בתום המשחק הוא נגרר לראיון לטלביזיה.
אם הוא ניצח, רואים את זה בתשובות המחויכות ושפע המחמאות שהוא מרעיף, בעיקר על היריב ואחר כך על השחקנים שלו. יש לו ים זמן.
הוא מישיר מבט אל המראיין/ת ומבטו מביע רצון להסביר שוב במקרה ולא הבנת.
אם הוא הפסיד, הוא זועף וקדורני, תשובותיו קצרצרות וניתנות כשעיניו עפות בין קצות סוליותיו לשמים. הוא קצר רוח.
ברור. בגדר הטבעי, גם אם יש משהו די מעצבן ברפטטיביות.
*
לראיון של מנצח יש אפקט של בועת סבון מתנפצת, שנייה לאחר שיצאה מעיגול הפלסטיק שטבל קודם לכן במים עם סבון. ככה הראיון הזה גם נזכר בדברי הימים. שום דבר בעל ערך או משמעות, כלום ששווה לצטט או לזכור. הוא מספר לנו בדיוק את מה שיכולנו לצטט מפיו עוד בטרם הוציא הגה. משעמם עד מוות. בזבוז זמן.
ראיון של מפסיד הוא פנינה. מפסיד מספק כותרות. הכעס שלו מוציא ממנו את המיטב. הוא חד ויצירתי. תענוג. לראיון עם מפסיד יש חיים משלו ולעולם לא תדע לאן זה יתפתח.
בגלל החלטה קדומנית וקדמונית המחייבת איזון, מתעקשים לראיין גם את המנצחים.
מיותר. תפקידה של עיתונות הוא לחשוף, לא לאונן. לא תשמע שום דבר מפתיע, חכם, לא צפוי, מאתגר – ממאמן מנצח. חבל על הזמן. לכו ישר למפסידים. שם הכסף הגדול.
מפסיד יראה לך את הכיוון לפוליצר. לא באמת, אבל חשוב לכוון גבוה.
*
סאבטקסט הוא תוכן דברים החולפים במוחו של מרואיין מנצח, שלעולם לא יגיעו אלינו הצופים. בצורה מרומזת במקרה הטוב, או שיתבהרו ככל שהעלילה תתקדם. מכיוון שדברי מנצח אינם יותר מאסופה של קלישאות משעממות, אנחנו צריכים להיות קשובים לסאבטקסט, כדי לצאת נשכרים, אם זה כל כך חשוב לנו.
"קודם כל אני רוצה לומר שוויגן/בולטון/מכבי שעריים/דינמו יהופיץ, קבוצה נהדרת (עשינו מהם צחוק) הם היקשו עלינו מאוד (לא נגעו בכדור) איימו על השער שלנו ללא הרף (פחחחח…כשעברו את החצי עצרו להתחבק) ובהחלט היוו יריב ראוי (לא באותה ליגה)".
מניפולציות זולות.
ראיון של מאמן מפסיד מבליט את היעדרו של הסאבטקסט. הוא מוציא את כל מה שיושב לו בקופסא בלי פילטרים. "היינו יותר טובים. חבל שמשחק מוכרע בשתי התקפות יחידות. השופט דפק אותנו. אשב עם הבעלים ונחליט. אני לא מתפטר. שרה שרה שיר שמח".
בשביל זה אני חושב שצריך להפסיק עם המנהג הזה של ראיונות מנצחים וללכת ישר למפסידים.
*
חוץ ממוריניו שלא עושה הנחות לאף אחד. למוריניו אין סאבטקסט בגרוש. אם הפסיד, יש לו טענות לכל העולם ואם ניצח, אין עוד מלבדו:
"I am Jose Mourinho and I don't change. I arrive with all my qualities and my defects."
וחוץ מפרגוסון שתמיד יש לו משהו בעל ערך להגיד, כמו למשל:
"That's absolute bollocks, that's absolute nonsense"
וחוץ מוונגר, הפואט, שרק הוא יכול להוציא משפט כמו:
"You ask 100 people, 99 will say it's very bad and the 100th will be Mark Hughes"
וחוץ מדלגליש שממילא אי אפשר להבין מה הוא אומר, ואם כן, אז זה משהו הזוי כמו:
“What do I say to them in the dressing-room? Nothing really. Most of the time I don’t even know what they are going to do myself…”
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
21 Comments
וכמובן לא לשכוח את החוק הראשון של כתבי הספורט הבריטים:
!no follow-up questions to Kenny Dalglish
באיזה הקשר ונגר אמר את זה?
אחרי נצחון של ארסנל על הסיטי.
בנג'י – חג שמח והמשך אביב ישראלי יפהפה.
כרגיל – תענוג לקרוא את מכתמייך.
ווירד – השיר של בכמן טרנר אוברדרייב התנגן לי במוח בכל מהלך הסופ"ש האחרון. ואיזה מין שם זה בכלל ללהקת רוק קולית עלק?
ראנדי באכמן שהיה הסולן של הלהקה הקנדית The Guess Who, פרש והקים עם פרד טרנר וצ'אד אלן את Brave Belt. כשאלן פרש, הצטרף אח נוסף לבית טרנר והלהקה הפכה לבאכמן טרנר אובדרייב.
לא היו כמו ציטוטי ביל שאנקלי!!! שם את מוריניו בכיס הקטן!
לגמרי.
".Fergie: "no doubt about that
השיר הוא 'סתלבט' על המתופף שלמרות גמגומו להצליח עם המין היפה. בשנת תשעים (אם אני זוכר נכון) העיתון חדשות זצ"ל (נמניתי על ששת קוראיו) ביקש להתקשר ולשאול את גרנט שאלות, שאלתי משהו על סירוטקין ואיליה וקיבלתי תשובה מעורפלת (מן הסתם השאלה לא פורסמה בעיתון) בזאת הסתיימה הקריירה העיתונאית שלי, וגרנט… הוא שדרג את יכולת התשובות 'מסך עשן' לקראת לכתו למכבי ת"א
הא גם אתה?
לדעתי היה עיתון מצויין ממש אהבתי אותו. ואת מדור הספורט שלו.
יופי נותר לנו למצוא את ארבעת האחרים :)
אני! אללה ירחמו, איך ליווה אותי יפה בתקופת ההתבגרות.
בני – נהדר. אני מאוד אוהב את הפוסטים שלך שמנסים לומר משהו על העולם. עם נאום הסאבטקסט של המנצח והדיבור חסר הסאבטקסט של המפסיד מעולה.
אגב, המאמן (הנוכחי) שלנו הוא אחד היחידים שהטקסט שלהם אחרי הפסד ואחרי ניצחון הוא כמעט זהה. ההבדל היחיד הוא בזוויות קצות השפתיים.
לדעתי גם לקשטן היה את זה, רק בלי שום הבדל מזוויות קצות השפתיים.
*בזוויות
בני איך בפוסט כזה אתה לא מזכיר את המאמן הנוכחי של העולה החדשה לליגת העל בעונת 2013/14 ומלך הראיונות, גילי לנדאו,היה ראוי לתת לו פחות פיסקה ולא רק חצי משפט….
תום,
"שרה שרה שיר שמח…" רינג א בל?
*לפחות
טור נהדר, בני. לראיין רק מפסידים!
המרואיין הישראלי המפסיד הכי טוב הוא גילי לנדאו, בלי מתחרים. (מצטער אם אני זורע לך מלח על הפצעים)
כבוד לשקרטל על שבירת קו הנבדל, מקוריות ומעוף, ענק!