אוהדים, מי צריך אותנו בכלל

מאמנים ושחקנים נוהגים להחמיא לקהל בצורה די מביכה לפעמים. השחקן ה – 12 שלנו, הכוח המניע, הרוח הגבית, מגיע לקהל הנפלא הזה...וכו'. לי זה נשמע תרגיל בחנופה. הרי אותו קהל בדיוק ישרוף את המועדון כשהקבוצה תפסיד, הוא לא ייקח אחריות על הפסדים כמו על ניצחונות. אז בשביל מה זה טוב?

תגידו, צריך אוהדים בספורט? יש בכלל ערך מוסף לקהל שיושב מסביב שר וצורח ומקלל? איזו השפעה יש, אם בכלל, לשאגות האוהדים ולשירה העזה על השחקנים?

אומרים  שספורט שייך להמונים. כדי לתמוך בטענה זו, מביאים דוגמאות לקבוצות שאינן מצליחות למשוך קהל ונשארות די רחוק מהפסגות. נכון גם שיש קבוצות עתירות אוהדים שמדשדשות הרחק במורד הטבלה, אבל שם זה בגלל שהקבוצה פשוט מחורבנת.

מצד שני, הקהל של ליברפול מצליח להרעיד לבבות ולצמרר אפילו דרך הטלביזיה, אבל מבדיקת העובדות לאורך עשרים השנים האחרונות, מסתבר שהוא לא מצליח לתרגם את ההתרגשות לכוח דחף משמעותי. אז איפה הערך המוסף?

הקיסרים הרומים פינו אמפיתיאטרונים אדירי מידות ומפוארים לקרבות הגלדיאטורים. הם יכלו לחזות בקרבות בנוחות לא פחותה בארמונות מבלי שיצטרכו להסתופף במחיצת ההמון, אבל בכל זאת העדיפו להשקיע. למה?

נניח שבא איש מאוד עשיר וקונה קבוצת כדורגל. הוא קורא לה על שם בתו האהובה, שוכר את שירותיו של המאמן הטוב בעולם, מעמיד לרשותו תקציב דמיוני ואומר לו להביא אליפות ואת גביע האלופות.

המאמן קונה את מיטב הנוער, בונה קבוצה לתפארת, אף אחד לא יכול עליהם. הם מביסים כל מי שעומד מולם ומביאים את הגביע. הם יכולים לעשות את זה מול יציעים ריקים?

באמריקה אהדה לקבוצת ספורט היא מקומית בעירבון מוגבל. היום הם כאן, אז אני אוהד אותם, מחר הם יעברו לעיר אחרת ואהדתי תעבור למי שיגיע במקומם. צחוקים. באירופה ואפילו בארץ, ובוודאי בדרום אמריקה, אתה נולד פחות או יותר לתוך קבוצה ונשאר איתה (כמעט) כל חייך. בסוגריים זו הנחה למיוחדים. יש השפעה לאוהדים באירופה שאין לאוהדים בצפון אמריקה? איפה זה בא לידי ביטוי?

מאמנים ושחקנים נוהגים להחמיא לקהל בצורה די מביכה לפעמים. השחקן ה-12 שלנו, הכוח המניע, הרוח הגבית, מגיע לקהל הנפלא הזה… וכו'. לי זה נשמע תרגיל בחנופה. הרי אותו קהל בדיוק ישרוף את המועדון כשהקבוצה תפסיד, הוא לא ייקח אחריות על הפסדים כמו על נצחונות. אז בשביל מה זה טוב?

אני גם לא משוכנע שהכנסות מכרטיסים ומנויים מהווים נתח יותר מדי גדול מסך ההכנסות, בטח לא של המועדונים הגדולים. הכסף הרציני מגיע מחסויות, פרסום ומרצ'נדייס. אז מה כל הרעש מסביב לאוהדים?

במקומות מסוימים, באיטליה וארגנטינה למשל, האוהדים שולטים בחלק מהיציעים ומנצלים את כוחם שם לפעילות לא חוקית. בחלק מהמקרים המועדונים נענשים בגין התנהגות האוהדים. אז למה זה טוב? מי צריך בכלל אוהדים?

אוהד רוצה הצלחות ולמען השגת מטרה זו הוא מאוד מאוד קל עם היד על הכסף של הבעלים. הבעלים עושה חשבון לכסף ושואף גם להרוויח. לפעמים הוא מוכר את השחקן שכולם אוהבים ולא קונה את השחקן שכולם חושבים שצריך. מטרות מנוגדות לחלוטין. מי צריך את כאב הראש הזה?

ניסיתי לגייס את כל הצד הרגשי שלי כדי למצוא מעלה אחת בי כאוהד לטובת הקבוצה שלי, בהנחה שאני דר יציעים קבוע, ואין בנמצא. מצד שני אני מלא טענות כרימון. איזו תועלת תצמח ממני למועדון ולבעליו?

שאלתי. לא תענו?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

הגידו כן לאוסאין!
ארסן שלי ארסן, אם רק תגיד לי כן (ארנון בן-דרור)

54 Comments

יואב דובינסקי 11 ביוני 2011

אני חולק עלייך. בעיני, בלי קהל למשחק אין משמעות. כמו שלתיאטרון, למוזיקה או לקולנוע אין משמעות בלי קהל. אנחנו הצרכנים, בשביל זה הבחורים מופיעים. זה התפקיד שלנו בהופעה. לעודד, לשמוח, לבכות, להתרגש. אם לא נהיה שם, מה הטעם?

בני תבורי 11 ביוני 2011

יואב,
הקהלהתיאטרון הוא המפרנס, בספורט שנהנה מחסויות והימורים, לא. להתרגש זה יפה, אבל איפה זה מקדם את הקבוצה?

בלינדר 11 ביוני 2011

סיבה אחת למשל היא שבתור אוהד אתה דואג להנציח את המסורת של המועדון כי הוא יקר לך יותר מלצופה הרגיל. רק תחשוב כמה אנחנו צריכים את הדור שראה את אסונות הייזל והילסבורו בשביל להמשיך לספר את הסיפורים של אז להסביר לקהל החדש את המסקנות מאז. במקרה של הילסבורו, איפשהו אנחנו עדיין נלחמים על הכבוד של המתים מול אלה שעדיין דואגים להאשים את הקורבן. בלי אוהדים זה ילך לאיבוד.

בני תבורי 11 ביוני 2011

בלינדר,
כאוהד ליברפול נושא ההנצחה חשוב לי מאוד. אבל לצורך הדיון בלבד, מה עושים בקבוצות שלא חוו אסונות?

בלינדר 11 ביוני 2011

לכל קבוצה יש את ההיסטוריה המעניינת שלה אני מניח. את הרגעים הקשים ואת רגע השמחה. הרי זה לא שונה למשל ממוזיקה – כשאתה אוהב להקה מסויימת הרבה פעמים אתה מנסה ללמוד עליה יותר ויותר וגם האופן שבה אתה מכיר אותה לאנשים אחרים היא שונה עם יותר התלהבות – זה מה שמדביק אנשים. קבוצה, כמו להקה, בלי קהל תומך לא יכולה לשרוד לאורך זמן (חוץ ממכבי פ"ת שהיא כנראה סוג של נס).

גיל 11 ביוני 2011

אם מסי מבקיע גול ואף אחד לא ראה את זה וזה לא צולם בטלביזיה האם הגול הזה קיים?

אזי 11 ביוני 2011

תלוי אם רונאלדו ראה אותו…

חוץ מזה, אם מסי כבש ולא צילמו אותו… מה ישדרו בספורט5?

אלעד 11 ביוני 2011

בני, תזמין את תומר סיני לשמוע קצת מוזיקה רגועה (ואולי גם לגלגל משהו), זאת תהיה תרומה אדירה כאוהד

B. Goren 11 ביוני 2011

אני מכיר כמה אנשים שבני ישמח לשמוע איתם ביחד מוזיקה קצת לפני תומר סיני.

בני תבורי 11 ביוני 2011

אלעד,
את תומר סיני אני מוכן להזמין למכות…

מוזגטס 11 ביוני 2011

בני,
תנסה לענות על שאלה הרבה יותר בסיסית:
גבר צריך אישה? כנראה שכן.
אישה צריכה גבר? למרות התלונות אנחנו עושים להן טוב.
אז למה הכאב ראש הזה?

בני תבורי 11 ביוני 2011

אז אתה אומר שהאוהדים והקבוצה צריכים להוליד ולחנך ילדים יחד?

מוזגטס 11 ביוני 2011

ניסיתי לענות על שאלה חשובה בצורה מבודחת ובעיקר כי יש לי תשובה טובה אבל אני מתקשה לנמק אותה. דומה מאוד לתליין האהבה – אם תנסה להבין באופן רציונאלי מהי אהבה תפרק אותה לגורמים שלא יראו לך הגיוניים.
אנחנו אוהדים כי אנחנו אוהבים כי… אל תנסה לחשוב על זה – לא תגיע לתשובה הגיונית.
יש כלכך הרבה הגיון במארג הסיבות שנותנים כאן המגיבים אבל כל סיבה אני יכול לסתור. לדוגמא: השחקנים משחקים יותר טוב כשיש אוהדים. סתירה – העונה היו כל כך הרבה שתיקות טראומטית בקרית אליעזר שלעיתים היה נדמה לי שהשחקנים משחקים כדי להוציא אותי מהטראומה.
בקיצור אני כמוך, תוהה. במיוחד עכשיו, אחרי העונה שכל החרא צף. אני שואל את עצמי, איך אני בכלל יכול להיות קרוב לטמטום הזה שנקרא כדורגל ישראל. אבל אז מתחילה העונה ו…

מולי 11 ביוני 2011

בני, שאלה נהדרת ואני חושב שעקרונית אתה צודק, והדרך היחידה לכן לגרום להנהלה להתייחס לאוהד, היא שהאוהד יהפוך להיות חלק מההנהלה. בקיצור: יישר כוח ברצלונה ויחי קטמון.

בני תבורי 11 ביוני 2011

מולי,
א י נ ש א ל ל ה!!!

ויין גרצקי 11 ביוני 2011

תבורי,ראית את הנצחון של ונקובר?

בני תבורי 11 ביוני 2011

גרצקי,
לצערי אני מבלה לאחרונה זמן רב בסיוע לחולה ולא פנוי לראות את כל מה שאני רוצה. התעדכנתי לגבי הנצחון ומקווה שיצטרכו לשחק רק עוד משחק אחד. התוצאה מוזרה במיוחד אחרי שהמשחק הקודם נגמר בתוצאה של כדורסל כמעט…

מנחם לס 11 ביוני 2011

אני ראיתי. 2-3 מהמם. אין צורך לענות על השאלה 'מי צריך קהל'!

בר שושני 11 ביוני 2011

כתבתי על זה פעם, טיהי.

http://www.aplaton.co.il/story_404

מאשקה 11 ביוני 2011

ברשו, כמה שאני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך,
לא בגלל ששמי מוזכר במאמר שלך, סתם אחוות אוהדים אדומים.

ולך ידידי בני תבורי, הכותרת בטור שלך לא מובנת לי כאוהדת,
אני מאושרת שיש לי משפחה שנייה שהם אוהדי הפועל ירושלים בכדורסל, והם מלווים אותי ואני אותם כבר למעלה מ- 20 שנה.
יש קבוצות אוהדים שיש להם קבוצת כדורגל או כדורסל, או כדורעף או הוקי קרח. להיות בין חבורת אוהדים הנפגשת לפני משחקים ואחרי משחקים שנגמרו, שמעודדים ביחד, מצעצבנים ביחד, כואבים ביחד על הפסדים, בוכים יחד על הפסדים, וגם מתחבקים, מתנשקים, קופצים עם ידיים למעלה, צוחקים ושמחים יחדיו בניצחונות כמו בטור של בר שושני כאן, זו חוויה צרובה לכל החיים. אחרי המשחק כל אחד הולך לביתו ולמעגל חייו עד המשחק הבא.

בני תבורי 11 ביוני 2011

מאשקה יקירה,
גם אני לא ממש מרוצה מהכותרת אבל זה מה שאפשרה לי המוזה באותו רגע…
לעצם העניין, בתגובה שלך ושל מרבית המגיבים, מודגש הערך המוסף של האוהד כמי שזוכה להתרגשות, לסוג של משפחה, לקבוצת הזדהות וכו'. אני לא יכול שלא להסכים בנקודה זו. יחד עם זאת, אני מנסה להבין איזו תועלת צומחת למועדונים מנוכחות הקהל. משקלו של הקהל בקבלת ההחלטות פנימיות מזערי עד לא קיים, משקלו בהכנסות הכספיות קטן מאוד בהשוואה לחסויות ומרצ'נדייס, הוא לא שומר את רגשותיו בבטן ומוציא אותם (במיוחד את תסכוליו) באורח לפעמים בוטה ואלים. הוא לא מאולף, הוא דעתן והוא רוצה לקבוע במיוחד כשלא כל כך הולך. אז למה?

בני תבורי 11 ביוני 2011

בר,
התענגתי על הפוסט שלך. אני משתדל לבקר בבלוג הנפלא של אורי באופן קבוע, אבל ב 2008 עוד לא הכרתי אותו.

MOBY 11 ביוני 2011

מרצ'נדייז
הם החלק החשוב בעיסקה. כי מי יסכים לקנות כל שנה סט מדים חדשים, לו, לבן שלו, לילדה, לאחות….. כי שינו לוגו הוסיפו פס או הורידו צווארון?

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 11 ביוני 2011

תבורי, לדעתי הסטטיסטיקה נותנת תשובה ברורה- ההבדל הסטטיסטי המובהק בין הצלחת קבוצה (כל קבוצה!) במשחקי בית מול משחקי חוץ.

כמובן שישנם גורמים נוספים הלקוחים מהפסיכולוגיה של הספורט (ואולי גם אלו בעצם קשורים לאוהדים), עייפות אחרי נסיעות (במדינות גדולות)וכו', אבל אלו גורמים יחסית שוליים, ובנקודת מבט רחבה, המגרש הוא אותו מגרש (דשא, פרקט, חימר, וואטאבר) וההבדל הניכר היחיד הוא האוהדים ביציע.
כניראה יש משהו בשאגות, בתחושת המחויבות שנוצרת כלפי היציע ובצבע של המדים שלך שצובע את כל האיצטדיון שמתורגם ישירות להצלחה ספורטיבית של המועדון.

גמל (סתם גמל) 11 ביוני 2011

אני חושב שכולכם התקלקלתם. חלק אומרים מרצ'נדייס חלק אומרים שזה בכלל לא הכרחי. אוהדים זה כמו שוער, חשוב מאוד שיהיה ושיהיה טוב. אפשר להצליח גם בלי, אבל כשיש שוער טוב הוא משדרג את הקבוצה.
קהל טוב דוחף את השחקנים כשצריך, מרים להם את הראש כשהם מאבדים קצת תקווה, ולפעמים גם מנער אותם כשהם חסרי התלהבות.
אני זוכר את משחק הניצחון בגביע של הפועל ב"ש 3-2 על בית"ר כשעוד היינו בליגה השניה. היה חשמל באוויר. הרגשתי אותו באופן פיזי ממש. ברור לי שגם השחקנים הרגישו.

עפר ויקסלבאום 11 ביוני 2011

בני,
אילו , כדבריך, לא ממש צריך אוהדים, מדוע זה כל קבוצה שיכולה להרשות לעצמה הולכת ובונה אצטדיון חדש, גדול ומפואר מקודמו, ו… מכיל הרבה יותר אוהדים?

בני תבורי 11 ביוני 2011

עופר,
לא אמרתי שלא צריך אוהדים, שאלתי האם צריך אותם.

באבא ימים 11 ביוני 2011

שאלה עמוקה שאענה לה תשובה שטחית (לפני שאחשוב לעומק).

איסטנבול.

בני תבורי 11 ביוני 2011

באבא,
איסטנבול זו תשובה שטחית?

באבא ימים 11 ביוני 2011

אני פשוט מפחד מפופוליזם.

בני תבורי 12 ביוני 2011

באבא,
כשמדובר בליברפול, פופוליזם לא תופס. :)

matipool 12 ביוני 2011

בדיוק מה שרציתי לכתוב לבני .
מי שהיה באיסטנבול יודע היטב את המשמעות של דחיפת אוהדים את הקבוצה .
אין לי ספק שכשהם ישבו בחדרי ההלבשה במחצית אבלים וחפויי ראש ושמעו את השירה האדירה ביציעים למרות מה שקרה , משהו בהם ניעור לתחייה . ראיתי את זה גם בריצה של סטיבי חזרה למגרש שהייתה מלאת אמביציה ואמונה כאילו לא קרה כלום לפני כן .

מנחם לס 11 ביוני 2011

בני,

אני הבטחתי כבר לפני כמה חודשים לכתוב ספורט על "משחקי בית" ומשחקי חוץ. יום אחד אגיע לזה.

אז בוא אענה לך מי צריך קהל: השחקנים.

הקהל מעלה את רמת המוטיבציה, האדרנלין, הכל. קראתי הרבה מאמרים על שחקני קולנוע משופשפים שהודו שכשהם לוקחים הפסקה למשחק בתיאטרון, המאמץ האישי לפני קהל חי לתפקד בשיא היכולת הוא לא ניתן להשוואה בכלל למאמץ לפני המצלמות.

בני תבורי 11 ביוני 2011

מנחם,
האם בספורט האמריקאי יש נוכחות אוהדים של קבוצות גם במשחקי חוץ?

מנחם לס 11 ביוני 2011

ישנו גרעין שטס לכל מקום, אבל לא זאת הנקודה. אפילו במשחקי חוץ אתה מופיע בפני קהל. רק כאן שאתה מנסה לנצח קהל עויין, אבל האדרנלין עדיין זורם.

תומר חרוב 11 ביוני 2011

אני לא מצליח להבין את השאלה. כדי לענות על השאלה הזו צריך לענות על השאלה למה יש בכלל אוהדים ולמה התופעה הזו קיימת.
סבתא שלי פעם שאלה אותי אחרי שהתעבנתי על הספד של יובה: מה איכפת לך מהם בכלל, אתה יושב פה והם שם, רחוקים ממך, מה זה משנה לך בכלל?
והאמת שאין הסבר ללמה זה משנה לי, אין לי מושג למה זה משנה לי, זה הרי שרירותי לגמרי שאני אוהד של קבוצה זו ולא אחרתולכן אין לי גם אפשרות לענות על השאלה שלך. למה צריך אותי? למה צריך את הקבוצות? לך תדע…אולי אהדה זה כמו דה ז'ה וו(השם של הבלוג שלך)- באג במטריקס.

גיא ל 11 ביוני 2011

בלי אוהדים ובלי משמישהו היה מתעניין בקבוצה, לא היו חסויות והבעלים לא היה מרוויח שקל.

צור שפי 11 ביוני 2011

תראה, אפשר גם לשאול אם סופרים צריכים קוראים, קומפוזיטורים מאזינים וכו' וכו'. אנחנו יכולים לקיים דיון פילוסופי אבל תעזוב, חם מדי. מעבר להזדהות הריגשית הטבעית של כל אוהד עם הקבוצה שלו אני יכול להגיד לך בלי להניד עפעף שלפני כמה שנים, בעונה שהתחילה עם לנדאו אח"כ חנין אח"כ פייגנבאום אח"כ אני כבר לא זוכר מי (נדמה לי בשלב מסויים היו לנו יותר מאמנים מנקודות) הפועל נשארה ליגה רק בזכות התמיכה והדחיפה שלנו ביציע. בעונה ההיא לא היינו השחקן ה-12, היינו השחקן בהא הידיעה, היינו הרבה יותר משמעותיים מאלה שהתרוצצו אז על הדשא ולא עשו הרבה. מי שהשאיר את הפועל ליגה באותה עונה זה אנחנו ולא אף אחד אחר.

אלקו 12 ביוני 2011

אנחנו והגול של אוגבונה דקה 53 של המחצית הראשונה נגד ב"ש
איזו עונה מרגשת!

צור שפי 12 ביוני 2011

אכן, אנחנו וזיטו (בסדר הזה).

בלינדר 11 ביוני 2011

אני חושב שחלק מהקוראים פה מבלבל בין אוהדים לצופים.

מאשקה 11 ביוני 2011

שרון ששון כשיחק בהפועל ירושלים אמר אחרי העונה הראשונה:
"למכבי ת"א יש צופים ולהפועל ירושלים כאן יש אוהדים".

בלינדר 12 ביוני 2011

אם הייתי אוהד מכבי בטח הייתי אומר שגם את מתבלבלת בין מה ששרון ששון עשה על הפרקט לבין המילה "שיחק" :)

אלקו 12 ביוני 2011

מועדון כדורגל לא מרוויח מאוהדים, הוא קיים בשבילם. הם הסיבה של המועדון להתקיים.
השאלה היא לא למה המועדון צריך אוהדים אלא למה האוהדים צריכים להיות אוהדים ואת זה כל אוהד יודע בלי שום צורך או יכולת להסביר במילים.
לדעתי אין שום ערך ספורטיבי למשחק ללא קהל, למשל.
וחוץ מזה מה הביא לליברפול שלך את ליגת האלופות באיסטנבול אם לא הקהל?
כניסה של אוליגרכים ובעלי ממון לכדורגל הכניסה איתה כל מיני שיקולים כלכליים שלדעתי לא צריכים להיות קשורים לכדורגל
וכן, תחי הפועל קטמון, אוסישקין וכו'

רפאל 12 ביוני 2011

הקבוצה צריכה את האוהדים כשם שהאנשים צריכים קבוצה או ליגה לאהוד או להתחבר לערכיה, ככל שיהיו שונים מן היסוד בחלוקה לפי ענפים/אזורים.

הכדורגל האירופי ברובו, על יתרונותיו הרבים, עדיין מתנהל בצורה בה הנאמנות וההזדהות עם הקבוצה ומטרותיה קודמים למסגרת בתוכה היא משחקת.
זה טוב למטרות פולחן, אולם לא יעיל במובן התחרותי, ז"א- אם לאנשים יש מספיק שכל להבין שבכלל קיימת בעיה מובנית.

מעשית, אין לאוהד או משקיע פוטנציאלי שפוי שום סיבה להתעניין במועדונים שאינם נמנים על האליטה המצומצמת והקבועה.
החדשות הסבירות הן שהמצב כך בכל אירופה כמעט. זה לא המצאה שלנו.
אבל את ההשלכות אנו רואים לנגד עיננו כל הזמן, בין אם בוחרים להתעלם מהמציאות או לנסות להגן עליה או לייפות אותה באמצעים שקריים.

אני בא מקטמון 12 ביוני 2011

בימים אלה מתרחש ניסוי מעניין בנושא
מצד אחד קבוצה (כמעט) בלי אוהדים – הפועל סאד"ר ירושלים.
מצד שני אוהדים שהקימו קבוצה – הפועל קטמון ירושלים.
שתי הקבוצות חיות זו לצד זו כבר 4 שנים…

אריאל 12 ביוני 2011

אני רוצה לתקן אבחנה שקיימת פה ורבים מהישראלים מאמינים בה – זה שקבוצה אמריקאית עוברת למקום אחר אז הם מפסיקים לאהוד אותה. זה ממש לא נכון – אמריקאים, כמו כל אוהד ספורט, בדרך כלל נשארים נאמנים לקבוצה שהם אהדו בתור ילדים, אפילו אם היא עברה עיר. פגשתי פה אנשים שאוהדים את הסט לואיס ראמס כי כשהם היו ילדים היא היתה בלוס אנג'לס, איפה שהם גדלו, למשל, והרבה מאוד אנשים שעברו עיר ועדיין אוהדים את הקבוצה שהם אהדו כשהם היו ילדים.
צריך גם לזכור שהאהדה האמיתית של האמריקאי נתונה לאלמא-מאטר שלו – קבוצת הקולג' שלו, וזה לא ייתחלף לעולם.

בלינדר 13 ביוני 2011

יותר מזה אריאל, היה לי פרופסור שעדיין אהד את הקליפרס כי הוא גדל בסן דייגו. טוב, הוא היה פרופסור לפילוסופיה. לא ציפיתי ממנו למשהו אחר.

בני תבורי 13 ביוני 2011

אריאל,
ידעתי לגבי האהדה לקבוצת הקולג', לא ידעתי לגבי הנאמנות לגבי קבוצת הילדות.

הגולנצ'יק 13 ביוני 2011

"לפני המשחק הרגשנו באמת שהלחץ על מכבי ואנחנו נגיע כאנדרדוג ונשחק יותר חופשי, היינו במצב מנטאלי מצויין, היינו מוכנים במאה אחוז.
ברגע שעלינו במדרגות לכיוון המגרש, שם הכל השתנה, זה היה כמו להיכנס ללוע הר געש, ולהגיד את האמת – שם, באותו רגע במדרגות, פראטו אמר לי שמפה אנחנו לא נצא בחיים. אבל אמרתי לו שתמיד זה ככה ואחרי כמה דקות זה עובר. כאשר הגיע שלב הצגת השחקנים והציגו אותנו היה מן הדף שכזה של שריקות בוז. אף פעם לא שמעתי כזה דבר, הרגליים שלנו רעדו, ממש ככה. זה מצב בלתי ייאמן, אף פעם לא חשבתי שקהל יכול כל כך להשפיע אבל העסק נגמר עוד לפני שהוא התחיל. שם התחלתי להפנים כי מה שאמר לי פראטו היה אולי נכון וכאשר התחיל המשחק הכל התפוצץ לנו בפנים. רפשה, בפסק הזמן הראשון, כבר אמר שלא באנו להיות שטיח של מכבי, אבל גם הוא הבין את זה. זה היה פסק זמן משונה, כאילו כולנו הבנו שפה לא ננצח. במחצית כבר רצינו להיות במטוס, לעוף כמה שיותר מהר. הרגשנו כמו כלי שעשוע של מכבי והקהל שלה."

דובי מילר 15 ביוני 2011

מתי דינמו מסחה משחקים ?
אני אוהד שרוף…

בני תבורי 15 ביוני 2011

גם אני דובי, נדמה לי שמתישהו במהלך יולי בשוני.

yoffer 17 ביוני 2011

אוהדים מתחלקים לשתי קבוצות, אוהדי הכורסא ואוהדי המגרש.
את אוהדי המגרש פוגשים גם בבית, צורחים מקללים וגורסים כל מה שמתקרב אליהם בהישג יד. אוהדי המגרש זה הקול הכוח שדוחף את השחקנים כמו הגלדיאטורים מרומא העתיקה.
אוהדי הכורסא הם המתונים, אלה שקוראים ומנתחים כל היום סטטסטיקות ופרשנויות, גם אצלם יש את התשוקה(ולפעמים יותר גדולה) גם הם מתלהבים ומתבאסים במקרים קיצוניים.

שתי קבוצות האוהדים נחוצות בגלל אף ואחת הסיבות שהזכירו כאן לפניי, ההצעה שלי היא שכל קיצון ינסה להגיע יותר לאמצע המשוואה…
שאוהדי המגרש יתמתנו קצת, לא יגדפו אלא יעודדו, לא ישירו שירי נאצה אלא שירי אהדה.
לעומתם אוהדי הכורסא "המלומדים" יכולים מדי פעם להוציא את הראש מהבועה, לראות משחק חי ובועט, להראות רגשות ואמוציות ולא רק לתת עצות.
אבל הכי חשוב ששני הצדדים לא יאבדו את התשוקה והאהבה, ולכן חשובה האהדה!
כי ברגע הזה, ביום אחרית הימים האהדה תהפך לטהורה!

בני תבורי 17 ביוני 2011

אכן חזון אחרית הימים. הייתי שמח להיות שם.

Comments closed