קווין דוראנט רחוק ארבעה נצחונות מRedemption

חברה, עשיתם לי את היום (וזה היום הכי קשה בשבוע) :-) :-) :-)
היחידים נראה לי שהביעו טבעת לבד (כמעט) הם לו אלסינדור (אז נידמה לי הוא עוד היה כזה) והג'רמינטור. כל השאר היו צריכים הרבה עזרה, כולל הוד אוירותו.

דירק נוביצקי הביא לבד. מספר 2 שלו היה גייסון טרי. בקבוצה שלו לא היו אפילו אולסטארים. ושיחקו אצלו קיד הנגר בשלהי הקריירה מריון הנגר מעבר לשיא וטייסון צנדלר הנגר. 2 הסקוררים שלו טרי ובריאה. זה הכי לבד שיש. הוא השחקן היחיד שהביא אליפות לבד וזה וואחד כבוד ויותר מזה הוא נתן ללברון וויד ובוש בראש שבא סופר אנדרדוג. להגיד שהוא לא זכה לבד סה להעליב אותו מתן. כל השאר בהחלט היו צריכים עזרה.

מתן, ברור לך שהכוונה לא שהוא עלה לבד מול חמישה, החוק לא מאפשר. חייבים להיות לפחות שני שחקנים במגרש כדי שיהיה מי שיוציא אווט.
לגבי אוסקר רוברטסון, אחפש בערב, פעם ראשונה שומע. מה היה התפקיד שלו? מה עשה לפני בוא הכרים?

מתן, אהבתי :-) :-) :-)

יש פה הסתעפות מעניינת של חוש הומור.
כדאי להראות אותה בלוח החיי.

שמעון, צחקתי הרבה "דריק… דפק ג'אמפ." כנראה למושג "יורו סטאפ" צריך להוסיף מוסג "דריק ג'מפ"

גם טרי אותו אני מאד אוהב וגם צ'נדלר היו שחקני NBA לגיטימיים אך לא הרבה מעבר. לא היה לנוביצקי את ה"רובין" שלו כמו קובי לשאק, או שאק לוויד או לברון לוויד וקיירי.

צ'נדלר היה בשנה העוקבת "שחקן ההגנה של השנה", והיה באחת מחמישיות ההגנה בעונת האליפות ושנתיים אחריה (היה בשניה גם בעונת האליפות וגם בעונה אחריה, בה היה שחקן ההגנה של הליגה). בעונת 2011-2012 הוא נבחר (לצד נוביצקי) לחמישיה השלישית של הליגה. כדורסל משחקים בשני הצדדים.
מעבר לכך, אני לא מבין את הטענה – מה תפקידו של אותו "רובין"? ברור ששאק לוייד וקיירי ללברון אלו תפקידים שונים מהותית.

אתה חושב במונחים פשטניים של אחד נגד חמישה, ושל התקפה בלבד. בפועל המשחק נמשך כל הזמן, ושחקנים לא משתלטים עליו, לכל היותר הם משתלטים על ההתקפה של הקבוצה שלהם או נותנים רצף פעולות מועילות. קבוצה טובה לא בהכרח צריכה את זה (אם כי לפעמים זה יעיל). ביחס לסדרה הזו, דאלאס קיבלו קצת התקפה מהרבה שחקנים (טרי, מריון, בראה), הרבה ניהול משחק מקיד וניצחו במידה רבה בזכות ההגנה (מריון בחוץ, צ'נדלר בפנים).

הנסיון לרדד משחק קבוצתי לשחקנים בודדים הוא שגוי מעיקרו.

לא הבנת את כוונתי, לשחקנים שונים יש השפעה שונה על המשחק, אבל הנסיון להפוך את המשחק הקבוצתי ל"מי יכול לקחת את הכדור ולשים אותו בטבעת" הוא השגוי (יש גם עניין נוסף, הערך של שחקן תלוי בסיטואציה, בקבוצה שלו ובקבוצה שמולו, אבל זה יותר כללי).

הגישה הזו, המכונה לעתים "הירו-בול", היא בעיה תרבותית שפוגעת בניתוח המשחק והיום גם במשחק עצמו, ואני באמת אקרא לה רדודה ושגויה.

עובדתית, אם נסתכל רק על מה שכתבת כאן, מהתקופה של פאו וקובי בלייקרס יש לנו נתוני משחק מלאים. הלכתי להסתכל על הזמנים לחמישיות השונות בשתי עונות האליפות, לראות מה אפשר לומר על הזמן בו שניהם נמצאים יחד על המגרש.
אז ב2009 המתאם בין הנוכחות של בריאנט וגאסול על הפרקט היה 0.394 בעונה הרגילה ו0.303 בפלייאוף. ב2010 0.128 בעונה הרגילה (כי גאסול החמיץ 17 משחקים בעונה הזו), ו0.425 בפלייאוף. במלים אחרות, אם ראית אחד מהם על המגרש, הסיכוי שהשני יהיה עליו גבוה בהרבה מאשר אם ראית אותו על הספסל – גאסול לא היה לוקח על עצמו את ההובלה כשברייאנט נח, הוא היה נותן את מה שהוא יכול מתי שהוא יכול, וחלוקת השחקנים לפותחים ומחליפים היתה הרבה יותר משמעותית מחלוקת הנטל המדומיינת ביניהם.

איציק נראה לי שיריב מטריל אותך. יריב-אתה מבין טוב מאד למה כולם פה מתכוונים. לכל הקבוצות היו מספרי 2 חזקים חוץ מדאלאס. תקרא לזה זרימה או מה שבא לך, עובדה שאחרי העונה הזאת כל הנגרים ששיחקו שם נעלמו. טרי אכן היה מספר 2 של דירק.
5 על 5 או 12 על 12 תגיד מה שבא לך, בסופו של יום זה משחק של כוכבים והם אלו שמביאים אליפויות.
צנדלר? מי יזכור אותו בכלל זה כמו לזכור את ביל וונינגטון. שחקן הגנה סבבה ודי אוברייטד גם בהגנה ונגר התקפי.
טריסטון תומפסון וסטיבן אדמס למשל הרבה יותר טובים ממנו בשיאו והם לא כוכבים בדיוק.

אני חושב שאנשים פה (ולא רק פה) בוחנים קבוצות במובנים לא רלוונטיים. לדוגמה, אני חושב שאם היינו מסתכלים במונחים האלו על הסלטיקס של ראסל לא היינו קוראים להם "הסלטיקס של ראסל". אחרי הכל, ראסל מעולם לא הוביל את הקבוצה בקליעה, בדרך כלל הוא היה רק רביעי בנקודות לכל היותר.

לגבי הצורך בקליעה, אין ספק שצריך גם לקלוע, אבל קבוצה צריכה את הכל, זה כל העניין. צריך מובילי כדור, צריך שחקנים שיכולים לקלוע (אם כי אפשר לקבל שחקנים שיכולים לקלוע בכל מיני צורות, תלוי איך אתה מתכנן את הקבוצה, וגם טייסון צ'נדלר היה יכול לעשות עבודה טובה סמוך לטבעת), צריך הגנה על הכדור והגנה על הטבעת, צריך יכולת בריבאונד, בחסימות, בחדירות ובמסירות. צריך מנהיגות והבנת משחק והמון דברים אחרים. אבל אין שום תבנית מוגדרת שאומרת שצריך לקבל חלק גדול מהם מאותם שחקנים, וכל הדברים האלו חיוניים (במידה זו או אחרת) – קבוצה שרצה לאליפות חייבת שחקנים שיכולים להגן על הטבעת לא פחות מכאלו שמסוגלים לקחת כדור בחצי ולהגיע לזריקה סבירה.
לברון יהיה עדיף על קאזינס לכמעט כל קבוצה, לפחות, אולי לכל קבוצה, מהסיבה הפשוטה שהוא עושה כמעט את כל הדברים האלו טוב מקאזינס. עם זאת, השאלה אם עדיף לקחת (ב2008, נגיד) את נוביצקי או גארנט, שחקנים שמשחקים באותה עמדה, היא "תלוי מה חסר לקבוצה". בכל מקרה, זו נקודה יותר כללית ואני לא רוצה להרחיב עליה.

המתאם הוא מתאם פירסון, טריוויאלי לחשב אותו פשוט מכמות הדקות שכל אחד מהשחקנים שיחק, כמות הדקות ששיחקו יחד וכמות הדקות הכללית. הוא נע בין מינוס אחד לאחד, כאשר אם חשוב היה שגאסול יהיה על המגרש בהעדר ברייאנט (אני יודע שלא אמרת את זה, אמרת אז זה על פיפן וג'ורדן), יש לצפות שהמתאם יהיה שלילי. אם המתאם חיובי אז כאשר ברייאנט על הספסל הסיכוי שגאסול על הספסל גבוה מאשר כאשר ברייאנט על המגרש. במלים אחרות, מה שאתה אומר שאתה רואה לא נכון למקרה הזה, במקרה וייד ולברון המתאם קרוב לאפס (0.075 בעונה הרגילה 2011), מה שאומר, שוב, שאם לברון היה על הספסל הסיכוי שוייד על הספסל גבוה מאשר אם לברון על המגרש. לפיפן וג'ורדן אי אפשר לבדוק, הנתונים לא קיימים, אבל אני מניח שהמצב דומה.

שמעון, מעניין שצ'נדלר נעלם להיות שחקן ההגנה של העונה ולחמישיה השלישית. הודיני של ממש.
הסיבה שרוב השחקנים הלכו ונעלמו אחר כך היא שכולם חוץ מבראה היא בשלב הירידה של הקריירה שלהם. צ'נדלר, שהיה בן 29, היה הצעיר בחמישיה הזו.
מה שלא היה בקבוצה הזו פרט לנוביצקי וטרי הוא "שחקנים שיכולים לייצר לעצמם מצבי קליעה" (בראה הצליח לקלוע בשני משחקים, אבל היה חלש מאוד בשאר). קבוצה לא חייבת שחקנים כאלו, היא יכולה לייצר לעצמה מצבי קליעה באופן קבוצתי, וככה שחקנים כמו קיד (משלוש), מריון (מחצי מרחק או סמוך לטבעת) וצ'נדלר (סמוך לטבעת) נתנו להם נקודות. נכון, זה דורש תנועה בהתקפה, מה שדורש שחקנים שיכולים להוביל כדור ולחדור, כאמור קבוצה צריכה הרבה יכולות מהשחקנים שלה.

איציק, מה שאתה אומר על המתאם אינו נכון. אם יש לך שני שחקנים שמשחקים 35 דקות כל אחד ותמיד לפחות אחד מהם נמצא על המגרש (כך שהם משחקים ביחד רק 22 דקות) המתאם יהיה שלילי (-0.3714). מתאם חיובי אומר את מה שאמרתי:
ההסתברות שX על המגרש בהינתן שY על המגרש גדולה מההסתברות שX על המגרש בהינתן שY לא על המגרש.

אני לא יודע איך הגעת למספר הזה, אבל בעקרון המתאם יהיה חיובי אם המכפלה של הזמן המשותף בזמן המשחק (22*48, בדוגמה הזו) קטנה מהמכפלה של זמני המשחק של שני השחקנים (35*35, בדוגמה). זה מתאם פירסון, קרא עליו ותראה את ההגדרה (ההפרש בין המכפלות הוא המכנה בביטוי במקרה של משתנה אינדיקטור).
המתאם בין המשתנים האינדיקטורים של "על הספסל" זהה לזה שבין המשתנים האינדיקטורים של "על המגרש", זוהי זהות מתמטית פשוטה (המתאם בין "על המגרש" של שחקן אחד ל"על הספסל" של השני הוא מינוס אחד כפול המתאם בין "על המגרש" ל"על המגרש").

אני מציב בנוסחה המופיעה כאן (לפני הכותרת "For a sample"):
https://en.wikipedia.org/wiki/Pearson_correlation_coefficient#For_a_population

כמובן, כל התוחלות המופיעות הן פשוט היחס בין מספר הדקות בהן קורה המאורע עליו מוגדר האינדיקטור (שחקן על המגרש) לבין מספר הדקות הכללי. המכפלה היא פשוט האינדיקטור של חיתוך האירועים.

אני לא בטוח מה אני יכול לעשות מעבר לזה כדי להבהיר את החישוב, אלא אם אתה מעוניין בסדרת ביטויים או קטע קוד.
מה שאמרתי על ההפרש לא היה מדויק, המכנה הוא הפרש התוחלות, בעוד שמה שאני תיארתי הן התוחלות כפול מספר הדקות הכולל בריבוע. זה לא משנה את התכונה של חיוביות/שליליות, כמובן, אבל זה היה ניסוח מטעה.

ודאי שבמצב של מתאם אפס רוב הזמן ששחקן X נח שחקן Y על המגרש, רוב זמן המשחק שחקן Y על המגרש ובמצב של מתאם אפס הפרופורציות זהות. עם זאת, במתאם אפס ברור שאין העדפה חזקה יותר לשים את Y על המגרש כשX יושב מאשר כשX משחק, ובדוגמה של קובי וגאסול (ממנה התחלנו) המתאם גבוה בהרבה מאפס. כלומר, גאסול לא מקבל את האחריות של קובי כשזה על הספסל (כמובן שלא, הם משחקים אחרת לחלוטין), וההעדפה של ג'קסון היתה לתאם את זמני המשחק שלהם, ששניהם ישבו יחד על הספסל וישחקו יחד. יש גם דוגמאות הפוכות, ג'יימס ואירווינג היא כנראה אחת כזו.

יריב-איש לא ששמע על צנדלר לפני האליפות הזאת ולא אחריו, היה בירידה? הוא שיחק כל הקריירה שלו באותה רמה.

ברור שצריך הכל אבל בקבוצה יש מדרג ומה לעשות לא כל השחקנים שווים הן במעמדם והן ביכולתם. גי אר ולברון לא באותו מעמד ויכולת והם לא באותה חשיבות. יש בליגה הזאת כוכבים גם אם נוח לך לשמוע את זה או לא והאליפויות עליהם, גם גנרלים במלחמות צריכים חיילים, גם גאונים בהייטק יש להם עובדים, אז מה?
כולנו יודעים שבקבוצה יש מספר 1 2 3 וכו במעמד וביכולת ובחשיבות.
הקבוצה היחידה שלא היה שם את החלוקה הזאת הייתה דטרויט 2004, באמת קבוצה בלי סופרסטאר או אולסטארים אמיתיים (לא כאלו שנבחרו פה ושם לאולסטאר), וקשה היה להבחין שם מי חשוב ממי הם זה צאנסי שיותר חשוב מריפ? ובהגנה טיישון או בן וואלאס הנגר שבאמת היה שחקן הגנה מפלצתי ולא כמו צנדלר.
הקבוצה היחידה שעשתה את מה שאתה מתאר וכ"כ רוצה היא דטרויט. השאר לא קרובות לזה בכלל.
בכל שאר הקבוצות היו מספרי 1 ו-2 מאד מובהקים.

צ'נדלר לא היה בירידה, הוא היה בשיאו, והירידה שלו התחילה שנתיים-שלוש אחר כך. טרי, לעומת זאת, כבר היה בירידה, כמו גם מריון ובוודאי קיד. נוביצקי התחיל את הירידה בערך אז, זה עובד בערך לפי הגיל.

אני מסכים שעל צ'נדלר שמעו אחר כך רק עכברי כדורסל מהסוג שעוקב אחרי השחקנים בחמישיות All-NBA, וכמובן מי שמרכיב את החמישיות האלו.

אגב, נראה ששכחתם את סן אנטוניו, או שאחד מכם יכול לומר לי איך אתם מתאימים את הראיה הזו לקבוצת האליפות האחרונה שלהם? (אפשר לשאול גם על גולדן סטייט של לפני שנתיים, אם רוצים).

מדהים איך קבוצה שורדת את פרישת העוגן שלה בלי ירידה ביכולת.