מלכת הכיתה (פוסט אורח – אלון קוברסקי)

מה יכול להיות רע בחיים של ילד בן שבע שמתאהב בפעם הראשונה.

 

בניגוד לרוב ההתחלות של סיפורים נוסטלגים מהסוג הזה, אלה לא היו זמנים קשים. חבל שאני לא יכול לנסות ולסחוט קצת אמפתיה, אבל החיים בסך הכול היו בסדר. מה יכול להיות רע בחיים של ילד בן שבע שמתאהב בפעם הראשונה.

אני לא אשם בזה שהתאהבתי בה, היא כל הזמן חייכה לכולם וכולם ניסו לחייך בחזרה חיוך כל כך מוצלח שהיא תבחין בהם בין ערימות המחזרים. היא הייתה מלכת הכיתה ואני הייתי בסך הכול עוד טיפה בים האהבה שנשפך עליה יום יום.

*

פגשתי אותה בבוקר אחד כשהייתי מאוד צעיר. היה שם לב של ילד על המדף, רק מחכה להבין מה זה, ואז היא הגיעה. בדיעבד, אני חושב שזה לא היה פייר. כולם פגשו אותה במכה אחת. וכולם אהבו אותה.

היום אני כבר יודע שלא היו הרבה דברים מיוחדים באהבה הזאת.

כמו שאמר לי אז חברי חנן שכבר בתור ילד סירב להיות חלק מכל סוג של עדר: "אם כולם עושים משהו, כנראה הוא לא רציני".

*

אחרי כמה שנים של אהבה פורחת, התרחקנו. זה לא הייתי אני, זאת הייתה היא. היא פשוט לא החזירה לי את אותה אהבה שנתתי לה והשכל השתלט על הרגש. פלא כשלעצמו. כשאהבת נעורייך כבר רחוקה כמעט כמו נעורייך, מתחילים לחפש תחליפים. ותחליף לאהבת נעורייך זה לא משהו שמחפשים כול יום, שלא לדבר על למצוא.

התחלתי לחפש בכל זאת.גם בשדות זרים. לא רציתי להיכנע לפסימיסט שנח לי בראש ומנסה לשכנע אותי לוותר.

*

נזכרתי באותו בוקר בחופש הגדול של כיתה ב' כשהעלו אותנו על האוטובוס הצהוב של המועצה האזורית ונסענו לחיפה לאימון בוקר של הקבוצה הכי גדולה ששיחקה פה אי פעם. אני לא יודע של מי היה הרעיון, אבל אם הוא חיפש לייצר עוד שלושים מאמינים לעשר שנים לפחות, הוא הצליח.

חיכינו להם מחוץ לאצטדיון וכשרביבו וברקו הגיעו, ההתרגשות אחזה בגדולים ומהם עברה אליי בצינורות הפסיכולוגים המקובלים.אלון מזרחי הפך להיות אלוהים בשבילי בתוך מספר שבועות. קצת מעציב אותי לחשוב שבגיל צעיר מידי הבנתי שלאלוהים אין מושג על מה הוא מדבר, או אולי אף אחד לא מבין אותו.

טי-בון, המכביסט היחיד בטווח הגילאים שלנו, ואבא שלו, שליווה את הטיול מחשש להמרה של הבן, החליטו שזה הספיק להם ועזבו את המקום לכיוון תל אביב, להיזכר במקורות. אליהם כבדרך אגב התגנב גם החנן, הרי חבורת ילדות שמתלהבת מאיבן גצקו משחק כדורגל תאילנדי זה לא משהו שראוי להישאר באזור שלו.

*

מאז אותו יום בחיפה הסתובבתי עם פרפרים ירוקים לבנים מסביב לראש שלי. את השנה הראשונה אני לא אשכח בחיים. הייתי מתעורר בלילה מחלום רע על ויקטור צ'אנוב יוצא לצעוק על ההגנה שלו לפני שהכדור האדיר של רובן עף לחיבורים. באותה שנה גם ביקשתי מאבא שלי לקחת אותי לתל אביב לנקום את נקמתו של רומן פץ.

מאיר מליקה הזה, צהוב הוא לא קיבל הכלב.

*

אבל הזמן עבר, ואנחנו התרחקנו. קשה לי להבין עם עצמי למה זה קרה, וברור לי שכל דבר אחר חוץ ממנה זאת התפשרות. אבל עדיין, אני לא מצליח להרשות לעצמי לאהוב אותה כמו פעם. אני אולי התקדמתי, ואולי הלכתי אחורה. היא לעומת זאת, בוודאות דורכת באותו הבוץ כבר שנים.

בעודי מחפש בשדות זרים, החלו לצוץ שמועות במחוז על אחת מדהימה שמגיעה לבקר באזור. אחת שכמוה לא ראו שנים, וכולם, אבל כולם, מתים עליה.

מבט אחד מספיק הם אומרים.

אני לא שכחתי מה קרה בפעם האחרונה שאהבתי את ההיא שכולם אהבו.

הן מה אכפת להן בכלל, אלה מלכות הכיתה אלה, מה אכפת להן מאהבה של איש אחד? אבל אני, לא היה לי מה להפסיד.

כמה ימים לפני שהכרזתי על סוף החיפושים וחזרתי לארץ הקודש החלטתי שאני חייב לראות אותה. קניתי כרטיס לאוטובוס, הפעם בכוחות עצמי,ונסעתי אליה.

אולי יש מצב לסטוץ.

*

הרבה אנשים הגיעו לראות אותה. נכנסתי למקום, מוזיקה התנגנה ואליה התלוו האוהדים עם מחיאות כפיים בקצב ספרדי ממכר. מייד קיבלתי את מה שהיא רצתה להגיד לי.

אתה לא הגעת לכאן בשביל מלכת הכיתה.

אני קצת פחות יפה, יכול להיות.

מעט פחות מוכשרת, אולי.

"אני לא באתי הנה כדי לספק אותך" היא אמרה לי בלי מילים."ואני בטח לא אחת כזאת שתבוא אליה באוטובוס מלא בילדים שטופי זימת אליפות". כתייר חובב דוגמניות לא חשבתי שההיא בלי השן פתאום תגרום לי להסיט את המבט מהכוסית המטורפת שמתחממת בחצי השני אבל אני חשבתי רק עליה. עוד לא ידעתי אם זה סטוץ ללילה או אהבה אמיתית. מלמלתי את המילים בפעם הראשונה בלי להכיר אותן בכלל.תופי מלחמה התפוצצו לי בראש ורק רציתי שמישהו יביא לי חנית ומגן מפלדה.שוב הזרם הזה בכל הגוף, מישהי חדשה פתחה את הנתיב שהאחרונה הצליחה לסגור מאחוריה ויוצאים למלחמה מול הכובשים האכזריים ביותר של אירופה.ושזה קורה בשנייה אחת, בלי שום הכנה מוקדמת, יודעים שזה אמיתי. וכן, אני יודע שלא נולדתי פה. וכן, אני יודע שאני בקושי מדבר את השפה שלכם.

אבל קיבינימט סביליה, בואו נזיין את מלכת הכיתה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מי המפלצת שאוכלת את בלומפילד (ועניינים רבים נוספים)
איבן האיום אף פעם לא חייך

18 Comments

MG 10 בספטמבר 2012

פוסט יפה, אבל קצת בעייתי מבחינת סדר האירועים:
חיים רביבו הגיע רק אחרי שויקטור צ'אנוב עזב וזה קרה לפני שמאיר מליקה שבר לרומן פץ את הרגל (גם לפני חיים רביבו). כמו בן, חיים רביבו לא שיחק בששנת 93-94 (אני מניח שלזה התכוונת בקבוצה הכי גדולה) וגם ויקטור צ'אנוב.

ויכסלפיש 11 בספטמבר 2012

נכון, ואם זה קיץ 94' אז אלון מזרחי כבר היה במכבי ת"א

אלון 10 בספטמבר 2012

מקבל את ההערה על רביבו,המוח שלי כנראה השלים פערים ואני בסדר עם זה.
בעונה המדוברת צ'אנוב שיחק בבני יהודה ויצא לצעוק על ההגנה שלו לפני שטיל של עטר נכנס לשער.את זה לפחות לא בדיתי מזכרוני.

פולדש 10 בספטמבר 2012

מחזק את הזיכרון של צ'אנוב. יש לי את התמונה הזו בראש, אני חושב שהמשחק שוחק בצהרי היום בשכונת התקווה. לא הרבה זמן לפני שקודריצקי הלך לעולמו (?).

דור 10 בספטמבר 2012

אהבתי את הפוסט, הרעיון מעניין ומעלה זיכרונות ונוסטלגיה נעימה. קשה לי שלא להזדהות עם דמויותיהם של טי-בון ואביו הנסים על נפשם מאימון הירוקים.
אלון, ככותב צעיר ומתחיל יש לך עוד לאן לשאוף ולהתקדם (למשל, כמו שצוין מעליי, לוודא עובדות והתאמה היסטורית). יחד עם זאת, אני מקווה שתמשיך לייצר רעיונות מקוריים ואני מאחל לך המון הצלחה בהמשך.

אלון 10 בספטמבר 2012

דור-
התאמה היסטורית חשובה מאוד אך לטעמי האישי בזיכרונות ילדות מעט פחות.
כמו שאומר משפט ידוע שאתה ודאי מכיר: "אל תיתן לאמת להרוס סיפור טוב".

תודה על התמיכה.

אלון 10 בספטמבר 2012

למקרה שהובן אחרת או שלא הובן בכלל:
הפוסט נכתב לקראת המשחק של סביליה וברצלונה בתאריך 30/9.

אסף THE KOP 10 בספטמבר 2012

אני דווקא זיינתי את מלכת הכיתה. מומלץ לנסות.

זה אמנם קרה באיחור סביר של 20 שנה אחרי שגמרנו תיכון (ב-1988 היא לא ראתה אותי ממטר), אבל כשבאה ההזדמנות, זאת הייתה חובה מוסרית לסגור את המעגל.

סתם אופ-טופיק.

זיו 10 בספטמבר 2012

מצחיק איך הדברים האלה משפיעים עלינו… 20 שנה אחרי וזה עדיין גורם לסיפוק

סימנטוב 11 בספטמבר 2012

אכן חובה מוסרית :)

אופיר 10 בספטמבר 2012

יותר מדי כדורגל, פחות מדי בחורות.

אופיר 10 בספטמבר 2012

*מעט* מדי בחורות.

לייזר 10 בספטמבר 2012

אם אני לא טועה א הנסיעה לצהובים היתה על מנת לצלם משהו עבור ה"טי-בון" , או שלא הבנתי שום דבר , מי שנסע איתך לצהובים….

פנדלוביץ' 10 בספטמבר 2012

כמו ש#1 ציין מבולבל לגמרי מבחינת השמות וסדר הזמנים.

אופיר 10 בספטמבר 2012

אחיך וטרינר בת"א במקרה?

אלון 10 בספטמבר 2012

לא ממש,אגב,ניתוח מדוייק בתגובה 7

אופיר 10 בספטמבר 2012

לא נורא, זה בא בגלים. היום אני יודע שאני מנהל חיים תקינים כשאני מוותר על אירועי ספורט לטובת בירה טובה איפשהו בלי למצמץ.

גל 11 בספטמבר 2012

פוסט מדהים!

Comments closed