שאנחנו כל כך בטוחים בעצמנו שאנחנו יכולים שלא לספור הישגים

אביאל 10 באוגוסט 2016

גיל שלי – לא ברור לי על סמך מה אתה אומר שרק בישראל מתייחסים לזה כך, אני ראיתי בבריכה האולימפית פייבורטים ברורים לזהב מאושרים ממדליית ארד וכסף, בדיוק מהסיבות שאזי כתב, זוכרים את המדליות.

מה זה משנה הפער מראשון לשלישי ושלישי לחמישי ? תראה לי ספורטאי אחד שלא מתנחם במדליה ויגיד לך שהוא יותר מתבאס להיות מקום שלישי (במקום ראשון) מאשר בחמישי (במקום שלישי), תחסוך את הזמן, כי לא תמצא אף אחד כזה.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

אני כותב את זה לכולם, העניין הוא לא בירדן ג'רבי. אבל, תשווה את החגיגות שלה על הפודיום עם הארד (לא אחרי הנצחון בקרב, על הפודיום) ותמצא לי עוד ספורטאי טוב כמוה שיכול לזכות בזהב, וחוגג כך עם הארד, אני לא בטוח שתמצא. ושוב, לא בגללה, אלא בגלל ההקלה שנעוצה במה שהיו עושים לה אילו לא "היתה מביאה לנו" מדליה

אביאל 10 באוגוסט 2016

גיל שלי – כמה דברים, ראשית החגיגה ברורה, לישראל אין הרבה מדליות, באולימפידה הקודמת לא זכינו בכלום אז אל תצפה לראות חגיגות כאלה בקרב מדינות ענק שלוקחות המון מדליות, זו הנקודה הראשונה. כמו שכתבתי, בבריכה היו המון פייבורטים לזהב ששמחו גם מארד או כסף למרות שהיו פייבורטים, הם לא קפצו על הקהל בסוף מהסיבה שכתבתי בהתחלה.

מה בדיוק היו עושים לה ? אני חושב שמרוב שאנשים חושבים שאנשים פה צולבים ספורטאים זה באמת ככה, זה מיעוט זניח ואני ראיתי פרגון יוצא דופן למוקי שגיא בכל העיתונים, האתרים והסטטוסים בפייסבוק ובטוויטר, בדיוק כמו שירדן ג׳רבי היתה מקבלת גם אם היתה מפסידה.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

אתה לא מסכים לזה שזה מעוות לשמוע משפט (לא ממנה כמובן) שהארד הזה הוא כמו זהב?
לא היו צולבים אותה אישית, היו ממשיכים לצלוב את המשלחת כולה על כך ש"לא הביאה לנו" מדליה. והיא היתה מרגישה על כך אחריות, בגלל שהיא ספורטאית גדולה.

אביאל 10 באוגוסט 2016

גיל שלי – אני לא בטוח בכלל, בטח באולימפידה ובטח בג׳ודו ובטח לאחת שמדורגת במקום החמישי בעולם, ברור שתמיד עדיף זהב, אבל כמו שאנחנו רואים, אולי חוץ מספורטאי העל (והם באמת בודדים) כל מדליה מתקבלת בברכה, כמו שכתבתי, ראיתי את זה בשחייה וגם בהתעמלות.

תומר (הוותיק) 10 באוגוסט 2016

באיזה דטרמיניסטיות אתה קובע זה?!
בכל המדינות רוצים להשיג את המקסימום, ג׳רבי הפסידה את הזהב/כסף בשני קרבות לפני, היא שמחה פשוט כי היא שמחה והיא השיגה את המקסימום האפשרי/פרקטי מבחינתה.
יעל ארד, הבינה כבר שיש לה מדליה (והיא שמחה כמו משוגעת כשזה קרה…) ואח״כ היה לה קרב על הזהב, פסיכולוגית זה פשוט לא אותו דבר…

yaron 10 באוגוסט 2016

בדיוק!
חוץ מזה, גמרנו עם לרדת על ספורטאים "שכושלים" ולא מביאים מדליות ועברנו לביקורות על איך למה וכמה הם/אנחנו חוגגים?
אני מודה שהמדליה הזאת עשתה לי קצת טוב על הנשמה. לא הייתי מאוכזב אפילו לרגע מזה שלא היו מדליות עד ג'רבי וממש לא הרגשתי שזה "יושב עלי" וזאת גם הסיבה שדיי הופתעתי מעצמי כשגיליתי שהזכייה שלה רוממה את נפשי :-)
לא מבין את זה, הביאה מדליה וזה הישג מדהים. את מי מעניין אם היא או אנחנו או ראש הממשלה נסחפנו קצת בחגיגות ???

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

תגיד, באמת קראת את הפוסט, באמת הבנת שיש לי ולו גרם של ביקורת על ירדן ג'רבי?

ברלה 10 באוגוסט 2016

בהתחשב בכך שבפוסט עצמו כתוב: "ירדן ג'רבי ספורטאית ענקית, אילו היתה מגיעה מכל מדינה אחרת בעולם, היא היתה שמחה עם הארד, אך מרוכזת באכזבה שלה שלא זכתה בזהב" ואתה משווה את השמחה שלה לאכזבה של יעל ארד קצת קשה שלא להתרשם שיש לך גרם של ביקורת על ג'רבי ועל התגובה שלה. וכמו שירון כתב זה קצת מעייף הגישה הזאת של לחפש תמיד מה לא בסדר, במיוחד שכל הביקורת הזאת מבוססת על תגובה טבעית של שמחה על ניצחון במקרה של ארד לעומת אכזבה מהפסד במקרה של כסף.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

לא הצלחתי כנראה. אני ממש לא השוויתי בין התגובות שלהן, אני מבין את ההבדל בסיטואציה והדגשתי את הערכתי העצומה לירדן ג'רבי. האם הבנת שאני מבקר את זהבי?

אילן 11 באוגוסט 2016

הצלחת, לפחות בקרב מי שקרא עד הסוף.

yaron 10 באוגוסט 2016

גיל, התגובה הזאת לא היתה מכוונת אליך אישית אלא בכלל לזה שתמיד נמצא (כולנו) מה לא בסדר…
לא בסדר שלא זכינו, לא בסדר שהמינימום הישראלי גבוה מהינימום האולימפי, לא בסדר שראש הממשלה התקשר ולא בסדר אם היה מתעלם, לא בסדר שאנחנו קוטלים את המשלחת ולא בסדר שאנחנו חוגגים יותר מדי…

רמו 10 באוגוסט 2016

חחח,
הפנדל היה פנדל רחמים אחד גדול, של שופט עם חוש צדק היסטורי מפותח שהבין שאת חרפת האפס הכפול והמושלם חייבים להותיר באופן בלעדי ברשות מכבי חיפה.

ק. 10 באוגוסט 2016

כל כך נכון.
מגיע קרדיט למירי רגב שסידרה לך משפט סיום נהדר

גיא זהר 10 באוגוסט 2016

גיל אני חושב שאתה טועה. יש מועמדים מובהקים למדליה כמו ארד ב92, קלגנוב ב2000 ופרידמן (לא לזהב אבל עדיין מדליה) וזאבי ב2004. יש כאלו שבאו מאחור כמו סמג'ה ב92, פרידמן ב96 וצוברי ב2008. ג'רבי היא יותר מהסוג השני' היא אומנם אלופת עולם אבל זה היה מלפני שלוש שנים ובשנה האחרונה לא היתה במיטבה. אף אחדלא שם עליה את הלחצים כמו שעל שלושת הראשונים שציינתי לעיל. המדליה שלה לא היתה בגדר הבלתי סביר אבל לא מובנת מאליה (היה חשש גדול אפילו מהקרב הראשון עם הקובנית) ולכן השמחה שלה היא שמחה של הפועל באר שבע שזוכה באליפות אחרי 40 שנה ולא של מכבי סל בשנות ה90 שכל שמחה שם כפי שאמר מוטי דניאל היא שמחה של הקלה. והערה קטנה נוספת, באופן פרדוקסלי ההפסד המרגיז לברזילאית עשה לה טוב (כי שעשה טוב לזאבי וסמדג'ה) כי כפי שראינו עם מוקי ועם הברזילאית עצמה הפסד בחצי הגמר גורר הרבה פעמים הפסד בקרב על המדליה

MOBY 10 באוגוסט 2016

מקום 4 של השייטים יואל סלע ואלדד אמיר, (לעזאזל יום כיפור…….) ושל השייטיות ורד בוסקילה וניקה קורניצקי מקום חמישי לג'ודוקא גל יקותיאל במשקל עד 60 ק"ג.
ויש עוד

גיא זהר 10 באוגוסט 2016

ענת פבריקנט ושני קדמי גם הן רביעי ב470. אם היו מדליות על מקום רביעי בשייט הוא לנו עוד שלוש.

MOBY 10 באוגוסט 2016

צודק שכחתי לא בסדר

זינק 10 באוגוסט 2016

בג׳ודו יש מעט מאוד מקרים של ספורטאים שיוצרים עליונות מוחלטת בקטגוריה שלהם.
ירדן היא לא אחת מהם. בטח לא לאור השנה האחרונה שלה.
לא ברור לי איך במקרה הזה אפשר לומר שהפער בין ראשון לשלישי גדול מהפער בין שלישי לחמישי…
לי זה היה נראה כמו אושר מזוקק.

גיא זהר 10 באוגוסט 2016

+1

רטקסס 10 באוגוסט 2016

באופן עקרוני, אני מסכים איתך, ואני בייחוד זוכר את זה מהחגיגות של צוברי בבייגינג 2008.
ספורט זו שאיפה למצוינות, להיות הכי טוב, הכי מהיר, הכי חזק ולנצח את כולם. ספורטאים מחונכים מגיל צעיר להגיע הכי גבוה שאפשר ולשאוף לזהב.
חרף זאת, הדוגמא של ג'רבי ממש גרועה. היא 3 שנים (מאז אליפות העולם) רק מדברת על זהב וגם היום ראו שזה כל מה שהיא שאפה אליו. באחד ממיליוני הראיונות אחרי הזכיה, היא אמרה שאחרי ההפסד לברזילאית היא התלוננה בפני המאמן שלה וניסתה לנתח את החלטות השיפוט השערורייתיות, אבל הוא בצורה חד משמעית הוריד אותה מזה כי אין טעם, והם התחילו להתכונן לבית הניחומים.
זוהי עוד תכונה מאוד חשובה של ספורטאים: פרופורציות והתמודדות עם כשלונות בצורה בריאה. תקרא לזה תסמונת ה"ספגנו שער אז אנחנו לא מתפקדים יותר ". לג'רבי אין את זה. העובדה היא שהיא הפסידה לברזילאית ולא יכולה להתמודד על הזהב. מה שצריך לעשות כרגע זה לחשוב על הארד.
היא באמת דוגמא לא טובה כי היא דווקא ווינרית מאוד ומאוד מגשימה את ערכי הספורט.
אגב, ביחס ליעל ארד, יש אפקט פסיכולוגי גדול אם אתה מפסיד בקרב האחרון שלך או מנצח אותו.

ו

יניר 10 באוגוסט 2016

אין ספק שיש בספורט חוסר פרופורציות מוחלט ולא רק בארץ.
אנשים מוציאים מיטב כספם לטוס לקצה העולם, לעמוד בגשם ובקור ולראות את הקבוצה שלהם מפסידה.
מי שהוא לא חובב ספורט לא יבין זאת מעולם.
אבל זו בדיוק הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים ספורט- זה נותן לנו את האפשרות לברוח, להדחיק להתרגש מהישג של בחורה מקסימה שהפילה בחורה אחרת ולהתאבל על כשלון של בחור אחר שעשה טעות טפשית.
זה היופי
ותראו עוד משהו שמרגש אותנו כל כך

שלו 10 באוגוסט 2016

זה קצת יותר מזה.
יעל ארד זכתה במדליה כשעלתה לגמר, במובן הזה שמחת הניצחון הייתה בחצי גמר.
בגמר עצמו הזכייה במדלליה לא עמדה על הפרק, היא כבר נעשתה.
כל שנותר היה לזכות בזהב (הכסף כבר היה בכיס) ולכן לא הוגן להשוות אותה לאלו שזכו בארד בקרב אותו היו צריכים/ות לנצח.

לצערי את האולמפיאדה ב 92 , לא זכיתי לראות כי הייתי בקורס טיס (בגיבושו), כך שמבחינת חוויה לאומית לא זכיתי להיות חלק מההתרגשות.
גם ב 96 עדיין הייתי בשרות עדיין (סתם קצין חי"ר, לא באמת יכול היה לצאת ממני טיס…) והאולמפיאדה מבחינתי היא סוג של שמועה.

ולנקודה השנייה, מעניין מה היה אומר הרמב"ם על תעשיית הצדיקים הקמעות והאמונות בלחשים ותפילות.
מצד שני אם אלוהים מתעסק במדליה למדינת ישראל סימן שהכל בסדר.

עודד 10 באוגוסט 2016

הטור נכון, אבל לא ממש רלוונטי למה שקרה אתמול. זה הגיוני מאד שכשכל מה שנשאר לך זה הארד, והיו לך כמה שעות לעכל את זה, אתה תשמח מאד מהארד.

עודד 10 באוגוסט 2016

הכוונה היא- כשאתה בפוזיציה של או מדליה או כלום (אם אפשר להגיד על מקום חמישי בעולם כלום), השמחה היא מובנת מאד. היית רואה ממנה כנראה בהתחלה פרצוף אחר אם היא הייתה מפסידה בקרב על הזהב.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

אין לי שום טענה לירדן ג'רבי, הפוך לגמרי. ברור שהיא חגגה את הנצחון בקרב על המדליה. אני בטוח שהיא מאוכזבת מאוד מזה שהיא לא זכתה בזהב, רק לאחרים אצלנו אין הבדל בין שתי המדליות האלה.

עומרי 10 באוגוסט 2016

דדוקציה – טירוף הנדל"ן

יניב פרנקו 10 באוגוסט 2016

השוואה נוראית גיל – עושה עוול.
לגביי ג'רבי אתה מפספס בעיני , המטרה היא מדליה והיא עמדה בזה בלחץ עצום, הישג מצוין וראוי לכבוד.
מדינה שלמה יצאה מפרופורציה, אולי, גם זכייה באירווזיון מוציאה אנשים מפרופורציה, לראות את השער הראשי בידיעות אחרונות מוקדש לספורט זה רגע של שפיות, לא של הזיה.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

אני לא משווה את ההישגים

יניב פרנקו 10 באוגוסט 2016

זה אפילו לא באזור החיוג, אחד הוא הישג ואחד לא (הפנדל, לא ההעפלה)

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

אני איתך, למען הסר ספק, אני לא חגגתי כלל בפנדל, הייתי מבואס מעוד הפסד. ברור לי לגמרי החגיגות של ירדן ג'רבי, היא ניצחה בקרב על הארד, השיגה מדליה אולימפית, הישג אדיר. העניין הוא הציטוטים שמסביב, התחושה שהלחץ עליה להשיג מדליה היה כל כך לא פרופורציוני שהיא חגגה לא רק את הזכיה בארד, אלא את הפטור מהביקורות במידה והיתה חוזרת בלי הישג, זה מה שמעוות בגישה, לא שלה, שלנו.

ר.בקצה 10 באוגוסט 2016

לא הייתה לה ברירה- הכל נבנה לקראת הזכייה שלה. מהכישלונות בימים הראשונים, דרך ה"כמעט" של שגיא מוקי ועד הקתרזיס המבורך

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

מסכים לגמרי, הקתרזיס היה מבורך לגמרי. כנראה לא הייתי צריך להכניס את עניין ערן זהבי לפוסט, הפוסט הוא לא על התגובה שלה, אלא על מה התגובה שלה אומרת על הגישה לתחרות בישראל

אנדר 11 באוגוסט 2016

דווקא דוגמה לא רעה עם זהבי והביקורת עליה היא היטפלות לתפל. לא השוות בין ההשגים, סה"כ ניסית לתאר ספורטאי בסיטואציה שהחגיגה נובעת בעיקרה מקטרזיס ולאו דווקא משמחה

גיל שלי 11 באוגוסט 2016

תודה רבה אנדר

עמ;לק 10 באוגוסט 2016

בהנחה ואתה כן מצליח להבין את הטירוף של מדינה סביב מדליה בודדת בענפי ספורט זניחים אז כן, שמחה ממדליית ארד לגיטימית.
אולי לספורטאי עצמו לא אבל לכלל האינטרסנטים וסתם פטריוטים בלירה זו סיבה למסיבה.
אולי הם מרגישים שמדליה כזו שמה את ישראל על המפה בדרך כלשהי.
לא יודע, ממש נשגב מבינתי מדוע מדליה כזו (גם אם היתה מדליית זהב) היא סיבה לטירוף כל כך מטורף.

ר.בקצה 10 באוגוסט 2016

מדוע אתה מגדיר את השמחה הזו כטירוף כל כך מטורף?
האם יש לכך קשר לדעותיך הפוליטיות?

עמ;לק 10 באוגוסט 2016

אני חושב שג'ודו הוא ענף ספורט משעמם ודי מיותר בשל דעותי הפוליטיות?
לא חשבתי על זה עד כה…

ר.בקצה 10 באוגוסט 2016

לא.
העובדה שאתה מגדיר שמחה על זכייה במדליה כטירוף מטורף, ובמרומז על הפגנת פטריוטיות כמעשה נלעג.
האם היא קשורה לדעותיך הפוליטיות?

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

מי דיבר על הפגנת פטריוטיות? איפה זה כתוב בפוסט? לרגע אחד לא חשבתי על פטריויטיות בעניין הזה, הפגנת פטריויטיות בזכייה באולימפיאדה מאפיינת את כל הספורטאים כולם

ר.בקצה 10 באוגוסט 2016

התגובה היא לעמ-לק, לא לך.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

מבין, ניסיתי למחוק, משום מה לא נמחק לי

omer 10 באוגוסט 2016

להפגין פטריוטיות זה לא מעשה נלעג. להפגין פטריוטיות בגלל מדליית ארד בענף ספורט סופר זניח, כש99% מהישראלים לא יזכרו את שמם של הספורטאים שבועיים אחרי האולימפיאדה (אלא אם זכו במדליה) זה כבר טירוף.

מעריך ומכבד את ההישג של ג'רבי, אבל סטטיסטית למקצוען בג'ודו יש סיכוי טוב יותר למדליה אולימפית מאשר לכדורגלן מקצוען להגיע לאחת מ4 הליגות הגדולות בעולם (אנגליה, ספרד, גרמניה, איטליה). אני לא ראיתי את המדינה עוצרת את נשימתה כשטוואטחה חתם בפרנקפורט…

ר.בקצה 10 באוגוסט 2016

המקצוענות בג׳ודו בישראל קשורה בקשר ישיר ליכולתו של המקצוען להגיע לאולימפיאדה, כך שלחישוב סטטיסטי שכזה אין כ״כ משמעות.
שנית, הג׳ודו כספורט אולימפי בישראל אינו זניח. לדעתי הוא הפופולרי ביותר, מבחינת העניין שמשקיע בו הציבור.
אני מוכן להתערב איתך שאם תקח 100 אנשים ותראה להם תמונות של אריק זאבי, גל פרידמן, שחר צוברי וקולגנוב, רוב הזיהויים יהיו של זאבי.

omer 10 באוגוסט 2016

מסכים לגבי המשפט האחרון לגבי ההכרה, אבל לדעתי זה נובע יותר בשל אופיו של זאבי. הוא פתוח, תקשורתי, רהוט ומייצר הזדהות. סוג של הישראלי היפה.

עניין? אין לי נתונים מן הסתם, אבל אני מניח שאם נבדוק את כמות השעות שאוהד ספורט ישראלי ממוצע מקדיש במהלך כל חייו לצפייה בג'ודו שלא במסגרת האולימפיאדה, המספר שנקבל יהיה כנראה שואף ל0.

ספורט אולימפי לא זניח? ראשית, אין דבר כזה ספורט אולימפי שאינו זניח בישראל. כמה צופים היו באליפות ישראל האחרונה בג'ודו? מישהו כאן בכלל יודע מתי או איפה היא נערכה? היא שודרה בכלל?

אתה חושב שלאוהד הישראלי הממוצע משנה אם המדליה תבוא מג'ודו, גלישה או סיף? 99% מהצופים אפילו לא מבינים את החוקים הבסיסייים של ג'ודו. הם רוצים מדליה. אם ג'רבי לא הייתה מצליחה לזכות במדליה והשייטת כן ההיסטריה הייתה פחותה?

בקיצור מדליית ארד בג'ודו הוא לא הישג לאומי. ההישג הזה מקבל לא פחות במה מההכרזה על עדה יונת כזוכת פרס נובל. בעיניי, זה טירוף.

the bird 11 באוגוסט 2016

פטריוטים בלירה…איזו הפגנת שנאה איכס

Trailblazer 11 באוגוסט 2016

כמה "קפטן בלאקים" פה! אז לא אכפת לאנשים מההישג של ג'רבי(לי,למען הסר ספק,מאוד אכפת,מרגש אותי יותר מאלף שערים של זהבי מול צ'ונגצ'ינג או דליאן) שיהיה להם לבריאות,למה שוב להתעסק בשמאל-ימין המתיש הזה בזמן חגיגה ספורטיבית?

the bird 11 באוגוסט 2016

אתה לא יכול להגיב למגיב לטענה מסויימת,
ולטעון שהוא הכניס טיעון לא קשור כשהטענה/השנאה המובעת מלכתחילה היא סיבת התגובה בכלל.
לא אכפת לי אם אנשים לא שמחים,עצם זה שהם מכניסים גם פוליטיקה "בלירה" לעניין
ועל ידי זה מביעים שנאה כלפיי מי שהם לא "כמוהם" זה בעייתי בעיני.

יאיר 10 באוגוסט 2016

boring

פנדה 10 באוגוסט 2016

תשמע, במקרה הזה אני מאמין שג'רבי עצמה לא ציפתה לצאת עם הזהב. לא באמת. גם לא פונטי ולא המאמן שלה, וזה רק התחדד כבר שבוע לפני כשיצאו ההגרלות.
ברגע שיצאו ההגרלות היה ברור דבר אחד: ירדן היתה צריכה לנצח את הסלובנית בחצי ואת הצרפתיה בגמר. שני קירות בלתי עבירים אחד אחרי השני. זה לא ריאלי לצפות לזה. למעשה היחידות שיכולות לנצח את השתיים האלו הן השתיים האלו, ובסיכוי קטן היפנית.
אז הניתוח של על השמחה של ירדן על המדליה פשוט לא נכון. במיוחד אחרי שניצחה את היפנית, קרב שעל-הנייר בכלל לא היה "שלה".

באותה מידה, אגב, לא סביר שבולדר היום תנצח את הצרפתיה ברבע, ולא סביר, בלשון המעטה, שאורי ינצח את טדי רינר בחצי (טפו טפו טפו שרק יגיע לשם).

אלון3131 10 באוגוסט 2016

הגזמת קצת בפסקה האחרונה, ירדן לא הייתה פייבוריטית מול שתיהן אבל היה לה סיכוי, לאורי ששון יש סיכוי מול טדי בחצי בערך כמו שלניצן חנוכי יש סיכוי לנצח את לברון ג'יימס באחד על אחד.

פנדה 10 באוגוסט 2016

יודע מה? לג'רבי היה יותר סיכוי מאשר לששון מול טדי, I'll give you that.
אבל זה עדיין לא סיכוי ריאלי. צריך להבין שזה ההבדל בין אחד לאלף לאחד למאה בערך. יש הבדל בין לא להיות פיבוריטית (כמו בקרב מול הקובנית או היפנית) ובין להיות עם סיכוי ריאלי.

רומן 10 באוגוסט 2016

ירדן ניצחה את קלריס ולא פעם אחת..

פנדה 10 באוגוסט 2016

לא בשנתיים האחרונות.

שמעון כסאח 10 באוגוסט 2016

האם קלאריס זאת הצרפתיה שירדן כמעט הרגה עם ה"ג'רבי צ'וק" באליפות העולם 2013?

איציק 10 באוגוסט 2016

נדמה לי שכן.

פנדה 10 באוגוסט 2016

כן.
ועכשיו בדקתי – מאז אותו ההפסד היא הפסידה 6 מתוך בערך 70 קרבות. 3 מההפסדים הללו לסלובנית.

מאנו 10 באוגוסט 2016

מסכים לגמרי עם קידוש ה"מדליה" בישראל, ולעזאזל אם זה זהב או ארד. זה קצת פתטי.
לא מסכים עם החיבור הקלוש והתלוש בסוף לכלכלה.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

לרגע אחד לא חשבתי שתסכים עם החיבור התלוש והקלוש שלי, הרגעת אותי שציינת זאת

yaron 10 באוגוסט 2016

גיל, לגבי המשפטים האחרונים – "בישראל הפחד להפסיד מושרש מגיל אפס אצל כולם, בגלל זה כל כך קשה לנצח, הפסד הוא בזיון"
אני חושב שזה בגלל שבישראל הפסד הוא כליון…

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

כבר לא, וציינתי שאני חושב שזה קשור

מאנו 10 באוגוסט 2016

הרבה אנשים טוענים שאחת הסיבות להצלחה היחסית של סצינת הסטארטאפים בישראל היא חוסר-הפחד והסטיגמה של הכישלון.
עניין חוסר התחרות במשק קשור הרבה יותר למוקדי כוח ואינטרסים מאשר ל'אופי' לאומי כזה או אחר, ולכן אני חושב שהקישור שעשית חלש.

מאנו 10 באוגוסט 2016

ולגבי ה"רצון לוודאות" – זה רצון שקיים אצל כל המשקעים הפרטיים, ואחד התנאים לכלכלת שוק משגשגת.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

הרצון לוודאות מושרש בטבע האנושי, היכולת להתגבר על הצורך בוודאות והנטיה לקחת סיכונים היא שמבדילה בין בני האדם

רומן 10 באוגוסט 2016

הסטארטאפים שלנו "מצליחים" יותר מבמדינות אחרות מ2 סיבות עיקריות.
א. זה חרטא לוקש
ב.ישראלים פראיירים ומוכנים לעבוד 20 שעות ביממה

yaron 10 באוגוסט 2016

גיל, הכוונה היתה שעדיין מושרש בנו שהפסד הוא כליון (כליון, לא בזיון).
מושרש ואפילו דיי בצדק, רק לדמיין מה היה קורה איתנו אם היינו מפסידים חס וחלילה במלחמת השחרור/יום הכיפורים עושה צמרמורת.
הפסדים היסטורים שלנו בדר"כ נגמרו בחורבן, גלות ולעיתים השמדה המונית…

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

הבנתי ירון, והסכמתי.
עם מאנו אני פחות מסכים, אבל זה מה שיפה, אנחנו תמיד נמצאים בשני צידי המתרס.

גורביץ' 10 באוגוסט 2016

ד"א – צחקו על זהבי לא בגלל שהוא חגג את הפנדל (גם קצת), אלא בגלל שהוא ביים נפילה ברחבה במינוס שלוש, משחק גמור, סוף קמפיין, רק בשביל שהוא יוכל אחרי זה להגיד שהוא הבקיע נגד קסיאס, ושמכבי תל אביב לא סיימו עם אפס שערים

יואב 10 באוגוסט 2016

גורביץ,
מה יהיה? יש לך רדאר שמזהה את המילה מכבי? בחייך…

גורביץ' 10 באוגוסט 2016

הפוסט התחיל בהשוואה של הפנדל של זהבי למדליה של ג'רבי או שזה רק הרדאר שלי ?
גיל בחוכמה התחיל את הפוסט ככה בשביל לקבל את תשומת לב הקוראים, אל תאשים אותי..

יואב 10 באוגוסט 2016

הכל עניין של בחירות(:

ברלה 10 באוגוסט 2016

והנה הסבר קצת יותר ענייני של תומס גילוביץ': זוכי מדלית ארד יותר מרוצים מזוכי מדלית כסף בגלל הנטייה שלנו להשוות תרחישים אלטרנטיביים. כשאתה זוכה בארד התרחיש האלטרנטיבי הוא להישאר ללא מדליה וכשאתה זוכה במדלית כסף התרחיש האלטרנטיבי הוא לזכות בזהב. זה לא ייחודי לספורטאים ישראלים ובטח שלא מעיד כלום על הספורטאי או על המדינה שממנה הוא מגיע.
אתה מוזמן לקרוא על זה במאמר מ-1995: When less is more: counterfactual thinking and satisfaction among Olympic medalists
או פשוט בויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/Counterfactual_thinking

רטקסס 10 באוגוסט 2016

מעניין, תודה!

yaron 10 באוגוסט 2016

ובנוסף, כמו שתומר (הוותיק) כתב, זכייה בארד מגיעה (בדר"כ) אחרי נצחון וזכיה בכסף (בדר"כ) אחרי הפסד…

באבא ימים 10 באוגוסט 2016

אני מסכים עם הטענה העיקרית ביחס לאופן בו אנחנו מתייחסים לתחרות אבל אני לא מסכים עם שתי קביעות. ראשית, אני לא מסכים שהפער בין המקום הראשון למקום השלישי גדול מן הפער בין השלישי לחמישי. אני חושב שהפער בין הראשון לשלישי קטן אפילו מזה שבין השלישי לרביעי (טוב אולי לא בגודו בו מחלקים שתי מדליות ארד). אין מה לעשות- כל המסורת האולימפית מחלקת את העולם בין מדליסטים לאלו שאינם כאלה. הקבוצה הראשונה מורמת מעם. אחריהם יש את כל השאר.

אני בודאי לא מסכים עם הקביעה שיש בחגיגות עלבון ליעל. אפילו לא כמלוא הנימה. אני חושב בחברה חסרת פרופורציות כמו שלנו, קריאה לפרופורציה, שלוות נפש או אדישות יהיו עלבון הרבה יותר גדול. ירדן הרווחי

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

אני לא קורא לשוויון נפש, שמחתי שמחה מאוד גדולה בשמחה שלה. אני חושב שההגזמה שלנו היא חרב פיפיות, או שלקחנו מדליה וכולם בשמיים, או שנגמרים משחקים אולימפיים בלי מדליה, ואז יש קריאה לועדות חקירה, להדיח את כל מי שאחראי למחדל, ולמרר בבכי על מר גורלו הפיסי של העם היהודי

מייקל בלות' 10 באוגוסט 2016

אבל שים לב כמה זה שונה מהתגובה שאתה מקבל מאנשים ברחוב, שהם כמעט תמיד די שקולים, שמחים בשביל המנצחים ומעריכים גם את מי שלא קיבל מדליה. יש לך תקשורת שצריכה למכור, ועושה את זה דרך נסיון לייצר היסטריה.

זה נכון לכל מקום בעולם. פה זה אולי בולט יותר, כי האלמנטים השפויים במדיה כמעט לא קיימים.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

מסכים שזה מוקצן בתקשורת

באבא ימים 10 באוגוסט 2016

כמו שאמרתי, עם הטענה העיקרית שלך אני מסכים. אני רק לא חושב שאובדן הפרופורציות הוא עלבון לגרבי.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

אז אסכים איתך גם

באבא ימים 10 באוגוסט 2016

הרוויה ביושר את אובדן הפרופורציות שלנו. פחות מזה יהיה עלבון.

רן 10 באוגוסט 2016

רק בישראל, עיתומאי דמיקולו יכול להטיף לספורטאית שעבדה מגיל 6 עד היום כדי להגיע לרגע הזה שהיא לא צריכה לחגוג.
יעל הפסידה בגמר בדרך הקשה ביותר בהחלטת שופטים. אתה כמי שלא היה ספורטאי מעולם לא תבין את זה אבל אין יותר אכזרי מזה.
ירדן מתאמנת מגיל 6 בשביל להביא זהב אולימפי להזכירך בשנה האחרונה היא כמעט ולא פגעה להגיד שהיא הגיעה פייבוריטית בגלל אליפות עולם מלפני 4 שנים.זה לא להבין כלום.
ההישג מדהים, ואולי במקום לבקר את תרבות.הספורט שלנו תאמץ לך אחת, כזאת שמפרגנת ומבינה שאפשר לצפות תמיד לזהב אבל אפשר גם להיות גאים בארד

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

מי עיתונאי? מי אומר לה לא לחגוג? נדמה לי שכדאי לך לקרוא את הפוסט שוב מאחר ועושה רושם שבקריאה ראשונה לא הבנת אותו בכלל

ניר 10 באוגוסט 2016

אם כבר הזכרת את זהבי, אז מה תגיד על צהלות השמחה של כל אוהדי מכבי כשמכבי העפילו לצ'מפיונס? האם אתה שמחת אז?

לשיטתך רק אם מכבי היו זוכים בצ'מפיונס זה היה מצדיק שמחה כזאת, וכל השמחה על עצם ההעפלה היתה מגוחכת ומוגזמת, הרי סך הכל מכבי עלו לצ'מפיונס ובדיעבד כדי להפסיד פעם אחר פעם.

איפה רוח המכביזם? ממתי שמחים מעצם ההפעלה?

פשוט מקדשים את הבינוניות המכביסטים האלה…

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

לא ממש. שמחתי שמחה אדירה מהעליה לשלב הבתים, להיפך, מי שמעריך ספורט יודע לחגוג הישגים מהסוג הזה במקום להגיד מה זה שווה, הם במילא לא יקחו את הצ'מפיונס ליג

ניר 10 באוגוסט 2016

בקיצור עכשיו ענית לעצמך עד כמה הפוסט שלך מיותר, השמחה על המדליה גם אם הייתה מוגזמת (ולגיטמי גם לחשוב שלא) לא מקדשת בריחה מתחרות ובטח שמקדשת יותר הישגים משמחה על עצם העפלה (שלמען הסר ספק היא הישג ענק בפריזמה של הכדורגל הישראלי).

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

מדליית הארד לא מקדשת בריחה מתחרות, מה שכתבתי בפוסט היה אמור להמחיש מה שכן, מאוד יכול להיות שלא הצלחתי במשימתי

עופר כהן 10 באוגוסט 2016

גיל, אני אישית הבנתי אותך, אבל אני חושב שאנשים כאן נותנים לרגשות שלהם להעיב על כושר השיפוט שלהם.
קורה לטובים ביותר, כן גם אלו שלוקחים זהב :)

מיקיג' 10 באוגוסט 2016

עצם האזכור של זהבי בקישור לספורטאי אולימפי כמו ג'רבי הוא כל כך מיותר, גם אם הכוונה היא לשבח. ממש חבל.

אפשר לנוח קצת מכדורגל ולהתמקד בספורטאים שהם באמת משהו מיוחד במינו, ספורט למען הספורט, בואו לא נכניס לדיון את הענפים שממילא זוכים לבמה המוחלטת והגדולה הרבה יותר מדי כל השנה.

Trailblazer 10 באוגוסט 2016

צודק בהחלט.

אוֹרי אמיתי 10 באוגוסט 2016

נאה דרשת!

רומן 10 באוגוסט 2016

אני בעקרון מסכים איתך עם רוח הדברים, גם אני קצת מרגיש כמוך.
העניין שבג'ודו זאת הרגשה טיפה אחרת לפחות מנקודת המבט של הספורטאי, אני אישית הייתי תמיד הרבה יותר שמח כשהיתי זוכה בארד מאשר בכסף. כי אתה אשכרה זוכה בארד, כסף זה להפסיד את הזהב, לכן יעל ארד היתה מרוסקת.
אבל כן, זה קצת מביך החגיגות של הארד, אבל רבאק, זה חתיכת הישג אפשר וצריך לשמוח בשמחתה ולהיות גאים.

שמעון כסאח 10 באוגוסט 2016

המשפט האחרון מתאים גם לסוציאליסטים למינהם כמו גם לסוציאליסטים של המידע.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

בגלל זה מאנו כועס עלי

משה 10 באוגוסט 2016

הפנדל של זהבי מקביל לחגיגות המקום השני של הפועל סל, זו רמת הפאתטיות. ג׳רבי חגגה בצדק.

עופר כהן 10 באוגוסט 2016

גנבו לך את הארנק ואת הרכב, מצאת את הארנק- מה מהבאים יותר סביר שיקרה:
1) תרגיש עוד יותר רע עם עצמך.
2) הקלה! לא צריך ללכת לבטל אשראי, וכל הכרטיסים והמזומן שוב אצלי.

קצת רגישות והבנת נפש הספורטאי, עזוב שנייה את השנאה למכבי או הסלידה שלך מזהבי/מכבי/הזקן של קרויף:
נראה לך שבסיטואציה בה מכבי שמה איזה צמד בסטנדפורד ברידג' (ומפסידה) ולדינמו קייב מפסידה איזה 2:1 בבית, זהבי היה חוגג את הפנדל הזה? אתה יודע שלא.

הסטנדרט הכפול הזה עבור כדורגלנים ועבור ספורטאים אולימפיים הורג אותי. להיות שחקן כדורגל בקבוצה שלוקחת אליפות זו שאיפה של מיליוני ילדים ברחבי העולם, ועשרות אם לא מאות אלפי ילדים בישראל. ואז אותו ילד גדל וכובש שער על הבמה הגדולה בעולם, והוא גם הישראלי היחידי לעשות את זה בשתי קבוצות שונות.
אבל הוא ממכבי אז הוא פיכסה. ילדותי משהו….

משה 11 באוגוסט 2016

צא מתגובות שנאת מכבי, זה לא הכיוון שלי ובאופן כללי כיוון ילדותי, ממש לא קשור לזהבי ולא למכבי. ספורטאי שחוגג אחרי הפסד זה עלוב בעיני. יש כאן טור שמדבר על האכזבה של ארד ממדליית כסף בשל ההפסד ומולה שער חסר משמעות בפנדל זניח שמקסימום מנע תבוסה. אני מקווה בשביל מכבי שקרויף התבייש באקט הזה, אני בטוח שזה בדיוק המקום ממנו הוא מנסה לצאת.

איציק 10 באוגוסט 2016

אני חושב שהיציאה מפרופורציה בגלל מדליה זה מצב זמני. עוד 4 עד 8 שנים כאשר נתחיל להביא כל פעם לפחות 10 מדליות מתוכם לפחות 5 זהב, המטוטלת תיטה לצד השני ונפסיק אפילו לקום משנ"צ בשביל איזה קרב על מדליות.
בנתיים, תן להתלהב בשקט.

תומר הוותיק 10 באוגוסט 2016

דבר נוסף גיל, כאשר מכבי (הידועה בתהליך שלה) "חטפה" ביקורת עונה שעברה (מאוהדיה וכאלה שהם סתם כותבי בלוגים/תגובות) על כך שלמרות השקעת העל (ולמרות התהליך עלאק) , היא עלתה לצמפיונס בשפיץ של הנעל – נתנה הופעה של עליבות בשלב הבתים, סיימה עונה ללא תואר, ענית בנחישות, תהנו ממה שיש, יש אפשרות להגיע למשחקים של ליגת האלופות בישראל ומי היה מאמין לזה בתקופת לוני/נמני אח"כ , אמנם הפועל ב"ש יותר טובה, אבל היי, לפחות יש תחרות.
אז שאני אבין, כאשר יש קבוצה שיש לה תקציב עדיף ברמה אינסופית מול רוב מוחלט של הליגה, משחק אצלה העילוי מספר אחד, חופרים לנו לגביי תהליך, אז לבנות ציפיות של, אשכרה לשחק בשלב הבתים + לא לעלות בפוקס אליו + לקחת אליפות + גביע + לשחק כדורגל טוב , זה לא הגיוני (תן להנות ממה שיש), אבל כאשר ספורטאים אולימפיים שללא ספק לא מתוקצבים ביתר לעומת המתחרים שלהם (רוב הזמן בחסר) , מתרבות שלא מעודד השתתפות בספורט (במיוחד של נשים!), ומצפים מהם להביא מדליה, ואשכרה מישהו מהם מביא אותה, אז זאת פרובנציאליות? למה היא הביאה רק ציון טוב מאוד ולא מעולה? זה כזה נראה שאתה מנסה להתאים משהו לאיזה שהיא תאוריה ניהולית כללית שפשוט לא מסתדרת ולא עקבית אם הכתיבה והטיעונים שלך בנושאים אחרים.

עופר כהן 10 באוגוסט 2016

רגע- אז אתה משתמש בתקציב האינסופי (ש-10% + מושקע במחלקת נוער שתוצריה מופצים בכל הליגה ומעלים את רמת הכדורגל בארץ, כמו שחיפה, רעננה וכן ב"ש עושות רק פחות) של מכבי כדי לנגח אותה, ואז מדבר על כך שספורטאים ישראלים הם אנדראצ'יברים בגלל אי-תקצוב ראוי?
כלומר בעצם כשסין משקיע מילארדים בספורטאים שלה זה בסדר, אבל כשמכבי משקיע עשרות מליונים במועדון שלה זו סיבה למסיבה?

נ.ב- אין לך מושג למה מתכוון גולדהאר שהוא אומר תהליך, נכון?
התהליך של גולדהאר הוא הפיכת המועדון למקצועני, ועם הזמן להפוך אותו לחבר קבוע באירופה. והדירוג לא משקר- מכבי תל אביב מדורגת לכל אורך המוקדמות בליגה האירופית. אז אם זה מריח כמו ברווז ונשמע כמו ברווז, זה כנראה לא ירבוע.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

מאיפה הבאת פרובינציאליות? לפעמים אני נדהם מכך שאני כותב כל כך רע עד שאנשים מבינים את דברי בצורה הפוכה לגמרי מכפי שהתכוונתי.

פה איתמר 10 באוגוסט 2016

אני חושב שהשמחה היתה אותנטית.
וגם שהמרחק בין ארד למקום חמש גדול בכמה סדרי גודל על המרחק בין זהב לארד.
בטח למישהי שזוהי לה המדליה האולימפית הראשונה והיא לא הייתה הכי טובה בשנתיים האחרונות במשקלה.
אני בטוח שגם לפני היא הייתה
מרוצה מכך.

אולי ספורטאי שזכה בכמה זהבים באולימפיאדה שלט בצורה מוחלטת במשקלו היה מתאכזב.
לטעמי פוסט לא טוב וחבל.

גיל שלי 10 באוגוסט 2016

יכול להיות שפוסט לא טוב, למה חבל?

פה איתמר 10 באוגוסט 2016

צודק המילה חבל מיותרת.
וגם כמובן איכות הפוסט היא לדעתי ולא אבסולוטית אבל היא כן (שוב לדעתי) נמדדת ביחס לטורים אחרים שלך.

קלבדוס 10 באוגוסט 2016

"בישראל לא אוהבים תחרות, כי בתחרות אין שליטה, ואם אנחנו לא שולטים אז מה זה שווה".
מצחיק, לשמוע ממך ביקורת על חוסר תחרותיות.
זה גיל שלי, שעד היום לא מתאושש מהסדרה הסופר-תחרותית של הקאבס, וההפתעה המדהימה מול גולדן סטייט "ההיסטורית"? האיש שמקדש את המעבר של דוראנט, בתקווה לשושלת אינסופית, נצחית ובלתי מנוצחת לעד? חסיד המכביזם האבסולוטי?
הבנתי.

דוד 11 באוגוסט 2016

איו שום טירוף. איפה ראית טירוף? בהחלטות של עורכי עיתונים ואתרים לעשות מזה פסטיבל בצבע?
טירוף זה 100,000 באר שבעים (או קצת פחות) בחגיגות האליפות

איציק 11 באוגוסט 2016

זה לא טרוף, בבאר-שבע זה הסטנדארט. אנחנו תמיד חוגגים ככה אליפויות.

Comments closed