.
.
.
.
.
.
.
שבת יפה. היה קר והשמש הייתה חלקית ונולדה לי אחיינית ולאחותה יש יום הולדת ובסוף מצאנו עצמנו סביב המנגל.
פשוט. בלי יומרות מיותרות. קצת קבאב, קצת המבורגר, קצת סלטים. פשוט לעיכול, פשוט להכנה. אכלנו וגרגרנו בשמש וגילי אמר שהוא נוסע.
לאן?
לראש הזהב.
מה קרה?
הפועל נגד רמת השרון.
איפה?
אם אני נוסע לראש הזהב, אז איפה?
אה. אתה נוסע?
אמרתי לך. כן.
אני בא איתך.
טוב.
נסענו. עוד לא הייתי בראש הזהב והגיע הזמן. גם אין מתח כי בניגוד לשאר הקבוצות בליגה, הפועל פ"ת יודעת בדיוק היכן תהיה בשנה הבאה. גם המאמן שלה יודע איפה יהיה בשנה הבאה.
בדרך אספנו את רותם, האחיין שלי. בן תשע ונוסע בפעם הראשונה לכדורגל. הוא כבר עם חולצה של הפועל מעידן רובן עטר, עם תנובה על הבטן, שנהייתה קטנה על גילי. באצטדיון הוא קיבל גם צעיף. בדרך סיכמנו שאנחנו אוהדים בגישה חיובית. זה מה יש ועם זה נרד ליגה.
הגענו. בחיי שהתרגשתי. כמו באאורופה. אצטדיון יפה, מריח חדש. דשא כמו בסרטים, רואים מצוין מכל מקום, קופות כמו בפילהרמונית, בתי שימוש כמו בכנסת, מאוד נקי. אוכל על הפנים ויקר כאילו שמים שם קוויאר באלוגה בלחמניות.
שלושים שקל כרטיס. ארבעים שקל צעיף. שמונה עשר שקל נקניקיה בגודל בוטן בלחמנייה בגודל זהה. הגרעינים בעשר שקל נראים כאילו כבר אכלו אותם.
בערך אלף איש במזרחי, שמה יושבים אוהדי הבית. באמצע, בערך מאתיים עם תופים ודגלים ומנצח. מסביב להם, מזדמנים כמוני. בעלי המנויים והמוזמנים יושבים בתא הכבוד במערבי, ומסביבם, אוהדי החוץ. היו בערך מאה.
*
מאחורי השער הצפוני, לוח תוצאות חשמלי גדול וראוי. כזה שכתוב עליו הפועל "מאן" פתח תקווה – הפועל "ניר" רמת השרון. לא מקומיים – אורחים, על קרטון. על הלוח רצו פרסומות ופעם בדקה, הופיע המשפט: מאיר שמיר – מחכים לך, חזור הביתה.
בקצה העליון של המערבי, לכל אורכו, יש חלונות גדולים ומאחוריהם, תאי הצפייה הפרטיים. פיפ שואו במאה וחמישים אלף שקל לעונה.
רק אחד מהם, זה שהכי בצד שמאל במבט מהמזרחי, היה מואר ומאיר שמיר ישב שם. מבטח שמיר אחזקות קנתה. מבטח שמיר היא חברה שמאיר שמיר הוא המנכ"ל שלה, דירקטור בה ובעלים של כשליש ממנה.
אז הוא יושב בתא באצטדיון ראש הזהב, כשמולו אלף איש ומתחתיו מאה, והוא לבד בתא הסגור.
לידינו ביציע התלקחו דיונים. חלק מהאוהדים מצדדים בשובו, חלק מתנגדים. המצדדים טוענים שבלעדיו אין לקבוצה עתיד. אני טוען שבגללו אין לקבוצה עתיד. זו אינה סתם סמנטיקה, זו תסמונת האישה המוכה.
אני לא רוצה לטרחן לכם שוב את מעלליו של שמיר מהיום הראשון בו נעץ את מלתעותיו בקבוצה עד ליום בו היא נמצאת תחת הליך פירוק במצוות בית דין, ללא בעלים, בדרך לליגה השנייה. אני גם לא רוצה להיכנס לעומקו של הדיון בין האוהדים. אני רק מתקשה להימנע, ברגעים כאלה, מלחשוב על ההבדלים בין שמיר ליענק'לה שחר כבעלים של קבוצה.
בקצרה: שחר בא לחיפה כמו בעל לאישה חוקית. הוא משקיע ומטפח את המשפחה. מטבע הדברים, לצד שנים יפות, יש גם שנים מחורבנות, אבל ככה זה בחיים בכלל ובזוגיות בפרט.
שמיר בא לפ"ת כמו שבאים לזונה. צריך לשלם, אחרת אין שירות, אבל לא צריך להשקיע. להיפך. להוציא כמה שפחות ולקבל כמה שיותר. בסוף זה גם נגמר כמו חפוז במושב האחורי.
אבל בניגוד ללקוח, הממהר לרכוס את מכנסיו ולהסתלק מן המקום, שמיר חוזר אליו כאילו כלום לא קרה. איש העסקים הקר, מגיע לצפות בעסק הכושל והמתרסק שלו. כמו נירון ברומא הבוערת.
*
המשחק מעפן כמו שמשחק בין יורדת בטוחה לנשארת בע"מ צפוי להיות. סגלי שתי הקבוצות אינם משופעים בשחקנים שיזכו לחוזה בקבוצות טובות יותר, למעט שני השוערים. הפנדל שלוזון מכניס עושה לנו שמח לארבע דקות. אחר כך דגו עושה תיקו מטעות של ההגנה הנוכחת נפקדת שלנו. במרבית שלבי המשחק פ"ת דווקא לוחצים יותר. קטעים איתם. צרפתי פצוע, ובלעדיו אין להם אף שחקן שמסוגל לעשות משהו. שלוש ארבע מתפרצות של ארבעה נגד שניים, מסתיימות באופן זהה, כשלון טוטאלי. מישהו תבלבל, מישהו נופל, מישהו לא יודע לבעוט. ככה נגמר המשחק. באסה.
בדרך הביתה קיטרנו, עד ששמענו על מואמבה. חזרנו לפרופורציות.
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
21 Comments
איזה קטע נצחי של דני קיי ולואי ארמסטרונג! (לא מבין בשמיר)
ואני ציפיתי למשהו על ההוא שאתמול נזכר להגיע מליברפול…
מיירלש? :)
Another reason to save the money and travel to England during the new year period. i think i will do it
אצטדיון אירופאי, קבוצות במאבק על הירידה ורק 1,500 צופים.
טוב, אסור לערבב אצטדיון אירופאי עם כדורגל ישראלי.
בני, הייתי בטוח שכבר הלכת לדרבי. החמצת…
אני לגמרי שותף לדעתך לגבי שמיר. בלי נאצות ובלי כלום. רק שיעזוב אותנו במנוחה.
בני –
אחרי המשחקים הראשונים באצטדיון היו טענות לא מעטות על כך שבאצטדיון כ"כ יקר ומושקע נשארו חדרי השירותים ברמה של אלו מהאורווה הי"ד – מוצפים תמידית, מטונפים כרונית ומסריחים גרעינית.
אני מבין שהעניין תוקן?
השירותים היו בסדר. החניה קטסטרופה ואיזה היגיון זה שיש תחנת רכבת מטר מהאצטדיון אבל אין רכבת בשעה שנגמר המשחק?
אין הגיון תומר ואין גם מישהו שחושב שזה התפקיד שלו לתאם.
זה אשכרה חירפן אותי כשהייתי שם
איך אתם משקיעים כל כך הרבה כסף לאצטדיון כזה מפואר ומרשים אבל לא חושבים על פאקינג רכבת חזרה אחרי המשחק
אין מילים
קורא,
אל נא באפך, התיאום צריך להיעשות בין ההתאחדות לרכבת, הפועל פ"ת אינה קשורה לעניין. בפועל, ההתאחדות מקבלת כסף מהטלביזיה וזה מה שקובע את שעות המשחק. על נוחיות האוהדים אין מה לדבר.
השירותים בהחלט ראויים. הדבר המעצבן היחיד הם אלפי הסטיקרים נגד טביב שאוהדי ת"א הדביקו בכל פינה באצטדיון.
אני לא יכול לחכות מלהתארח אצלכם בשנה הבאה באיצטדיון ראש הזהב/המושבה/החללית/ראנץ' כפול.
יפה, בני.
לפחות יהיה לכם דרבי גם בשנה הבאה.
מצחיק אותי העניין אירופה. גם ק.פ.ר ואיצטדיונים איומים עם אתלטיקה בספרד ואיטליה. ובאירופה יש גם אלבניה וסרביה. וכפי שבמקרה כתבתי בדיון אצלי – אליפוית אפריקה הם תמיד באיצטדיונים מדהימים.
אז יש לנו איצטדיון חדש. אני דווקא לא ציני כלפי זה. כדי שיגיעו בעלים ראויים לקבוצות כדורגל בישראל הם צריכים מתקנים בהם אפשר להוציא לפועל תכנית עסקית סבירה (נניח להביא קהל של משפחות וכיוצא באלו ימות המשיח)
דורפן,
אצלנו בלבאנט, שגור השימוש במונח אירופה כשבאים לתאר משהו יפה, אבל לכבודך אשתמש מהיום במונח אפריקה. ואתה לגמרי צודק, אצטדיון בעל פוטנציאל כלכלי עשוי למשוך בעלים ראויים.
למה "ראש הזהב"? הוא לא היה "ראש הפז"? יותר קצר ואלגנטי.
לא מפריע לכם שחברה ציבורית: מבטח שמיר אחזקות קונה תא צפייה לשימוש הבעלים שלה (זה לא לצרכי יח"צ ולקשרי לקוחות)
ועוד איך מפריע. איפה הסקת שלא?
בהרבה מגרשים באירופה חברות קונות תאי צפייה לרווחת חבר המנהלים וכו'. ובטוח יש שם איזו קומבינה שגרמה למאיר לשלם פחות ממה שבאמת צריך לשלם.