הבה נרים עוד כוסית לחיי הקפטן אחמד / תומר חרוב

*

שבת בבלומפילד היא שבת מיוחדת. בתור אוהד של נתניה שגר בתל אביב ונאלץ לנדוד שבוע אחר שבוע צפונה או דרומה למשחקי הבית והחוץ, יש משהו מאוד נוח, קרוב וביתי בלקבל שבת אחת בבלומפילד. למזלי יש שלוש קבוצות שמארחות שם. זה היה אמור להיות יום של לימודים, מלבד שעתים למשחק, בפועל בחמש וחצי כבר הייתי בבאר השכונתי, שותה בירה בלגית עם אוהד הפועל שמתכונן לנסיעה לעכו מחר.

מישהי חוגגת בבר יומולדת חברתית, ואנחנו מנצלים את המחצית בין ניוקאסל לאסטון וילה כדי לצאת לעשן ג'וינט. זה רק מכניס אותי לחרדה המוכרת שלפני משחקים חשובים. וזה אחד מהם. משחק חוץ שבא אחרי הפסד בית, ניצחון ואנחנו במאזן 2-2, הפסד ואנחנו כדור שלג. תיקו זה ללצאת בשלום.

חוזרים לבר וליאון בסט כובש בדחיקה את השוויון לזכות ניוקאסל, פרט משני אלמלא הוא היה בהרכב הפותח של קבוצת הפנטזי שלי, אולי לפחות אצליח לטפס קצת בליגת דה באזר* (בינתיים לייזיבונס קורע אותנו).

אני יוצא לבלומפילד במצב שביר, אבל בשמחה. אלה השעתיים הקלות בשבוע, בהן אני לא נדרש לדבר פרט למה שקורה על הדשא, שעתיים של ניתוק ומפלט. מצד שני, קשה לעמוד בהן מבחינה רגשית, כי גם אם קשה להודות בכך, הן שיקבעו איך ייראה כל השבוע.

שער חמש מחבק אותי באהבה שהוא שומר בדרך כלל לאוהדי הפועל. היציעים שמאחורי השערים בבלומפילד הם אחד הדברים הכי מרגשים בכדורגל הישראלי ושער חמש במיוחד. גם שונאי הפועל יודו שזהו השער שממנו יוצאות תצוגות עידוד בלתי פוסקות, כרזות מרגשות וגם כדורי ים.

אנחנו תוקפים לשער הקרוב, זה שמתחתינו. נתניה נראית כמו קבוצת תחתית שבאה לגנוב. ניר נחום מכדרר ללא הפסקה כאילו שהוא דיוקוביץ בגמר היו.אס אופן. הוא מהשחקנים שיכולים להתקשקש משחק שלם, ואז לכבוש שער אחרי סלאלום על ארבע שחקנים או בעיטה מחמישים מטר. ערן זהבי לעניים. מחצית אחת עוברת ב-0-0 קשה ומייגע, ואני חי על מים בעשרה שקלים מהמזנון (כלימה).

המחצית השנייה נפתחת, המשחק גרוע ומתסכל. פדרו גלבאן מאיים מכל מקום, גם מקרנות ובעיטות חופשיות. מהעבר שלי איתו אני מחזיק ממנו מינימום רונאלדו, כזה שמעניש אותך. קרן לבני יהודה, גלבאן מרים וגל כהן, חופשי וכתום ברחבה כמו נערת תפוזינה, מושיב אותי על הכסא בהבנה שעוד שבוע הלך לפח הזבל.

אחמד סבע על המגרש מהדקה ה-57, אבל סרט הקפטן עובר אליו רק אחרי השער, כשקובי דג'אני מוחלף. דקה 85, כבר ואין למה לשאוף. מה שכן, השחקנים נלחמים בשיניים. בסיום מבצע לא מבריק חן עזרא מצליח להעביר רוחב לאחמד, שדוחק מקרוב. אבן נגולה. שתי דקות אחרי זה אחמד מקבל כדור בפינה הימנית של הרחבה, משתחרר ושולח טיל לפינה הרחוקה. משער חמש זה נראה לרגע כאילו פגע ברשת החיצונית, אבל הוא חוגג והשופט מורה על האמצע. טירוף ביציע.

בזבוזי זמן מתוקים, שריקת סיום, שירה בלתי פוסקת לקפטן הגיבור ואני בדרך חזרה לבר. לדפוק שם בירות וצ'ייסרים, יצאתי ווינר מהשבת הזו. גם אם הראש כבר מתפרפר כאילו היה קלמי סבן. שעתיים של משחק ביתי הפכו לסיבוב של שש שעות. ללא ספק, סיבוב מנצח.

*

למי שלא הצטרף לליגת הפנטזי: ליגת de buzzer והקוד הוא 737307-365494.

ARVE Error: Wrapper ID could not be build, please report this bug.

*

אוהבים אותך, קפטן אחמד / תומר חרוב

"דה באזר" גם בפייסבוק