הבה נרים עוד כוסית לחיי הקפטן אחמד / תומר חרוב

*

שבת בבלומפילד היא שבת מיוחדת. בתור אוהד של נתניה שגר בתל אביב ונאלץ לנדוד שבוע אחר שבוע צפונה או דרומה למשחקי הבית והחוץ, יש משהו מאוד נוח, קרוב וביתי בלקבל שבת אחת בבלומפילד. למזלי יש שלוש קבוצות שמארחות שם. זה היה אמור להיות יום של לימודים, מלבד שעתים למשחק, בפועל בחמש וחצי כבר הייתי בבאר השכונתי, שותה בירה בלגית עם אוהד הפועל שמתכונן לנסיעה לעכו מחר.

מישהי חוגגת בבר יומולדת חברתית, ואנחנו מנצלים את המחצית בין ניוקאסל לאסטון וילה כדי לצאת לעשן ג'וינט. זה רק מכניס אותי לחרדה המוכרת שלפני משחקים חשובים. וזה אחד מהם. משחק חוץ שבא אחרי הפסד בית, ניצחון ואנחנו במאזן 2-2, הפסד ואנחנו כדור שלג. תיקו זה ללצאת בשלום.

חוזרים לבר וליאון בסט כובש בדחיקה את השוויון לזכות ניוקאסל, פרט משני אלמלא הוא היה בהרכב הפותח של קבוצת הפנטזי שלי, אולי לפחות אצליח לטפס קצת בליגת דה באזר* (בינתיים לייזיבונס קורע אותנו).

אני יוצא לבלומפילד במצב שביר, אבל בשמחה. אלה השעתיים הקלות בשבוע, בהן אני לא נדרש לדבר פרט למה שקורה על הדשא, שעתיים של ניתוק ומפלט. מצד שני, קשה לעמוד בהן מבחינה רגשית, כי גם אם קשה להודות בכך, הן שיקבעו איך ייראה כל השבוע.

שער חמש מחבק אותי באהבה שהוא שומר בדרך כלל לאוהדי הפועל. היציעים שמאחורי השערים בבלומפילד הם אחד הדברים הכי מרגשים בכדורגל הישראלי ושער חמש במיוחד. גם שונאי הפועל יודו שזהו השער שממנו יוצאות תצוגות עידוד בלתי פוסקות, כרזות מרגשות וגם כדורי ים.

אנחנו תוקפים לשער הקרוב, זה שמתחתינו. נתניה נראית כמו קבוצת תחתית שבאה לגנוב. ניר נחום מכדרר ללא הפסקה כאילו שהוא דיוקוביץ בגמר היו.אס אופן. הוא מהשחקנים שיכולים להתקשקש משחק שלם, ואז לכבוש שער אחרי סלאלום על ארבע שחקנים או בעיטה מחמישים מטר. ערן זהבי לעניים. מחצית אחת עוברת ב-0-0 קשה ומייגע, ואני חי על מים בעשרה שקלים מהמזנון (כלימה).

המחצית השנייה נפתחת, המשחק גרוע ומתסכל. פדרו גלבאן מאיים מכל מקום, גם מקרנות ובעיטות חופשיות. מהעבר שלי איתו אני מחזיק ממנו מינימום רונאלדו, כזה שמעניש אותך. קרן לבני יהודה, גלבאן מרים וגל כהן, חופשי וכתום ברחבה כמו נערת תפוזינה, מושיב אותי על הכסא בהבנה שעוד שבוע הלך לפח הזבל.

אחמד סבע על המגרש מהדקה ה-57, אבל סרט הקפטן עובר אליו רק אחרי השער, כשקובי דג'אני מוחלף. דקה 85, כבר ואין למה לשאוף. מה שכן, השחקנים נלחמים בשיניים. בסיום מבצע לא מבריק חן עזרא מצליח להעביר רוחב לאחמד, שדוחק מקרוב. אבן נגולה. שתי דקות אחרי זה אחמד מקבל כדור בפינה הימנית של הרחבה, משתחרר ושולח טיל לפינה הרחוקה. משער חמש זה נראה לרגע כאילו פגע ברשת החיצונית, אבל הוא חוגג והשופט מורה על האמצע. טירוף ביציע.

בזבוזי זמן מתוקים, שריקת סיום, שירה בלתי פוסקת לקפטן הגיבור ואני בדרך חזרה לבר. לדפוק שם בירות וצ'ייסרים, יצאתי ווינר מהשבת הזו. גם אם הראש כבר מתפרפר כאילו היה קלמי סבן. שעתיים של משחק ביתי הפכו לסיבוב של שש שעות. ללא ספק, סיבוב מנצח.

*

למי שלא הצטרף לליגת הפנטזי: ליגת de buzzer והקוד הוא 737307-365494.

ARVE Error: Wrapper ID could not be build, please report this bug.

*

אוהבים אותך, קפטן אחמד / תומר חרוב

"דה באזר" גם בפייסבוק

מה למדנו? 5 עניינים מהשבת
חוזר אליך, הרטה אהובתי / ערן לוי, ברלין

12 Comments

בני תבורי 18 בספטמבר 2011

תומר,
שאפו לכם. במעומעם מאוד גם אני זוכר איך זה השקבוצה שלך מנצחת…

מ מנ מנצ מנצסטר יונטייד 18 בספטמבר 2011

אין אלוהים מלבדי אחמד והקפטן הוא שליחו. אושר צרוף לגנוב ככה ניצחון אין מתוק מזה. עוד כמה ניצחונות כאלה ואני צם ברמאדן

תומר חרוב 18 בספטמבר 2011

בני, מסתבר שעל נצחונות מרגשים משלמים בשעות שינה. בגלל הסיבוב והפקרת הלימודים אני בסיומו של לילה לבן, בעצם צהוב…אז אולי לא נצחתם בדרבי אבל לפחות ישנת :)

דורון קרמר 18 בספטמבר 2011

תומר, לא נותר לי אלא לקנא בתשוקה שלך למכבי נתניה, תשוקה שאני לא מצליח למצוא לה זמן כדי לממש אותה בביקור ביציע. אבל אני עוקב מרחוק, שם עין על הקטנה, ועוד יגיעו ימיו של הקאמבק (וגם נתניה עוד תחזור!).

תומר חרוב 18 בספטמבר 2011

קרמר, אני בהחלט מבין אותך. קשה לתחזק את התשוקה הזו, במיוחד בנוף הכדורגל הישראלי. אני ואחרים בונים עליך ועל עוד לא מעט כמוך שאולי האיצטדיון החדש יצית קצת את התשוקה ויגיע הקאמבק המיוחל.

אריק 18 בספטמבר 2011

כל הכבוד על ההתמדה. לא מזמן פגשתי את מוטלה ואמרתי לו שבגללו נתקעתי עם נתניה ומאז בעצם אין לי קבוצה בארץ. והוא נגע לי בכתף כמו שהוא תמיד עושה כשהוא מדבר, הוא רוצה מבט לעיניים, אבל זה מטלה סולחים, ואמר עם אצבע באויר "בזכותי! לא בגללי". האמת צודק. אבל בכל זאת, יאללה נתניה!!

עמית 18 בספטמבר 2011

סבע בא, אחמד בא ונתניה יא בה בה…
נחמד שלפעמים המזל בצד שלנו.
מילה טובה ומילה רעה להנהלת בני יהודה: כל הכבוד על המחירים הקבועים שלא משתנים בין קבוצה אורחת לאחרת (השנה 50 ש"ח) והוסיפו על כך אתמול – 10 ש"ח לכרטיסי ילדים, נוער ונשים. אבל – אמנם זה רומנטי לשבת בשער 5 אבל למה לעזעזל כשהמגרש כמעט ריק זורקים את אוהדי היריבה למאחורי השער? בשנים עברו ישבו אוהדי נתניה בשער 7.

קלברלי 18 בספטמבר 2011

אתה צריך יותר לדאוג למה שקורא לקבוצה שלך בליגות אחרות, יותר מדי פעמים בכתבה אתה מדמה רגשות ומצביםת לשחקני כדורגל – ניר נחום=דג'יוקוביץ=ערן זהבי, פדרו גלאבן=רונלדו, הראש שלך=קלמי סבן. כותב איכותי נמנע מלבצע השוואות חוזרות בטח ובטח בטור של 300 מילה.
חולה על אחמד

אפריים 18 בספטמבר 2011

איך ששמעתי על הצמד של אחמד וסבע נזכרתי בפוסט הקודם שלך והייתי מבסוט בשבילך.
איך הולך השיר של סבע?

ואני חולק לגמרי על דבריו של קלברלי. למרות שאני מעריך מאוד את ההתקדמות שלו ומקווה שהוא יוביל את היונייטד בעשור הקרוב, הוא ואני נהנים מדברים שונים בקריאה.
שלל הדימויים היה משובח, נתן המון צבע ואופי שמתבקשים כחושבים וכותבים מנקודת ראות של אוהד ולא של אינטלקטואל מנותק.
חוץ מזה, היה נחמד לראות שאני לא היחיד שחושב שניר נחום הוא גירסא של זהבי (ועזוב לעניים/לעשירים, הוא פשוט לא התפתח כמוהו) וגם לא היחיד שהכדרורים של דג'וקוביץ' מציקים לו.

תומר חרוב 18 בספטמבר 2011

אפריים, תודה רבה.

טל 12 18 בספטמבר 2011

איזה קאמבק.עכשיו אני מקווה לקאמבק של קפטן סטיבן ג'רארד.

ריקי רומא 19 בספטמבר 2011

הקמתי עכשיו קבוצה בפנטסי ליג
בואנה זה אשכרה לקח לי יותר מחצי שעה

Comments closed