או קיי, שיהיה ניינרס

הניינרס גמרו את המחצית הראשונה עם 7:20 לטובתם אחרי שמונטנה שלח את רנאלדו נהמייה לטאצ' דאון אחרי ריצה של 29 יארד. למה רק 20? כי וורצ'ינג פספס את נקודת הבונוס, מה שעד לאותו רגע נראה כבלתי ניתן לביצוע. עובדה. למרות זאת, כבר ברבע ראשון החלטתי שאני אוהד שרוף ומלא תקווה. אז ובעשור שאחרי, זו הייתה בחירה מצוינת. אחר כך היא הפכה לעוד בחירה מוזרה באוסף.

שאלתי את פולי אם לתת לו לשבת במושב שליד הנהג. לא, הוא אמר.

לצאת לפתוח עבורו את הדלת? לא, הוא מסתדר מצוין.

איש שחור גדול ומבוגר בחליפה כחולה, מגבעת ומשקפי שמש, יצא מכניסת הבית המקורה וחצה את המדרכה לעברנו. הוא העביר את מקל הנחייה שלו ליד שמאל, ובימינו פתח את הדלת האחורית והחליק פנימה.

אני רואה שיש לנו חברה היום, אמר.

נכון, אמר פולי, ואתה לא רואה אתה מנחש.

האיש צחק והושיט לי יד ללחיצה.

אני מיסטר גרובר, אמר. ואתה? הצגתי את עצמי בקצרה, משתאה על שחש בנוכחותי מיד כשנכנס לאוטו.

לדרך, אמר גרובר. לדרך, אישר פולי והמונית האפורה החלה בנסיעתה לכיוון הקנדלסטיק פארק.

*

לאלי היה מצב רוח טוב. קאזין פולי יגיע לארוחת הערב, היא אמרה, הוא חמוד, משיגנע אמיתי, אתם תאהבו אותו. פולי הגיע בערב עם סיקספאק של באדוויזר ומצב רוח טוב. הוא לא הפסיק לדבר ולהתלוצץ מרגע שנכנס הביתה. פולי הוא בנדוד של אלי. גרוש, יש לו בת שלומדת אומנות והוא נוהג במונית כדי לעזור לה לממן את הלימודים. גם הוא, כבת דודו ובעלה, נולד בניו יורק ועבר לפריסקו כשהיה בן 18 כשהסיקסטיס רק התחילו. הוא עוד זוכר את הגרייטפול דד וג'פרסון איירפליין בגולדן גייט פארק.

אלי ואל קורקלנד גרו אז בבית מדהים, בנוי כולו מלוגים של עץ, במיל ואלי, עיירה מופלאה במחוז מרין, שנוסדה אחרי השריפה הגדולה שכילתה את סן פרנסיסקו ב 1906. הם קרובי משפחה של חבר ישראלי שנתן לנו את מספר הטלפון שלהם וביקש שאם נגיע נקפוץ למסור ד"ש וכו'. הגענו, קפצנו למסור ד"ש וכו' ונשארנו חודשיים. אל ניסה למכור נדל"ן ואלי טיפלה בצרות שלהם עם נואה, בנם הבכור בן העשרים, שנהיה טוטאל לוס אחרי טריפ רע של LSD כשהיה בן חמש עשרה. אני לא מנהל כאן קמפיין נגד שימוש מכל סוג שהוא, אבל ממליץ בחום להתעדכן ביכולות החירוע האימתניות של חומרים המיוצרים במעבדות – עוד לפני שניסיתם. אייבן, הבן הצעיר, דווקא היה בסדר למרות שהיה נדיר למצוא אותו סחי.

היה ינואר של 83', יומיים אחרי ראש השנה של הגויים. בחוץ ירד גשם והיה קר כמו שרק בהרים שמסביב למפרץ יכול להיות. ישבנו בסלון הענק על כורסאות ליד אח בוערת ואכלנו סטייקים שעשו בתנור של פעם. אותו חלק בשיחה של מי ומה אתם וההתפעלות מהעובדה שבקיבוץ אוכלים בחדר אוכל והילדים לא ישנים עם ההורים ואפשר לקחת שנה שלמה של חופש, עבר מהר. גם החלק בו אוסי ואני סיפרנו שהיינו פעם חיילים, עובדה שבכל סיטואציה אחרת הייתה מסווגת אותנו כחומר מתועב ואסור במגע אצל משפחת ההיפים המקסימה הזאת, איבד מערכו אף הוא אחרי כמה דקות של תהייה ואחר כך הבנה למצוקות מדינה קטנה שאויבים סביב לה. כשעברנו לשלב הקפה, התחלנו לדסקס פוטבול.

The Main Man - ג'ו מונטנה

הרקורד שלי בפוטבול אז, כלל כמה עשרות שעות צפייה במשחקים בטלביזיה, משחק קולג'ים אחד באצטדיון בנוקסוויל טנסי ומשחק טאצ' פוטבול עם החבר'ה של ג'ף ודאגי באותה נוקסוויל, כל אלה בפחות משנה בצפון אמריקה. יכולתי לנהל שיחה מבוססת על ידע בסיסי ראוי ושלל מונחים מקצועיים שרכשתי בשיחות לאין ספור עם כל מי שיכולתי למצוא. ידעתי גם שג'ו מונטנה הוא האיש, שהפורטי ניינרס הם האלופים המכהנים ושלמחרת הם ישחקו בבית נגד לוס אנג'לס ראמס, עד לאותו רגע הקבוצה היחידה בליגה שלרשותה מאזן גרוע משל הניינרס. ניצחון, ואנחנו בפלייאוף, אמר פולי.

מה שלא היה לי עד לאותו רגע, היא מושא הערצה. האטרף שהפוטבול הכניס בי, גם בעונה מקוצצת עקב שביתה, לא הותיר מקום וזמן להתאהבות בקבוצה אחת, איתה, כפי שיסתבר כמה שנים מאוחר יותר, אלך למדבר לארץ לא זרועה לשנים רבות. למה בעצם? כי בשום מקום לא נשארתי מספיק זמן כדי לפתח הזדהות עם קבוצת פוטבול. המשחק הזה כל כך שלהב אותי, שצרכתי ממנו את כל מה שהיה זמין מבלי להתחייב. בכל ספורט אחר, כולל הוקי ואגרוף כבר היו לי אהובות בכל פינה על הגלובוס. בפוטבול עוד היססתי, נהגתי כילד בחנות צעצועים שהמבחר סביבו מבלבל.

הערב ננעל בסיכום הבא: מחר בבוקר אוסי תמשיך לישון ופולי ייקח אותי איתו לעבודה. יום קצר, הוא אומר, מתחילים מוקדם. שתי נסיעות ואחר כך חוזרים הנה לראות את המשחק.

*

לפולי היו לקוחות קבועים. בגילו הוא כבר לא אהב להסתובב ברחובות. לקוחות קבועים ששילמו טוב והיו נדיבים בטיפים. מירנדה הייתה הראשונה. אספנו אותה מפתחו של איזה בית מלון. היא נכנסה למונית והתלוננה על עייפות. אחר כך היא שאלה את פולי מה נשמע וחייכה אלי. התאהבתי בה על המקום. אם אתם רוצים לדעת איך נראתה, תחשבו ונסה דל ריו. פולי אסף אותה מהעבודה בכל בוקר במלון אחר. הורדנו אותה ליד הבית וחזרנו למרכז העיר.

עוד נסיעה אחת והביתה, זמרר פולי, הולכים לפלייאוף. הראמס זה משחק לפרוטוקול. מסתבר שלמרות ההבדלים הידועים, אוהדי כל העולם התאחדו סביב אותו מקבץ קלישאות יהיר וחסר צניעות. מיסטר גרובר לא מסכים עם פולי. הוא אומר שהחיים לימדו אותו שלפעמים התכנון המושלם הופך לפארסה קולוסאלית רק בגלל בורג קטן אחד.

מיסטר גרובר מנוי על משחקי הפורטי ניינרס מאז נאלץ לנטוש את עבודתו כאיש אחזקה בבנין בו התגורר מישהו מהבורד של המועדון. הוא, גרובר, חלה בסוכרת ואיבד את ראייתו בגיל צעיר יחסית. הדייר הנדיב המליץ למחלקת קשרי החוץ של הארגון לדאוג למנוי קבוע לאיש המקסים הזה והוא לא החמיץ אף משחק בעשרים השנים שחלפו, גם אם לא באמת ראה את המתרחש על המגרש. פולי היה מסיע אותו לאצטדיון לכל משחק בית, שם התלווה אליו חבר טוב שגם החזיר אותו הביתה.

*

בשעה שתיים עשרה חזרנו הביתה. בחצר של השכן, דיוויד קרוסבי, חנו ההארלים של מלאכי הגהינום שבאו, ככל הנראה, לראות את המשחק. כמה שנים אחר כך קראתי באוטוביוגרפיה של קרוסבי שהבית שלו במיל ואלי היה בעצם ממושכן לטובתם בגין חובות הסמים שלו להם.

התיישבנו על רצפת העץ בסלון מול הטלביזיה, כשבאמצע שולחן נמוך ועליו ערימה של המבורגרים וצ'יפס. לא זוכר מי היה השדר, אבל בטוח שמרלין אולסן היה הפרשן. מרלין אולסן, פעם הסייד קיק של מייקל לאנגפורד ב"בית קטן בערבה"  בתפקיד ג'ונתן גארווי, ועוד לפני כן, חבר ב Fearsome Forsome של הלוס אנג'לס ראמס בסבנטיס ושחקן ההגנה של השנה בזמן שכאן הייתה מלחמת ההתשה.

למעלה ממאה פעמים נפגשו הניינרס והראמס במהלך השנים, רק חלק מהמשחקים ראוי שייזכרו. זה היה אחד מהם. הניינרס, אחרי חמישה הפסדים ושלושה ניצחונות בלבד במהלך העונה הנוכחית וכשהם האלופים המכהנים, מגיעים למשחק ההזדמנות האחרונה, בבית.

זה היה ג'ו מונטנה נגד וינס פראגאמו. זה גם היה וונדל טיילר נגד ההגנה של פריסקו, אבל בסופו של דבר, זה היה ריי וורצ'ינג, הבועט של הניינרס.

הניינרס גמרו את המחצית הראשונה עם 7:20 לטובתם אחרי שמונטנה שלח את רנאלדו נהמייה לטאצ' דאון אחרי ריצה של 29 יארד. למה רק 20? כי וורצ'ינג פספס את נקודת הבונוס, מה שעד לאותו רגע נראה כבלתי ניתן לביצוע. עובדה. למרות זאת, כבר ברבע ראשון החלטתי שאני אוהד שרוף ומלא תקווה. אז ובעשור שאחרי, זו הייתה בחירה מצוינת. אחר כך היא הפכה לעוד בחירה מוזרה באוסף.

במחצית השנייה הקסם של מונטנה, עד לאותם רגעים עם סטטיסטיקה נהדרת, הפסיק לעבוד. וונדל טיילר הקטין את ההפרש ל 14:20 מטאצ' דאון של יארד אחד ברבע השלישי ואחר כך פראגאמו מסר כמו גדול לג'ורג' פארמר שהפך ל 20:21 לראמס ברביעי.

קצת לפני הסוף הניינרס התקרבו מספיק כדי לתת לוורצ'ינג הזדמנות לכפר על הפספוס מהחצי הראשון עם מצב לפילד גול מטווח נוח. העתיד נראה ניינר, עד שאייבורי סאלי, הקורנר בק של הראמס, החליק את דרכו לחסימה מוצלחת ושלח את הניינרס לגולף.

*

פולי היה מבואס לאללה. גם אני. בכל זאת אוהד שרוף. שמתי לב שאני נהנה יותר מספורט כשאני ממוקד רגשית לאחד הצדדים. קיוויתי גם לראות את הסופרבול הראשון שלי בלייב כשאני חלק מהמשפחה. זה לא קרה. מצד שני, כבר למחרת התעדכנתי שהפועל פ"ת עשו סימנים של חזרה לליגה הראשונה עם 0:1 על מכבי רישון ברישון, משער של מני בסון. פרופורציות.

שמרנו עם אלי על קשר מכתבים. היא גם ביקרה אותנו בקיבוץ. כמה שנים אחר כך היא כתבה לנו שהבנק לקח להם את הבית. הם נפרדו. אלי שכרה חדר בסן רפאל ואל הלך לגור עם נואה בחדר וחצי בדאון טאון של סן פרנסיסקו. פולי עוד מסיע את מיסטר גרובר למשחקי בית מיד אחרי מירנדה. אני למדתי שבחיים יש זמנים של מונטנה, ויש גם וורצ'ינג. או כמו שאמר מיסטר גרובר העיוור, שהחיים לימדו אותו שלפעמים גם התכנון המושלם, הופך לפארסה קולוסאלית – רק בגלל בורג קטן אחד.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יומן המאמן: שלום לך סיציליה, קדימה מתחילים (נגד קנדה)
הניצחון על לרנקה - מה הוא בעצם אומר?

28 Comments

פרינפי 16 בספטמבר 2011

איפה הניינרז של אז ואיפה הניינרז של היום…
:(
ואגב, "מייקל לאנגפורד" = מייקל לנדון ז"ל

בני תבורי 16 בספטמבר 2011

פרינפי,
איפה באמת ואתה לגמרי צודק לגבי לאנדון…תודה.

מנחם לס 16 בספטמבר 2011

בני, הזכרת נשכחות. עד לפני 20 שנה הם היו הפרנצ'ייז המוצלח ביותר של הפוטבול במערב. תמיד אהבתי אותם, רק לא כששיחקו נגד הג'איינטס או הג'טס. שמות עולים לי בראש כמו מנגינה: רוני לוט (לדעתי גדול הניינרס), ג'רי רייס, ג'ו מונטנה, הדסנסיב טקלר הנהדר צ'רלי קרוגר (איזה שחקן!), האופנסיב טאקל הגדול לן רוד, סדריק הרדמן, דייב וילקוקס האדיר, ג'ון ברודי, ג'ין ווסינגטון, סטיב יאנג, בריאנט יאנג…ועוד ועוד ועוד.

אהבתי תמיד את הקבוצה הזאת באיצטדיון הדפוק שלה!

בני תבורי 16 בספטמבר 2011

מנחם,
אם היית שואל לדעתי מי הוא גדול הניינרס, הייתי בוחר דווקא באחד מהשניים: מונטנה או רייס, אבל זה בגלל שאני לא בקי מספיק. רוני לוט היה שחקן ענק ובעל זכויות גדול בדיינסטי של הניינרס באותן שנים, אבל בכל זאת מעניין אותי מדוע בחרת דווקא בו? אגב, לוט הוא כיום איש עסקים מאוד מאוד מצליח מה שלא בטוח שאפשר לומר על "קורבנותיו" במשחק…
לגבי איצטדיון, הניינרס יעברו לשחק בביתם החדש בסנטה קלארה ב 2015.

תום 16 בספטמבר 2011

אז הם סוף סוף מצאו עיר פראיירית מספיק שתממן להם אצטדיון. הריידרס יעברו איתם או שהם נשארים בחורבה שלהם באוקלנד?

אלעד 16 בספטמבר 2011

אח… השנים שקראנו לפוטבול "סופרבול", כי המשחק היחיד שראינו כל השנה היה הסופרבול..

ניינר 16 בספטמבר 2011

אח בני, איזה עונג של פוסט. מיל ואלי הוא המקום בו הייתי חי לו הייתי בוחר מחדש איפה לחיות את חיי. הכרת את חנות התקליטים המדהימה שהיתה שם? שכחתי את שמה אבל זו היתה חתיכת חנות.
יש לי כל כך הרבה זכרונות מענגים מהניינרס אבל המתוק מכולם הוא הניצחון על הקאובויז השנואים בגמר הNFC ב 1994
מונטנה הוא כמובן הגדול מכולם אבל שכחת להזכיר את רוג'ר קרייג, את מרטון הנקס, קן נורטון והיו עוד כמה וכמה שחקנים נפלאים בפרנצ'ייז המדהים הזה.
גם היום, למרות אלכס פאקינג סמית, אני אוהד ניינרס גאה ומייחל לאנדרו לאק שיבוא ויחזיר עטרה ליושנה.

בני תבורי 16 בספטמבר 2011

ניינר,
בחיי שלא תיעבתי מעולם אף יריב ספורטיבי כמו את הקאובויס של אמריקה עם ההייפ המוגזם סביבם, עם המעודדות המעפנות שלהם והמיליארדרים בתאים הפרטיים. הגמר ב 94 היה קליימקס מהחזקים ביותר.
זוכר במעורפל את חנות התקליטים, אבל זוכר מצוין את הקפה בתחנת הרכבת הקטנה במרכז עם הסנדביצ'ים והמרק עגבניות. אם אתה עובר לחיות במיל ואלי, צפה ביקור והתנחלות לזמן ארוך…

מנחם לס 16 בספטמבר 2011

האזור מקסים, אבל קר שם מדי בקיץ, והאוקיאנוס? שכח מזה. מים קרים כקרח. אתה תגור במיל וואלי ותהנה מסטפן קרי, ואני אשאר במים החמימים של פלורידה (עד שאני עובר לאזור מהמם ממש בדרום קרולינה), עם אהובי לברון ודוויין. לגור במערב ארה"ב? ישמור אלוהים. 75% ממשחקי הפוטבול בטיווי מתחילים שם בעשר בבוקר.

בני תבורי 16 בספטמבר 2011

מנחם,
נדמה לי שמרק טווין אמר פעם שהחורף הכי קר אותו חווה היה הקיץ בסן פרנסיסקו.

ניינר 16 בספטמבר 2011

טוב נזכרתי – וילג' מיוזיק
http://www.villagemusic.com/
חנות תקליטים מדהימה. ביליתי שם שעות
וזוכר היטב את הקפה בתחנה…אח איזה מקום מושלם המיל ואלי הזה ואיזו קבוצה מושלמת היתה לנו

אריאל 16 בספטמבר 2011

יא אללה, להיות בואלי בתקופה של מונטנה ושות', עכשיו אני באמת מקנא. וכשאני גרתי שם היו לי ניינרס של שני ניצחונות בעונה ואוקלנד איומים.
טוב, נראה לי נדבר הרבה על פוטבול עוד שבוע

ניינר 16 בספטמבר 2011

אריאל הפוטבול היה נפלא אבל כל השאר היה חרא. בוש האבא היה נשיא, הכלכלה על הפנים, בקיצור, לא כיף גדול

בני תבורי 16 בספטמבר 2011

אריאל,
ועוד איך נדבר. הפליי ליסט מוכן?

אריאל 17 בספטמבר 2011

בעבודה. לא חשבתי שיהיה כל כך קשה לבחור 15-20 שירים, אבל את מי משאירים בבית?

בני תבורי 17 בספטמבר 2011

ברוך הבא לעולמו של עורך המוסיקה…

דוד מירושלים 16 בספטמבר 2011

וואו איזה יופי.
תודה בני, קראתי שלוש פעמים.

גבריאל ליברפול 16 בספטמבר 2011

חבר שמבין המון בספורט הפנה את תשומת ליבי לכך שרנאלדו נהמייה היה גם בעבר שיאן העולם ב110 משוכות. זה אתלט אמיתי.
אגב גם אני אוהד ניינרס מהאייטיז, הגיע הזמו שיחזרו כבר לענינים

בני תבורי 16 בספטמבר 2011

גבריאל,
חבר צודק יש לך, את השם נהמייה שמעתי עוד בזעקות הפלצט של ניסים קיוויתי הרבה לפני שידעתי שיש משחק כדורגל שבו הכדור לא עגול…

סימנטוב 16 בספטמבר 2011

כשגרתי בסאן חוזה לא סבלתי את הקאובויס עד שיום אחד שמעתי ברדיו המקומי (KNBR) איך השדרן עושה את כל הספינים האפשריים נגד הקאובויס ותפסתי את עצמי מבין למה ישראלי שעד אז לא כ"כ הכיר את האן.אפ.אל. שונא אותם והחלטתי לא לשנוא יותר יריבות אני מסתפק בלא לאהוב…
מה bay area נשארתי עם הגולדן סטייט :( והכרישים, ה49rs שניים לקארדינלס מאריזונה
… בחירות עלובות מה לעשות עניינים של הלב

Tal 16 בספטמבר 2011

סיפור מקסים של אהבה למשחק הטוב ביותר בעולם.

דורפן 17 בספטמבר 2011

סיפור נהדר. ומכיוון שמנחם כל כך עסוק בסטיות סטטיסטיות כרגע – אין סטיה סטטיסטית יותר גדול מגדול הניינרס – ג'רי רייס.

שודד 18 בספטמבר 2011

נהדר, בני תמשיך להפציץ סיפורים

אגב למני בסון יש אחות מאד מאד… מיוחדת וחמודה

בני תבורי 18 בספטמבר 2011

שוד,
תודה. עכשיו אתה מספר לי על האחות החמודה???

שודד 18 בספטמבר 2011

מה אני יעשה ככה זה יצא לי,
ורק בגלל הכבוד שאני רוחש לה – לא נוכל להרבות במילים ובתיאורים.

דרך אגב, מה שלום בכר מהמשק?

בני תבורי 18 בספטמבר 2011

בכר ססגוני כרגיל…

Avnas 18 בספטמבר 2011

אצן ענק של 110 משוכות

Avnas 18 בספטמבר 2011

הנ"ל מתייחס ל רינאלדו נהמייה

Comments closed