תנו לי להיות מאמן הנבחרת ואנחנו במונדיאל. טוב, לא במונדיאל, ביורו. טוב, לא מאמן, הממונה על סדר היום בכל מה שלא קשור לכדורגל.
למה? כי אני חושב שהבנתי למה אנחנו לא נמצאים היכן ששוכנים החלומות שלנו. זה לא בגלל שאנחנו לא יודעים לשחק כדורגל, זה בגלל שאנחנו הופכים את שחקני הנבחרת למה שהם לא צריכים להיות.
"כו-או-אול-בא-ל-בב-פ-אה-ני-אי-מה…"
*
במשחק הראשון בחיי שראיתי את נבחרת ישראל live, היא קרעה את אנגליה הצעירה 0:4, למרות שופט אנגלי. חודורוב היה בשער, נחום סטלמך הקפיטן, רפי לוי תקע שני גולים, שייע גלזר אחד ואברהם מנצ'ל גם כן אחד. המאמן היה הגוי גיולה מנדי. הייתי בן שבע.
פיפ"א האנטישמים, בכלל לא הכירו במשחק.
"נפש-יהו-די-הוהו-מיהי-יה."
*
בשבוע שעבר שיחקה נבחרת ישראל נגד אוקראינה והפסידה 2:0. לא תוצאה בלתי סבירה. שני הגולים הגיעו ממצבים שבדיוק מהם הורה המאמן גוטמן, אחד שאני די מחזיק ממנו כמי שבקי במקצועו, לשחקנים להימנע מהם.
"וול-פא-א-תה-אי-מז-רח-קאה-דיאי-מה…"
*
חשבתי על ההבדל בין הנבחרות. הישראלית של אז וזו של היום. אם נוציא מהמשוואה את הדביקות הנוסטלגית, אני לא משוכנע שזו של היום מוכשרת פחות. זה לא שלא יודעים לשחק כדורגל בארץ, רק שכשרואים אותם על המגרש, מבינים שמה שדפוק שם בכלל לא קשור לכדורגל.
"ע-אין-ל-צי-יון-צואו-פיאי-יה."
*
מתוך פקודת יום של מפקד פלוגת התעמולה של הארמיה השישית:
"על כל היהודונים המתגוררים בקייב וסביבותיה להתייצב בשעה 8:00 בבוקר יום שני 29 בספטמבר 1941 בפינת הרחובות מלניקובסקי ודוחטורוב (על יד בית הקברות). עליהם לקחת עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך, בגדים חמים, לבוש תחתון וכדומה.
כל יהודון שלא יבצע הוראה זו וימצא במקום אחר כלשהו יירה".
ביום שאחרי מתן הפקודה, בצהרים, רצחו אותם.
שישים ושתיים שנים מאוחר יותר, יום לפני המשחק, לקחו את השחקנים לבאבי יאר. השחקנים שלנו עמדו שם, במקום הנורא ההוא ונציג הקהילה היהודית במקום סיפר להם את הסיפור על הטבח. שידעו. ועם זה רצו שהקישור יסגור מתפרצות.
"עוד-לא-אב-דה-תיק-ווה-תה-אה-נו…"
*
אז זהו, למשחק נגד אוקראינה, משחק אימון ידידותי באופן מיוחד, עלתה נבחרת ישראל עם משקולות על הרגלים. ככה זה כשהראש שלך מלא בתמונות זוועה והלב לא מסוגל להתמודד גם עם זה וגם עם מטלות פשוטות בכדורגל, כמו למשל לסגור טוב באמצע ולשחק משוחרר.
"ה-תי-קווה-בת-שנות-אל-פה-אה-אים…"
*
ונשאלת השאלה למה זה טוב. למי זה עוזר. זה לא רק שביקור במחנות השמדה ואתרי טבח לא יכול לעורר מוטיבציה חיובית, זה גם מנציח אותך כקרבן-עד ומונע כל אפשרות שההכנה הנפשית של כל שחקן למשחק תכלול גם מחשבה חיובית שלמיטב הבנתי נדרשת לפני משחק.
זה אומר שאחד עשר שחקנים עלו למגרש בידיעה שצריכים לנצח כי העולם כולו נגדנו. בפועל, זה לעלות למשחק כדורגל עם מועקה נוראית וידיעה כי אתה, השחקן עם החנוכייה וענפי הזית על החזה, לא סתם שוער או חלוץ, אתה המאבטח האישי וסוגר החשבונות של כל עם ישראל. אם לא אתה, הלך עלינו.
"לי-יות-עם-חו-פשי-בא-אה-אה-אר-צא-אנו…"
*
זו לא המצאה של גוטמן ואפילו לא של לוזון. כבר שנים, מאז קום המדינה בעצם, נשלחות משלחות רשמיות ישראליות לבקר במקומות הכי איומים בהיסטוריה שלנו. אסור לשכוח את ההיסטוריה אבל צריך להשתמש בה בשכל. כאילו, איזו השפעה חיובית למשל, יכולה להיות לטבח באבי יאר על בירם כיאל או יוסי בניון?
זה לא חדש, ביקורים כאלה מתקיימים לפחות כמספר שנות קיומה של המדינה. התקיימו מאז שישה עשר מונדיאלים ולמרות זאת השתתפנו רק באחד. גם ארבעה עשר טורנירי אליפות אירופה חלפו להם ללא נוכחותנו. אז אולי זה פשוט לא עוזר?
אילו אני אחראי על סדר היום של הנבחרת, במקום באבי יאר אני לוקח אותם למקום בו כתב איסאק דונייבסקי את המוזיקה לסרט "החבר'ה העליזים" שזיכתה אותו בפרסים, במקום אושוויץ אני לוקח אותם לשמוע את ז'ורז' מוסטקי שר את "את חירותי", במקום את יומנה של אנה פרנק אני מקריא להם קטעים מתוך "השמים בתוכי" של אתי הילסום.
אחרי ארוחת הערב אני מקרין להם קטעים נבחרים של פיט סאמפראס וג'וני וויסמילר ואחרי כיבוי אורות אני מרשה להם להירדם עם פרקים ממשמר המפרץ בהם מופיעה ג'סמין בלית'. במצבי קיצון אני מספר להם על ביניומין סיגל.
ובעזרת השם ננצח.
"א-רץ-צי-יון-ירו-שה-לה-אה-אים."
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
87 Comments
היי בני בגדול אנן מסכים איתך.
זה לא המקום. את האוקריינים הייתי שולח
דרך אגב אפשר גם בעברית את את חרותי חווה שרה את סה יפה מאוד.
למשהו אחר לגמרי. גם בעיר אפרורית
באנגליה צריכים לתת להולכים רק אז אולי נצליח.פ
מסכים עם כל מילה.
כן, בגלל הביקור בבאבי-יאר כיאל איבד כדור.
נו באמת.
זה נכון שבגדול לא צריך יותר מדי לדחוף את ההיסטוריה העגומה שלנו לספורט, אבל אין קשר בין זה ליכולת או לתוצאות.
ודרך אגב, גם נבחרות אחרות עשו את זה. בזמן היורו בפולין
ואוקראינה, נבחרות איטליה, הולנד ואנגליה ביקרו באושוויץ.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4239199,00.html
יש הבדל גדול. בישראל מצפים מהם לנצח כאילו שניצחון ישפר את מצב הרוח היהודית שנפלה בזמן השואה או משהו כזה. כאילו שהניצחון יועיל לעם היהודי מעבר לספורט. במקומות אחרים פשוט מנצלים את הזמן כדי לגבש אותם בביקורים באתרים היסטוריים (גם אם הם טרגיים).
כן, ממש ציפו מהם לנצח את אוקראינה כדי לנקום את באבי יאר.
אף אחד פה לא התעניין במיוחד במשחק הזה בכלל, בטח לא חשבו
על ההיסטוריה.
לא אמרתי לנצח כדי לנקום. אבל כן הפכו את הספורט לדרך לתרום לציונות, כאילו להיות קשר נבחרת זו שליחות לאומית.
סתם אחד,
עזוב, חבל על המאמצים שלך. לא תשכנע אותי שאתה ממש לא יורד לסוף דעתי.
לאן נעלמה האות כ' ?
אני מניח שרצית לכתוב "לא תשכנע אותי כשאתה ממש".
ולעצם העניין, אולי לא הבנתי נכון, אבל איך עוד אפשר להבין את
הפיסקה:
"אז זהו, למשחק נגד אוקראינה, משחק אימון ידידותי באופן מיוחד, עלתה נבחרת ישראל עם משקולות על הרגלים. ככה זה כשהראש שלך מלא בתמונות זוועה והלב לא מסוגל להתמודד גם עם זה וגם עם מטלות פשוטות בכדורגל, כמו למשל לסגור טוב באמצע ולשחק משוחרר."
מאשר כקורלציה בין תוצאות לבין הביקורים?
וכמו שכתבתי קודם, אני מסכים שלא צריך לדחוף יותר מדי את ההיסטוריה שלנו לתוך הספורט, אבל אני לא חושב שזה באמת משפיע על השחקנים בצורה כזו.
סתם,
ה כ' לא נחוצה בדיוק כמו חלק מהביקורים באתרי השמדה, יש לנו מה למכור גם בלי שנרגיש את שערות העורף סומרות.
כמה שאני מסכים עם האמור. אין שום קשר בין כדורגל טוב להיסטוריה יהודית, ומה אמורים להרגיש ראדי וכיאל? שהם שם בטעות?
קראתי ראיון, אני לא זוכר עם מי, שבמכבי של השנה האחרונה לא ניסו להשתמש בציונות כמוטיבטור. מתברר שאפשר להחזיק טוב מאוד גם ככה.
למרות שבברצלונה השתמשו בפוליטיקה ובסבל הקטאלוני ושם זה גם הצליח.
אתה מערבב פה 2 נושאים.
זה שאין רשר ישיר בין כדורגל להסטוריה של העם היהודי זה נכון ולגיטימי גם להגיד את זה.
אבל מה הקשר לראדי וכיאל? סוגיית הלא יהודים (שגם נאתכו נכלל בהם) זה לא קשור בכלל לנושא. אם הוחלט שהנבחרת מבקרת במקום מסויים כנבחרת כולם צריכים להגיע ולהביע הזדהות ללא יוצא דופן. שבלב יחשבו מה שהם רוצים אבל שיציגו עמדה אחידה מבחוץ והיו פוליטיקלי קורטים און ואוף דה רקורד.
כמו שאם נבחרת גרמניה תבקר במקום כלשהו שקשור להסטוריה של העם הגרמני, ומישהו יטען שמה אוזיל או חדירה או גומז אמורים להרגיש? הרי עד לפני 30 שנה ההורים שלהם לא היו שם וכו'.
בקיצור, טענות מוזרות שמשום מה נשמעות רק במדינה שלנו.
כנראה שאני ואתה רואים בביקור הזה משהו אחר. אין פסול בביקורים באתרים היסטוריים, רק שבישראל ההיסטוריה הקשה של העם היהודי אמורה לשמש כמעורר מוטיבציה חשוב, בגרמניה זה לא יהיה ככה לא משנה איפה יבקרו.
כשמחפשים מוטיבציה בדברים שלא קשורים לכדורגל מסתבכים סתם.
זו כבר שאלה אחרת.
האם ביקורים במקומות הסטורים מעוררים משהו אצל בנאדם? זו שאלה טובה.
לדעתי זה בעיקר תלוי בבנאדם עצמו, אם תיקח אנשים שהסטוריה וסיפור אנושי ועצוב או סיפור גבורה או משהו עם מסר מדבר אליהם, כנראה שזה ישפיע. אבל אנשים שהשכל שלהם נמצא ברגליים (כמו שסבתא שלי נהגה לומר בצעירותי בתגובה לכך שאמרתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול) נראה לי שהם פחות יצליחו להתחבר לסיטואציה, לשאוב ולנצל ממנה את הכוח המוטיבציוני שהיא יכולה לתת.
וזה כבר לא משנה אם אתה יהודי נוצרי או ערבי או מאיזה עדה אתה. שחקנים (בהחלט לא כולם) שעם כל הכבוד למה שהם עושים על המגרש לא הייתי מכנה אותם אנשי ספר או אנשי שיחה, מה להם ולסיפורי פוגרומים, פרטיזנים, הקרב על תל-חי או מצדה?
כנ"ל גם שחקני כדורגל גרמנים.
ולהיפך, אם שחקן ישראלי עם קצת שכל בקודקוד יראה לדוגמא את הסרט לב אמיץ וינסה לקבל ממנו מוטיבציה אני לא רואה סיבה שזה לא יקרה, גם אם הוא לא ממוצא סקוטי.
לכן לא הבנתי את האמירה הראשונית שלך לגבי ראדי וכיאל. אם יש להם ראש על הכתפיים הם מסוגלים לקבל השראה מסיפורים כאלה ואחרים כמו כל בנאדם אחר. כמובן בתלות ישירה לסיפור עצמו ולאיכויותיו.
הייתי מעדיף לא לקבל השראה מסרטים בכיכובו של מל גיבסון.
בני, אני לא מסכים איתך. אין כל רע להוסיף תכנים היסטוריים-חינוכיים למסעות הנבחרת, בלי כל קשר כלל לכדורגל.
אם משלם המיסים כבר מימן את הטיסה והמלון, לא יזיק שעוד כמה בחורים צעירים ילמדו עוד משהו על העם שלהם או על העם שהם חייבים לצידו.
ד"א, המילה אשר מסיימת את ההימנון הלאומי היא "וירושלים".
מתן,
בוודאי שאין רע בלהוסיף תכנים היסטוריים חינוכיים למסעות הנבחרת בלי כל קשר לכדורגל, ובדיוק בשביל זה הצעתי את החלופות.
זה מביך לראות איך התקשורת עיוורת בכל מה שקשור להבחרת ישראל בכדורגל.
הנבחרת החובבנית הזאת שלא מעניינת איש במדינה מקבלת סיקור מוגזם כמו של של ענף מוביל לכל דבר כי יש מושחתים בתקשורת שמנצלים את העבודה שלהם כדי ליחצ'ן את הכדורגל ללא שום תנאים.
אם הכדורגל שלנו היה מקבל ב בתקשורת יחס של ענף זניח כמו הוקי שדה אף אחד לא היה מתרגש או שם לב לכך משום שאנשים היו מבינים שאין שום סיבה שענף קטן וכושל כמו כדורגל יקבל חשיפה מוגזמת .
החלק הראשון לא נכון, והחלק השני לא יהיה.
וברצינות, זה שהנבחרת נראית כמו קבוצת דייגים חובבנית (או לפחות בדרך לשם) עם זה אי אפשר להתווכח.
אבל זה שהיא לא מעניית אף אחד, זה באמת לא נכון.
עד כמה שהענף מנוהל בצורה חובבנית והרמה גם לא משהו, זה עדיין הענף שמעניין הכי הרבה אוהדי ספורט במדינה ובעולם. מכאן נובע הסיקור המוגזם והמגמתי לטענתך.
אני מבטיח לך שביום שיראו שסיקורים על הוקי קרח מוכרים יותר עיתונים (היום זה כבר נספר בכניסותלייקיםסאבסקרייברס) מאשר כדורגל זו תהיה המגמה בארץ והכדורגל אכן יוכרז כענף זניח.
יפה שתמיד יהיה מישהו חדש שייקח ללב את התגובות ההזויות של ג'וני הטרול…
מסכים ולא מסכים.
אין קשר בין נבחרת ההתאחדות לכדורגל בישראל ובין באבי יאר, אושוויץ ודומותיהן. שיקחו אותם למסע ג'יפים אם הם רוצים לגבש רוח צוות, לא לבתי קברות או קברי צדיקים או בתי כנסת עומדים או הרוסים או ווטאבר.
אבל גם אין קשר בין התוצאות לבין זה. שחקן ישראלי שעולה לשחק לא מאבד את הרגליים באזור השער שלו ולא יודע למנוע כדורים חופשיים או מצבים נייחים בגלל שהלב שלו עמוס בזכרונות של אלפיים שנות אנטישמיות, אלא כי הוא עמוס ב25 שנות חרטוט. שחקן ישראלי לא יודע להגן כי בילדים שלחו אותו להיות חלוץ כי אבא שלו צעק על המאמן שהבן שלו לא יהיה קשר הגנתי, ובנוער עשו אותו חלוץ כי המאמן רצה אליפות ליגה ב' נערים ג', ובמועדון עשו אותו קשר ימני נסוג כי המאמן בדיוק ראה מצגת על שיטת האימון של ואן חאל בברצלונה, וממילא לרדת להגנה בארץ לא עושים בריצה אלא בהליכה כי גם הצד השני מתקיף בהליכה ומקסימום אם הם יתחילו לרוץ מישהו יעשה עבירה על המוביל כדור ועד שהם יפסיקו לריב עם השופט ולפנות את השחקן שעושה כאילו שברו לו את שתי הרגליים, כולם ירדו לחצי שלהם.
זה מזכיר לי סיפור על איזה מאמן שהגיע לביקור בארץ ורצה להדגים מצב של הגבהה לרחבה, וגילה להפתעתו שאף אחד מהשחקנים (הפועל חיפה, כמדומני) לא יודע להגביה לרחבה מאזור הקרן כי זה משהו שמלמדים בנוער ולא בבוגרים וכאמור המאמנים בגילאים האלה עסוקים בלשים את כל השחקנים שלהם בחוד כדי להבקיע 10 גולים במשחק, לא בהקניית יסודות וטכניקה וחארטות כאלה.
לא צריך לחפש את הסיבות לכשלון המתמשך בביקורים בבתי קברות ואתרי זיכרון. הסיבה מצוייה לנו מול העיניים. כשמתעסקים בקבוצות ילדים, נוער, וצעירים (ע"ע היורו האחרון) כאילו היו קבוצות בוגרים במבחן התוצאה בלבד, מקבלים שחקנים שלא מסוגלים לסגור התקפה, ליצר לחץ על מובילי כדור ולשחרר כדור מהר כדי להעביר את הלחץ לצד השני.
לא מסכים עם בני, "לא נשכח ולא נסלח"
מכבי אלקטרה,
קרא שוב, לא הצעתי לשכוח, להפך. צריך לזכור וצריך לחנך שלא יקרו עוד מקרים כאלה לאף אדם באף מקום בעולם. אבל צריך לזכור שהתקומה שלנו כאן לא מורכבת רק ממעשי זוועה שהופנו נגדנו. את הארץ הזאת בנו היהודים שמעולם לא עזבו אותה לגלות, הביל"ויים, בני העליות הראשונה השנייה והשלישית שהגיעו עוד לפני עליית הנאצים לשלטון, לא רק ניצולי השואה שבאו אחר כך.
בני, אבל את מה שעשו הבילוים צריך להראות בארץ, ואכן ראוי שיקחו אותם גם לשם. את באבי יאר אפשר לראות רק באוקרינה, לכן זה לא שקול. וכמו שכתבתי, נכון היה להגיע לבאבי יאר אחרי המשחק ולא לפניו, למרות שאני לא בטוח שהיה קשר בין הרמה לבין הביקור, זה להקל על השחקינים ולפתור אותם בקלות מהרמה הנמוכה שהציגו.
אין לי בעיה שישמעו את את חירותי, יראו את החברה העליזים והשד יודע מה עוד.
אין לי גם בעיה שכל נבחרות ישראל יפסידו בצורה משפילה כל משחק בין לאומי.
אם זה המחיר שצריך לשלם כדי שכל יהודי יבקר בבאבי יאר – סבבה.
מי הם ההולכים בכותרת – נציגי המדינה בתחרויות בינלאומיות או קורבנות השואה?
אם זה הראשונים-אל תניחו להם
אם זה האחרונים – שהם לא יניחו לכם.
יש גבול לשלמונים שאנחנו ממשיכים לתת לגויים אחרי ששחטו אותנו.
גם שמעתי שפתחו מסעדה ליד אושוויץ מה רע? למה לא להמשיך לסחוט את היהודונים.
באבא,
ההולכים הם אלה שצריך לזכור. הנשארים הם אלה שמהם צריך לקבל השראה. נבחרת כדורגל לפני משחק צריכה השראה שמקורה במעשה נאצל, לא הלם שמקורו במעשה זוועה. חינוך למצוינות לא חייב להתחיל בטרגדיה.
אם החינוך שלהם למצויינות מתחיל רק עכשיו אז זו הטרגדיה.
סליחה באבא, מתי חשבת שזה מתחיל, בשירות הצבאי המשמעותי שהם עושים? בבתי הספר לכדורגל של הברקוביצ'ים והשרפים למיניהם?, בליגות הנוער עם האבות הגזעניים?
נו…
ואתה מצפה שעכשיו מה שיעשה את ההבדל זה להראות להם את וודי אלן ולא את באבי יאר? על מה אנחנו מדברים פה?
החינוך למצויינות כבר לא יקרה. לפחות שידעו מה זה באבי יאר.
באבא,
שיחה עם סטף ורטהיימר או עם גיל שוויד עשויה ליצור מוטיבציה גבוהה יותר מאשר דקה דומיה במקום בו רצחו אנשים. זה לא אומר כמובן שלא צריך להגיע גם למקומות כאלה, אבל לא כברירת מחדל.
שיחה עם גיל שוויד תתן מוטיבציה לנצל את כל מי שמסבביבך, ומי שלא מוכן שתנצל אותו אתה זורק אותו. ממש לא היתי רוצה שיפגשו אותו. את סטף ודאי שכן.
בני – לא נראה לי שאנחנו מתקשרים. מבחינתך הביקור בבאבי יאר נבחן רק במידת ההשפעה שלו על הצלחת הנבחרת. מבחינתי עצם הביקור באתר עצמו חשוב הרבה יותר מהצלחת הנבחרת או ממצוינותם או מידת המוטיבציה של בחורינו.
באבא,
לא נכון, הביקור בבאבי יאר ראוי מכל בחינה, אני תומך בביקורים כאלה, אבל נגד ההתנייה הפבלובית לקחת כל משלחת ישראלית למקומות בהם הרגו בנו במקום לשלב עם מקומות בהם נוצרה התרומה הייחודית שלנו למין האנושי ולעולם כולו. כך גם הגרירה האוטומטית של כל אורח רשמי ליד ושם במקום ללהבי ישכר למשל, אם כי אני מבין שזה טקס מקובל בכל העולם להביא אורחים לאתרי הנצחה.
ואולי, רק אולי, התכנים החינוכיים הללו מעוררים קצת חמלה אנושית:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4418654,00.html
+1
בדיוק על זה חשבתי כשקראתי את הפוסט,
זה עשה אותי הרבה יותר גאה בנבחרת מאשר הייתי גם אם היינו מנצחים 0-4.
מצד אחד מקום לגאווה.
מצד שני, האוקראינים כל כך רגילים לגשמים האלו, שהם פשוט לא יחסו לזה חשיבות. אם זה לא מפריע להם איך יפריע לילדים.
ועכשיו יותר ברצינות, אכן כבוד ומראה על דרך ארץ, חשוב בהרבה מכדורגל. דווקא זה נותן תקוה שיש סיכוי שיהיה גם כדורגל פעם.
דווקא הכתבה הזו בווינט מצביעה על חולי לדעתי. "ניצחון הרוח הישראלית"? "זו גאווה לאומית"? אפשר אולי פעם לא לעשות אפוס מכל דבר טריוויאלי?
למי אכפת מהכתבה. תסתכל על מה שהשחקנים שלנו עשו! זה שווה יותר מהעפלה לכל טורניר.
מה הם עשו? את מה שכל אדם בר דעת אמור לעשות?
בדיוק.
הם אלו שעשו את מה שכל אדם בר דעת צריך לעשות.
נו, וזה לא קצת עצוב שהעובדה שהם פשוט עשו את מה שמצופה מהם לעשות זוכה לכיסוי תיקשורתי כאילו הם מצאו תרופה לסרטן?
לא.
זה עצוב אסף. זה אומר שמה שאמור להיות טריוויאלי הוא בעצם לא טריוויאלי.
אמיר, אם 50% מהשחקנים על המגרש לא עשו זאת, כנראה שמה שטריוויאלי לך ולי לא טרוויאלי לכולם. על כן, ראוי לשבח את שחקני נבחרת ישראל על כך.
מתן, הלוגיקה שלי היא שצריך לבקר את השחקנים האוקראינים על זה שהם לא עזרו לילדים. לא צריך לפאר את השחקנים הישראלים ולהציג את זה כאילו הם הצילו פעוטות משיני האריה.
אמיר, העובדה שצריך לבקר אותם לא פוסל את העובדה שצריך לומר שהנבחרת שלנו נהגה כראוי. גם אם זה אמור להיות ברור, זא עדין ראוי ואפשר לציין זאתץ אתה יודע, אנחנו נוהגים לבקר אותם על כל פסיק, ובצדק, אבל אם אתה רוצה להשיג משהו חובה לתת גם משוב חיובי. בכול תעודה יש סעיף התנהגות, ולילדים כתוב התנהג כראוי. למה לכתוב, הרי זה המצב המובן, בו נכתוב רק את החריגים אשר מתנהגים לא כראוי. לפרגן זו בעייה, קל לבקר. כשמשהו עושה דבר טוב, גם אם הוא הנורמה, צריך לפרגן ולומר זאת. כשיהיו לך ילדים, תדע שזה מאוד חשוב, ואם יש לך ילדים, חשוב שתדע זאת על כמה וכמה.
יש לי שלושה. תודה על העיצה.
אמיר.
בדיוק.
בני,
מסכים בגדול למה שכתבת ולמרות זאת מתנגד לכתוב נחרצות!!!
בו נסביר את הסתירה. אין לקשור בין ביקור בבאבי יאר, או בבית אנה פראנק למשחק נבחרת אך חובה לנצל כל משחק כזה לביקור במקומות אלו. זה בכלל לא קשור אם מי משחק, יהודי, דרוזי, מוסלמי או נוצרי, ערבי או צ'רקסי (כן, עשיתי סלט בין דתות ואומות, כי זה לא משנה). הביקור חייב להתקיים כדי שגם הם ילמדו, יראו ויפנימו. אני על הדרך, חושב שאם משחקים ברומה, אז חשוב להגיע לואתיקן או לקוליסאום, כמו שברצלונה הלכה לבקר בכותל כמקום קדוש ליהודים, אפשר שיהודים יבקרו בותיקאן. העיניין הוא, שאת הסיורים האלו חובה לבצע, אך רצוי אחרי המשחק ולא לפניו, כדי לא לקשור בין המשחק עצמו לאירוע התרבותי/חינוכי/מורשתי. לפני המשחק קח אותם לשמוע ג'אז טוב, לראות סרט איכותי, לראות את הבוסטון אוכלים את הליקרס על שלל כוכביה ואת הליקרס נוקמים במשחק הבא. באופן זה הם גם יבקרו בבאבי יאר וגם לא יקשרו זאת למשחק.
"!I agree with you one hundred percent, but you are wrong"
טומי סמית' (עם Y).
שייבקרו במקומות האלו אחרי המשחק.
אה, שכחתי, אי אפשר – יש השקת כפכפים בוויסקי א גוגו
השני סנט המאוד לא פופולרים שלי: אף אחד לא צריך לבקר בבאבי יאר, וגם לא באושוויץ, לא שחקני הנבחרת לא תלמידי בית ספר, מספיק כבר אם הפורנוגרפיה של המוות, בתור מי שאת רוב חופשותיו מבלה במרכז מזרח ארופה, סעו לקזימייז, לרובע היהודי בפראג, לשטאטלים שפזורים בכל פינה, לוילנה, לאומן, שילמדו קצת על התרבות והחיים היהודים שהיו בכל המקומות האלו, על סצנת הספורט היהודי המופלאה של קרקוב וכו… זה היה הריכוז היהודי הגדול בהיסטוריה. וכולם נוטים לשכוח את זה, מה זה לכל הרוחות משנה איך רצחו אותם. ועם רוצים להתמקד בהשמדה, סעו לגרמניה לנירנברג(המוזיאון לתולדות המפלגה הנאצית שיד ושם זה גן ילדים לעומתו), לדכאו ולברלין, שם אפשר לנסות להבין את המקור והסיבות.
די לביקורים בנורמנדי !
די לביקורים בארלינגטון !
די לביקורים בתל מאמאייב !
די לביקורים בשדות הקטל בקמבודיה !
זאת פורנוגרפיה של מוות !!
הנה 2 הסנט הפופולריים של: אפשר ליישם את מה שהצעת וגם נסיעות לאתר ההשמדה. זה לא סותר אחד את השני.
אסף מצטער אותי לא מעניין באיזו דרך רצחו את הדודים של הסבים שלי אם בגזים או בכדור בראש, הרבה יותר חשוב לי איך הם חיו והתרבות שלהם ההתעסקות האובססיבית באושוויץ והטקסים הבלתי נגמרים אכן גובלים בפורנוגרפיה, וההבדל מכל המקומות שאמרת ששם מדובר בשדות קרב שברור שהדבר שהכי מכבד את החללים זה לבקר שם, ה.
אושוויץ הוא שדה מוות.
כך גם ארלינגטון ושדות הקטל בקמבודיה.
חשוב לדעת איך אנשים נרצחו, בכדי שזה לא יקרה שנית.
והעובדה שדברים דומים קרו ברואנדה, וקורים בזעיר אנפין בסוריה, זאת בושה לאנושות ולאו"ם שמו"ם.
אולי לא פופולארי, אבל מאוד מסכים אתך לגמרי. אין לי בעיה עם ביקור במחנות השמדה, זה חלק איום בהיסטוריה שלנו ואסור שיישכח. אבל להפוך את ביקורי המוות והאסונות למקומות היחידים כדי לעורר השראה, זו טעות גדולה מאוד. צריך לדעת לשלב את כל מרכיבי האתוס היהודי והם לא כוללים רק מוות.
בני, מסכים עם הרעיון. לא צריך להעמיס מועקות ומשקולות מנטליים על השחקנים. אבל אני חושב שבסופו של דבר זה תירוץ נוח מדי להיאחז בו, כדי לכפר על חוסר המקצוענות והמקצועיות שלנו מול האירופים. אז סימפל אז ת'את.
כבר יומיים אני חושב על הפוסט,
ולא יודע מה אני מרגיש לגביו.
האם ההיסטוריה שלנו צריכה להיות נגישה רק כחלק מתהליך התבוננות עמוק, עם תמיכה מקצועית לעיכול.
אולי לנצל כל הזדמנות כדי לחשוף כמה שיותר אנשים לזה וכך כל משלחת שעוברת ליד מקום בו נרצח יהודי בשל יהדותו צריכה להדליק נר זיכרון.
האם ניצחון ספורטיבי על נבחרת זרה הוא נקמה בגויים, ברור שלא, די ברור לי שדבר אחד צריך לנתק והוא הקשר בין ספורט ונקמה היסטורית לאירועים היסטוריים.
שום ניצחון ספורטיבי, לא משפר את היחס לאירועי העבר.
יותר מכך בעבר היה נהוג בהיתקלויות לספור הרוגים והיו אלו (בעיקר פוליטיקאים) שתוצאה של 4:1 לטובתנו הייתה תוצאה טובה עבורם.
כמי שמלווה משפחות של חברים חלקם כבר 17 שנה זה נראה הזוי יותר ויותר ככל שאני מתבגר והזמן עובר.
אני מבין שהניחו להולכים בא קצת כדי לתת להם כבוד, ולא לצפות שהמאבק ההיסטורי יכנס לסבב נוסף במפגש הספורט בו ניתן יהיה לנקום את מותם.
אני מבין שהכוונה לתת לאנשים ההולכים את הזיכרון הראוי להם, ולהפוך את המפגש החד ממדי הזה לקצת יותר עמוק ואיכותי ולא "על הדרך לאושוויץ".
שלו,
אם אני צריך להכיל את כל רוח הפוסט בכמה מילים אני אומר כך: אתוס של עם מורכב מעצב וגאווה. האתוס היהודי לא כולל רק מוות כצאן לטבח או כגיבורי מלחמה, יש בו מרכיבים של מצוינות בכל תחומי החיים. להפוך את החלק של המוות לברירת מחדל זו טעות. צריך לשלב בין השניים.
זה לא עניין של ימין ושמאל ולא דתיים מול חילונים. זה עניין של העדפה אוטומטית של החלק האיום והכואב באתוס שלנו על פני החלק היצירתי והתורם. לקחת ישראלים לראות היכן ואיך רצחו אותנו מבלי להראות להם היכן נוצרה התרומה המשמעותית שלנו לקדמה למדע ולאומנות של כלל המין האנושי, זו טעות שמקדשת את החידלון על פני המעש והגאווה. יש עצב נורא במוות אבל יש תקומה גדולה במחקרים מדעיים, ספרות, מוזיקה וקולנוע. אני רוצה לחנך לאור שילוב בין השניים.
מעבר לכך, העיסוק במוות מקדש אצלנו ערכים לא נכונים ומהווה בסיס לתחושת קרבן נצחית שתוקעת אותנו מדינית. במקום לבנות מדינה ערכית לאורם של הזיכרונות, אנחנו מקדשים אותם כתירוץ לחוסר מעש מדיני, להעדפה של אינטרסים צרים של קבוצות קטנות והפיכה של ישראל למדינה שמאוד מאוד קשה לחיות בה.
בני,
אם אתה מצפה ששחקני נבחרת ישראל בכדורגל יכילו את שלום עליכם, י. ל. פרץ או אלברט איינשטיין, אתה מגזים. זה יגרום להם לשיעמום חסר משמעות, ביזבוז זמן ועיינים מזוגגות. באבי יאר הוא כן, משהו בעל משמעות שאיתו הם יכולים להזדהות. נכון שזה נשמע רדוד, אבל לצערי ככה זה.
למה התרומה שלנו לעולם רלוונטית? למה היצירה שלנו רלוונטית? האם חברות פחות יצירתיות ראויות להשמדה?
אני מסכים עם האמירה העקרונית. אבל אני לא חושב שיש סתירה. אני מאוד מנסה להעביר בבית את המסר שהנצחון הגדול ביותר על הנאצים הוא בעצם זה שאנחנו חיים, יוצרים, אוהבים ושמחים.
אלא שאם ניקח אנלוגיה מעולם הכדורגל זה כבר ניצחון של ז'וגו בוניטו. אני לא בטוח שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לוותר על הסגירה בהגנה. בשביל זה צריך את אאושוויץ.
כי אם היצירה והתרומה שלנו רלוונטית היא אולי רלוונטית מכיוון ששונאים אותנו לא למרות היצירה והתרומה שלנו אלא בגלל היצירה והתרומה שלנו. כי אחרי הכל שורש היצירתיות היא לערער על הסדר הקיים וזה יוצר אנטגוניזם.
אם אנחנו רוצים ליצור אנחנו צריכים את לזכור את אאושוויץ.
באבא,
אם אנחנו מסכימים ששחקני הנבחרת צריכים להגיע למשחק גם עם מטען ערכי בנוסף לזו'גו בוניטו, אז נדרש שילוב של הרגו אותנו, עם המצאנו, תרמנו, פיתחנו.
טקסט מבריק בני.
שני הסנט שלי מתחברים לישראל במשחקים האולימפיים והאובססיה להנצחת י"א חללי מינכן. גם ככה הספורטאים הישראלים סובלים מצ'וקריות יתר ופתאום עוד מוסיפים להם באמצע המשחקים טקס של הוועד האולימפי הישראלי והשגרירות המקומית שכולו עוסק בשכול ומלבה את רגשות כל העולם נגדינו.
עם כל הכבוד, גם אם יפסידו את כל התחרויות בגלל האיזכור של חלל הי"א, והם מפסידים לא בגלל זה, הם אפילו לא חושבים על זה בזמן התחרות, חובה להזכיר את זה וחובה לדרוש מהועד האולימפי להזכיר את זה. זה קרה שם, וזה קרה בגלל שהם היו ספורטאים ישראלים. אם אתה מפחד שבגלל זה הישראלים יפשלו, אז בושה להם ושיכשלו.
זה עניין של מינון.
לא הבנתי… בתגובה שלך דיברת רק על איזכור י"א חללי מינכן. יש שתי אפשרויות, לאזכר או לא. אתה אומר שאין בכך צורך, אני אומר שכן. אין 200 טקסים, יש אחד שבו הספורטאים משתתפים, אז גם אותו לבטל???
איציק,
אתה רוצה ששחקן ישראלי יעלה למשחק כשהוא יודע שהשחקן מולו בן לעם שרצח בנו. אני רוצה ששחקן ישראלי יעלה למשחק כשהוא זוכר, אבל גם שהוא יודע שבני עמו מובילים בתרומה בכל תחום של מדע ואומנות בעולם.
ביני,
אני ממש לא נגד שידעו מה נתנו אינשטיין, מושה מנדלסון והרמב"מ לאנושות. אני רק חושב ש:
א. זה לא צריך לבוא במקום, כי אם בנוסף.
ב. אני חושב שהשלושה שהזכרתי לא ידברו כמעט לאף שחקן כדורגל. הם לא יבינו למה לקחו אותם למקומות האלו, למו דיברו איתם על זה, זה ישעמם אותם, ולכן לא יהיה לזה שום ערך מוסף. זה מצער אבל זו האמת. אולי היתי לוקח שחקני כדורסל/כדורעף/כדוריד/שחיינים אבל לא כבורגלנים, וזה לא בגלל הזלזול כי אם בגלל המציאות העצובה.
לעצם הנושא, אם השחקנים לא שמעו על בבאי יאר ויתר פרעות העמלקים הנאצים , בבני עמנו היהודים זה באמת מיותר לפני המשחק- אולי אחרי כי כדאי לנצל את ההזדמנות שהם שם לידע היסטורי [לא בטוח שחינוכי] שלא לדבר על פאות מוקדמות יותר ואולי לפני הנסיע לימוד בעל פה של " עיר ההרגה" ומי שלא יעמוד במבחן לא יסע לשחק שם. באמת אין קשר בין ספורט לבין היסטוריה , אבל יש קשר בין היסטוריה לבין הכרת הקיום שלנו במקומות שונים לאורך ההיסטוריה – רק לשם דוגמא, אם בפעם הבאה ישחקו במינכן , אז בבוואדי כדאי לקחת אותם למקום האירועים בהם נצחו ספורטאים יהודים רק בגלל שהם יהודים, כמובן רצוי אחרי המשחק ולא לפניו[ בלי קשר לתןצאה]
בני,
כרגיל, טקסט מעולה !!!, לא פחות.
לא חשבתי על זה עד מפגש עם הפוסט הזה וזה בסופו של דבר נכון. המפגש הזה לא יכול ולא צריך להיות מפגש של "יהודים" נגד "גויים" ונדמה לי שלכך מכוון הביקור (אגב, מה עם נאתכו, ראדי, טוואטחה ושאר הלא יהודים ?).
אני מאלו שחושבים שצריך לקדש את הזכרון הזה, גם כי עם הזמן פוחתים העדים וגם כי זה אולי ילמד משהו על שנאת חינם והעיוות האיום של רצון להפטר מעם רק בגלל שהוא עם כזה.
אבל לא צריך לקשר בין השניים.
אחרי הכל, אהבתי מאד את המעשה של השחקנים כלפי הילדים בעת ההמנון.
למה זה צריך להפריע לנאתכו או ראדי לבוא לבאבי יאר או לאושויץ. אומנם זה אסון יהודי אך היסטוריה של האנושות. אני בעד שיהודים יבקרו במרקומות חשובים של הנצרות, איסלאם או כל מקום אחר. מסע של נבחרת זו הזדמנות לתת קצת רוחב אופקים. הרבה נבחרות שמגיעות לכאן באות לכותל או ליד ושם לא כיוון שהם יהודים כי אם בגלל שהם כבר כאן אז כדאי לנצל זאת. אם מחר יחתם שלום בין ישראל ובין ערב הסעודית ונבחרת ישראל תסע לשחק שם, האם זה לא יהיה רק טבעי, ואף מתבקש, לבוא לבקר במכה למרות שאווט ובניון לא מוסלמים…
מי שאינם מוסלמים אינם יכולים לבקר במכה.
לא ידעתי, לא מבין למה לא (לכיפת הסלע הרי מותר), ועדיין היתי מאוד רוצה…
כבול אופן אני מקווה שהכוונה היתה ברורה במה שכתבתי…
אתה באמת לא מבין למה לא? כי הם יכולים…כי למערב לא נעים מהפרא האציל.
איציק, כנראה שלא הסברתי טוב אם לא הבנת.
הכוונה היתה שלי לפחות ברור שמטרת ביקור כזה היא לעורר את ההבנה שמדובר במשחק של יהודים מול גויים. להבדיל מהצורך החיוני לבקר במקומות כאלו מהטעמים שכתבתי כבר, אני לא חושב שזו הדרך הנכונה ולכן הסכמתי עם בני.
מאחר שזו מטרת הביקור להבנתי, תהיתי מה צריכים לחוש (במסגרת המוגדרת של הביקור – לא בפן הכללי המחייב ביקורים כאלו לכל הדתות והעמים) השחקנים הלא יהודים. בשם מי הם אמורים לעלות למשחק למחרת מול הצורר ?
OK, אם כך אנחנו מסכימים. כתבתי כבר בתגובות אחרות שסיור כזה עדיף לעשות אחרי המשחק ולא לפניו בדיוק כדי לחתוך את הקשר עליו אתה מדבר.
בדיוק עירן, לזכור לעולם אבל לא להפוך את זה למרכיב יחיד באתוס שלנו.
בני, תגובה ארוכה ומפורטת שלי נעלמה. יש סיבה?
עלתה ארז, גלול אחורה.
סבבה :)
צריך לזכור את אושוויץ מהסיבה הפשוטה.
יש עוד נאצים בעולם.
חלקם אפילו נמצאים 20 ק"מ מת"א, 14 ק"מ מאשקלון ו-12 ק"מ מנהריה.
אסי,
נכון, יש עוד הרבה נאצים בעולם וחובה לזכור את אושוויץ. ואם יש נאצים במרחקים שציינת, אז יתכן והיטלר לא היה כל כך נורא? כולה סקאדים? אז מה הביג דיל? להשוות את נסראללה והחמאס בעזה להיטלר זו זילות של זכר קורבנות השואה ואת זה אני לא מוכן לקבל.
ההבדל היחיד הוא שאין להם את הכלים.
אם הם יצליחו יום אחד לכבוש את ישראל, חס וחלילה, יהיה פה אושוויץ 2.
אתה חושב אחרת ?
לא, אני בהחלט שותף לחשש שאתה מביע, אבל מעריך שמזימה כזאת לא תצלח בידם.
אני מאוד מקווה.
איזה מלך מינולה ? אני חושב שאתמול, בדקה ה-89, השוער שלנו התחבר לקבוצה.