4-2-3-1 (יובה-בארסה.נוק אאוט!)

חששתי שאחרי עשר דקות כל הפוסט שכתבתי לפני יראה מטומטם, אז יפה שניצחנו אבל עוד יותר חשוב שהבלוגר לא יצא אידיוט.

זה היה נוקאאוט. את הקטע שאחזקת הכדור לא מספרת את המשחק כבר למדנו מזמן אבל יובה לא רק הסתדרה עם בארסה, היא הייתה צריכה לתת לה עוד אחד שניים. שמונה בעיטות למסגרת לעומת שלוש בלבד של בארסה. המצב של אינייסטה היה מסוכן בדקה קריטית אבל זו הייתה דומיננטיות בשחור לבן מהרגע הראשון.

יובה הייתה צריכה את המשחק הזה. היא חיכתה לו משמינת הגמר בשנה שעברה. אחרי ההדחה במינכן בסיום של משחק כביר הם הבינו שאת ההתמודדות הם הפסידו במשחק הראשון ומאותו רגע המועדון הזה לא הפסיק לדבר על צ'אנס נוסף, לא רק לנסות לזכות בגביע, אלא לקבל עוד התמודדות עם קבוצת ענק ולמרות הבינוניות של בארסה, היא עדיין קבוצת ענק.

עד הגומלין ידברו על איך יובה היא לא פריס ואיך אחרי פריס אף אחת לא תרשה לעצמה לעלות לדשא בקאמפ נואו כמו פריס. השאלה האם יובה תשנה שיטת משחק או שתלך עם מה שהביא אותה עד הלום.

ראיתי הרבה תלונות על צוות השידור. לא מבין אתכם אנשים, אני מול בי טי ספורט עם ליניקר-פרדיננד-ג'רארד-רייט וסטיב מקה בשידור וזה רק אינטרנט מהיר ותוכנת אייסטרים, באמת שטויות. המוצר בינוני כי אתם משלמים עליו, הגיע הזמן להפסיק.

***

עדכון מחצית:

זה עובד!!!

יובה התנפלה על בארסה במה שאין לה והאגפים הביאו את השערים. השער הראשון הגיע מהתקדמות של חדירה באגף השמאלי בליווי צמוד של מנדזוקיץ שאפשר לחדירה להעביר את הכדור לפיאניץ ומשום לשחקן הכנף בצד השני קוודראדו שבישל את השער. בשני זה כבר היה מנדז'וקיץ שבישל לדיבאלה שפנוי במקומות שהוא צריך להיות וגם הגיע חד.

חצי שני? יובה הורידה קצת את הרגל מהגז ונתנה לבארסה להניע כדור. היא מתכווצת לרחבה ומבצעת שמירות כפולות על מסי וניימאר (הגנה נהדרת של אלבס). האמירה: שאינייסטה, מסצ'רנו, סרג'י ומתייה (שהרים כדור נהדר לסוארס) ינסו לנצח אותנו.

ועדיין: הברקה של מסי (כמו במסירה לאינייסטה) וזה 2-1 שביר לגומלין.

****

וזה נכתב לפני:

ה3-4-3 שקונטה הנחיל לצ'לסי היה מערך שהוא לחלוטין מכיר, הוא עצמו שיחק והיה חלק ממנו ביובה של שנות ה90. כשקונטה הגיע לצ'לסי הוא רצה לשחק את ה4-2-4 שבו הוא השתמש בסיינה, מערך שהיה תעודת הזהות שלו, כמו שבדרך כלל יש למאמנים האיטלקים. אני מניח שהוא חשב שזה מערך שיתאים לכדורגל האנגלי שאוהב לרוץ ובאמת קונטה פתח את העונה לא רע, אבל צ'לסי המריאה באמת רק כשהוא חזר לשנות ה90 והוציא מהמחברת את המערך של המורה הגדול שלו, מרצ'לו ליפי.

נהוג לזהות את שיטת שלושת הבלמים עם חמישה קשרים ששניים בכנפיים, יש שיגידו חמישה מגנים. שלמה שרף אהב את השיטה הזו בנבחרת ובנה על השטח החופשי של המגנים, על האפשרות שלהם לתקוף יחד. קונטה עצמו השתמש במערך הזה ביובה, גם אחרי שהבין ש4-2-4 האהוב עליו לא יעבוד שם. בשביל לשלב את הגאונות של פירלו (שבתחילת הדרך הטילו ספק ביכולת של קונטה להשתמש בו) הוא עבר לשלושת הבלמים ויצר קישור מעובה שכל תפקידו לפנות לפירלו מקום, להתיחס אליו כמו אל הקווטרבק, רג'יסטה,  ולגונן עליו כדי שינהל את המשחק מהעמדה האחורית שלו. גם נבחרת איטליה אימצה את השיטה הזו ביורו 2012 כדי לאפשר לפירלו להוביל אותה לגמר. ב3-5-2, שחקני הכנף מצאו הרבה שטחים ריקים ופירלו תמיד מצא אותם בכדור גאוני. ליכשטיינר חגג על הליגה האיטלקית בזכות שיתוף הפעולה עם פירלו שגם הוליד את הוידאו הנהדר הזה.

המערך של קונטה-ליפי משמר את האפשרות של המגנים לתקוף ללא הפסקה אבל מוציא שחקן מהקישור המרכזי ומעביר אותו קדימה. קונטה הבין שמיותר לקחת שחקן כמו אנגולו קאנטה ולתחום אותו למרכז המגרש, קאנטה בצ'לסי הוא בעצם השחקן החופשי, הוא פשוט רץ לכל מקום ומלווה את הכדור, לא מחזיק אלא רק מלווה. במקום להגביל אותו שיגונן על פברגאס (שבקלות יכול היה להיות הרג'יסטה בצ'לסי) הוא פשוט עושה את זה בערך בשביל כל שחקן שמחזיק את הכדור.

הויתור על שחקן באמצע המגרש מצריך שני דברים: הראשון הוא בלם אחורי שידע להניע כדור. קונטה חלם שבונוצ'י יצטרף אליו אבל "הסתפק" בדויד לואיז שהתפקיד הזה תפור עליו אחרי כל המעברים מהקישור להגנה. הדבר השני זה שחקני כנף תוקפים שיכולים לרוץ בלי הפסקה. אז הוא הביא את מרכוס אלונסו שנותן עונה פנטסטית והמציא מחדש את ויקטור מוזס כשגם לפדרו שעושה המון שטח מההגנה להתקפה יש חשיבות גדולה במערך שיותר מכל, משחרר את אדן הזארד לעשות את המג'יק שלו בהתקפה.

בינתיים בטורינו, אלגרי רואה שיש לו בלם כמו בונוצ'י, שאין לו רג'יסטה טוב בכושר משחק (מרקיזיו שהיה נהדר עד שקרע את הרצועה בברך לא מצליח לשחזר את היכולת שלו), שהכישרון של דיבאלה הולך לאיבוד בשלל המערכים שהוא בונה (הוא ניסה אותו בכנף ב4-4-3 ומאחורי מנדזוקיץ ודיבאלה ביהלום), שכשהוא עולה עם שני חלוצים אז הוא גם "מבזבז" את מנדז'וקיץ במערך וגם מגביל את היגוואין ושאין לו מקום בהרכב לחואן קוואדרדו. אז הוא לוקח את המהלך של קונטה-ליפי ועושה צעד אחד קדימה. הוא מוותר על בלם ומעבה את הכנפיים. יש לו שני מגנים תוקפים כמו בשיטה של שלושה בלמים (סנדרו ואלבס) והוא מוסיף אליהם שני קיצוניים (קוואדרדו ומנדזו'קיץ' שעל התפקיד החיוני שלהם במערך כתבתי בפוסט הקודם).

אז עכשיו לאלגרי יש קישור כמו קונטה אבל התקפה מעובה והמון אפשרויות לדיבאלה לעשות את הקסם שלו. ואיך זה עובד בלי להפקיר את ההגנה? פה נכנסות לפעולה הריאות של שחקני הכנף. אמנם ליובה אין את קאנטה שמסוגל לרוץ כמו שני שחקנים אבל העיבוי של הכנפיים מאפשר תמיד לשחקן אחד לפחות ללוות את הכדור וליצור עוד אפשרות, התקפית או הגנתית, שתיצור יתרון מספרי בשדה. ככה אלגרי מקווה להימנע מהקרב על מרכז המגרש שבארסה כל כך אוהבת לנצח, ולהכריע אותו במקומות אחרים. האם זה יעבוד? הרבה תלוי בריאות של שחקני הכנף והיכולת שלהם לשמור על היתרון המספרי במאבקים בכל נקודה במגרש.