שלווה

שעה וחצי משמימות עם הפועל פתח תקווה ובני לוד באצטדיון ראש הזהב ועוד שעה וחצי מול הטלוויזיה עם ליברפול וסוטון, נחשו איפה הייתי רגוע יותר.

אם הפועל פתח תקווה, שאין לי ממנה בשלב זה ציפיות מיוחדות, הצליחה לעורר בי, אחרי שנים של אדישות מוחלטת קצת תסכול ורוגז בתיקו מאופס במשחק בו הייתה פחות טובה, הרי שליברפול, גם בדקות שלאחר שער היתרון של סוטון, לא ממש הצליחה להוציא אותי משלוותי.

גילוי נאות: מיד לאחר שער החובה הפטרתי לעומת אוסי שאין לי כוח וקפצתי להשלים פרק 4 במילארדים, אך חזרתי לאחר כמה דקות, התוצאה הייתה עדיין 1:0 לחובתנו, אבל איכשהו, ממש לא הצלחתי להתרגז.

בתום המשחק הבנתי למה. תראו, ליברפול קבוצה חזקה. באמת חזקה. לא מבריקה אבל בהחלט קשוחה ונחושה וכמו שסברתי שנוכל לנצח את טוטנהם למרות השוויון המתסכל, כך חשבתי שנוכל גם היום. ולמה אני חושב כך? כי הלחץ לא עלינו. לפני כמה שבועות היינו במקום שהקנה לנו יתרון משמעותי במירוץ, אך הלחץ החזיר אותנו לנקודה ממנה אנחנו יכולים להסתכל רק קדימה. ומאותו יום, כשאנחנו כבר לא תלויים רק בעצמנו, הכל נראה אחרת.

נכון, לא משחקים מבריקים, יותר מדי דקות של התבחבשות מיותרת, לא תצוגות עילאיות, אבל אי אפשר להתעלם מהקשיחות המנטלית שמאפיינת קבוצות גדולות, כזו שאסור להוריד ממנה את העיניים ולהרפות אפילו לא לדקה, אפילו לא בדקה אחרונה.

אהבתי מאוד את ההרכב, אני מחסידיהם של פאביניו וקייטה ותולה בהם המון תקוות. דווקא ג'יני וארני בלטו בהססנות לא ברורה והחילופים היו במקום, ויותר מכך, בזמן. לא זוכר כבר מזמן חילוף מדרום לדקה 65', שלא נבע מהכרח בגין פציעה. אם חשתי אכזבת מה מהעובדה ששאקירי לא נכלל בין המחליפים, באו מילי והנדו, במיוחד הנדו, והוכיחו לי שוב שיש על מי לסמוך ותודה לאל שזה לא אני. על החילופים האלה מגיע שאפו ענק לקלופ.

שער החובה נבע משרשרת של טעויות בעיקר במיקום ויהיה נכון וצודק לא להסיר את האחריות לגביו מאף שחקן הגנה שלנו, למעט אולי אליסון, שבאמת נכנע לכדור חזק מאוד מטווח קצר.

אה, והתלבושת הזאת איומה.

אליסון – נו מה אפשר לעשות כשההגנה סביבך קורסת.

רובו – לא רע.

מאטיפ – לפעמים ככה ולפעמים ככה, היום היה ככה וככה.

וירג' – בניגוד לשחקנים אחרים, ההייפ סביבו לא מפריע לו להתרכז.

ארני – איום ונורא.

ג'יני – עייף מאוד, לא תרם.

פאביניו – לא הבריק היום, אבל אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלו בכדורי גובה, בתיקולים וביכולת לדחוף קדימה.

קייטה – גם אם גרף התקדמות שלו לא נסק היום, עדיין נתן תרומה חשובה שלא לדבר על שער בכורה נהדר.

בובי – ההצלחה שלו מגיעה ממשמעת טקטית ויכולת פיזית ושכלית יוצאות דופן המאפשרות לו להבין את תפקידו ולבצע פעולות  חשובות מאין כמותן, בפשטות יחסית. הבישול שלו להנדו היום, היה מהזן הגאוני.

מאנה – נהדר גם בלי להבקיע.

סלאח – כשרץ לכיוון השער חשבתי שימסור לבובי. גם בובי חשב ולדעתי גם אתם. סלאח לא. ביצי פלדה יש לו לקחת מהלך כזה עד הסוף.

מילי – ישן וטוב.

הנדו – שנה וחצי ללא שער ואיזה אושר מתפרץ. גם בלי השער, איזו דומיננטיות.