פוסטר אחורי ב"פנדל"

יום אחד. מר, נמהר. 1972. טוטנהאם. אתה תקוע איתה לכל החיים. גם כן חיים

לא זוכר תאריך מדויק. כן זוכר שנה. 1972. הייתי בן 7. לא גיל לקבל בו החלטות הרות גורל. אתה לא מחליט אפילו מה ייכנס לך לצלחת בארוחת ערב. ובכל זאת, בגיל הזה, הוחלט שאהיה, כל החיים, אוהד טוטנהאם. אכלתי אותה.

פוסטר אחורי ב"פנדל". עמוד אחד שמפריד בין חיים מאושרים לבין לאהוד טוטנהאם. יכולתי לא ללכת לחנות של "הזקן" ברחובות; אמא שלי ז"ל יכלה לומר שאין לה כסף, אבל היא אף פעם לא שיקרה; אבא שלי ייבדל לחיים ארוכים יכל לומר שהוא מעדיף שאקרא ספר. בכל יום אחר הוא אמר את זה. בחיי. חוץ מאותו יום; צ'יקו יכל לתת לי מכות בבית-ספר, לשבור לי יד ולשלוח אותי עם אמא לקופת חולים. עד שהיינו גומרים עם הגבס, כל הגליונות אצל "הזקן" כבר היו אוזלים ובשבוע שלאחר מכן בטח היה פוסטר אחורי של מנצ'סטר יונייטד. דווקא באותו יום הוא החליט שאני לא שווה מכות. כל כך הרבה אפשרויות טובות, ואני הלכתי לקנות "פנדל".

האליפות האחרונה הושגה בעשור שלפני. ב- 1972 זה לא נראה כל כך גרוע וכל כך חסר עתיד. הילד אומר לעצמו, כולה עשור. כל עונה קבוצה אחרת לוקחת אליפות. יבוא גם התור שלנו. בכל זאת, פיטרס, צ'יברס, ג'נינגס. שחקנים. מה, לא יביאו אליפות?

לא. ואלה שאחריהם בטח לא. ואז הגיעו גאזה, והודל, ובא ליניקר, והיו גם שני אלופי עולם מארגנטינה, וקלינסמן. וגם הם לא. וככה, 44 שנה. לא, לא ולא.

יש גביע (פה ושם), יש אירופה (שם ופה), אבל אין אליפות. גם עם המנגינה של "לנר ולבשמים", וגם בביצוע האהוב עלי מכל, זה של אורי רווח, שגילו בערך כגיל אהדתי לטוטנהאם, זה לא נשמע יותר טוב. אין אליפות.

מתי תהיה? לסטר לקחה, אז אולי גם אנחנו? תור הזהב: עכשיו תורנו? יש לי עוד 69 שנה עד ל- 120. אולי הרפואה תתקדם ואזכה לקצת יותר. היא תבוא, האליפות? כמו שבאה מ- 1972 ועד היום. רק שהיום אני כבר לא ילד והעתיד עושה עלי פחות רושם.

*

להיות אוהד טוטנהאם. חתיכת גורל. המחלה שמעבר לכביש חוגגת עלינו כל שנה. אפילו שם, די מצחיק חייבים להודות, הם מצאו ל"חג" הזה. ליום שבו טוטנהאם מאבדת סיכוי תאורטי לעבור אותם. והם חוגגים אותו. כל שנה מאז שהמציאו אותו, הם חוגגים. דווקא בהקשר שלהם הרפואה כן מתקדמת, ומאריכה להם את החיים למרות שהם, כאמור, מחלה. שימותו. מטאפורית, זאת אומרת, כי מה שווה לאהוד טוטנהאם אם לא תוכל לנצח את ארסנל פעם בעשר שנים? בשביל מה לחיות?

פתאום, כשמדובר בהמצאת שמות לחגים פיקטיביים, ולא בשוק ההעברות, הם יצירתיים. מחלה. אפילו בעונה שעברה, שבה כבר באמת חשבנו שהנה, הפעם לא יחגגו, חגגו. ועוד במחזור האחרון. עונה מדהימה. באמת, מאמן ענק. מהטובים שיש. סגל יוצא דופן. שוער נבחרת צרפת. הגנה בטון. קישור יצירתי. סקורר אדיר. יציבות לאחר דשדוש קצר בהתחלה, ועד הסוף. כמעט עד הסוף, זאת אומרת. כי בסוף הפסדנו לניוקאסל שכבר ירדה. מי מפסיד לניוקאסל כשהוא צריך נקודות? אנחנו. והמחלה עברה אותנו.

אז אתמול החלה עונה חדשה. עם אילו מחשבות מתחילים עונה חדשה? משחק ראשון נגד אברטון בחוץ. לחשוב כמו קבוצה גדולה וללכת על ניצחון? יש דברים חזקים מאיתנו. הרגלים ישנים מתים בקושי, כמו שאומרים. ובכן, גודיסון פארק הוא אחד המגרשים הכי קשים בליגה, וזה היה מחזור ראשון, והחבר'ה היו עייפים מהיורו, והרכש עדיין לא הושלם. אז תיקו. תוצאה סבירה. מה, לא?

 

ליגת שוקי ההון - עולם הערכות השווי
הבורר החליט שאתה צריך להחליט

59 Comments

אריאל גרייזס 14 באוגוסט 2016

חכה שתתחילו עם אירופה, בכלל יהיה מעניין

ארז טיקולסקר 14 באוגוסט 2016

תוך כדי העונה – חייבים מקום 4 לפחות. חייבים צ'מפיונס.
תוך כדי העונה הבאה – מה נפל עלינו הצ'מפיונס הזה? יגמור לנו את הליגה. סתם נהיה עייפים.
בשביל מה אנחנו צריכים ליגה? כדי לגמור מקום רביעי.
וחוזר חלילה.

אריאל גרייזס 14 באוגוסט 2016

בדיוק

cookie-monster 14 באוגוסט 2016

לגמרי

שמעון כסאח 14 באוגוסט 2016

פנדל …

ג'ימי וסיטי מול ג'קי ויונייטד
היה אתה השופט
חבורת איסט-אנד – המשחק המכור

איי, איי, איי

ארז טיקולסקר 14 באוגוסט 2016

אחד עשר אסיר המופלאים

miranda veracruz de la hoya cardenal 15 באוגוסט 2016

+1 "הגאון הנוצץ", "בשורות רעות" :-)
.פנדל היה העתקה ממגזין בריטי בשם SCORCHER.
אפילו הלוגו של המגזין הועתק משם.

https://www.google.com.au/search?q=scorcher+magazine&rlz=1C1EODB_enAU523AU523&espv=2&biw=1366&bih=677&source=lnms&tbm=isch&sa=X&ved=0ahUKEwj-w82FisLOAhVHEpQKHSYXB4gQ_AUIBigB

באבא ימים 14 באוגוסט 2016

ומל רוברטס, הכוכב הגדול של סלייטפול סיטי ומולו אביר האופל טרי סלטק.

והילדים- סקיפ, דאסטי, ננס, ״שועל״ ג׳ונס, והשוער הענק ״שני טון״.

באבא ימים 14 באוגוסט 2016

טרי בלאק.

ניינר / ווריור 14 באוגוסט 2016

מל רובינס

ויכסלפיש 14 באוגוסט 2016

נכון וצץ שם הילד הישראלי אבי מתישהו

ערן (המקורי) 14 באוגוסט 2016

אבי גולן

yaron 14 באוגוסט 2016

איך טוטנהם עם המזל שלהם נותנים עונה גדולה כשבקביל כל הגדולות לא פוגעות רק כדי לגלות שלסטר לקחו אליפות ???
איפה גלן הודל כשצריך אותו? :-)

matipool 14 באוגוסט 2016

מעולה , ארז .
במיוחד הפסקה השנייה .

ארז טיקולסקר 14 באוגוסט 2016

תודה (-:

אלון 14 באוגוסט 2016

תפסיק להתלונן, אני תקוע עם אסטון וילה.

ארז טיקולסקר 14 באוגוסט 2016

זו באמת בעיה.

שלו 14 באוגוסט 2016

לי היה אח גדול שאסר עלי לאהוד וילה…

יואלזיניו 14 באוגוסט 2016

ארז, עזוב אותך משטויות. בוא נתרכז בדברים חשובים באמת. איך מבטאים, ויז'ה, וילה או וייה?

ארז טיקולסקר 14 באוגוסט 2016

אתה חושב שסתם כתבתי "אלופי עולם מארגנטינה"? אם הייתי יודע את התשובה הייתי כותב שמות. לכתוב "ארדילס והשני" לא נראה טוב.

גלעד בלום 14 באוגוסט 2016

ארז, טוב לדעת שיש עוד כמוני, מאז שאבי ז״ל אמר לי שהיהודים בלונדון אוהדי טוטנהאם אני שבוי, אלו היו הימים של וויה וארדילס, קלייב אלן, הודל וכל השאר. לאהוד את טוטנהאם זה כמו לצאת עם בחורה מאד מאד יפה, עם גוף מדהים, אופי מעולה, סטייל, הורים אמידים, מחונכת, אבל היא טיזרית רצינית, מאז 1969 האוהדים עם כאב ביצים רציני. פעם בכמה שנים אנחנו מקבלים איזו עצם בדמות גביע, גביע הליגה או גביע אופא והנה אנחנו חושבים שנעלה מעבר ל״בסיס שני או שלישי״ וסוף סוף נגיע לסיפוק אבל אנחנו נאלצים מידי שנה לראות את הילדים המחוצ׳קנים של וונגר או השחצנים של צ׳לסי שהולכים עד הסוף בעוד אנחנו נאלצים לחזור לאינטרנט ולחפש קטעי ווידיאו מ-1969. אבל ב-1961 זכינו בדאבל, אני אומר לעצמי, זה לא ממש לפני המון זמן, הביטלס בדיוק חזרו מהתקופה שלהם בגרמניה…

ארז טיקולסקר 14 באוגוסט 2016

אתה גלעד בלום – גלעד בלום? כי אם כן יש לי עוד זכרון לחלוק. גם משנות השבעים.

גלעד בלום 14 באוגוסט 2016

כן זה אני

ארז טיקולסקר 15 באוגוסט 2016

אז הנה חשיפה – ראיתי אותך משחק נגד עמית נאור, בגמר ילדים עד גיל 10 ברמת השרון (עמית ואני גדלנו באותו בניין והיינו חברים טובים (צעיר ממני בשנתיים)). אני גם זוכר את התוצאה (-:

גלעד בלום 15 באוגוסט 2016

ארז, וואלה? אתה מרחובות? שיחקתי מול עמית נאור יותר מכל שחקן אי פעם, היינו נפגשים תמיד בגמר, מה היתה התוצאה?? אגב דיברתי עם עמית לפני יומיים, הוא סוכן שחקנים בסבב וחי במיאמי

ארז טיקולסקר 15 באוגוסט 2016

אתה ביקשת את התשובה (-:
עמית ניצח 3:6, 1:6.
אני זוכר שלאחר מכן חלפת על פניו בדירוג, איפשהו בין הגיל הזה לבוגרים.

גלעד בלום 15 באוגוסט 2016

כשהתחלתי לשחק טניס בגיל 9 נאור היה כבר אלוף ישראל, בגמר הראשון שהגעתי מולו הפסדתי, זה המשחק שראית, מאז אותו משחק הוא אכל ממני הרבה מרור, אני לא מגזים אם אומר ששיחקתי נגד עמית יותר מחמישים פעמים ( נוער פלוס בוגרים ) במהלך הקריירה מגיל 9 ועד שנות העשרים שלנו, הוא היה שחקן לא רע , הגיע לסביבות ה-250 בעולם

cookie-monster 14 באוגוסט 2016

תגובה ענקית

אסף the kop 14 באוגוסט 2016

אין דבר יותר גרוע מ JAP

7even 14 באוגוסט 2016

טור ענק וכ"כ לא מכביסטי.
אפשר להלביש את זה על הרבה מקרים:)

ארז טיקולסקר 14 באוגוסט 2016

תודה רבה.

ניינר / ווריור 14 באוגוסט 2016

בתור אח לגורל אהבתי מאד את הפוסט. למרות כל האכזבות והמחסור בתארים תמיד היו לנו שחקנים נפלאים שהעניקו לנו רגעים קסומים. את הודל, וודל, ליניקר, ארדילס, קלינסמן, ארציבלד,סטיבי פרימן, קלייב אלן, הגדול מכולם גאזה ואחרים זכיתי לראות בליין ורק בשביל זה שווה לי להיות אוהד ספרס.
Coys!

ארז טיקולסקר 14 באוגוסט 2016

אח לצרה

ניינר / ווריור 14 באוגוסט 2016

Yid!

יואב 14 באוגוסט 2016

אבא קנה לי חולצה של יונייטד כשהייתי בן שבע(מוזר שהוא קנה לי אדום). אדמירל היתה חברת ההלבשה.
מאז אני שם. למזלי(:

אמוץ כהן-פז 14 באוגוסט 2016

1967-8, הייתי בן 10.
השמות האקזוטיים שנשמעו בחצר הקיבוץ היו בסט, צ׳ארלטון, לאו…
הכל עניין של מזל (וסבלנות).

שלו 14 באוגוסט 2016

זה ידוע שהאדום של יונייטד הוא הכי צהוב שיש…

ד"ר רזי הופמן 14 באוגוסט 2016

ימי הפנדל העליזים, שנות השבעים:)

ירומיל 14 באוגוסט 2016

מן הדין להזכיר שיש לנו נקודה יותר משהייתה לנו באותו שלב אשתקד.

ארז טיקולסקר 14 באוגוסט 2016

ואנחנו מקדימים את ארסנל

אסף the kop 14 באוגוסט 2016

לא לשכוח בזכות מי

ירומיל 14 באוגוסט 2016

ונגר?

אסף the kop 14 באוגוסט 2016

אם נוח לך לחשוב ככה

ירומיל 14 באוגוסט 2016

האמת שלא נוח לי, התרשמתי שאני מעריך אותו יותר ממרבית אוהדי ארסנל ואני מאמין שהם יבכו את לכתו כשהיא תתרחש סוף כל סוף. ובכל זאת כשקבוצה סופגת ארבעה שערים בבית – ולא נגד קבוצה שאמורה להיות גדולה עליה – האשם הוא בראש ובראשונה בה.

אלי 14 באוגוסט 2016

יפה!

בלעם 14 באוגוסט 2016

יום טוב, אני אוהד ניוקאסל בגלל חמישייה אחת לרשת של היונייטד לפני עשרים שנה במשחק שאפילו לא צפיתי בו. תפסיק להתלונן, יכול להיות יותר גרוע.

ערן (המקורי) 15 באוגוסט 2016

וואללה

Amir A 14 באוגוסט 2016

אחותי יצאה עם בן דוד של אבי כהן כשזה שיחק בליוורפול. פוסטר עם חתימות של כל השחקנים, חלומות על השפם של טרי מקדרמוט וכיוצא בזה. מזל שזה דעך עם השנים אחרת הייתי סובל כמו שאר האומללים כאן שעוקבים אחריהם.

פבריציו ראבנלי 15 באוגוסט 2016

אצלי זה היה עניין של לחץ חברתי פשוט. רציתי לשחק כדורגל עם הילדים בחצר, תחילת השנה בכיתה א' בבית הספר היהודי "סיני" בצפון לונדון לפני 31 שנה. אין בעיה, אמרו לי, רק לפני שנתקע אותך בשער תגיד אם אתה ארסנל או טוטנהאם. עניתי שאין לי מושג, אני מישראל ורק עכשיו עברנו ללונדון. בו במקום צורפתי לטוטנהאם, שהבטיחו לי החבר'ה שהיא הקבוצה הנהדרת ביותר באנגליה ובטח בעולם כולו. הם צדקו, כמובן, אכן מדובר במועדון המפואר ביותר עלי אדמות, ולעובדה שאנחנו לא זוכים בכלום אף פעם אין שום קשר לעניין!

matipool 15 באוגוסט 2016

יופי של סיפור .

ארז טיקולסקר 15 באוגוסט 2016

סיפור גדול

יורם אהרוני 15 באוגוסט 2016

אני חושב שאני "בעד" טוטנהאם מאז הדאבל. "בעד" – כך היו אומרים אצלנו בקיבוץ: בעד איזו קבוצה אתה? כמדומני שכולנו היינו בעד הפועל פתח תקווה וטוטנהאם. חובבי הצלחות…

ארז טיקולסקר 15 באוגוסט 2016

שתי קבוצות שנראו כמו הימור די בטוח לחיים באותן שנים.

צביקה 15 באוגוסט 2016

ולי זה קרה 11 שנים מאוחר יותר…
אוקטובר 1983 טיול רכבות של לפני גיוס, הלכתי לראות "כדורגל אנגלי" בווייט הארט ליין כי לשם שלח אותנו הבלבוי של המלון.
ארדילס כוכב עליון בימים שאחרי מלחמת פוקלנד וממול סטיב ארצ'יבלד נגמר 2:0 לטוטנהאם וזהו מאז אני צרוב.
המעגל נסגר כ 25 שנים מאוחר יותר כשאהובתי האנגלית הגיעה במסגרת גביע וופ"א לבלומפילד לתת בראש לאהובתי האדומה… והפעם ביחד עם שני בניי ויש לנו צעיף משולב מאותו משחק.

ארז טיקולסקר 16 באוגוסט 2016

הייתי במשחק גביע אופ"א המדובר. מה שאני זוכר ממנו הכי טוב זה את הכרוז מכריז על כניסתו, או יציאתו, של ג'רמיין דפו ומכנה אותו "דאפו ג'רמינה" (קמץ ב- ד', סגול ב- ג' וב- נ').

אלכס דוקורסקי 16 באוגוסט 2016

תענוג לקרוא.

ארז טיקולסקר 16 באוגוסט 2016

תודה (-:

אדם בן דוד 16 באוגוסט 2016

בן דוד שלי שלמד באנגליה אמר לי שאני חייב להיות בעד טוטנהם. כי זה של היהודים ואם אני נגדם אז אני נגדו ואז הוא לא יביא לי יותר קיטקט

וגם כריס וודל כריס וודל וכריס וודל

אוהד לימור 20 בנובמבר 2016

אצלי סיפור דומה. אמא שלי נסעה ללונדון עם חברה, הייתי בן 6. החברה הביאה לבנה חולצה של ארסנל ולי הביאה אמי חולצה של טוטנהאם. זהו, נגזר גורלי. לכל החיים. בין 1976 ל 1979 גרתי בלונדון. הוריי היו בשליחות. שנה ראשונה ירדנו ליגה. שנה שנייה עלינו. שנה שלישית נלחמנו. שנה אח"כ לקחנו גביע בגמר דרמטי חוזר מול סיטי עם גול בלתי נשכח של הארגנטינאי ההוא, וילה. איזה סללום. אולי השנה זה יקרה. וגם אם לא, זה גורל, לא בחירה.

Comments closed